כלב חוצות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | אביגדור אריכא |
| תאריך יצירה | 1953-1958 |
| טכניקה וחומרים | פיתוח עץ, רישום |
| נתונים על היצירה | |
| מפעל מייצר |
הוצאת תרשיש דפוס לימודי של מפעלי הדסה לחינוך מקצועי, ירושלים |
"כלב חוצות: פרשה קטנה של תמול שלשום" הוא ספר המכיל 14 מתוך 80 הפרקים של הרומן מאת שמואל יוסף עגנון - "תמול שלשום" (1945–1946). הספר, המתרכז בדמותו של הכלב 'בלק', ידוע בסדרת ההדפסים והאיורים שיצר עבורו האמן הישראלי אביגדור אריכא. מרבית הרישומים וההדפסים לספר מצויים כיום באוסף מוזיאון ישראל, ירושלים.
מתמול שלשום לכלב חוצות
הספר "כלב חוצות" מבוסס על פרקים מתוך הרומן "תמול שלשום", אשר יצא לאור בשני חלקים בשנים 1945–1946. אולם, חלקים מן הרומן הודפסו בנפרד החל משנת 1909 במקומות שונים. כל הפרקים ב"כלב חוצות" שייכים לחלקו השני של הספר, שראה אור ב-1 בינואר 1946. על פרקי הספר שנתפרסמו קודם לכן נמנים "תחילתו של יצחק", ו"בלק", שהודפסו ב"ספר השנה לארץ ישראל" (הוצאת שם בע"מ, תל אביב, 1934, 1935), "יום אחד"[1], שהתפרסם בעיתון "דבר" בתאריך 6 במרץ 1936, "עורו של בלק", שהתפרסם בקובץ בהוצאת שוקן לדברי ספרות (1941) ו"בבית הצייר", שהתפרסם "לוח הארץ לשנת תש"ו".
בתחילת דצמבר 1949 פנה המשורר אברהם שלונסקי לעגנון, לאחר שקיבל הסכמה לכך מהוצאת שוקן, וביקש את רשותו להוציא את פרקי בלק מתוך "תמול שלשום" במסגרת סדרת "דורון" (סדרת מנויים של ספרי זוטא בהוצאת ספריית פועלים), שבה נדפסו יצירות מופת מספרות הארץ והעולם. עגנון נענה בחיוב, ותוך חודש נשלחו אליו דפי ההגהה. הספר, בן 144 עמודים בפורמט קטן (8X12 ס"מ), נתפרסם במהירות שיא – כבר בסוף מרץ 1950, ו"זכה למכירות טובות".[2]
הוצאה מחודשת ומאויירת של "כלב חוצות" יזם משה שפיצר, עורכה של הוצאת "תרשיש". בין השנים 1938-1934, קודם עלייתו לארץ ישראל, שימש שפיצר כעורכה של הוצאת שוקן בגרמניה. במסגרת זו התכתב רבות עם עגנון והזמין אותו לערוך את האנתולוגיה "ימים נוראים" (1937). ההחלטה להוציא את הספר לאור בפורמט גדול ובליווי איורים יצרה שינוי בחוויית הקריאה בספריו של עגנון עד אז. מהדורות ספריו הודפסו בגופן "פרנק-ריהל" שמרני, בפורמט קטן ודפיהן אף מוספרו באותיות עבריות, במקום בספרוֹת, כמקובל.[3]
בשנת 1952 הוציא שפיצר את הספר "משא אהבתו ומיתתו של הקורנֶט כריסטוף רילקה" מאת ריינר מריה רילקה, בליווי רישומים שהציע לו אביגדור אריכא[4], אז בוגר צעיר של "בצלאל החדש". בהזמנת שפיצר, החל אריכא ליצור גם הדפסים עבור פרקי הרומן של עגנון, העוסקים בדמותו של 'בלק', כלב החוצות המשוטט בירושלים. כנראה היה הדבר גם על דעתו של עגנון, שקיבל את אריכא בביתו לביקור ואף הקדיש לו עותק של מהדורת "כלב חוצות".[5]
מספר אמנים עסקו עד שנות ה-60 באיור של כתבי עגנון. עם העיקרים שבהם נמנו אמנים כיוסף בודקו, שיצר איורים לסיפורו של עגנון "והיה העקב למישור" (1919), זאב רבן שאייר את הספר "מעשה העז" (1925) ושלום רייזר, שיצר איורים לעטיפה של הספרים "בלבב ימים" (1946) ו"בדמי ימיה" (1947).[6] עם זאת, ההחלטה שקיבל שפיצר להדגיש את הצד החזותי של הספר היותה שינוי מהותי מהוצאות ספריו הקודמים של עגנון. אריכא עבד על האיורים בין השנים 1958-1953. בתחילת אותה תקופה כבר העתיק אריכא את מגוריו לאירופה והחל להתבסס שם כאמן מוכר. האיורים, שנוצרו בשלושה מחזורים, משקפים את התפתחות סגנונו המוקדם של האמן. אריאל הירשפלד מצא כי ברישומיו של אריכט "הקו [...] מתוח בכוח בין המוחשי, הדומה, לבין המופשט".[7]
