לילית מנוקדת
 לילית מנוקדת
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי לילה |
| משפחה: | ינשופיים |
| סוג: | לילית |
| מין: | לילית מנוקדת |
| שם מדעי | |
 Strix occidentalisJohn Xántus de Vesey, 1860placid | |
| תחום תפוצה | |
| |
לילית מנוקדת (שם מדעי: Strix occidentalis) היא מין עוף דורס לילי בגודל בינוני במשפחת הינשופיים. היא ניחנת במופע נוצות חום המנוקד בלבן ובעינים חומות היוצאות דופן במשפחת הינשופיים. במשך היום היא נחה בין ענפי העץ והצללים, קרוב לגזע כדי להסתוות עם קליפתו. היא תושבת יערות ראשוניים ועתיקים הנמצאים במערב אמריקה הצפונית, ומעדיפה מקומות צפופים ואפלים. במקומות אלו היא אוהבת לקנן בגובה, כמו בעצים חלולים, קנים ישנים של דורסים ובסדקי סלעים. היא ניזונה בעיקר מיונקים ליליים קטנים וציפורים, ונהנית לשתות מנחלי יער ולהתרחץ בהם.
אוכלוסיות הליליות המנוקדות עומדות בפני סכנת הכחדה, זאת למרות מאמצי השימור שלהן. מאמצים אלו גרמו למהומות רבות בקרב תעשיית כריתת העצים, ועקב כך היא ככל הנראה הינשוף והחיה המאוימת המוכרת ביותר באמריקה הצפונית.
מאפיינים גופניים וטקסונומיה
.jpg)
קיומה של הלילית המנוקדת דווח לראשונה בשנת 1860 על ידי המהגר ההונגרי "John Xántus de Vesey".היא שייכת לסוג לילית אותו היא חולקת עם 24 מינים חיים אחרים. שמה המדעי Occidentalis מגיע מהשפה הלטינית ומשמעותו "מערבי".
מופע הנוצות הרכות של הלילית המנוקדת יכול להיות בצבע ערמוני, חום כהה וחום-אפרפר. היא קיבלה את שמה מהנקודות הלבנות שמפוזרות באופן לא סדיר על נוצותיה, במיוחד על בטנה וחזה. פרצוף-השמע העגול והבהיר מוקף בטבעת בצבע חום כהה, ומפוספס בטבעות מעגליות בצבעי חום-ערמוני ואפור המקיפות את מרכז הפנים ועיניה; הלילית המנוקדת היא אחת מהינשופים המעטים שלהם עיניים שחורות ולא צהובות. מעטה נוצות יכול להקנות לראש מראה גדול יתר על המידה; לנקבות ראש כהה יותר. כמו לרוב הליליות וחלק מהינשופים, ללילית המנוקדת יש פסי נוצות לבנות-אפרפרות המתחיל מעל גבותיה ומתעקל אל מתחת עיניה, מה שיוצר צורת איקס מכופף. זנבה מפוספס, צבעו של המקור צהבהב, והיא חסרת ציציות אוזניים.[1][2]
הלילית המנוקדת דומה למין הלילית Strix varia, אך הראשונה קטנה ובעלת מראה כהה יותר, והאחרונה בעלת פסים וקווים על נוצותיה.
