לוגוז'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגוז'
Lugoj
מדינה רומניהרומניה רומניה
מחוז טימיש
חבל ארץ באנאט
ראש העיר

קונסטנטין פרנצ'יסק בולדיה (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית PSD) (Constantin Francisc Boldea)

(מ־2008)
תאריך ייסוד 1333
שטח 88 קמ"ר
גובה 124 מטרים
אזור זמן UTC +2
http://www.primarialugoj.ro/
מיקום העיר לוגוז' במחוז טימיש

לוּגוֹז' (ברומנית: Lugoj, בניב רומני באנאטי - גם Logoj - לוֹגוֹז', בהונגרית: Lugos, בגרמנית: Lugosch) היא עיר ומוניקיפיום בדרום-מערב רומניה, העיר השנייה בגודלה ובחשיבותה במחוז טימיש שבחבל באנאט. לוגוז' הייתה במאה ה-19 אחד המרכזים החשובים של התנועה לשחרור לאומי ותרבותי של הרומנים בבאנאט וטרנסילבניה. בשנת 1848 בימי אביב העמים בעיר התכנסה האספה הלאומית השנייה של הרומנים בבאנאט שדרשו אמנציפציה מההגמוניה ההונגרית. החל משנת 1850 נמצא בה מרכז האפארכיה של הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית בדרום מערב רומניה. אוכלוסיית העיר מנתה בשנת 2011 40,361 תושבים. העיר נמצאת במרחק 60 ק"מ מטימישוארה, על גדות הנהר טימיש. במאות 19–20 בגדה הימנית של הטימיש גרו יותר הרומנים, ובגדה השמאלית- התגוררו הגרמנים. בעיר חיו בנוסף בני אתניות נוספות כמו הונגרים, יהודים, סרבים וצוענים. הגרמנים והיהודים היגרו רוב רובם בימי השלטון הקומוניסטי ברומניה (1989-1947) ואחריו. בשטח השיפוט של העיר נמצאים שני כפרים:מגור (Măguri) (בהונגרית - סנדלאק) וטאפיה (Tapia).

גשר הברזל מעל נהר טימיש

השם

לפי אחת ההשערות לשם לוגוז' מקור סלאבי - ככל הנראה המילה "לוּג" שמשמעותה לפעמים "חורש" (ראו luh בסלובקית) או יותר נפוץ "בצה", "שדה" (ראו "לוּגובוי" - "שד השדות") או "אחו" (ראו луг "לוּג" או луговина "לוּגובינה" ברוסית, באוקראינית:луг "לוּג" או лука "לוּקה"). .[1] היישוב מתועד לראשונה בלטינית בשנת 1334 כ"Lucas" (לוקָס). מאוחר יותר בשנת 1368 שמו מופיע בצורת "Lugas" (לוגַס) או ב־1376 Castrum Lugas. ב-1514–1516 Castellum Lugas, ב-1542 Civitas Nostrae Reginae Lugos, בשנת 1554 כ Lwgos וב-1564 כ-Logos ואחר כך שוב Lugos. תחילה לוֹגוֹז' היה שמו של השוק אחר כך של העיר כולה.

מיקום גאוגרפי

העיר לוגוז' נמצאת בדרום מערב רומניה, במחוז טימיש של חבל באנאט, במרחק 60 ק"ם מזרחית מבירת המחוז, טימישוארה. היא נחצית על ידי הנהר טימיש ושוכנת בגובה ממוצע של 123 מ' מעל פני הים. שטחה הוא 98,550 דונם. לוגוז' יושבת על שני כבישים מהירים אירופאיים - 70 E (בין טימישוארה לבוקרשט) ו- 673 E (בין לוגוז' לאיליה, במחוז הונדוארה. היא גם צומת דרכים חשוב בקו הרכבת בין טימישוארה לבוקרשט. קו רכבת דרך בוזיאש מוביל לדרום באנאט וקו אחר, דרך איליה, מוביל לדווה והלאה לשאר טרנסילבניה.

