לכלן מקווארי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לכלן מקווארי
Lachlan Macquarie
לכלן מקווארי
לכלן מקווארי
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מקום קבורה האי מל, האיים ההברידיים הפנימיים, סקוטלנד, ממלכת בריטניה הגדולה
מושל ניו סאות' ויילס ה־5
1 בינואר 1810 – 30 בנובמבר 1821
(11 שנים)
מונרך בתקופה ג'ורג' השלישי
ג'ורג' הרביעי
קריירה צבאית
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
תקופת הפעילות 1810–1777
דרגה מייג'ור גנרל (צבא בריטניה) מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
מפקד רגימנט הרגלים ה-73
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות של ארצות הברית
המלחמות הנפוליאוניות
מלחמות הספר של אוסטרליה

לכלן מקווארי (באנגלית: Lachlan Macquarie, בגאלית סקוטית: Lachlann MacGuaire;‏ ) היה קצין בצבא הבריטי ואיש ממשל קולוניאלי מסקוטלנד. מקווארי שירת כמושל ניו סאות' ויילס החמישי בשנים 1810–1821, והיה האחרון בתפקיד זה שכיהן כמושל אוטוקרטי. היה לו תפקיד מוביל בפיתוח החברתי, הכלכלי והאדריכלי של המושבה. ההיסטוריונים מחשיבים אותו כבעל השפעה מכריעה על המעבר של ניו סאות' ויילס ממושבת עונשין להתיישבות חופשית, ולפיכך היה לו תפקיד מרכזי בעיצוב החברה האוסטרלית בראשית המאה ה-19. ב-1816 נתן מקווארי הוראות שהובילו לטבח אפין (אנ') בקרב העמים האבוריג'ינים גנדנגרה (אנ') ותארוואל (אנ').

ראשית חייו

לכלן מקווארי נולד באי אולבה (Ulva) שליד חופי האי מל שבאיים ההברידיים הפנימיים, שרשרת איים השוכנת על החוף המערבי של סקוטלנד. הוא היה בן לקלאן מקווייר (Clan MacQuarrie), שבבעלותו היו האיים אולבה, סטאפה (Staffa) וחלק מהאי מל במשך יותר מאלף שנים ושאבותיו הקדמונים קבורים באי איונה (Iona). אביו של מקווארי, שתואר כ"גבר אינטליגנטי, מנומס ואיש העולם הגדול", חי ככל הנראה עד גיל 103 ונפטר בשנת 1818.[1] אמו הייתה בת לקלאן מקליין (אנ') שבבעלותו הייתה טירה על האי מל. מקווארי עזב את אי הולדתו בגיל 14.

ב-9 באפריל 1777 הצטרף מקווארי לרגימנט הרגלים ה-84, ואיתו הוא הגיע באותה שנה לצפון אמריקה כדי להשתתף במלחמת העצמאות של ארצות הברית. בדרכו לשם הוא השתתף בקרב ניוקאסל ג'יין (אנ'). קרב זה היה הניצחון הימי הראשון של ספינת סוחר בריטית על פריבטירים אמריקאים. בתחילה הוא הוצב בהליפקס, נובה סקוטיה, וחמישה חודשים לאחר הגעתו הוא קיבל דרגת אנסיין. ב-18 בינואר 1781 הוא קודם לדרגת לוטננט והועבר לרגימנט הרגלים ה-71, איתו הוא שירת בניו יורק, צ'ארלסטון וג'מייקה. ביוני 1784 הוא שב לסקוטלנד. בחג המולד 1787 הוא הוצב כלוטננט ברגימנט ה-77, יחד עמו הוא שירת בהודו ובמצרים. בינואר, בעת שרותו בבומביי, הוא היה לבונה חופשי.[2] בנובמבר 1789 הוא קודם לדרגת קפטן ובמרץ 1801 הוא קודם לדרגת מייג'ור. באותה שנה הוא התלווה לסר דייוויד ביירד (אנ') עם כוחות צבא שיצאו מהודו למצרים בתפקיד סגן השליש הכללי והשתתף בכיבוש אלכסנדריה ובשלבים האחרונים של גירוש הצבא הצרפתי ממצרים. ב-1803 הוא היה בלונדון, שם הוא שירת כעוזר השליש הראשי של הלורד הרינגטון, שפיקד על מחוז לונדון. לאחר מכן ועד 1804 הוא היה בשירות פעיל בהודו. ב-1807 הוא שב ללונדון ופיקד על רגימנט הרגלים ה-73.

