לאון ז'ואו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לאון ז'ואו
Léon Jouhaux
Léon Jouhaux nobel.jpg

ליאון ז'ואוצרפתית: Léon Jouhaux;‏ 1 ביולי 187928 באפריל 1954) היה מנהיג איגודים מקצועיים צרפתי, שזכה בפרס נובל לשלום בשנת 1951.[1]

ביוגרפיה

ז'ואו נולד בפנטין, סן-סן-דני, צרפת. אביו של ז'ואו עבד במפעל גפרורים באוברוויליארס. לימודיו התיכוניים הסתיימו כאשר הכנסות אביו הופסקו בשביתה. הוא התחיל לעבוד במפעל בגיל שש עשרה והפך מיד לחלק חשוב מהאיגוד העובדים. בשנת 1900 הצטרף ז'ואו לשביתה נגד השימוש בזרחן הלבן שעיוור את אביו. הוא פוטר ועבד במספר משרות.

בשנת 1906 הוא נבחר על ידי האיגוד המקומי כנציג הקונפדרציה הכללית של העבודה (CGT). ב־1909 הוא הפך לגזבר זמני, וזמן קצר לאחר מכן הפך למזכיר הכללי של הארגון, תפקיד אותו החזיק עד 1947. הוא קידם בתפקידו באיגוד המקצועי מטרות - שמונה שעות עבודה ביום, הזכות לייצוג האיגודים, הסכמים קיבוציים, וחופשות בחגים בתשלום. הוא חתם על הסכם מתיניון מ-1936, בזמן איחוד החזית העממית, אשר העניק רבים מזכויות אלה לעובדים צרפתים.

בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה ארגן כמה הפגנות המוניות, והארגון שהוביל מחה נגד המלחמה. עם זאת, ברגע שהמלחמה החלה, ז'ואו תמך במדינתו והאמין שניצחון גרמניה הנאצית יוביל להרס הדמוקרטיה באירופה. במהלך המלחמה הוא נעצר ונכלא במחנה הריכוז בוכנוואלד.

לאחר המלחמה ז'ואו עזב את ה-CGT והקים את כוח העובדים הסוציאל-דמוקרטים (CGT-FO). בשנת 1951 הוענק לו פרס נובל לשלום.[1]

בהקשר בינלאומי, עבודתו שימשה להקמתו של ארגון העבודה הבינלאומי (ILO). הוא נבחר לתפקידי ניהול בגופי איגודים מקצועיים בינלאומיים, כולל הפדרציה הבינלאומית של איגודים מקצועיים הפדרציה העולמית של איגודי העובדים עד שהגוף הזה התפצל.

עם פטירתו בשנת 1954, ליאון ז'ואו נקבר בבית העלמין פר לשז בפריז.

הנצחה

ציטוט

לא הייתי מרחיק לכת ואומר כי האיגודים המקצועיים הצרפתיים ייחסו חשיבות גדולה יותר למאבק לשלום מאשר האחרים. אך נראה שהם בהחלט לוקחים את זה יותר ללב.

[8]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0