ב-31 בינואר 1970 שודר בתחנת הרדיו גלי צה"ל תסכית של הסיפור, ששודר במסגרת התוכנית "בימת הרדיו".[8] בשנת 2009 עובד הספר להצגת יחיד בעיבודו ובימויו של אודי בן סעדיה[9]
פרשנות
אהרון בר־אדון (1977), כמו גם חוקרים אחרים, הצביעו על הקשר של הסיפור והכלב אל תחיית השפה העברית בשמו ובתיאור מהלכיו בעיר.[10] שמו של הכלב לקוח, כנראה, מ"פרשת בלק" המקראית. בלק מבקש מבלעם בן בעור לקלל את ישראל. פירוש קבלי לפרשת בלק רואה בדמותו ביטוי לבלבול לשונות. ספר הזוהר מציין כי "בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, אשתאר בב"ל" (בראשית, חלק א', דף כ"ה/א'), כלומר השמטת אותיות משמותיהם של בלעם ובלק תיצור את המילה "בבל".[11]
ייתכן כי ביטוי נוסף ליחס בין דימוי לטקסט ניתן למצוא גם בביקורתו של עגנון אודות האמנות של "בצלאל" ובוריס שץ, שנתפשו בעיניו כמנותקים מן החיים והעשייה הארצישראלית.[12]
אולם, ארנון שמשוני הצביע במאמרו (2015) גם על מקורות היסטוריים ממשיים לעיצוב דמותו של הכלב בלק. הוא מציין את הסיפור "תובל קין" (1927) וגלגולו המאוחר יותר - "הכלב" (1931 בקירוב) ובו תיאר את דמותו של כלב ירושלמי ידוע, המופיע ברומן השלם כאחד מאבותיו של הכלב בלק.[13]
אריכא
מכתב ששלח שפיצר לאריכא במאי 1962 מעיד, כי כבר בראשית העבודה היה ברור שאריכא יכין סדרה של פיתוחי-עץ, ואלה ישולבו בטקסט שיודפס במכבש-יד.[14] אפשרות זו עמדה בשל השימוש בבית הדפוס הלימודי, שהתאים להדפסת מהדורות קטנות ובשל העובדה כי דפוס אופסט עדיין לא היה קיים בירושלים באותה עת.[דרושה הבהרה]
מבחינה סגנונית, סדרת ההדפסים שייכת ליצירתו המוקדמת והריאליסטית של אריכא.[15] על אף ריאליזם, הדפסיו של אריכא נמנעים מתיאור לוקאלי. בעבודות אין תיאור של נופי ירושלים, ואף לא מן הדמויות האקזוטיות המאפיינות את הרומן. במקום זאת בחר האמן להתמקד בדמות הכלב, המתוארת לרוב במישור הקדמי של הקומפוזיציה. דמותו משרטטת בקו לבן על רקע שחור. בנוסף, עשה האמן שימוש מועט במשטחים, בעיקר בראשי הדמויות. דבר זה מעצים את תחושת הדינאמיות שבדמות הכלב.
אריכא טען כי דמות הכלב בהדפסים איננה מבוססת על כלב ספציפי, כי אם לקוח מדמיונו. אולם, מרדכי עומר הצביע גם על מקורות ריאליסטיים אפשריים ליצירה זו.[16] בין היתר מביא עומר קבוצה של רישומים המתארים את "גור", כלבו של ט. כרמי, שנוצרו ב-1953. ברישומים אלו, המבוססים על קווי קונטור, הקפיד אריכא על רישום תנוחת הכלב והתעלם כמעט לחלוטין מתיאור חומריות או נפחיות.
לאחר סדרת ההדפסים הזו זנח אריכא את העבודה לתקופה של כשנתיים. בשנת 1958 יצר אריכא עוד מספר רישומים כאיורים לספר. אלו נעשו בטכניקה של רישום מכחול ודיו, דבר שהעצים את הדינאמיות של הקומפוזיציה. סגנון הרישומים הוא מופשט לחלוטין. שפיצר שיבץ אותם בכריכה האחורית והקדמית של הספר וכן הדפיס אותם על עטיפת הנייר שלו.