מושל ניו סאות' ויילס

ב-8 במאי 1809 קודם מקווארי לדרגת לוטננט קולונל ומונה כמושל ניו סאות' ויילס. הוא הפליג למושבה ב-22 במאי על סיפון אה"מ "דורמדרי" (HMS Dromedary), שאליה התלוותה אה"מ "הינדוסטן" (HMS Hindostan). רגימנט הרגלים ה-73 שהיה בפיקודו התלווה אליו בשתי הספינות. ב-28 בדצמבר הגיעו הספינות לסידני קוב ועגנו ב-31 בדצמבר. למחרת היום נכנס מקווארי רשמית לתפקידו כמושל.[1] בצעד זה למינויו של מקווארי כמושל, שינתה ממשלת בריטניה את נוהגה למנות קצינים מהצי המלכותי כמושלים ובחרה קצין מהצבא מתוך תקווה שניתן יהיה להבטיח את שיתוף הפעולה של רגימנט ניו סאות' ויילס שהיה קשה לשלוט בו. סייעה לכך העובדה שמקווארי הגיע לניו סאות' ויילס בראש יחידת כוחות סדירים שהייתה בפיקודו, וכך לא נקרא תיגר על מנהיגותו מצד אנשי הרגימנט של ניו סאות' ויילס, שבשלב זה התיישבו אנשיו במושבה ועסקו בחקלאות ובסחר.[3] כמזכירו הוא מינה את ג'ון קמפבל (אנ').[4]

בשנת הגעתו לניו סאות' ויילס קודם מקווארי לדרגת קולונל, ב-1811 לדרגת בריגדיר גנרל וב-1813 לדרגת מייג'ור גנרל, כל זאת בעודו מכהן כמושל.

השלטת הסדר במושבה

משימתו הראשונה של מקווארי הייתה להשיב למושבה ממשלה מסודרת ושומרת חוק ואת המשמעת בעקבות מרד הרום שהתחולל ב-1808 נגד המושל הקודם, ויליאם בליי. מקווארי הצטווה על ידי ממשלת בריטניה לעצור שניים ממנהיגי המרד, את ג'ון מקארתור (אנ') ואת מייג'ור ג'ורג' ג'ונסטון. עם זאת, עד אשר הגיע מקווארי לסידני, הן מקארתור והן ג'ונסטון כבר הפליגו לאנגליה כדי להגן על עצמם. מקווארי פעל מידית לבטל את היוזמות השונות שננקטו על ידי ממשלת המורדים, לדוגמה, כל "החנינות, ההחכרות והענקות הקרקעות" שנעשו על ידי המורדים בוטלו, אף על פי שרבים מהן הוצאו מחדש אחר כך.[5]

אף על פי שעד מהרה בוטל המונופול של אנשי רגימנט ניו סאות' ויילס, השפעתו הצבאית נותרה על כנה, כשלקציני הצבא הייתה השפעה על המערכת המשפטית. פער גדול נוצר בין הקצינים לבין המתיישבים, שעליהם נכללו מתיישבים חופשיים ונידונים שהשלימו את תקופת מאסרם והפכו למתיישבים.

בשנים 1812–1813 סבלה המושבה מבצורת קשה ואובדן נרחב של יבולים ומקנה. ב-1814 עמדו חוואים רבים על סף פשיטת רגל בשל הבצורת והשפל הכלכלי שנבע ממנה.[6]

ארגון מערכת המשפט

ב-1814 הוצא לניו סאות' ויילס כתב אישור הזכויות המשפטי השני (Charter of Justice). המסמך הגדיר הקמתה של מערכת המשפט האזרחית. שלושה דרגים שיפוטיים אזרחיים הוקמו במושבה: בית המשפט של המושל, בית המשפט של סגן המושל, ובית המשפט העליון. ג'פרי הארט בנט (אנ'), אחיו של היועץ המשפטי של המושבה, אליס בנט (אנ') הגיע כדי לכהן כשופט הראשון של בית המשפט העליון החדש.[7][8]

בתי המשפט נזקקו לעורכי דין, ומקווארי עשה מאמצים לאפשר לעורכי הדין מקרב הנידונים המשוחררים להופיע בפני בית המשפט העליון, אך אפשרות זו נחסמה על ידי ג'פרי בנט, שיחד עם אחיו שמר אמונים לאנשי הצבא ולאליטה של המתיישבים. בהמשך השנה הגיעו למושבה שני עורכי דין, פרדריק גרלינג וויליאם הנרי מור. החוק האנגלי נשמר במידת האפשר. כאשר היה צורך בצווים או בחוקים חדשים, הם היו עקביים עם החוק האנגלי בהתחשב ככל האפשר בנסיבות המקומיות. רבים מהמתיישבים לא היו שבעי רצון מכך, והם פיקפקו אם כמה מהצווים של המושל היו תקפים בכלל. נשמעו טענות הן בניו סאות' ויילס והן בבריטניה על כך שהמושלים חרגו מסמכותם באמצעות הוצאת צווים שהיו מנוגדים לחוק האנגלי.

