ג'ון בויד אור
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 |
ג'ון בויד אור (אנגלית: John Boyd Orr; המכונה גם ברון בויד אור מברכין מרנס - Brechin Mearns; 23 בספטמבר 1880 באיירשיר, סקוטלנד- 25 ביוני 1971 אדזל, אנגוס). היה מורה, רופא, ביולוג, פוליטיקאי, תזונאי ופסיכולוג סקוטי, זוכה פרס נובל לשלום בשנת 1949[1].
רקע משפחתי וראשית חייו
ג'ון בויד אור היה הילד האמצעי מבין שבעה במשפחת אור, בנם של רוברט קלארק אור ואנני אור. אביו היה אדם חכם שהתלהבותו הפתאומית הביאה למהפכות חוזרות ונשנות של הון, היה בעל מחצבה ואדם בעל דעות דתיות עמוקות, היה חבר בכנסייה החופשית של סקוטלנד. אמו אני בויד הייתה בתו של בעל מחצבה אחרת, עשירה יותר מרוברט אור ומנהלת בית הערכה של "הבונים החופשיים". בית המשפחה היה מסופק היטב בספרים, ואביו היה נרחב לקרוא בנושאים פוליטיים, סוציולוגים מטאפיזי והדת. ככל שגדל ג'ון, נהג לדון בקביעות בנושאים אלה עם אביו, עם אחיו ועם חבריו. כאשר ג'ון היה בן חמש, המשפחה סבלה כלכלית כאשר ספינה בבעלות אביו, רוברט, אבדה בים. הם נאלצו לעבור מקילמאור למערב קילברייד, כפר באיירשייר. הוא למד בבית הספר של הכפר עד גיל שלוש עשרה. הדת הייתה אז חלק ניכר של החינוך בסקוטלנד, ובית הספר נתן לו ידע על התנ"ך. נשלח ג'ון בגיל 13 לאקדמיית קילמרנוק במרחק של עשרים קילומטרים מביתו אבל הוא התעניין יותר בחיי החוצבים שעבדו במחצבתו של אביו מאשר בחינוך שלו, ולכן, הוחזר לבית הספר בכפר. בעזרת מלגות הוא היה מסוגל להשתתף בו זמנית במכללה להכשרת מורים ואוניברסיטת גלאזגו. בעת היותו סטודנט עבד קשה בתוכנית הלימודים באומניות.
מפגשיו עם העוני
כשהיה סטודנט לתואר ראשון בגלאזגו, הוא חקר את העיר בסופי שבוע. הוא נדהם ממה שגילה בשכונות העוני והשיכון שהיו חלק גדול מהעיר. בקרב הילדים הייתה תת-תזונה בחלק מהמקרים ג'ון היה רואה אותם שיכורים. לקשישים ולמבוגרים כמעט שלא היה רכוש. לאחר שסיים את התואר השני בשנת 1902 הוא היה מורה בבית ספר עני ובשיעור הראשון שלו הייתה צפיפות רבה. הילדים היו רעבים מאוד, לא היו לבושים בצורה נכונה ומכבדת הם היו מלוכלכים ונראו נורא במבנם הגופני. ג'ון התפטר כעבור כמה ימים מפני שלא היה מסוגל ללמד ילדים במצב קשה כל כך והבין שאין דבר שיוכל לעשות כדי להקל על סבלם. אחר כך עבר לעבוד אצל אביו למשך כמה חודשים. לאחר מכן לימד במשך שלוש שנים בבית הספר שגם הוא היה באזור עני אך פחות נוראי מהרחובות של גלאזגו.