את הספר עיצב שפיצר בעצמו, כשהוא עושה שימוש בגופן "הצבי חלול" לעיצוב הכותרות ובגופן "דוד" עבור הטקסט. היה זה הספר הראשון שעשה שימוש בגופן דוד. השימוש בשני הפונטים התאפשר לאחר שב-1951 פתח שפיצר, בשיתוף עם היינריך ון-קלייף בית יציקה לאותיות עבור דפוס בלט בשם "אותיות ירושלים".[17]
שפיצר בחר בפורמט גדול של ספר, בגובה של 27.3 ס"מ וברוחב של 18.5 ס"מ. הפונטים, המרווח הגדול בין השורות וההחלטה ליישר את הטקסט רק בצידו הימני של הדף, יצרו מראה אוורירי, שבתוכו שתל שפיצר את ההדפסים הכהים של אריכא. בין דפי הטקסט הופיעו הרישומים המאוחרים, שיצרו הפסקה בקריאה הרציפה של הספר, טכניקה בה השתמש שפיצר כבר בעיצוב הספר של רילקה.[18] הדפסת הספר נערכה בדפוס לימודי של מפעלי הדסה לחינוך מקצועי (לימים מכללת הדסה).
בשנת 1978 תרם שפיצר את הרישומים וההדפסים שיצר אריכא לספר, שמקורם באוספו הפרטי, למוזיאון ישראל בירושלים.[19]
בשנת 1964 הוצגו חלק מן הרישומים בתערוכה של בוגרי עליית הנוער שהתקיימה בבית הנכות בצלאל ובמוזיאון תל אביב.[20] בשנת 1989 הוצגו ההספר בתערוכה "איורים לספורי עגנון", שהתקיימה בספריית בית אריאלה ובשנת 2010 הוצגו העבודות כחלק מתערוכת יחיד של אריכא במוזיאון תל אביב לאמנות ובתערוכה - "'כלב חוצות': איוריו של אביגדור אריכא לסיפור הכלב בלק מתוך "תמול שלשום" של ש"י עגנון", שהתקיימה ב"בית עגנון" בירושלים.
איורי הספר
| עמוד | נושא | שנה | טכניקה | גודל |
|---|---|---|---|---|
| כריכה קדמית | בלי כותרת | 1958 | דיו ודיות על נייר | גובה 28 ס"מ, רוחב 19 ס"מ |
| כריכה פנימית קדמית | בלי כותרת (שני רישומים) | 1958 | דיו ודיות על נייר | גובה 28 ס"מ, רוחב 19 ס"מ (כ"א) |
| 9-8 | בלק | 1955 | דיו בעט על נייר | גובה 21 ס"מ, רוחב 13 ס"מ |
| 9 | בלק פושט עצמו בפני יצחק (פרק ראשון) | 1953 | פיתוח עץ | גובה 13 ס"מ, רוחב 10 ס"מ |
| 12 | בלק מגיע למאה שערים (פרק ראשון) | 1953 | פיתוח עץ | גובה 6.5 ס"מ, רוחב 7.6 ס"מ |
| 13/12 | בלק מגיע למאה שערים (פרק ראשון) | 1955 | דיו בעט על נייר | גובה 21 ס"מ, רוחב 13 ס"מ |
| 16 | בלק נרדף בידי אנשי ירושלים (פרק ראשון) | 1953 | פיתוח עץ | גובה 10.3 ס"מ, רוחב 8.2 ס"מ |
| 17-16 | בלק נרדף בידי אנשי ירושלים (פרק ראשון) | 1955 | דיו בעט על נייר | גובה 21 ס"מ, רוחב 13 ס"מ |
| 25-24 | בלק בבית הספר (פרק שני) | 1955 | דיו בעט על נייר | גובה 21 ס"מ, רוחב 13 ס"מ |
| 29 | בלק חוזר למאה שערים (פרק שלישי) | 1953 | פיתוח עץ | גובה 5.5 ס"מ, רוחב 7.1 ס"מ |
| 41-40 | מעשה בלק (פרק חמישי) | 1955 | דיו בעט על נייר | גובה 21 ס"מ, רוחב 13 ס"מ |
| 65-64 | לילית (פרק עשירי) | 1955 | דיו בעט על נייר | גובה 21 ס"מ, רוחב 13 ס"מ |
| 77-76 | בלק חוזר למאה שערים (פרק שנים עשר) | 1955 | דיו בעט על נייר | גובה 21 ס"מ, רוחב 13 ס"מ |
| 80 | בלק משתומם (פרק שנים עשר) | 1953 | פיתוח עץ | גובה 8.3 ס"מ, רוחב 10.5 ס"מ |
| 87-86 | בלק נושך את יצחק (פרק שלושה עשר) | 1955 | דיו בעט על נייר | גובה 21 ס"מ, רוחב 13 ס"מ |
| כריכה אחורית פנימית | בלי כותרת (שני רישומים) | 1958 | דיו ודיות על נייר | גובה 28 ס"מ, רוחב 19 ס"מ (כ"א) |
| כריכה אחורית | בלי כותרת | 1958 | דיו ודיות על נייר | גובה 28 ס"מ, רוחב 19 ס"מ |
לקריאה נוספת