מערכת היחסים של מקווארי עם בית המשפט החדש מעולם לא הייתה הרמונית. האחים בנט, עם עמדות המפתח החוקיות שלהם, נעשו עד מהרה למתנגדים למושל, וסלידה הדדית השפיעה על ההחלטות של שני הצדדים. כמו רוב המושלים שקדמו לו, האידיאלים האציליים של מקווארי סוכלו על ידי המציאות הקשה והתנגדויות תדירות. ב-1816 הוא כפה את אכיפתה של הוראתו נגד הסגת גבול כאשר נגזר עונש מלקות על שלושה מסיגי גבול, כולם מתיישבים חופשיים, למעון הממשלתי. תקרית זו הייתה אחת מכמה בהן בנט ואחרים התלוננו בפני ממשת בריטניה כדוגמה לגישתו הסמכותנית של מקווארי. כתוצאה מכך, הוקע מקווארי על ידי שר המושבות הלורד בת'רסט (אנ'), וב-1819 נשלח הנציב המלכותי ג'ון ביג (אנ') לחקור את הנעשה במושבה.[9]

מקווארי לקח על עצמו את השליטה במושבה, שבר את כוחם של קציני צבא כמו מקארתור, שהיה השליט דה פקטו של המושבה מאז עזיבתו של בליי. הוא היה "הפרוקונסול הבריטי האחרון שנשלח לניו סאות' ויילס כאוטוקרט צבאי".[10]

ב-1812 נערכה החקירה היסודית הראשונה על מערכת הנידונים באוסטרליה על ידי ועדה של בית הנבחרים הבריטי בנוגע להגליה, ובה קיבלה מדיניותו הליברלית של מקווארי תמיכה.[11] עם זאת, הוועדה הייתה סבורה שיש להנפיק מעט יותר "כרטיסי שחרור" (Ticket of leave) והתנגדה לכך שלמושל תהיה סמכות חנינה. הוועדה סיכמה שהמושבה צריכה להיות משגשגת ככל האפשר כדי שתספק עבודה לנידונים ותעודד אותם להפוך למתיישבים לאחר סיום ריצוי עונשם.

פיתוח המושבה

בביקור שערך בהובארט שבטסמניה בנובמבר 1811 קיבל מקווארי פניה על מצבה הרעוע של העיירה והורה למודד הממשלתי ג'יימס מיהאן, להכין מתאר מסודר של הרחובות בעיירה. במהלך זה הונחו היסודות למבנה מרכז העיר של הובארט הקיים עד היום.

מקווארי דאג להנפקת מטבע רשמי לשימוש באוסטרליה. בשנים הראשונות לקיומה של ניו סאות' ויילס היו מטבעות זרים בשימוש שכיח, אך רובם הגיעו למושבה כתוצאה מהמסחר עם ספינות סוחר שפקדו אותה. כדי להבטיח אספקה אמינה של מטבעות למושבה, רכש מקווארי ב-1812 40,000 מטבעות של דולר ספרדי (אנ') ומסר אותם לאחד הנידונים שנענש על מעשי זיוף כסף בשם ויליאם הנשול כדי שיחורר את החלקים המרכזיים של המטבעות ויטביע מסביבם הטבעה שתאפיין אותם כשייכות לניו סאות' ויילס ותהפוך אותם לחסרות ערך במקומות אחרים.[12] על המטבע החדש הוכרז בעיתון "סידני גזאט ב-10 ביולי 1813, כולל אזהרות על זיוף או הוצאת המטבעות אל מחוץ למושבה עם עונש של שבע שנות עבודה במכרות של ניוקאסל על עבירות אלו.[13]

תום המלחמות הנפוליאוניות ב-1815 הוביל לשטף מחודש הן של נידונים והן של מתיישבים לניו סאות' ויילס, שכן נתיבי השיט נפתחו ושיעורי האבטלה והפשע בבריטניה גברו.[14] מקווארי ניצב בפני גידול מהיר באוכלוסיית המושבה ובפעילות הכלכלית שלה. בעת עזיבתו ב-15 בפברואר 1822 הגיע מספר התושבים הלבנים במושבה לכמעט 37,000 איש.[15]

