צפורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


צִפֹּרָה היא בתו של יתרו כהן מדין ואשתו של משה רבנו. לצפורה ומשה נולדו שני בנים: גרשם ואליעזר.

נישואיה למשה

משה נמלט ממצרים למדין. בדרך הוא פגש את ציפורה ואחיותיה, בעת שרעו את הצאן של אביהן וניסו להשקות אותו. הן הותקפו על ידי רועים, ומשה הציל אותן מידיהם.

"וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל[1] אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה." ([2])

על פי מדרש רבה, "רצה צפורה אחריו [אחרי משה] והביאה אותו. ולמה נקרא שמה ציפורה? שטיהרה הבית כציפור"[3] גם המהר"ל[4] כותב כך. על פי ילקוט שמעוני, יתרו גילה שמשה הוא נמלט מפרעה, ועל כן כלא אותו במשך עשר שנים, וצפורה הביאה לו בחשאי לחם ומים. "ויהי מקץ עשר שנים אמרה צפורה לאביה: נשלח ונראה אם מת הוא או חי, ואביה לא ידע כי היא כלכלתו, ויען רעואל: הנהיה כדבר הזה להיעצר גבר עשר שנים, ולא יאכל, ויחיה? ותען צפורה לאמור: הלא שמעת כי אלקי העברים גדול ונורא הוא, ומפליא להם בכל עת, וישלח אל הבור, ויוציאוהו, ויגלחוהו, ויאכל לחם"[5]

מדרש אחר בשם "מדרש השכם" מספר שצפורה דרשה מאביה להשיאה למשה.[6] סיפור נוסף מובא במכילתא על פיו: "בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְיִתְרוֹ: "תֵּן לִי צִפֹּרָה בִתָּךְ לְאִשָּׁה!" אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: "קַבֵּל עָלֶיךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמַר לָךְ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָךְ לְאִשָּׁה!" אָמַר לוֹ: "מַהוּ?" אָמַר לוֹ: "בֵּן שֶׁיִּהְיֶה לָךְ תְּחִלָּה, יִהְיֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה! מִכָּן וְאֵילָךְ, לְשֵׁם שָׁמַיִם." וְקִבֵּל עָלָיו. אָמַר לוֹ: "הִשָּׁבַע לִי!" וַיִּשָּׁבַע לוֹ"[7]

צפורה נישאת למשה ויולדת לו שני בנים, גרשום ואליעזר. על פי חלק מהמפרשים היא הייתה צעירה מאד בעת נישואיה.[8] על פי השל"ה היא הייתה גלגול של הבל.[9]

בניה של צפורה

שני בניה של צפורה הם גרשום ואליעזר. באופן יוצא דופן, התנ"ך משייך אותם לאמם צפורה ולא לאביהם משה: "ויקח יתרו את צפורה אשת משה...ואת שני בניה" (שמות יח ג-ד), "..ואשתך ושני בניה עמה" (שם, ו). השיוך של הבנים לאמם נעשה גם על ידי המספר וגם בציטוט ישיר מדברי יתרו, דבר שלא היה נפוץ במקרא, כי הבנים תמיד משויכים לאב המשפחה ויורשים אותו ואת מעמדו.

מילת אליעזר

כאשר משה הולך בציווי ה' להראות אותות ומופתים לפני פרעה כדי שיוציא את עם ישראל ממצרים, בא מלאך בכוונה להרוג אותו.

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

פירוש הדברים: כאשר משה היה בדרך, לעת לילה במקום לינתו (מלון הוא מקום הלינה), בא מלאך ורצה להמיתו ("לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש עונש מיתה"[10]).

מסביר רש"י באיזה אופן המלאך רצה להורגו: "והיה המלאך נעשה כמין נחש, ובולעו מראשו ועד ירכיו, וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה ציפורה שבשביל המילה הוא". מהר לקחה ציפורה סכין, וחתכה את עורלת בנה אליעזר והשליכה את העורלה לרגליו של משה ("ותגע לרגליו"). אז אמרה על בנה, "הורג אישי אתה לי" (בגללך בעלי כמעט נרצח). מיד לאחר מכן עזב המלאך את משה.[11] המלבי"ם מפרש: "חתן דמים אתה לי - באשר בית יתרו היו אצטגנינים חשבו שמה שישראל מלים את עצמם הוא מפני ששולט עליהם כוכב מאדים, ועל ידי דם המילה ישכך חמת הכוכב הרע הזה... ובאשר משה הרג את המצרי חשבה מפני שנולד במזל מאדים שהוא מוהלא או אשיד דמא, ורצתה לבטל זה על ידי דם המילה, ואמרה חתן דמים אתה לי, רוצה לומר שאתה מחותן לי ואתה מחותן גם כן לכוכב של דם, ורצתה לבטל הוראת הכוכב שהוא מחותן אליו"[12]