יישובים שכנים

  • צפונית-מערבית = דרגויישט Drăgoiești
  • צפונית= קושטייו Coșteiu
  • צפונית-מזרחית = פג'ט Făget
  • מערבית = בוזיאש Buziaș
  • מזרחית= ברנה Bârna
  • דרומית = ויקטור ולאד דלמרינה Victor Vlad Delamarina
  • דרומית-מזרחית = גווז'דיה Găvojdia
  • דרומית-מערבית = דרובה Darova

היסטוריה

בלוגוז' נמצאים שרידיו של יישוב נאוליטי מן האלף ה-4 לפני הספירה. אזור לוגוז' היווה זירה לקרבות חשובים בימי מלחמות דאקיה (106-101). היישוב טאפיה, השייך בימינו ללוגוז', מזוהה על ידי מחברים אחדים עם האתר Tapae שבו התקיימו קרבות בין הדאקים לרומאים. עם זאת יש לציין כי הכפר טאפיה מוזכר בתעודות רק מאוחר יותר, החל מן המאה ה-18 (1761). לוגוז' צמחה כנראה במקום שבו היה קיים בימי קדם מחנה צבאי רומי. הוא נבנה במאה ה-1 בקרבת מבצר דאקי. שם העיר מוזכר לראשונה בשנת 1334 בתעודה של האפיפיור שנמצאה בארכידיאקונות סבש. בימי הביניים התפתחה בגדה הימנית של נהר טימיש "לוגוז' העתיקה" או "לוגוז' הרומנית". ב-1369 תועדה יחידה מנהלית בשם "פוססיו לוגאס" (possesio Lugas) שכללה גם כפרים סמוכים בדיפלומה מ-22 באוגוסט 1376 החתומה על ידי מלך הונגריה זיגיסמונד מלוקסמבורג מצוין כי הוענקה העיר למגנטים ההונגרים לאסלו ואישטוואן לושונצי. ב-1386 מוזכר במקום מבצר בשם "קסטרום לוגאס" (castrum Lugas) ובראשו הקסטלן ההונגרי בשם מיקלוש השני גאראי. בשלהי המאה ה-14, במיוחד אחרי קרב ניקופול (1396) טורקים חצו מספר פעמים את הדנובה ופלשו לחבל באנאט עד לאזור לוגוז'. הגיעו לאזור גם בולגרים שברחו מפני הטורקים. בימי מסעותיו הצבאיים נגד הטורקים, בשנת 1440 חיזק יאנוש הוניאדי כרוזן של טימיש, את ביצורי לוגוז' בעזרת חומות, חפירים וכלונסאות

על מפה מצוינת העיר לראשונה בשנת 1528 במפה מודפסת על ידי איש בשם לזריוס בקרטריוס (לזר המזכיר) באינגולשטאדט. בשנת 1551 מלכת איזבלה העניקה לעיר מעמד של עיר חופשית, בעלת פריווילגיות וסמל שבו מופיע זאב לבן יושב מעל כתר.

בינואר 1601 עבר דרך לוגוז' בדרכו לווינה מיכאל האמיץ, שליט ולאכיה עם פמלייתו והתארח ב"חאן הדואר"

לוגוז' עמדה בפני מתקפות עות'מאניות עד שנת 1658 כשנסיך טרנסילבניה, אקוש ברצ'אי דרש מתושבי הערים לוגוז' וקאראנסבש להכיר בהחלטת הדיאטה של טרנסילבניה שהתכנסה בסיגישוארה ולהיכנע לטורקים. העות'מאנים כבשו את העיר כעבור זמן קצר והקימו בה חיל מצב בפיקוד אע'א (אגא) בשנת 1660 ביקר בעיר הנוסע הטורקי המלומד אווליה צ'לבי וכתב בספר המסעות שלו "סיאהטנאמה" שלוגוז' היא "יישוב חזק עם מעל 300 בתים על הגדה הימנית של נהר טימיש"