רפורמטור וחוקר

הציר המרכזי של מדיניותו של מקווארי הייתה טיפולו בנידונים המשוחררים, שהיו נידונים שריצו את עונשם או שהוענקו להם חנינה או שחרור על תנאי. ב-1810 כבר עלה מספרם של הנידונים המשוחררים במושבה על מספרם של המתיישבים החופשיים, ומקווארי נתן את הטון בהקשר זה כאשר מינה נידונים משוחררים למשרות ממשלתיות, כמו פרנסיס גרינווי שמונה לאדריכל המושבה וויליאם רדפרן שמונה כרופא המושבה.[16] הוא עורר את חמתם של המתיישבים החופשיים כאשר מינה את הנידון המשוחרר אנדרו תומפסון כשופט שלום, וכאשר הזמין נידונים משוחררים למסיבת תה בבית המושל. מנגד, דרש מקווארי מהנידונים לשעבר לתקן את דרכיהם. הוא קבע שעליהם להשתתף באופן קבוע בתפילות בכנסייה, ובמיוחד עודד את עריכתם של טקסי נישואים דתיים.[17]

מקווארי היה נותן החסות הגדול ביותר של מסעות החקר של המושבה עד זמנו. ב-1813 הוא הסמיך את גרגורי בלקסלנד (אנ'), ויליאם ונטוורת' (אנ') וויליאם לאוסון (אנ') לצאת למסע החצייה המוצלח של ההרים הכחולים, שמעבר אליהם הם גילו את המישורים הפנימיים הגדולים.[18][19] שם הוא הורה על הקמתה של בת'רסט, העיר הראשונה שהוקמה בפנים היבשה של אוסטרליה. הוא מינה את ג'ון אוקסלי (אנ') כמודד הראשי ושלח אותו למסעות חקר במעלה החוף של ניו סאות' ויילס ואל פנים היבשת כדי לאתר נהרות חדשים ושטחי התיישבות חדשים. אוקסלי גילה את אזורי הנהרות הצפוניים (אנ') וניו אינגלנד (אנ') שבניו סאות' ויילס ובשטחים שכיום מהווים את קווינסלנד הוא חקר את האזור בו שוכנת כיום העיר בריזביין.

מתאר הרחובות הנוכחי של מרכז העיר סידני מבוסס על תוכנית שאת הכנתה יזם מקווארי. הבניינים היוקרתיים ביותר במושבה נבנו ברחוב מקווארי שבעיר, וכמה מאלה ניצבים בו עד היום. הבניין ששרד כ"בית החולים רום" משמש כיום כפרלמנט של ניו סאות' ויילס (אנ'). ככל הנראה תוכנן הבניין על ידי מקווארי עצמו, בשיתוף פעולה עם רעייתו. המרפסות המקורות הרחבות של הבניין שאבו את ההשראה לבנייתן מההיכרות של מקווארי עם האדריכלות הקולוניאלית האנגלית בהודו.[20] האורוות שתוכננו בקפידה על ידי מקווארי לבית המושל הם כיום חלק מהמבנה המודרני שבו שוכן הקונסרבטוריון למוזיקה של סידני. שני המבנים הללו נבנו על ידי מקווארי כהתרסה להוראת ממשלת בריטניה לא להקים מבני ציבור יקרים מדי במושבה. ושיקפו את המתחים בין חזונו של מקווארי על סידני כעיר בעלת סגנון אדריכלות ג'ורג'יאני, לבין חזונה של ממשלת בריטניה למושבה כשטח מוזנח עבור הנידונים שעלות הקמתה ואחזקתה תהיה נמוכה ככל האפשר.

רפורמה יסודית נוספת שיזם מקווארי באוגוסט 1820, זמן קצר לפני שובו לאנגליה, הייתה כאשר הוא הורה שכל התנועה במושבה תנוע בצד שמאל של הרחובות.[21]

מקור השם "אוסטרליה" קשור באופן הדוק למקווארי. שם המדינה אוסטרליה, כפי שהוא ידוע כיום, הוצע על ידי חוקר הארצות וקצין הצי מתיו פלינדרס, אך השימוש הרשמי הראשון בו נעשה באיגרת רשמית שנשלחה על ידי מקווארי ב-1817.[22]

מדיניותו של מקווארי, במיוחד תמיכתו בנידונים המשוחררים והקצאת כספי הממשלה לעבודות ציבוריות, עוררה התנגדות הן במושבה והן בלונדון, שם הממשלה ראתה עדיין בניו סאות' ויילס כמושבת עונשין. הכרזתו במכתב לשר המושבות, ש"שמתיישבים חופשיים באופן כללי... הם ללא ספק האנשים הבלתי מרוצים ביותר בארץ" וש"נידונים משוחררים, או אנשים שזכו בחירותם כמשרתים חוזיים, היו במקרים רבים התיאור הטוב ביותר למתיישבים", שימשה במידה רבה נגדו.[23]

על אף התנגדות מצידה של ממשלת בריטניה, עודד מקווארי את הקמתו של הבנק הראשון במושבה ב-1817, "בנק ניו סאות' ויילס" (Bank of New South Wales) הקיים עד היום.[24]