בחזרה לאוניברסיטה
לורד בויד אור היה צריך להגדיל את משכרתו כמורה, והחליט לעשות זאת בהדרכות שיעורי ערב בחשבונאות ובניהול חשבונות. לאחר מחקר אינטנסיבי הוא עבר את הבדיקות הנדרשות והורה כהלכה את הכיתה שלו. הידע והמיומנויות שלמד על ידי לימוד, והוראה, בכיתה הזו הוכיחו את עצמם שימושיים מאוד בקריירה המאוחרת שלו. עם זאת, לבו לא היה בהוראה, ולאחר מילוי חובות ההוראה שלו לפי המלגות שלו, הוא חזר לאוניברסיטה ללמוד ביולוגיה, נושא שהוא תמיד התעניין בו מאז ילדותו. כאמצעי זהירות הוא נכנס במקביל לתואר ברפואה. הוא מצא את האוניברסיטה לסביבה מגרה מאוד. דיארמיד נואל פאטון (בנו של האמן ג'וזף נואל פאטון) היה פרופסור[2]לפיזיולוגיה של רג'וס, ואדוארד פרובאן קת'רט, ראש כימיה פיזיולוגית, שניהם אנשי יכולת מדעית יוצאת דופן. הוא התרשם מסמואל ג'מיל, פרופסור לרפואה קלינית, פילוסוף שחשיבתו העמוקה בעייני החברה השפיעה גם על גישתו של בויד אור לשאלות כאלו. באמצע הלימודים הרפואיים שלו, החיסכון שלו נגמר. הוא לא רצה לבקש מבני משפחתו תמיכה, והוא קנה קופת דירות של דיירים על משכנתא, בעזרת משיכת יתר של הבנק, והשתמש בשכר הדירה כדי לשלם את יתרת לימודיו. עם סיום הלימודים, הוא מכר את הנכס עבור רווח קטן. בשנת 1910 ובשנת 1912 הוא סיים תואר B.Sc, MB Ch.B. בגיל 32, במקום השישי מ-200 תלמידים. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1914, הוא סיים בהצטיינות עבור התזה BELLAHOUSTON וקיבל את מדליית את מדליית הזהב של השנה.
קריירת המחקר
עם עזיבתו[3]מהאוניברסיטה, הוא לקח תפקיד כמנהיג של ספינה על ספינת המסחר בין סקוטלנד לבין מערב אפריקה, הוא בחר בעבודה זו כי הציע את האפשרות של לשלם את משיכת יתר הבנק שלו מהר יותר מכל האחרים. הוא התפטר אחרי ארבעה חודשים, כשפרע את החוב. לאחר מכן הוא ניסה לעבוד בתור ממלא מקום של רופא המשפחה שלו ב Saltcoats, והוצעה לו שותפות שם. משהבין שקריירה ברפואה לא הייתה בשבילו, הוא קיבל במקום זאת את ההצעה של שנתיים מחקר מלגות קאתקארט. הוא התחיל לעבוד במעבדה קרנגי, הוא חקר שם תת תזונה, חלבון, קריאטין ומטבוליזם, ההשפעה של צריכת מים על מטבוליזם חנקני בבני אדם, והוצאת אנרגיה של טירונים צבאיים באימונים.
ראשיתו של מכון המחקר רוט
ב -1 באפריל 1914[4],בוייד אור לקח על עצמו מכון מחקר חדש באברדין, פרויקט של ועדה משותפת למחקר בנושא תזונה לבעלי חיים של צפון סקוטלנד קולג' לחקלאות ואוניברסיטת אברדין. הוא הוצע למשרה על פי המלצת א.פ. קאתקארט, שבמקור הוצע לו התפקיד, אבל דחה אותו לטובת כיסא בפיזיולוגיה בלונדון.