אחרי תבוסת הטורקים במצור השני על וינה בשנת 1683, הכוחות האוסטריים עברו למתקפה וכבשו בסערה את ליפובה ואת לוגוז'. ב–25 בספטמבר 1688 הם התעמתו על יד לוגוז' עם צבא טורקי ונחלו תבוסה קשה. מפקד הכוח הקיסרי, גנרל וטראני, נפל בקרב. אחרי חתימת הסכם השלום בקרלוביץ (1699) חבל באנאט נשאר תחת כיבוש עות'מאני. אולם כמה מסעיפי ההסכם דרשו מהטורקים להרוס כמה ביצורים, ביניהם את חומות העיר לוגוז' (1701). אחרי גירוש הטורקים בעקבות הסכם השלום בפסרוביץ (21 ביולי 1718 התחילה התיישבות גרמנית באזור. הקיסרות ההבסבורגית ביקשה לאכלס מחדש את חבל באנאט שאוכלוסייתה התדללה בגלל מגפת דבר ואחר כך בגלל הכיבוש העות'מאני. לשם כך היא גייסה גרמנים, בעיקר איכרים, מאזורי בוואריה, שוואביה ואלזס-לורן כדי להחיות את החקלאות, במישור ההצפה של באנאט. מתיישבים גרמנים אלה ידועים לימים כשוואבים של באנאט. חלקם הגיעו לכאן על סירות ששטו מזרחה על נהר הדנובה. בהגיעם השתמשו בחומרי הסירות בבניית בתיהם הראשונים. ראשוני הגרמנים השתקעו בסביבות 1720 בגדה השמאלית של הנהר טימיש והקימו את "לוגוז' החדשה" (Neu-Lugosch) או "לוגוז' הגרמנית". המתיישבים הגרמנים עסקו בחקלאות וגידול גפנים, כמו כן במלאכות ומסחר. הממשל הקיסרי העניק להם זכויות מיוחדות בנוגע לשמירת שפתם הגרמנית וקיום הפולחן הדתי הרומי-קתולי.ב-1776 קיבלה הקהילה הגרמנית בלוגוז' את הזכות לקיים ארבעה ירידים בשנה. מספר התושבים הגרמנים הגיע בשנת 1767 ל-619. שני חלקי העיר נקשרו בהמשך באמצעות גשר עץ.

במאה ה-17 הוקמו בלוגוז' בניינים ציבוריים רבים, ביניהם הכנסייה הרומית-קתולית וכן הכנסייה האורתודוקסית "עליית מרים", שניהם מוכרים בימינו כמורשת היסטורית.

בעקבות סיפוח לוגוז' לאימפריה ההבסבורגית, הפכה העיר לאחד מ-13 המרכזים המנהליים של חבל באנאט. בשנת 1778 הפכה לבירת המחוז ("רוזנות") הגדול קאראש. בשנת 1795 אוחדו "לוגוז' הרומנית" ו"לוגוז' הגרמנית" לעיר אחת.

בשנת 1842 ידעה לוגוז' דליקה גדולה שהחריבה כ-400 בתים ובניינים חשובים כמו כנסיית "עליית מרים", מגדל ניקולאוס הקדוש, הקפלה הרומית-קתולית וכו'.

במאה ה-19 הייתה לוגוז' לאחד המרכזים החשובים של התנועה הלאומית הרומנית בטרנסילבניה. בשנת 1841 התיישב בה אחד ממנהיגי תנועה זו, אפטימיה מורגו. ביוני 1848 בימי אביב העמים, ניהל מורגו את האספה הלאומית השנייה של הרומנים בבאנאט בעיר לוגוז', באתר שכונה "שדה החירות של לוגוז'".באספה זו ניסחו המשתתפים את העקרונות הלאומיים של הרומנים בחבל באנאט. באוגוסט 1848 הייתה לוגוז' המושב האחרון של הממשלה המהפכנית ההונגרית והייתה המקלט האחרון של לאיוש קושוט ושל מנהיגים אחרים של המהפכה ההונגרית לפני הימלטותם לשטח האימפריה העות'מאנית.