יחסי האבוריג'ינים והמתיישבים

דוגמה לטבלת חזה עשויה מנחושת שענדו "ראשי השבטים" הממונים של האבוריג'ינים

יחסו של מקווארי כלפי האבוריג'ינים כלל שיתוף פעולה לצד הטמעה, שגובו בכפייה צבאית. כאשר הוא טיפל בשבטים ידידותיים, הוא פיתח אסטרטגיה לפיה הוא מינה "ראשי שבטים" שיהיו אחראים על כל אחד מהם, ושהיו מזוהים על ידי ענידת טבלת חזה עשויה מנחושת שבה נחרתו שמו של ראש השבט ותוארו. אף על פי שהייתה זו שיטת משא ומתן אירופאית אופיינית, היא לעיתים קרובות לא שיקפה את המעמד האמיתי של זקני השבט.[25] מקווארי גם היה חלוץ התפישה של השבת הקרקעות לשליטת האבוריג'ינים, בתחילה באזורים שסביב לברוקן ביי (אנ') וג'ורג'ס הד (Georges Head Battery).[26]

ב-1814 ייסד מקווארי את מכון פאראמטה לחינוך ילדי האבוריג'ינים. ילדי האבוריג'ינים למדו בבית הספר, לעיתים בכפייה, וגודלו על פי ערכי החינוך והתרבות האירופאים. אף על פי שהיחס לילדים בבית הספר היה סביר, מצביעים סוציולוגים מודרניים שלימודיהם הכפויים והחינוך האירופאי החברתי שהם ספגו בעקבות כך היו ניסיון מודע לצמצם את ההשפעה של תרבותם בעתיד.[26][27] היסטוריונים מודרניים זיהו את לקיחתם בכוח של הילדים אל בתי הספר כגורם לפרוץ עימות ישיר בין האבוריג'נים לבין ממשלו של מקווארי, שהחל ב-1814 ונמשך לפחות שנתיים.[26]

היכן שהתעוררה התנגדות של האבוריג'ינים הורה מקווארי על מסעות עונשין.[27] באפריל 1816 הוא כתב ביומנו:

הוריתי היום ששלושה כוחות צבאיים יצעדו בנפרד לפנים היבשת ולאזורים מרוחקים של המושבה, למטרת הענשת ילידים עויינים, באמצעות פינויים המוחלט מן הארץ, והעברתם מעבר להרים, בנוסף לתפיסתם רבים ככל האפשר מבין הילידים שביצעו את מעשי הרצח והתקיפות האחרונים, מתוך רצון להטיל עליהם אימה ולמען יראו ויראו, אם יילכדו חיים. ציוותי לקחת בשבי כמה שיותר שבויים ילידים, מתוך כוונה להחזיק בהם כבני ערובה עד שהאשמים האמיתיים יסגירו את עצמם, או שהם יוסגרו על ידי השבטים שלהם כדי שיעשה צדק. במקרה בו יגלו הילידים את ההתנגדות הקלה ביותר, או שהם יסרבו להיכנע אם הם יקראו לעשות כן, ניתנה לקצינים המפקדים על הכוחות להורות על פתיחה באש כדי לאלצם להיכנע, לתלות על העצים את גופותיהם של אלו שיהרגו באירועים שכאלה, כדי להטיל אימה רבה ככל האפשר על אלה שישרדו".[28]

יציאתה של משלחת עונשין הובילה לטבח אפין (אנ'). מקווארי שלח חיילים לתקיפת העמים האבוריג'ינים גנדנגרה (אנ') ותארוואל (אנ') על קרקעותיהם לאורך נהר קטרקט כפעולת תגמול על עימותים אלימים שלהם עם המתיישבים.[29] החיילים עשו שימוש בסוסיהם כדי לדרדר אל מותם מספר בלתי ידוע של גברים, נשים וילדים אל פי תהום בשני מקומות שונים. בטבח גם נהרגו 14 איש שנורו למוות.[30]

שובו לסקוטלנד

מנהיגי המתיישבים החופשיים התלוננו בלונדון על מדיניותו של מקווארי, וכאמור, שלחה הממשלה ב-1819 את השופט האנגלי, ג'ון ביג (אנ') אל המושבה ולדווח על התנהלות הממשל בה. ביג הסכים באופן כללי עם טענות המתיישבים, והדוח שהוא הגיש על המושבה הוביל להתפטרותו של מקווארי ב-1821. בכל אופן, הוא היה מושל ניו סאות' ויילס שכיהן בתפקידו בתקופת הכהונה הארוכה ביותר מכל המושלים שכיהנו עד לאמצע המאה ה-20 (לאחר שתפקיד המושל הפך לטקסי) והשלישי באורך תקופת כהונתו מכל מושלי ניו סאות' ויילס לדורותיהם. ביג גם המליץ שלמושל לא תהיה יותר סמכות אוטוקרטית, וב-1824 הוקמה המועצה המחוקקת של ניו סאות' ויילס (New South Wales Legislative Council), הגוף המחוקק הראשון באוסטרליה, כמועצה מייעצת למושל.[31] מקווארי שב לסקוטלנד וניסה להגן על שמו הטוב כנגד ההאשמות שהועלו על ידי ביג.