צפורה ביציאת מצרים

"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת-צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ." (ספר שמות, פרק י"ח, פסוק ב'). - מכאן ניתן ללמוד כי משה שילח את צפורה לתקופה מסוימת. בתקופה זו היא חזרה אל אביה יתרו במדיין. מאוחר יותר כאשר בני ישראל מגיעים להר סיני בחודש השלישי אחרי יציאת מצרים מצטרף אליהם יתרו ומביא עמו את צפורה וילדיה. הטקסט לא מספר על תגובתו של משה לחזרתה אליו. השתיקה הזאת תופיע שוב כאשר אחותו מרים מדברת בזלזול על אשתו ומשה לא יוצא להגנתה. דווקא הקל הוא שנוקט פעולה ומעניש את מרים.

במדרשים מובא שמשה גירש את ציפורה כדת וכדין.[13] הסיבה לכך מובאת אצל רש"י. כאשר משה חזר למצרים כדי לגאול את עמו, הוא נפגש בדרך באחיו אהרן שמבקר אותו על כך שהביא עמו אשה וילדים שעלולים להסתכן במצרים, ומשכנע אותו לשלחם חזרה למדין.[14]

האישה הכושית

בניין "קברי האמהות" בטבריה בו טמונה צפורה, על פי מסורת מתקופת הראשונים,[15] על פי מסורת קדומה יותר[16] נקברה בחברון,[17] (לצד בלהה, זלפה ואביגיל[18] מרים,[19] יוכבד,[19] ואלישבע[20]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האישה הכושית

מרים מתלוננת באוזני אהרן על אודות האישה ה"כושית" אשר לקח משה, כלומר אודות שנתגרש ממנה אחר מתן תורה. על פי הפירוש המקובל האישה הכושית היא צפורה. "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח." (ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק א')

לפי הבבלי: "על אודות האישה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף טז עמוד ב)

רש"י מבאר שהייתה אישה נאה, ולכן נקראת כושית,[21] כי:

  1. "הכל מודים ביופייה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי"
  2. כושית בגימטריה יפת מראה
  3. "על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בן עין רעה

ר' אברהם אבן עזרא מפרש את הדברים כפשוטם ואומר כך[22]: "זו הכושית היא צפורה כי היא מדינית ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים וכן כתוב ירגזון יריעות ארץ מדין ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל וצפורה היתה שחורה ודומה לכושית"

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מדרש תנחומא, (פרשת שמות סימן י"א, דיבור המתחיל "מה כתיב") אומר שליתרו היו מספר שמות וביניהם גם רעואל.
  2. ספר שמות, פרק ב', פסוקים י"ח-כ"ב
  3. שמות רבה א, לב.
  4. גבורות ה', פרק יט.
  5. ילקוט שמעוני, שמות, קס"ח.
  6. מדרש השכם, שמות, ד.
  7. מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דעמלק, פרשת יתרו, א.
  8. מדרש לקח טוב, שמות, ד, כה.
  9. תורה שבכתב, יתרו, תורה אור.
  10. ולפירוש ר' יוסי "לא נתרשל, אלא אמר 'אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק עד שלושה ימים. אמול ואשהה שלושה ימים, הקב"ה ציוני לך שוב מצרים. ומפני מה נענש מיתה, לפי שנתעסק במלון תחילה"
  11. רש"י, שמות, ד, כד-כו.
  12. מלבי"ם, שמות, ד, כה.
  13. מתי ומדוע התגרש משה מציפורה? באתר nrg.
  14. רש"י, שמות, יח, ב.
  15. תוצאות ארץ ישראל לתלמיד הרמב"ן
  16. ספר התמונה לרבי נחוניה בן הקנה ורבי ישמעאל כהן גדול
  17. ראו ערך מורחב מות משה
  18. בשונה משאר הנשים הקבורות כאן, בלהה, זלפה ואביגיל נזכרו במסורת מאוחרת מאוד, ורובם מונים אותן ב"ויש אומרים" (לראשונה בימי מוהרנ"ת לרבי נתן מברסלב), מסע זה גם היחיד המונה את חולדה ואסתר בשונה מהמסורות המקובלות ואומר שיש חולקים על רוב הקברים הנזכרים
  19. 19.0 19.1 ספר תוצאות ארץ ישראל
  20. אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז)
  21. ראו פרשנות רש"י בויקיטקסט על הפסוק הנ"ל
  22. ראו למשל כאן
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0