- אורך: אורך הנקבות הוא 48 סנטימטר בערך, בעוד הזכרים מעט יותר קטנים, כ-46 סנטימטר.[3][1][2]
- מוטת כנפיים: בערך 109 סנטימטר אצל הנקבות, וכ-106 סנטימטר אצל הזכרים.[3][4][1][2]
- אורך חיים: היא מאריכת חיים יחסית לציפורים; פרטים בטבע הגיעו לגיל 16–17 שנים, ובשבי לגיל "זקן" של 21 שנים.[3][2]
- משקל: בין 518–760g גרם; 590 גרם בממוצע; השיא הוא 800 גרם בערך.[4][1][2]
תפוצה, בית-גידול ואוכלוסייה
בית גידולה של הלילית המנוקדת נמצא ביערות ראשוניים ועתיקים, בהם העצים בני לפחות 150–200 שנה, לרוב כאלו הנמצאים אצל צלע-ההר או באזורים חופיים לחים (כמו אלו שצומחים בקניונים ובמערכת הפארקים רדווד); העץ העיקרי ביער יהיה לרוב האשוח למיניו או אשוח דאגלס למיניו, אבל היא יכולה להשתמש גם בעצי צפצפה, אלמון, אלון (בעיקר ליד עמקי-נהר גבוהי קירות). היא מעדיפה מקומות צפופים ואפלים, מה שתורם לעובדה כי יש לה מעטה נוצות עבה מאד היכול להוביל למכת חום בימים חמים. היא קיימת אך ורק במערב אמריקה הצפונית.[1] אוכלוסיות הלילית המנוקדת החיות בשטח זה אינן חופפות, ושונות בצבע נוצותיהן: הליליות המנוקדות השוכנות ליד חוף האוקיינוס השקט כהות יותר מן אחיותיהן הנמצאות פנימה יותר במערב.[3] טווח הגבהים בהם שוכנת הלילית המנוקדת מתחיל מגובה פני הים עד 1,200 מטרים מעליו בחלק הצפוני, ועד 2,700 מטרים בחלק הדרומי.
תת-מינים[5][6]
אוכלוסיית הליליות המנוקדות מונה כ-15,000:
- "Strix occidentalis occidentalis" - תת-המין הקליפורני. שוכנת במרכז הסיירה נבדה, מרכז ודרום קליפורניה ובעבר בבאחה קליפורניה. האוכלוסייה מונה כ-3,050 פרטים. מעטה נוצותיה בעל צבע חום בהיר ונקודות גדולות.
- "Strix occidentalis caurina" - תת-המין הצפוני. נפוצה מדרום-מערב קולומביה הבריטית, דרך מערב וושינגטון ומערב אורגון עד צפון קליפורניה. האוכלוסייה מונה מינימום של 3,778 זוגות ו-1,001 פרטים בעלי טריטוריה. מעטה נוצותיה הוא הכהה ביותר, ולה הנקודות הלבנות הקטנות ביותר.
- "Strix occidentalis lucida" - תת-המין המקסיקני. נמצאת מיוטה וקולורדו, דרומה להרי אריזונה, ניו מקסיקו, צפון-מערב טקסס ומרכז מקסיקו. האוכלוסייה מונה מינימום של 777–1,554 פרטים. מעטה נוצותיה הוא הבהיר ביותר ובעל הנקודות הגדולות ביותר; היא הקטנה מבין תת-המינים.
התנהגות
הלילית המנוקדת מעדיפה את חשכת הליל כשעות הפעילות שלה. במשך היום היא נחה בין ענפי העץ והצללים, קרוב לגזע כדי להסתוות עם קליפתו. למרות העדפתה את מקומות המסתור, הלילית המנוקדת אינה ביישנית והיא מין רגוע למדי; היא אף מרשה לבני-אדם להתקרב אליה. מעוף הלילית המנוקדת מאופיין בחבטות כנפיים "כבדות" ושיטתיות, אך עקב גודלן, לצופה מהצד הן יראו קלילות. היא תושבת קובעה באזורה, אך ייתכנו מקרים, כמו חורפים קשים, בהם תנדוד; ליליות הסיירה נבאדה "נודדות" במורד המדרון בחורף. היא נהנית לשתות מנחלי יער ולהתרחץ בהם.