המוניטין שלו המשיך לעלות לאחר מותו, בעיקר בקרב הנידונים המשוחררים וצאצאיהם, שהיו הרוב של אוכלוסייתה אוסטרליה עד לבהלה לזהב. כיום הוא נחשב על ידי רבים כאחד הנאורים והמתקדים מבין המושלים הראשונים של מושלי ניו סאות' ויילס, ששאף להקים את אוסטרליה כמדינה, ולא כמחנה מאסר.[32]

חיים אישיים

המואוזוליאום של משפחת מקווארי באי מל

ב-1793 נשא מקווארי לאישה את ג'יין ג'רוויס, בתו של תומאס ג'רוויס, שהיה השופט הראשי של אנטיגואה ובעל עבדים שם.[33] שלוש שנים לאחר מכן היא נפטרה משחפת. בנובמבר 1807 היא נישא בשנית לדודניתו אליזבת הנרייטה קמפבל (אנ'). לזוג נולדה בת בשם ג'יין שנפטרה בינקותה ובן בשל לכלן.

לכלן מקווארי נפטר בלונדון ב-1 ביולי 1824 ונטמן באי מל במאוזוליאום שבו טמונים אשתו וילדיו. אחוזת הקבר מתוחזקת על ידי מועצת הנאמנות של אוסטרליה (National Trust of Australia) ועל קברו חקוקה הכתובת "אבי אוסטרליה" (The Father of Australia).[34]

הנצחתו

כמו רבים משמות המקומות באוסטרליה שנקראו על שמו עוד בימי חייו, מונצח מקווארי בשמה של אוניברסיטת מקווארי שבסידני.[35]

פסל בדמותו של מקווארי ניצב בהייד פארק שבמרכז סידני. ליד הפסל חקוקה הכתובת "הוא היה ג'נטלמן מושלם, נוצרי ומחוקק עליון של הלב האנושי". בשל משלחות העונשין ששיגר מקווארי נגד האבוריג'ינים עלתה השאלה אם ראוי שהפסל והכתובת שלצידו ימשיכו להיות מוצבים שם. באוגוסט 2017 רוססו על בסיס הפסל כתובות בגנותו של מקווארי.[36][37][38]

פסלו של מקווארי בהייד פארק שבסידני

שמות מקומות רבים באוסטרליה נקראו על שמו של מקווארי, חלקם עוד בחייו וביוזמתו. מבין המקומות שנקראו על שמו בעת כהונתו כמושל וזמן קצר לאחר מכן כלולים:

  • האי מקווארי שבין טסמניה לבין אנטארקטיקה, העתק וצומת של ההעתק המשתרעים צפונה מהאי, קרויים על שמו.[39]
  • אגם מקווארי (אנ') השוכן ליד חוף ניו סאות' ויילס בין סידני לבין ניוקאסל נקרא על שמו של מקווארי ב-1826.[40]
  • נהר מקווארי (אנ') הוא נהר פנימי חשוב בניו סאות' ויילס שעובר דרך הערים בת'רסט, ולינגטון, דובו ווורן (אנ') לפני שהוא נשפך דרך ביצות מקווארי (אנ') אל נהר ברוון.[41]
  • הר מקווארי הוא הנקודה הגבוהה ביותר במחוז בלייני שבניו סאות' ויילס. גובהו הוא 1,100 מטרים מעל פני הים ובעבר הוא נקרא הר לכלן.[41]
  • נהר לכלן (אנ') הוא נהר חשוב נוסף בניו סאות' ויילס.[41]
  • פורט מקווארי (אנ') היא עיר השוכנת על שפך נהר הייסטינגס שבחופי ניו סאות' ויילס.[42]
  • מעבר מקווארי (אנ') הוא נתיב החוצה את המתלול שבין מחוז אילווארה ובין מחוז סאותרן היילנדס שבניו סאות' ויילס.
  • נחל מקווארי (אנ') הוא נחל באורך של 23 ק"מ שנובע ליד הכפר רוברטסון שבניו סאות' ויילס ונשפך לאגם אילווארה.[43]