צו קיסרי מ-12 בדצמבר 1850 קבע את לוגוז' כמקום מושב של הבישוף היווני-קתולי בחבל באנאט.

בשנים 1881-1918 הייתה לוגוז' בירת המחוז (רוזנות) קאראש-סוורין במסגרת ממלכת הונגריה, שהיוותה המרכיב ההונגרי (טרנסלייטניה) של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1902 נבנה בלוגוז' גשר ברזל מעל נהר טימיש, שהפך לסמל של העיר.

בסוף מלחמת העולם הראשונה שבה נוצחה האימפריה האוסטרו-הונגרית על ידי כוחות ההסכמה כונסה בלוגוז' אספה לאומית גדולה של התושבים הרומנים שהכריזה על זכות הרומנים באזור להגדרה עצמית אחרי פירוש האימפריה האוסטרו-הונגרית. אחרי כיבוש זמני סרבי, בהתאם לחוזה טריאנון משנת 1920, כל החלק המזרחי של חבל באנאט לרבות לוגוז', סופח רשמית לרומניה. בשנים 1925-1918 המשיכה לוגוז' להיות בירת המחוז קאראש-סוורין, הפעם במסגרת ממלכת רומניה. בשנת 1925 עקב רפורמה של החלוקה המנהלית ברומניה, נוצרו בנפרד מחוז קאראש ומחוז סוורין עם הבירה לוגוז' שהתקיים עד שנת 1950 כשהמשטר הקונומינטי שקם ברומניה אחרי מלחמת העולם השנייה ביטל את המחוזות. החל משנת 1950 ועד שנת 1968 היה לוגוז' והסביבה חלק מהאזוט המנהלי באנאט שבירתו הייתה בטימישוארה. בשנת 1968 ההנהגה הקומוניסטית החדשה בראשות צ'אושסקו הקים מחדש מחוז בשם לוגוז' שבירתו לוגוז'. בשנים 1912 ו-1970 התמודדה העיר עם שיטפונות.

ב-20 בדצמבר 1989 בעת המהפכה הרומנית (1989) שפרצה נגד המשטר הקומוניסטי בראשות צ'אושסקו, הייתה לוגוז' "העיר השנייה ברומניה ששוחררה מהקומוניזם"

דמוגרפיה

הכנסייה הרומית-קתולית בלוגוז'
בית העירייה

האוכלוסייה והרכבה לפי שפות ומוצא אתני מוצהר

במהלך המאה ה-19 נערכו מפקדי אוכלוסין שציינו רוב רומני בקרב התושבים. אחוז דוברי ההונגרית עלה אחרי הקמת הדואליזם האוסטרו-הונגרי בשנת 1867. אחרי האיחוד עם רומניה בשנים 1918-1920 עלה עוד יותר המרכיב הרומני באוכלוסייה. בשנת 1828 חיו בעיר 5,710 תושבים. בשנת 1880 11,287 תושבים, מהם - לפי שפת האם - 42,99% רומנים, % 40,16 דוברי גרמנית, ו-12% דוברי הונגרית. אוכלוסיית העיר עלתה באופן מתמיד מ-19,126 תושבים בשנת 1910 (34,69% דוברי הונגרית, שכללו את היהודים, 31,42% דוברי רומנית ו-31,04% דוברי גרמנית) ל-27,871 תושבים בשנת 1941 (מתוכם - 51,6% רומנים, 21,7% דוברי גרמנית, 17% דוברי הונגרית). בימי המשטר הדמוקרטי החדש, בשנת 1992 הגיע מספר התושבים ל 50,939. מאז הלך מספרם וירד עקב הגירה וילודה נמוכה. התעצמה הגירת המיעוט הגרמני למולדתו ההיסטורית, גרמניה, אך התחוללה גם הגירה של רומנים רבים אל ארצות המערב, בעיקר באיחוד האירופי. בשנת 2002 חיו בעיר 44,636 בני אדם, מתוכם 82,9% רומנים, 9,6% הונגרים ,2,9% גרמנים, 2,4% צוענים ו1,6% אוקראינים. בשנת 2007 -מנתה אוכלוסיית העיר 45,217 תושבים