קריאתה השכיחה מכילה בין ארבע לחמש הברות – "Whoop, hoo-hoo, hooo." – רמות ובעלות מרווחים ביניהן, המזכירות נביחה של כלב (ראו קישורים חיצוניים, קובץ שמע מספר 1). הן הנקבות והן הזכרים משתמשים בקריאה זו כקריאה טריטוריאלית וכדי למצוא בני-זוג; בזמן מריבות על שטח מחיה, הלילית המנוקדת תפיק גרסה נרגשת ומשולהבת יותר של הקריאה. קריאות אחרות הן (ראו קישורים חיצוניים בתחתית הדף): סדרות של 7 עד 15 קריאות "Hoo", המשמשות במריבות טריטוריאליות ובין בני זוג; סדרות של 3 עד 7 "נביחות" רמות ומהירות, המופקות לרוב על ידי הנקבה בזמן מריבות טריטוריאליות; קריאות המיוחדות לתקופה הקודמת לקינון; נהימות, גניחות, אנקות ותקתוקים המשמשות בזמן איום; קריאה הנשמעת כ"co-weeep" אשר מופקת על ידי נקבה שרוצה לתקשר עם בן זוגה; שריקות וקריאות דמויות סירנה המשמשות לתקשור.
תזונה
הציד נעשה בעיקר בשעות החשיכה, משקיעת החמה עד חצי שעה לפני זריחתה. בעת חיפושה אחר מזון, היא יושבת במקום מוגבה (כמו ענף עץ או גדר) ומחכה לטרף שיצוץ כדי לצלולו עליו מן העלטה. לעיתים רחוקות היא תרה אחר טרף תוך כדי מעוף. תזונתה של הלילית המנוקדת מורכבת כמעט כולה מיונקים קטנים (כ-90%), שהעיקריים בהם הם סנאים מעופפים (בעיקר באזורי הצפון) וחולדות סוחרות (בעיקר באזוריים הדרומיים), והשאר כוללים ארנבים, עטלפים, עכברים, סנאי-כיס צפוניים (Thomomys talpoides), ארנבות וחפרפרות; תפריט הקיץ מגוון עם האוגר היערוני (Peromyscus) ומכרסמים מהמשפחה "Vole". בנוסף, היא אוכלת לפעמים עופות אחרים, זוחלים (כמו נחשים), וחסרי חוליות (כמו חיפושיות, צרצרים ועשים); בסה"כ ידועה הלילית המנוקדת כטורפת של 30 מיני יונקים ו-23 מיני ציפורים. היא נצפתה גם מסתובבת ליד אתרי מחנאות כדי ללקט שאריות מזון. אם לילית שאכלה לשובעה, שנחה במשך היום או שנתונה תחת לחץ גידול הגוזלים זיהתה טרף אפשרי, היא עלולה לצוד אותו ולהטמין אותו במקום מחבוא, כמו נקודת המפגש בין שורשי העץ הבולטים מן האדמה, כדי לחזור לאוכלו ביום שלמחרת. הצנפה דחוסה וגדולה, בערך 5.1 עד 7.6 אורכן, ומכילה פריטים רבים כמו עצמות, גולגולות ושיניים, המוחזקים ביחד על ידי פרווה וריר.[2][3][1]
רבייה
הלילית המנוקדת היא מונוגמיסטית למשך חייה, אך אם יעלם בן הזוג הנוכחי, אחד חדש ימצא במהרה.
עונת הרבייה מתחילה בחודש מרץ ומסתיימת בספטמבר. היא מעדיפה לקנן במקומות חבויים ומבודדים (לרוב בטווח גבהים בין 12 ל-60 מטר): ראשיהם של עצים שבורים, סבך עבה של דבקון (הדבקון גדל כטפיל על העץ), בתוך גזעי עצים חלולים, בין סדקים ומערות הנמצאים בסלעים וצוקים, ובקנים ישנים של חיות אחרות כמו דורסים (הנץ הגדול לדוגמה) וסנאים, על ענף עץ גדול ורחב. זוג ליליות מנוקדות עלול לחזור לאותו הקן שנה אחר שנה; קנים ישנים אינם עוברים שיפור ותחזוק לפני הטלת הביצים. גודל התטולה נע בין שתיים לארבע ביצים (אבל בממוצע יוטלו שתיים או שלוש) בהפרשים של שלושה עד ארבעה ימים (בין מרץ ומאי, בדרך כלל באפריל[5]), ודוגרת עליהם במשך 28–32 ימים, בזמן שהזכר מביא לקן טרף ערוף ראש כדי לסעוד עם משפחתו.[1][2] בשונה משאר הינשופים, ליליות מנוקדות עלולות לא להגן על ביציהן וגוזליהן מפני טורפים, צופות מהצד בזמן שהקן מושמד.
