בלעם בן בעור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בלעם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בלעם והמלאך. תחריט עץ מכרוניקת נירנברג (1493)
המלאך פוגש בבלעם, צ'ארלס פוסטר

בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר היה נביא וקוסם (אך לא מכשף) שניסה לקלל את עם ישראל בהיותם במדבר טרם כניסתם לארץ, וה' הפך את קללתו לברכה, בלעם נולד מהול [1].

פרשת בלעם

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרשת בלעם ובלק

ההתייחסות העיקרית לבלעם בתורה היא בשל פרשת בלעם ובלק בה מסופר על ניסיונו של בלעם לקלל את ישראל. הרקע לכך היה הריגתם של סיחון ועוג בידי ישראל, ויראתו של בלק מלך מואב בעקבות כך מישראל היושבים מול  גבולו. בלק, שידע על בלעם כמי שיש כוח בברכותיו וקללותיו, שלח לקרוא לבלעם על מנת לקלל את ישראל, תוך שהוא מבטיח לו שכר רב על כך. בלעם מתנה את הדבר בהסכמתו של ה' לכך, אך תשובת ה' הייתה שלילית. לאחר הפצרת בלק בבלעם שואל בלעם שוב את ה', והפעם נותן ה' לבלעם אישור ללכת עם בלק, אך מבהיר לו כי לא יאמר אלא את מה שייתן ה' בפיו.

הניסיונות של בלעם ובלק לקלל את ישראל כושלים פעם אחר פעם, ובלעם מברך את ישראל שוב ושוב על פי מה ששם ה' בפיו. ככלות בלעם את נבואותיו ללא שמילא את המשימה שהציב לו בלק, פטר בלק את בלעם לעירו בלא כל מתן שכר.

בלעם מתאר את עצמו באופן הבא:

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם

חטא בעל פעור

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חטא בעל פעור

לאחר שנכשל בלעם מלקלל את ישראל, נתן עצה להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב ומדין, שישדלו את ישראל לעבוד את בעל פעור. עצתו זו מצליחה הרבה יותר מקללותיו, וישראל נוהים אחרי בנות מואב ואחר עבודת בעל פעור, ונענשים בעונש כבד.

עוד מתואר בפרשה, שקללותיו הקשות של בלעם היו עלולות להצליח, ולעשות שמות בישראל, אילולי חסד אלוקי מיוחד, שה' עושה עם ישראל. ” "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ, וְלֹא אָבָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ:" ” ( ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים ד'-ו') התערבות אלוקית זו שנעשית לפנים משורת הדין, מוזכרת בעוד כמה מקומות בתנ"ך, ביהושע, (פרק כ"ד, פסוק י') במיכה, (פרק ו', פסוק ה') ובספר נחמיה (פרק י"ג, פסוק ב').

סופו של בלעם היה שישראל הרגו אותו במלחמת מדין כמתואר בספר במדבר (פרק ל"א, פסוק ח'), וכמתואר בספר יהושע: ”וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:” (יהושע, י"ג, כ"ב). אופן הריגתו שנוי במחלוקת במדרשים; יש שכתבו כי נהרג בבית דין[2], ויש שכתבו כי נהרג על ידי פינחס[3].

בלעם בספרות חז"ל

במסכת אבות מציינים אותו כאנטיתיזה לאברהם אבינו. בעל אופי רע: קנאי, יהיר וחומרני[4]. לעומת הגישה הדיכוטומית במדרשים לגבי גדלותו של בלעם, בספר הזוהר היחס אליו בעיקר שלילי. כך הוא מתואר כשרף עצים המתערב באפרסמון בעת חטיבתם, וכמי שמשתמש בכתרים תחתונים לא קדושים לעומת משה שמשתמש בכתר של המלך העליון. [5] עוד הוא מתואר כמי שכוחו גדול בעיקר בכישוף בשל היותו בעל מום ושתום עין[6].

בגמרא נאמר בהקשר לפסוק "הבה נתחכמה לו" - מספר שמות, א', י' : "שלושה היו באותה עצה – בלעם, יתרו ואיוב. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק התייסר, יתרו שברח בניו מיושבי לשכת הגזית"[7] – פרשן המקרא חזקוני סבור כי מדובר בבלעם – סבו של בלעם שקלל.