אוכלוסיית לוגוז' במהלך השנים [2]
שנה אוכלוסייה רומנים דוברי הונגרית דוברי גרמנית
1880 12,389 46.8% 11.6% 36.9%
1890 13,548 46% 13.8% 38.3%
1900 17,486 37.9% 22.7% 35.9%
1910 20,962 34.9% 32.9% 29.5%
1920 21,172 41.2% 20.1% 28.3%
1930 24,694 43.3% 21.9% 24.9%
1941 27,871 51.6% 17% 21.7%
1956 31,364 63.4% 17.8% 13.6%
1966 36,728 68% 16.3% 12.4%
1977 44,537 72.6% 13.8% 10.7%
1992 50,939 79.8% 10.7% 5.2%
2002 44,636 83% 9.6% 3%
ההרכב האתני בימינו - 2011
קבוצה אתנית מספר התושבים אחוז
רומנים 32,036 85.83%
הונגרים 2,727 7.3%
גרמנים 744 1.99%
צוענים 905 2.42%
אוקראינים 508 1.36%
אחרים 398 0.6%
סך הכל 37,321 100%

ההרכב לפי דתות

האפארכיה הרומית-קתולית קיימת בעיר החל משנת 1718. בשנים 1735-1733 נבנו הכנסייה הרומית-קתולית והמנזר. הפרנציסקני (מינוריטי). באותה תקופה הוקם בית ספר דתי ובשנים 1766-1766 מיוזמת ה"אובר-קנייאז" גבריל גוריאן נבנתה הכנסייה האורתודוקסית "עליית מרים", אחד הבניינים הבולטים של העיר, בסגנון בארוק. בשנת 1834 נבנה גם בית הכנסת.

בימינו, בעשור הראשון של המאה ה-21 פילוג האוכלוסייה לפי הדתות הוא כדלקמן:

כלכלה

מניה של המפעל "מוּשוֹנג" לרעפים וללבנים

המתיישבים הגרמנים עסקו בחקלאות, הענף היין, וגם במלאכות ובמסחר. בתחילת המאה ה-19 הקימו מספר גילדות. החל מ-1776 קיבלו את הזכות לנהל 4 ירידים שנתיים. אחרי 1849 ידעה העיר התפתחות ניכרת מבחינה כלכלית ותרבותית. בשנת 1852 נפתח בה בית דפוס ראשון ובשנת 1853 הופיע בה העיתון הראשון - "לוגושר אנצייגר" בשפה הגרמנית. בשנת 1861-1856 הוקמה הגימנסיה הגרמנית. ב=1733 נבנתה הכנסייה הקתולית. החל משנת 1833 פעל בלוגוז' תיאטרון גרמני. בשנת 1900 נחנך הבניין הנוכחי של התיאטרון. בשנת 1889 היישוב הוכרז לעיר.

הפריחה הכלכלית המשיכה גם תחת השלטון הרומני בין מלחמות העולם. בתחום התעשייה התפרסם באותה תקופה בית החרושת לרעפים וללבנים "מושונג". גשר הברזל משנת 1902 הפך לאחד מסמלי העיר. משקלו 185,544 טון והוא יוצר על ידי החברה הממלכתית לרכבות ברשיצה. נפתח לתנועה בשנת 1902 כשבקצותיוו 4 ביתני מכס.