הוועדה המשותפת הקצתה תקציב של 5,000 ליש"ט להוצאות הון ו -1,500 ליש"ט עבור עלויות ריצה שנתיות. בויד אור זיהה מיד שסכומים אלה אינם מספיקים. באמצעות ניסיונו בעסקיו של אביו של תכנון תוכניות והערכת עלויות, הוא הגיש תקציב של 50,000 ליש"ט להוצאות הון ו -5,000 ליש"ט עבור עלויות ריצה שנתיות. בינתיים, עם 5,000 לירות שטרלינג הוא כבר הקצה, הוא השכיר בניין, לא של עץ כפי שחזו בוועד, אלא של גרניט ומעוצב כדי שיוכל לשמש ככנף של המכון שהציע 50,000 דולר. הוא קיבל את המכרז הנמוך ביותר של 5,030 ליש"ט, ואמר לקבלנים להתחיל לעבוד מיד. הוועדה לא הייתה מרוצה, אך נאלצה לקבל את העובדה. עם פרוץ המלחמה התבקשו הקבלנים לסיים את הקירות והגג, אך לא לעשות עוד לעת עתה.
שירות מלחמה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ניתנה לו אפשרות להצטרף לצבא הבריטי, וביקש מעמיתו לשעבר קת'קרט לסייע לו להשיג ועדה רפואית ביחידת חי"ר בחו"ל. קת'קרט חשב שיהיה מועיל יותר בבית, והוועדה הראשונה שלו עסקה בסניטציה. כמה מחלקות של מגויסים שאינם מגויסים היו באימונים במחנות-החרום בבית, חלקם במצב-תברואה ירוד ביותר. בויד אור הצליח לעשות תוכניות לשיפור ההיגיינה, ומנע מחלות רבות.
לאחר 18 חודשים הוא הוצב כקצין רפואה ליחידת חי"ר, היערנים הראשונים של שרווד. הוא בילה את רוב זמנו בחורי פגזים, טיפל בפצועים הרבים. אומץ לבו תחת האש ומסירותו לתפקיד הוכרו על ידי הענקת הצלב הצבאי לאחר קרב הסום, ופקודת השירות המיוחדת לאחר פאצ'נדאלה. הוא גם סידר לתזונה של הגדוד תוספת של ירקות שנאספו מגנים ושדות מקומיים נטושים. כתוצאה מכך, בניגוד ליחידות אחרות, הוא לא היה צריך לשלוח את כל האנשים באשמתו הרפואית לבית החולים. הוא גם מנע מאנשיו להגיע לרגל תעלה על ידי הבטחת התאמה אישית למגפיים בגודל גדול מהרגיל. הוא חשש שהוא מאבד מגע עם התקדמותו הרפואית והתזונתית, וביקש שיועבר[4]לחיל הים, שם חשב שיהיה לו זמן רב יותר לקריאה ולמחקר. הצבא לא רצה לתת לו ללכת, אבל הסכים, כיוון שטען שהוא עדיין מנתח אזרחי. הוא בילה שלושה חודשים עמוסים בבית החולים הימי בצ'ת'אם, לומד בחוזקה בזמן שעבד ברפואה במחלקות, בטרם הוצב ב- HMS Furious. על סיפון הספינה היו תפקידיו הרפואיים קלים, ומאפשרים לו לעשות הרבה קריאה. מאוחר יותר נזכר שהוא עובד על לימוד דרישות המזון של הצבא.
לאחר המלחמה הרחבת מכון המחקר רוט
בתחילת 1919 כשחזר[4] בויד אור לאברדין, עדיין לא התקבלה תוכניתו למכון גדול יותר. ואכן, אפילו תוכניותיו למענק התחזוקה השנתית אושרו על ידי הפרופסור לחקלאות בקיימברידג', תומאס בארלו ווד. למרות תמיכתו של ראש הממשלה, תוכניות ההרחבה של בויד נדחו בהתחלה, על אף שהצליח להגדיל את המענק השנתי ל -4,000 ליש"ט. בשנת 1920 הוא הציג את ג'ון קווילר רווט, איש עסקים שנראה כי יש מצפון על הרווחים הגדולים שהוא עשה במהלך המלחמה. זמן קצר לאחר מכן, הסכימה הממשלה לממן חצי מהעלות של תוכניתו של בויד אור, בתנאי שיוכל להעלות את החצי השני במקום אחר. רווט הסכים לספק 10,000 ליש"ט בשנה הראשונה, 10,000 ליש"ט בשנה השנייה, ונתן תוספת של 2,000 ליש"ט לרכישת משק, בתנאי שיראה כי כל העבודה שנעשתה במכון לתזונת בעלי החיים הנושאת תזונה אנושית, המכון יהיה רשאי לעקוב אחר העבודה הזאת, מצב שמשרד האוצר היה מוכן לקבל עליו. בספטמבר 1922 כמעט הושלמו המבנים, ומכון המחקר רווט, שנפתח מחדש, נפתח זמן קצר לאחר מכן על ידי המלכה מרי.