בלעם הוא זה שאף יעץ לפרעה להרוג את משה בעודו בן שלוש, כאשר חטף לפרעה את כתרו והניחו על ראשו[8].

וכשגדל משה הוגד לבלעם שמשה מבקש להורגו, ובלעם ברח יחד עם שני בניו ינוס וימברוס לארץ כוש והצטרף למלך קוקנוס, וכשיצא קוקנוס להילחם בארם השאיר את בלעם ובניו לשמור על העיר והארץ, ובלעם המריד את יושבי הארץ נגד קוקנוס ומלך במקומו, וכשחזר קוקנוס מהמלחמה מצא את העיר עם חומה גבוהה משני צדדיה, ונחשים שבלעם הביא בכישוף בצד השלישי, ובצד הרביעי בלעם חפר בארות רבות מלאות במים, כך שקוקנוס וכל צבאו לא יכלו לחזור לעיר, אך קוקנוס כן ניסה להיכנס לעיר מכמה צדדים אך לא הצליח ואיבד חמש מאות ושלושים חיילים, ומאז עד שחלה ומת צר על העיר תשע שנים, בזמן שקוקנוס צר על העיר משה רבינו הגיע ממצרים כשברח מפרעה ונהיה היועץ של קוקנוס, וכשמת קוקנוס המליכו אותו תחתיו על הצבא, ומשה יעץ להם שכל אחד יביא מהיער גוזל של חסידה וילמד אותה לטרוף כדרך בני הנץ, ולאחר שגדלו החסידות הרעיבו אותם יומיים וביום השלישי לקחו אותם לצד של הנחשים, והחסידות המורעבות אכלו את כל הנחשים. ואז פרץ הצבא לעיר והרגו אלף ומאה איש מהמורדים ומהצבא לא מת אחד, ובלעם ובניו ברחו חזרה למצרים[9].

את הפסוק ”וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי”[10] שהוא מלשון חיגר[11]. יש מהראשונים המבארים כך בפשוטו של הפסוק, כשהם מציינים כי היה זה כתוצאה מחמת לחיצת רגלו אל הקיר על ידי אתונו[12]

חז"ל פירשו את גזרון שמו של בלעם: "בלע - עם" או "בלה - עם" וכן "בלא - עם"[13] כלומר טורף עם או מבלבל עם.[14]

בלעם וחזונו על משיח השקר

במדרש מתואר בלעם כחוזה את הופעתו של אדם שייחס את עצמו לקל, והוא מתנבא על אובדנו[15].

ר' אלעזר הקפר אומר: נתן א-להים כח בקולו (של בלעם) והיה הולך מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה וראה את האומות שמשתחוין לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד, שמבקש לעשות עצמו אלוה להטעות כל העולם כולו, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש, שנאמר 'לא איש אל ויכזב'. ואם יאמר שהוא אל הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן ה' ואינו אלא בן אדם, שנאמר 'ובן אדם ויתנחם'. שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים, ההוא אמר ולא יעשה. ראה מה כתוב 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משֻׂמו אל' (במדבר, כ"ד, כ"ג), אמר בלעם אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה.

ילקוט שמעוני על ספר במדבר, פרק כ"ג, רמז תשס"ה (מהדורת י' שילוני, עמ' 485).

בלעם כנביא

חז"ל מונים את בלעם בין שבעה נביאי אומות העולם (שעד זמנו של אברהם[16])[17]. על הפסוק ”וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה”[18] נאמר בספרי: ”בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור”[19]. שם ובעוד מדרשים[20] אף מופיעים מספר נקודות בהן היה בלעם גדול יותר בנבואתו. אמנם הספרי מנמק זאת כשהוא ממשיל את בלעם לטבח ראשי הבקיא בעלות ארוחתו של המלך. אמנם במקום אחר במדרש מצוין כי התגלות ה' לבלעם, כמו לשאר נביאי העולם, נעשתה בדרך ארעית ובצנעה ומצוינת בלשון טומאת קרי, לעומת נביאי ישראל שאליהם התגלות ה' נעשתה בחיבה ומצוינת בלשון קדושה[21]. במקום נוסף עורך המדרש אנלוגיה ביניהם ומעלה שלושה יתרונות אצל משה ושלושה אצל בלעם (לדעת רבי שמעון לא היו לבלעם אלא שני יתרונות)[22]. בתלמוד הוא מתואר כמי שיכול לכוון לשבריר השנייה שבו הקב"ה כועס[23]