- מרדכי עומר, כלב חוצות מאת שמואל יוסף עגנון ואיוריו של אביגדור אריכא, בית עגנון בירושלים; מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010
- אריאל הירשפלד, "החיבור בין ש"י עגנון לאביגדור אריכא", באתר הארץ, 28 במאי 2010
- גדעון עפרת, "בין מו"ל לבין אמן: ד"ר משה שפיצר ואביגדור אריכא", באתר "המחסן של גדעון עפרת"
- עדה ורדי (אוצרת), דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2015, עמ' 145-140
- עדה ורדי, ספר שפיצר, הוצאת "מנגד", ירושלים - תל אביב, 2015-2009, עמ' 251-238
ארנון שמשוני, מיהו הכלב תובל ולמה הוא חשוב להבנת "תמול שלשום", באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015
הערות שוליים
- ^ הפרסום כלל שני פרקים בשם "לפנים מן החומה" ו-"כלים שבורים". ראו: שמואל יוסף עגנון, יום אחד, דבר, 6 במרץ 1936
- ^ דן לאור, חיי עגנון, הוצאת שוקן תשנ"ח, עמ' 429-428
- ^ ראו: דרור בורשטיין, בתוך: עדה ורדי, ספר שפיצר, הוצאת "מנגד", ירושלים - תל אביב, 2015-2009, עמ' 239
- ^ ראו: ריינר מריה רילקה, משא אהבתו ומיתתו של הקורנֶט כריסטוף רילקה, ספרי תרשיש, ירושלים, תשי"ג (תרגום: יצחק שנהר)
- ^ מרדכי עומר, כלב חוצות מאת שמואל יוסף עגנון ואיוריו של אביגדור אריכא, בית עגנון בירושלים; מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010, עמ' 9.
- ^ ראו: גדעון עפרת, "עגנון ואמנות ישראל", באתר "המחסן של גדעון עפרת"
- ^ *אריאל הירשפלד, "החיבור בין ש"י עגנון לאביגדור אריכא", באתר הארץ, 28 במאי 2010
- ^ ראו:עגנון - בגלי צה"ל, מעריב, 29 בספטמבר 1970 וגם: שבת, 22:05, מעריב, 30 בינואר 1970
- ^ ראו: כלב חוצות, באתר תיאטרון תמונע.
- ^ ראו: אהרון בר־אדון, ש"י עגנון ותחיית השפה העברית, מוסד ביאליק, ירושלים, 1977
- ^ ראו: ארנון שמשוני, מיהו הכלב תובל ולמה הוא חשוב להבנת "תמול שלשום", באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015
- ^ ראו: גדעון עפרת, "עגנון ו'בצלאל'", על הארץ: האמנות הארצישראלית: פרקי-אבות, כרך ראשון, עמ' 62-43
- ^ ראו: ארנון שמשוני, מיהו הכלב תובל ולמה הוא חשוב להבנת "תמול שלשום", באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015 וגם: לוי יצחק הירושלמי, גלגולו של כלב, מעריב, 20 באוקטובר 1978
- ^ מכתב ממשה שפיצר מתאריך 7/5/1962, ארכיון אריכא, הספרייה הלאומית, ירושלים.
- ^ ראו: מרדכי עומר, "אביגדור אריכא: לנוכח חי ודומם", מאמרים על אמנות ישראלית, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, 1992, עמ' 100-99
- ^ מרדכי עומר, כלב חוצות מאת שמואל יוסף עגנון ואיוריו של אביגדור אריכא, בית עגנון בירושלים; מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010, עמ' 24.
- ^ ראו: עדה ורדי (אוצרת), דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2015, עמ' 193-175.
- ^ ראו: עדה ורדי, משא אהבתו ומותו של הקורנט כריסטוף רילקה: שתי מהדורות נבחרות", דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2015, עמ' 171.
- ^ מרדכי עומר, כלב חוצות מאת שמואל יוסף עגנון ואיוריו של אביגדור אריכא, בית עגנון בירושלים; מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010, עמ' 44.
- ^ ראו: רחל אנגל, אמני עלית הנוער מציגים, מעריב, 26, 3 בינואר 1964