הגוזלים לבני-הפלומה מטופלים על ידי הנקבה במשך שני שבועות, אז היא מתחילה לצוד שוב. לפני צמיחת נוצות התעופה במלואן, בגיל חמישה שבועות, הלילית הצעירה מטפסת במאמץ מן הקן כדי לשבת על ענפים סמוכים. תכופות היא נופלת ומרפרפת לקרקע, אך היא לא מתייאשת ומטפסת חזרה. בערך שבוע לאחר מכן, בגיל 40–45 ימים, הלילית תוכל לעוף חלושות למרחקים קצרים. שלושה–ארבעה שבועות אחר כך, הליליות הצעירות יוכלו לצוד בכוחות עצמן, בעיקר חרקים .[3][1][2] בגיל 2–3 שנים הם כשירים להתרבות.[2] המשפחה נשארת קשורה בקשר רופף במהלך הקיץ לפני עזיבת הגוזלים את הקן בסתיו (למרחק רב, כ-100 עד 200 קילומטר מהקן), אך ליליות בוגרות נוטות להשאר קרוב לשטח הקינון המסורתי שלהן.
הלילית המנוקדת אינה מין פורה; קצב רבייתה איטי מאד[3]; מה שגם זמינות הטרף משפיעה על איכות הרבייה, דבר שגורם לחלק מהזוגות לא להתרבות כל שנה.[2]
איומים
האיום העיקרי לקיומה של הלילית המנוקדת הוא כריתת העצים הנרחבת; שיעור הירידה באוכלוסייה של תת-המין "caurina" משוער בכ-3% בשטחו בשנה, בכ-7% במדינת וושינגטון בשנה, וכמעט ונכחד בקנדה; מצב האוכלוסייה של תת-המין "lucida" באריזונה מצביע על יציבות, אך בניו מקסיקו נוצר שיעור ירידה של כ-6% לשנה.[5] תמותת הליליות המנוקדות הצעירות גבוהה מאד, בעיקר בזמן התרחקותן מהקן, בערך 60 עד 95 אחוזים מהן מתות. לעומת זאת, שיעור תמותת הבוגרים נע בין 5 ל-20 אחוזים בשנה. אויביה הטבעיים הם אוח וירג'יניה, שטורף הן גוזלים והן בוגרים; העקב אדום-הזנב, שטורף ביצים וגוזלים; העורב השחור, שהורס את ביציהן; והרעב, שהורג הרבה מהליליות הצעירות.[3][2][4]
לילית אמריקנית
בגלל מידותיה הגדולות יותר, לעיתים קרובות דוחקת הלילית האמריקנית (Strix varia) את הלילית המנוקדת ותופסת את מקומה. דבר זה מעודד את הדרדרות אוכלוסיית הליליות המנוקדות, שכבר היו בסכנת הכחדה מלכתחילה.
יתרה מזאת, מאגר הגנים של הלילית המנוקדת מתדלדל כתוצאה מרבייה בין זוויגית ביניהן לבין הלילית האמריקנית; בני-כלאיים אלו מסוגלים להתרבות, ומכונים "Sparred Owl", שילוב של המילה "Barred" מהשם האנגלי של לילית אמריקנית ושל המילה "Spotted" מהשם האנגלי של הלילית המנוקדת.[3] לילית אמריקנית פלשה לראשונה אל שטחה של תת-המין הצפוני של הלילית המנוקדת בקולומביה הבריטית בשנת 1943. לקראת 1965, היא התפשטה אל תוך וושינגטון, בשנת 1974 לאורגון, ובשנת 1981 אל קליפורניה. תוך מספר עשורים ספורים, שני המינים שהיו נפרדים במשך אלפי שנים הפכו שכנים.