בגמרא מבואר כי בסוף ימיו ניטלה ממנו נבואתו, והוא לא היה אלא קוסם, כפי שמכונה בספר יהושע[24]: ”בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם”[25]. סיבת הסתלקות נביאותו היא משום מחשבתו לקלל את ישראל[26], או משום עצתו להחטיא את ישראל בדבר ערווה[27]. עם זאת, הרשב"ם מקבל את היותו נביא וקוסם בו באותה עת[28]. לעומת זאת, הרמב"ן[29] והרד"ק[30] מפרשים כי לא היה נביא כלל, ונבואתו הייתה באופן חד-פעמי בלבד כדי לגדל את שם ישראל.

זיהויו של בלעם עם דמויות אחרות

בתלמוד הבבלי[31] מזוהה לבן הארמי עם בלעם בן בעור, או עם בעור – אביו של בלעם. דברי הגמרא, "בן בעור" – שבא על בעירו, מתייחסים לכאורה לבלעם עצמו, שכן אגדות חז"ל מלמדות על כך שבלעם נהג לשכב עם אתונו; ולפי זה המשך הגמרא "הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי" מתייחס לבלעם עצמו. בתרגום יונתן לתורה[32] מזוהה גם כן בלעם עם לבן הארמי, ועל אף היותו מאבותיהם של בני ישראל בא לקללם. ואולם רש"י בפירושו על התלמוד מזהה את בעור, אביו של בלעם, כלבן, וכן כתב בילקוט שמעוני כעוד שיטה.

בתלמוד ירושלמי[33]מזוהה אליהוא בן ברכאל כבלעם, ומאידך בילקוט שמעוני בלעם מזוהה כקמואל אחיו של אליהוא בן ברכאל הבוזי, וכאחיו של עוץ שהוא איוב, וכולם בנים של מלכה אחות שרה, שהייתה עקרה ובזכות אברהם הם נולדו[34].

בתרגום רב יוסף על הספר דברי הימים,[35] מזוהה בלעם כלבן, וכ"בלע בן בעור", אחד משמונת מלכי אדום. עם זה, בבמדבר רבה[36] מתואר בלע בן בעור כצאצא של אדום (עשו). ייחוס זה של בלע בן בעור כצאצא של עשו מקשה על הטענה שבלעם בן בעור הוא בלע בן בעור (משום שבלעם ולבן היו ארמיים, ולא אדומי). כמו כן סותר הייחוס את הזיהוי כלבן הארמי, שכן לבן היה דודו של עשו, ולא ייתכן שהיה מצאצאיו.

רבי אברהם בן עזרא, בפירוש האבן עזרא על התורה,[37] שולל את הזיהוי של לבן כבלעם בן בעור או כבלע בן בעור, ומשער שהכוונה בדברי חז"ל היא הדמיה של הדמויות ולא זיהוין.

מיתתו

בספר יהושע מוזכר מיתתו "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם", ודרשו חז"ל[38] מתיבת "חלליהם" שהרגוהו בארבע מיתות בית דין.

בתלמוד[39] מתוארים דבריו של מין אחד לרבי חנינא, כי ראה ב"פנקסיה דבלעם" שבלעם מת בגיל 33 על ידי "פנחס ליסטאה". אך לדעה אחרת בתלמוד [40] נאמר שבלעם היה אחד מהיועצים של פרעה, כך נאמר על הפסוק מספר שמות, א', י' "הבה נתחכמה לו" - : "שלושה היו באותה עצה – בלעם, יתרו ואיוב. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק התייסר, יתרו שברח בניו מיושבי לשכת הגזית" – פרשן המקרא חזקוני סבור כי מדובר בבלעם אחר, סבו של בלעם שקלל, כיישוב לסתירת גיל מותו של בלעם.[41]

במספר מקומות בתלמוד הבבלי[42] מוזכר סיפור לפיו טרם גיורו העלה אונקלוס אחיינו של טיטוס באוב את בלעם ושאל אותו אודות היחס לישראל בעולם האמת. בלעם סיפר לו כי ישראל חשובים שם, אך פקד עליו שלא לדרוש בשלומם וטובתם (כפי שהצטוו ישראל עצמם אודות מואב). לשאלת אונקלוס כיצד נענש בלעם על שעולל לישראל, ענה לו כי נידון בשכבת זרע רותחת. רש"י במקום מסביר כי עונש זה ניתן לו "מדה כנגד מדה, שבעצתו התחיל העם לזנות אל בנות מואב".

