כזבי בת צור

כָּזְבִּי בַת צוּר היא בת אחד מחמשת נשיאי מדין שזנתה עם זמרי בן סלוא, נשיא אחת ממשפחות שבט שמעון, בזמן חניית בני ישראל בשיטים. בתגובה למעשה הרג פינחס את שניהם ברומח.

הרקע למעשה הזנות

ערך מורחב – חטא בעל פעור

לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר הגיע עם ישראל לשיטים, שם חנה. קודם לכן ניסה בלעם, שנשכר על ידי בלק בן ציפור מלך מואב, לקלל את ישראל אך ה' שם בפיו דברי ברכה. בתלמוד מביא כי כאשר בלעם ראה זאת, ייעץ לבלק להכשילם על ידי בנות מדין ועל ידי זה להביא לחרון אף ה' על ישראל ולענישתם על ידו. בלק קיבל את העצה ושלחן. הן פיתו חלק מעם ישראל לזנות עמהן ושכנעום להשתחוות לבעל פעור.

מעשה הזנות

שיא חטאו של העם מגולם ביציאתו בריש גלי של זמרי בן סלוא אחד מנשיאי שבט שמעון עם כזבי לעין כל. בעת חטא זה של עם ישראל פרצה מגפה בעם.

בתלמוד מתואר כי זמרי תפס את כזבי המדינית בבלוריתה ובא לפני משה בשאלה: "בן עמרם (כביטוי לזלזול)! זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו (צפורה, אשת משה) מי התירה לך?" זאת למרות שלא נאסרה ציפורה על משה, מאחר שלקחה לפני מתן תורה. באותה העת נתעלמה ממשה ההלכה המאפשרת לקנאי לדבר השם להרוג ללא משפט את הבועל אינה יהודיה. הדבר גרם לתגובה קשה: "געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אוהל מועד".

הריגת זמרי וכזבי

המקרא מתאר את הריגתם בקצרה: ”וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו. ויבוא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האישה אל קבתה”.

בתלמוד נמנו מספר ניסים שנעשו לפינחס:

• מלאך סתם את פיהם של זמרי וכזבי כדי שלא יצעקו.
• פנחס הצליח להרים את שניהם, וראו כולם שמדובר בחטא של זנות.
• הרומח לא נשבר.
• פתח האוהל הוגבה לאפשר מעבר לפנחס נושא הרומח.
• מלאך הדף את בני שבט שמעון שרצו לפגוע בפנחס.

בגמרא מבואר שכשמשה שכח את ההלכה, פינחס היה היחיד שזכר: "וירא פינחס בן אלעזר, מה ראה? אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה... הבועל את הגויה קנאין פוגעין בו, אמר לו משה קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא".

קישורים חיצוניים

• שיחה על מהלך הריגת כזבי בת צור על ידי פנחס בן אלעזר