בימי השלטון הקומוניסטי התפתחו בלוגוז' בעיקר תעשיית הטקסטיל (משי), הקרמיקה, ייצור הנעליים ותעשיית המתכת.

אחרי המהפכה הרומנית משנת 1989 התפתחו עם הזמן בתי חרושת קטנים ובינוניים. חברות בינלאומיות כמו "ריקר", "שיפר", "וילרוי-בוך", "הוניוול", "אינטר-שפיצן",""אוטוליב" או "הלה" פתחו בעיר שלוחות שיצרו אלפי מקומות עבודה. בנוסף לאזור התעשייה הישן ברחוב טימישוארה מתפתח אזור תעשייה חדש בעל 610 דונם סמוך לכביש המהיר E 70 לוגוז'-טימישוארה. הכלכלה מסתייעת במיקום העיר - 130 ק"מ מרחק מן הגבול עם הונגריה ובמרחק 55 ק"מ משדה התעופה טימישוארה וכמו כן נעזרת בכביש המהיר החדש לוגוז'-נדלק ("הפרוזדור האירופי 4").

חינוך

במאות 16-17 קמו בלוגוז' בתי הספר הראשונים. בשנת 1770 הוקם גם בית הספר הרומני הראשון במאה ה-19 הוקמו גם גימנסיה ותיכון בשפה הרומנית.

כיום פועלים בעיר 17 גני ילדים, 10 בתי ספר יסודיים ו-4 בתי הספר תיכון:שתי "מכללות לאומיות" (המכללה הלאומית "קוריולאן ברדיצ'אנו" ו-"יוליה חשדאו") המכללה הטכנית "ולריו בראנישטה" והתיכון הטכנולוגי "אאורל ולאיקו"), וכן בית הספר לאמנויות "פילארט בארבו". בית הספר "שטפאן אדובלז'ה" סופח החל משנת 2012 למכללת "ואלריו בראנישטה". מבין בתי הספר התיכונים שניים זכו לתואר "בית ספר אירופאי":המכללה הלאומית "קוריולאן ברדיצ'אנו" (ב-2011) והמכללה הטכנית "ואלריו בראנישטה" (ב-2012). בלוגוז' פועלים גם מועדון ספורט לתלמידים ובית ספר עממי לאמנויות.

בשנת 1992 נפתח בעיר גם מוסד ראשון להשכלה גבוהה - האוניברסיטה האירופית ע"ש יוסיף קונסטנטין דרגאן, מיסודו של איש העסקים והדמות הציבורית הרומני-איטלקי בעל אותו השם.

ערים תאומות

הנהר טימיש בלוגוז'

לעיר לוגוז' הסכמי ערים תאומות עם היישובים הבאים בעולם:

לקריאה נוספת

  • Nicu Dumitrescu: Lugoj București 1971.
  • Gheorghe Luchescu: Lugojul cultural-artistic Lugoj 1975. (התרבות והאמנויות בלוגוז')
  • Stelian Mândruƫ: Lugoj. In: Harald Roth (Hg.): Handbuch der historischen Stätten. Siebenbürgen. Stuttgart 2003 Kröners Taschenausgabe 330, S. 110f

(ערך "לוגוז'" מאת סטליאן מנדרוץ ב"ספר הערים ההיסטוריות. טרנסילבניה" בעריכת הרלד רות)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוגוז' בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ לפי הנחות שונות אחרות יוחסו לשם העיר מקור דאקי (בצה?),קלטי (האל הקלטי "לוגוס"?),רומי (המילה הרומית "Lucus"=יער, או אולי Locus = מקום?), יש שקישרו אותו למילה הסלאבית - רומנית rogoz "רוגוז" שמשמעותה "סוּף" או למילה ההונגרית lugas = ביקתה או ביתן - ראו S.Mândruț
  2. ^ Erdély etnikai és felekezeti statisztikája
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לוגוז%27&oldid=1576415"