בויד אור הוכיח את עצמו כמגייס תרומות יעיל הן לממשלה והן למקורות הפרטיים, ניסיון הרחבת החווה ל -1,000 דונם (4.0 קמ"ר), בניית ספריה טובה, והרחבת הבניינים. הוא גם בנה מרכז לאוכלוסיות ולמדענים שנמשכו בעקבות המוניטין ההולך והגדל של המכון, מוניטין של פרסומים רבים על ידי בויד אור. תפוקת המחקר שלו סבלה מהזמן ומהאנרגיה שהיה עליו להקדיש לגיוס תרומות, ובחייו המאוחרים הוא אמר: "אני עדיין מסתכל במרירות מרה על כך שאני צריך להקדיש חצי מהזמן שלי לעבודה משפילה של כסף עבור המכון" .
בשנות העשרים של המאה העשרים, המחקר שלו הוקדש בעיקר לתזונה של בעלי חיים, הוא התמקד בתזונה האנושית הן כחוקר והן בלוביסט פעיל ותועמלן לשיפור הדיאטה של האנשים. בשנת 1927 הוא הוכיח את הערך של חלב לילדי בית הספר, אשר הובילה בתי הספר לספק חלב בחינם בבריטניה. הדו"ח שלו משנת 1936, "מזון, בריאות והכנסה" הראה כי לפחות שליש מאוכלוסיית בריטניה היו כה עניים עד כי הם לא יכלו להרשות לעצמם לקנות מספיק מזון כדי לספק תזונה בריאה, וגילו כי קיים קשר בין הכנסה נמוכה, תת-תזונה ותת-הישגים בבתי הספר.
מ -1929 עד 1944, בויד אור היה יועץ מנהל הלשכה הקיסרית של תזונה לבעלי חיים, מאוחר יותר את Commonwealth הלשכה של תזונה (חלק של חקלאי Commonualth Bureaux), אשר היה מבוסס על מכון המחקר Rowett.
עבודה בינלאומית ופוליטית
באוקטובר 1945 נבחר אור לרקטור אוניברסיטת גלאזגו לאחר שהיה מועמד עצמאי. הוא נבחר לחבר פרלמנט עצמאי מטעם האוניברסיטאות הסקוטיות המשולבות בבחירות לפרלמנט באפריל 1945, ולאחר זמן קצר והמשיך בבחירות הכלליות. הוא התפטר בשנת 1946. לאחר מלחמת העולם השנייה בויד אור פרש ממכון רוט וקיבל כמה תפקידים, ולפני הכל התמנה למנכ"ל ארגון המזון והחקלאות של האו"ם אף כי כהונתו בתפקיד זה הייתה קצרה (1945–1948), הוא פעל לא רק כדי להקל על המחסור המיידי במזון לאחר המלחמה באמצעות ועדת החירום הבינלאומית (IEFC), אלא גם הציע תוכניות מקיפות לשיפור ייצור המזון והפצתו ההוגנת - הצעה לייצור מועצת המזון העולמית. אף על פי שהמועצה לא זכתה לתמיכה מבריטניה וארצות הברית, בויד אור הניח בסיס איתן לסוכנות המקצועית החדשה של האו"ם. לאחר מכן הוא התפטר מן ה-FAO והפך למנהל של מספר חברות והוכיח את עצמו כמשקיע ערמומי בשוק המניות, והפך הון אישי לניכר. כאשר קיבל את פרס נובל לשלום בשנת 1949, הוא תרם את כל הפרס הכספי שקיבל לארגונים שתמכו בשלום עולמי ובממשלה פדרלית עולמית. הוא הועלה אל עיר הבירה בשנת 1949 כברון בויד-אור, מברכין מינס שבמחוז אנגוס. ב -1960 נבחר בויד אור לנשיא הראשון של האקדמיה העולמית לאומנות ולמדעים, שהוקם על ידי מדענים דגולים. לאוניברסיטת גלאזגו יש את בניין בויד אור ומרכז בויד אור לאוכלוסיות ולמערכות האקולוגיות ששמן נקרא על שמו, ומוזיאון האנטריאן של[5]האוניברסיטה אשר מחזיק במדליה של נובל. יש רחוב על שמו של בויד אור בעיר הולדתו Kilmaurs ב איירשייר, כמו גם Brechin, אנגוס, Penicuik, Midlothian, ו ב Saltcoats, איירשייר.