האור החיים כותב בשם המקובלים: ..כי נפשו של בלעם באה (התגלגלה) בחמורו של רבי פנחס בן יאיר וזה יורה שנתקן באחריתו[43].

רבי צדוק הכהן מלובלין[44] ביאר כי בלעם השיג את כוח החוצפה, ובעקבתא דמשיחא יבוא כוח זה לידי מימוש.

אמונתו

הרש"ר הירש, טוען בפרשנותו לספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"א כי סוג אמונתו של בלעם באלוקים היא האמונה שישנו ניתוק בין הבורא לבריאה. כלומר, שאלוקים קיים אך אינו יודע את ההתרחשויות הקורות בין אדם לחברו, ולכן אינה קיימת דרישה מן האדם להתנהגות ערכית כלפי בני אדם אחרים. אמונתו של בלעם מסבירה את התנהגותו - התעלמותו מכוונת מאלוקים והליכה עם שליחי בלק. לדעת הרב הירש, זו הסיבה שהאמין בלעם שיוכל לשנות את דעתו של ה' על ידי קסמים ומעשי "נחשים".[45]

זכירת מעשה בלעם

הנביא מיכה מצווה על זכירת הנסיון הכושל של בלק ובלעם לקלל את עם ישראל "עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃[46].

בסידורים הספרדים מובא זכירה זו כאחד מעשר זכירות שמצווה לזכור בכל יום.

ספרו של בלעם

במסכת סנהדרין מצוטט מין אחד שסיפר לרב חנינא ”לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם (אני עצמי ראיתי את ספרו של בלעם) והוה כתיב ביה (והיה כתוב בו) בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (בן שלושים ושלוש שנה שנים היה בלעם החיגר כאשר הרג אותו פנחס השודד)” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד ב'). ראו לעיל הסברי מאמר זה.

בפסקה תלמודית אחרת נאמר: ”משה כתב ספרו ופרשת בלעם” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד עמוד ב'). היו מן הראשונים שפירשו שהכוונה אינה לפרשה המקראית המובאת בספר במדבר, אלא לספר אודות בלעם שייתכן שהיה קיים בעבר, כמו ספר הישר וספרים נוספים המוזכרים במקרא; כך כתבו הריטב"א ועוד במסכת בבא בתרא שם, וכן מבואר בדרשות אבן שועיב בפרשת בלק. אחריהם הביעו דעה זו חכמים נוספים כמו רבי מנחם ציוני ורבי ישעיה הלוי הורוביץ בעל השל"ה.[47] השערה דומה העלה לאחרונה זאב ח. ארליך (ז'אבו).[48]