בין 1970 ל-1999, יותר מ-9,000 ליליות מנוקדות סומנו על ידי טיבוע בוושינגטון ואורגון, ומתוך אלה, כ-47 היו בני-כלאיים. כשבני-הכלאיים התרבו עם ליליות צפוניות, הם הניבו כ-15 גוזלים, בעוד כשהתרבו עם ליליות מנוקדות הם הניבו רק גוזל אחד.
שימור ויחסים עם האדם
נכון לשנת 2012, הלילית המנוקדת מוגדרת על פי IUCN כקרובה לאיום[5]; בארצות הברית, הלילית המנוקדת נמנית כ"מאויימת" מבחינה פדרלית תחת "חוק המינים בסכנת הכחדה"; בקנדה, היא נמנית תחת "חוק המינים בסכנה".
במשך מאות שנים, תת-המין "לילית מנוקדת צפונית" שכנה ביערות הראשוניים והעתיקים הנמצאים בצפון אמריקה, בהם רוב העצים בני 140 ואף 1,000 שנים. אך העצים המחטניים ששימשוה כבית, הפכו במאה ה-19 למקור ראשי לתעשיית כריתת העצים הגורפת מיליארדי דולרים. כתוצאה מכך, יערות נושנים אלו הידלדלו לכדי 10% מהכמות המקורית שלהם, וכפועל יוצא מכך, גם מספר הליליות המנוקדות. היא ככל הנראה הינשוף והחיה בסכנת הכחדה המפורסמים ביותר בצפון אמריקה, זאת בגלל הפיקוח עליה והתבססותה על שטחים גדולים של יערות ראשוניים ועתיקים, שעוררו מהומות אדירות ממדים בתעשיית כריתת העצים, והובילו למספר עצום של מחקרים עליה ובנושא. עקב מאמצי השימור והקפאת אלפי קילומטרים רבועים של שטחי כריתת עצים אפשריים, הלילית הפכה לשם נרדף לאיבוד הפרנסה ועליית מחירי העץ, ולשנואה בקרב העובדים הקשורים לתעשייה זו. סטיקרים נפוצים היו "אני אוהב ליליות מנוקדות... מטוגנות" ו"הצל חוטב עצים, אכול לילית מנוקדת".[4][7]
בתרבות
הינשופים נמצאים במקום מרכזי במערכת האמונות והמיתוסים של ילידי אמריקה הדרומית, וכך גם הלילית המנוקדת. לדוגמה, בני ה"האידה" (Haida) שנמצאים בדרום-מזרח אלסקה וצפון קולומביה הבריטית גלפו את דמותה על עמודי הטוטם הטקסיים שלהם.[4]
היא ידועה בשמות נוספים כמו: "ינשוף הקניון" ו"ינשוף חום-עיניים".[2]
קישורים חיצוניים
- אוסף קולות וקריאות של הלילית המנוקדת; לשמיעה יש ללחוץ על הסימן
] (באנגלית) - The Spotted Owl's New Nemesis, אויבתה החדשה של הלילית המנוקדת – Strix varia, מגזין "Smithsonian" (באנגלית)
- Spotted Owl Strix occidentalis, מידע כללי ומידע מורחב על שימור ואיומים של הלילית המנוקדת, מאתר הארגון "BirdLife International" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Cynthia Berger, "Owls", Stackpole Books, 2005. מסת"ב 9780811732130.
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 Deane P. Lewis, "Spotted Owl - Strix occidentalis", The Owl Pages, 2012-08-13. שמות נוספים ללילית המנוקדת
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 Jim Burns, "North American Owls: Journey Through a Shadowed World", P.56–65, Willow Creek Press,2004. מסת"ב 9781572236820.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Wayne Lynch, "Owls of the United States and Canada: A Complete Guide to Their Biology and Behavior", JHU Press, 2007. מסת"ב 9780801886874. hybrid: P.152; weight: P.6; totem: P.18
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 "Strix occidentalis (Spotted Owl)" הרשימה האדומה של IUCN
- ^ "Spotted Owls" AvianWeb
- ^ Elizabeth Arnold, "Saving the Spotted Owl" Npr.com, August 06, 2004.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לילית מנוקדת |