לקריאה נוספת
- Boyd Orr, John (1905). Scotch Church Crisis: The Full Story of the Modern Phase of the Presbyterian Struggle. Glasgow: John M'Neilage.
- Boyd Orr, John (1929). Minerals in Pastures and Their Relation to Animal Nutrition. London: Lewis.
- Boyd Orr, John (1934). The National Food Supply and Its Influence on Public Health. London: King.
- Boyd Orr, John (1936). Food, Health and Income. London: Macmillan.
- Boyd Orr, John (1937). Nutritional Science and State Planning.in John Boyd Orr (ed.). What Science Stands For. London: Allen & Unwin.
- Boyd Orr, John (1940). Nutrition in war. London: Fabian Society.
- Boyd Orr, John (1942). Fighting for What?. London: Macmillan.
- Boyd Orr, John (1943). Food and the People. London: Pilot Press.
- Boyd Orr, John (1946). A Charter for Health. London: Allen & Unwin.
- Boyd Orr, John (1948). Food: The Foundation of World Unity. London: National Peace Council.
- Boyd Orr, John (1950). International Liaison Committee of Organisations for Peace: A New Strategy of Peace. London: National Peace Council.
- Boyd Orr, John (1957). Feast and famine: The wonderful world of food. London: Rathbone Books.69pp
- Boyd Orr, John (1958). The Wonderful World of Food: The Substance of Life. Garden City, NY: Garden City Books.
- Boyd Orr, John; David Lubbock (1964) [1953]. The White Man's Dilemma: Food and the Future (2nd ed.). London: Allen & Unwin.124pp
- Boyd Orr, John (1966). As I recall: the 1880s to the 1960s. with an introduction by Ritchie Calder. London: MacGibbon & Kee.
- Boyd Orr, John; Robert Nelson Beck (1970). Ethical Choice. London: Free Press. מסת"ב 0-02-902070-0. 444pp
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "John Boyd Orr, Baron Boyd-Orr of Brechin Mearns | Scottish scientist". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-04-17.
- ^ E. P. Cathcart, J. B. Orr, The influence of carbohydrate and fat on protein metabolism, The Journal of Physiology 48, 1914-05-18, עמ' 113–127
- ^ University of Glasgow :: World Changing:: Winning the Nobel Peace Prize, www.worldchanging.glasgow.ac.uk
- ^ 4.0 4.1 4.2 The Glasgow Herald - Google News Archive Search, news.google.com
- ^ University of Glasgow - Research - Research units A‑Z - The Boyd Orr Centre for Population and Ecosystem Health, www.gla.ac.uk (באנגלית)