בלעם בארכאולוגיה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כתובת בלעם

עדות חוץ מקראית על בלעם בן בעור התגלתה בתל דיר עלא שבירדן ב-1968.[49] דיר עלא מזוהה עם סוכות המקראית, והכתובת נמצאה באתר מקדשי מהמאה השמינית לפני הספירה – מאות שנים לאחר הזמן שבו חי בלעם לפי המקרא. כתובת בלעם, שנכתבה על גבי טיח בדיו אדום ושחור, פותחת במילים: "בלעם בר בער [=בן בעור] אש חזה אלהן [=איש חוזה א-לוהים, כלומר נביא]". בכתובת מתואר בלעם כנביא אפוקליפטי החוזה את אחרית הימים, ומזהיר מפני הרעה המתקרבת, דבר המתקשר לנבואותיו במקרא.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • תמר אלכסנדר, "המכשף בלעם על פי מדרש מעם לועז", בתוך: הגר סלמון ואביגדור שנאן (עורכים), מרקמים - תרבות, ספרות, פולקלור, לגלית חזן-רוקם, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013, עמ' 224-211.
  • הרב ישראל דנדרוביץ, אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם (על נפשו הרחבה של בלעם), בתוך: ספר הנחמדים מזהב, ערד תש"ע, פרק יד, עמודים: 223-232.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ילקוט שמעוני על ירמיהו רמז רס"א אבות דר"נ פ"ב מ"ה
  2. ^ ילקוט שמעוני רמז תשפה
  3. ^ תרגום יונתן לתורה, במדבר, פרק ל"א, פסוק ח'.
  4. ^ (מסכת אבות פרק ה' משנה י"ט)
  5. ^ (זוהר שמות, פרשת בלק)
  6. ^ (זח"ב רלז, א)
  7. ^ מסכת סוטה דף י"א
  8. ^ ילקו"ש שמות רמז קסו
  9. ^ ילקו"ש שמות רמז קסח
  10. ^ ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק ג'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י' עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק"ה עמוד א'; מדרש אגדה (בובר) פרשת ויחי מט, טז.
  12. ^ רשב"ם, בראשית, וישלח, ל"ב, כ"ט; במדבר, כ"ב, כ"ה; כ"ג, ג'; חזקוני במדבר, כ"ב, כ"ד; רבנו בחיי, בראשית, מ"ט, י"ז; עקידת יצחק, במדבר, שער פ"ב, ד"ה הקודם.
  13. ^ ילקו"ש בלק רמז כב
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה עמוד א'
  15. ^ ראו גם בלעם וישו - הקִרבה בין שתי הדמויות בטיפולוגיה מדרשית, מאת ד"ר דן יפה, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן.
  16. ^ סדר עולם רבה, פרק כ"א.
  17. ^ "שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי". תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד ב'.
  18. ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'.
  19. ^ ספרי, דברים, פרשת וזאת הברכה, פיסקא שנ"ז.
  20. ^ תנא דבי אליהו רבא, כ"ח; במדבר רבה, פרשה י"ד, פסקה כ'.
  21. ^ בראשית רבה, פרשה נ"ב, פסקה ה'; בראשית רבה, פרשה ע"ד, פסקה ז'; ויקרא רבה, פרשה א', פסקה י"ג.
  22. ^ במדבר רבה, פרשה י"ד, פסקה כ'.
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז' עמוד א'.
  24. ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק כ"ב.
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד א'.
  26. ^ פירוש רש"י לתלמוד, סנהדרין, דף ק"ו, עמוד א', ד"ה ולבסוף.
  27. ^ רבי יעקב ריישר, עיון יעקב, על הגמרא שם. ראו גם רבי מאיר הלוי אבולעפיה, יד רמה, על הגמרא שם.
  28. ^ רשב"ם, במדבר, כ"ב, ו'.
  29. ^ רמב"ן על התורה, במדבר, כ"ב, ל"א.
  30. ^ רד"ק, יהושע, י"ג, כ"ב.
  31. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה עמוד א'
  32. ^ במדבר, כ"ב, ה'.
  33. ^ סוטה פ"ה ה"ו
  34. ^ בלק רמז תשסו
  35. ^ דברי הימים א', א', מ"ג
  36. ^ נשא, פרשה י"ד
  37. ^ בראשית, ל"ו, ל"ב.
  38. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד א'
  39. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד ב'
  40. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד א'
  41. ^ ראו גם דעת זקנים שמות א י
  42. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ז עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ז עמוד ב'
  43. ^ פרשת בלק כג י
  44. ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, צדק הצדיק מ"ז
  45. ^ הקוסם והפילוסוף - עיון בדמותו של בלעם / אלחנן פרינץ, באתר www.daat.ac.il
  46. ^ מיכה ו ה
  47. ^ בספרו בפרשת בלק, בהערה
  48. ^ זאב ח. ארליך (ז'אבו), כתובת "בלעם בר בעור מדיר-עלא", מקור ראשון, 29 ביוני 2007.
  49. ^ יוסף נוה, הכתובות מדיר עלא, עולם התנ"ך- ספר במדבר, עמ' 137



Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0