באזור סידני

  • רחוב מקווארי (אנ') הוא אחד הרחובות הראשיים במרכז העיר סידני ובו שוכן בניין הפרלמנט של ניו סאות' ויילס.[44]
  • מקווארי פלייס (אנ') הוא פארק קטן השוכן במרכז העסקים הראשי של סידני.[45]
  • מגדלור מקווארי (אנ') הוא המגדלור הראשון באוסטרליה והוותיק ביותר שעדיין פעיל.[46]
  • פורט מקווארי (אנ') היה מבצר בבנלונג פוינט שבסידני שנבנה ב-1798 ונהרס ב-1901 לצורך פינוי נתיב לסלילת קן חשמלית.[47]
  • מקווארי פילדס (אנ') הוא פרבר של סידני.[48]

בטסמניה

  • רחוב מקווארי (אנ') הוא אחד הרחובות הראשיים בבירת טסמניה, הובארט.[49]
  • רחוב מקווארי הוא אחד הרחובות הראשיים בעיירה ההיסטורית איבנדייל שבטסמניה שנוסדה ב-1811.
  • מקווארי הרבור (אנ') הוא מפרץ בחופו המערבי של טסמניה.[50]
  • נהר מקווארי (אנ') שבטסמניה.

בניו סאות' ויילס

  • מקווארי היל (בעבר הר מקווארי) שבמחוז וינגקברי, ניו סאות' ויילס.
  • רציף מקווארי, נבנה ב-1818 על נהר הנטר כנמל עבור ניוקאסל, כיום ידוע כנוביס הד (אנ').
  • מלון מקווארי ארמס (אנ') שבווינדזור, ניו סאות' ויילס, נבנה ב-1815. הוא חדל לפעול ב-1840 אך נפתח מחדש ב-1874 ופעיל ברציפות מאז. בווינדזור קיים רחוב מקווארי.
  • רובע לכלן מקווארי בפאראמטה שבניו סאות' ויילס.

מקומות שנקראו על שמו שנים לאחר מותו:

  • מקווארי פארק (אנ') ומקווארי לינקס (אנ') הם פרברים של סידני.
  • מרכז מקווארי (אנ') הוא מרכז קניות בפרבר מקווארי פארק.
  • מקווארי (אנ') הוא פרבר בבירת אוסטרליה, קנברה. בפרבר זה קיים רחוב לכלן.
  • מחוז הבחירה מקווארי (אנ') בניו סאות' ויילס.[51]

מוסדות על שמו:

  • בית החולים מקווארי שבסידני.
  • בנק מקווארי (אנ') הוא בנק השקעות שנוסד ב-1970.
  • הקולג' הקהילתי מקווארי הוא מוסד חינוכי למבוגרים בצפון-מערב ובמערב סידני.
  • בית הספר היסודי מקווארי (אנ') בסידני.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לכלן מקווארי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "GOVERNOR MACQUARIE". The Sydney Morning Herald. National Library of Australia. 1 March 1913. p. 7.
  2. ^ Freemasonry Australia Archived 21 August 2006 at Archive.today
  3. ^ "The Governor Exhibition Guide". The Governor – Lachlan Macquarie. State Library of NSW. Archived from the original on 11 December 2013.
  4. ^ Holder, R.F. (1966). "Campbell, John Thomas (1770–1830)". Australian Dictionary of Biography. Melbourne University Press. ISSN 1833-7538 – via National Centre of Biography, Australian National University.
  5. ^ Hughes, Robert (1986). The Fatal Shore: a history of the transportation of convicts to Australia, 1787-1868. Collins Harvill, p. 294.
  6. ^ "Classified Advertising". The Sydney Gazette and New South Wales Advertiser. ELEVENTH (510). New South Wales, Australia. 2 October 1813. p. 1. Archived from the original on 7 October 2019.
  7. ^ "Abstract of the New Charter". The Sydney Gazette and New South Wales Advertiser. TWELFTH (562). New South Wales, Australia. 17 September 1814. p. 1 (Supplement to the Sydney Gazette, and New South Wales Advertiser) – via National Library of Australia.
  8. ^ "Classified Advertising". The Sydney Gazette And New South Wales Advertiser. TWELFTH (554). New South Wales, Australia. 30 July 1814. p. 1 – via National Library of Australia.
  9. ^ "Sydney". The Sydney Gazette and New South Wales Advertiser. SEVENTEENTH (829). New South Wales, Australia. 9 October 1819. p. 3 – via National Library of Australia.
  10. ^ Hughes, Robert (1986). The Fatal Shore: a history of the transportation of convicts to Australia, 1787-1868. Collins Harvill, p. 293.
  11. ^ Great Britain. Parliament. House of Commons. Select Committee on Transportation; Auckland, George Eden, Earl, 1784-1849 (1812), Report from the Select Committee on Transportation, Ordered by the House of Commons to be printed, pp. 22–31.
  12. ^ "National Museum of Australia collection highlights: Holey dollar". Archived from the original on 16 January 2012.
  13. ^ "Proclamation, By His Excellency LACHLAN MACQUARIE, Esquire, Captain General, Governor and Commander in Chief, in and over His Majesty's Territory of New South Wales and its Dependencies, &c. &c. &c". The Sydney Gazette and New South Wales Advertiser. ELEVENTH (498). New South Wales, Australia. 10 July 1813. p. 1 – via National Library of Australia.
  14. ^ Hughes, Robert (1986). The Fatal Shore: a history of the transportation of convicts to Australia, 1787-1868. Collins Harvill, p. 301.
  15. ^ Appleton, Richard (1986). Brown, Robin (ed.). Collins Milestones in Australian history: 1788 to the present. Collins, pp. 101-102.
  16. ^ Hughes, Robert (1986). The Fatal Shore: a history of the transportation of convicts to Australia, 1787-1868. Collins Harvill, pp. 150-151.
  17. ^ Molony, John Neylon (1987). The Penguin History of Australia. Ringwood, Vic: Penguin, p. 41.
  18. ^ Conway, Jill. "Gregory Blaxland (1778–1853)". Australian Dictionary of Biography. Melbourne University Press.
  19. ^ "Macquarie's crossing". Discover Collections. State Library of NSW. Archived from the original on 1 February 2016.
  20. ^ Hughes, Robert (1986). The Fatal Shore: a history of the transportation of convicts to Australia, 1787-1868. Collins Harvill, p. 297.
  21. ^ "GOVERNMENT AND GENERAL ORDERS". The Sydney Gazette and New South Wales Advertiser. EIGHTEENTH (874). New South Wales, Australia. 19 August 1820. p. 1 – via National Library of Australia.
  22. ^ Matthew Flinders - Naming Australia - Encounter 1802 - 2002
  23. ^ G. B. Barton, HISTORICAL SKETCH OF NEW SOUTH WALES
  24. ^ M. J. B. Kenny. "Biography - Edward Smith Hall - Australian Dictionary of Biography". Adb.online.anu.edu.au. Archived from the original on 24 May 2011.
  25. ^ "Teaching Heritage website". Archived from the original on 2 July 2005.
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 Hale, Patricia; Keonemann, Tanya (2010). "Rethinking Governor Macquarie's Aboriginal policy". Heritage Council of New South Wales. Archived from the original on 18 September 2017.
  27. ^ 27.0 27.1 "The Governor – Lachlan Macquarie". State Library of NSW. Archived from the original on 12 October 2012.
  28. ^ "Lachlan Macquarie - 1816 journal (April)". www.mq.edu.au. Archived from the original on 3 November 2016.
  29. ^ Marlow, Karina (18 April 2016). "Explainer: The Appin Massacre". National Indigenous Television (NITV). Archived from the original on 8 February 2017.
  30. ^ Grace Karskens, Appin massacre, The Dictionary of Sydney,2015.
  31. ^ "History of Democracy in NSW". parliament.nsw.gov.au. Parliament of NSW. Archived from the original on 15 June 2016.
  32. ^ "The Governor". The Governor – Lachlan Macquarie. State Library of NSW. Archived from the original on 12 October 2012.
  33. ^ Fernandes, Clinton (15 July 2018). Island off the Coast of Asia: Instruments of Statecraft in Australian Foreign Policy. Rowman & Littlefield, p. 15.
  34. ^ "Macquarie's Influence". Macquarie University. Archived from the original on 24 August 2017.
  35. ^ AN OVERVIEW OF MACQUARIE'S IDENTITY
  36. ^ Taylor, Andrew (23 August 2017). "Clover Moore refers concerns about Macquarie statue to Indigenous panel". Sydney Morning Herald. Archived from the original on 24 August 2017.
  37. ^ Mee, Cameron; Robertson, James (26 August 2017). "Vandals deface Hyde Park statues in Australia Day protest". Sydney Morning Herald. Archived from the original on 26 August 2017.
  38. ^ Koziol, Michael (26 August 2017). "Vandalism of Hyde Park statues is a 'deeply disturbing' act of Stalinism, says Malcolm Turnbull". Sydney Morning Herald. Archived from the original on 26 August 2017.
  39. ^ "Macquarie Island station: a brief history". www.antarctica.gov.au. Archived from the original on 13 June 2012.
  40. ^ "Extract - Geographical Names Board of NSW". www.gnb.nsw.gov.au. Archived from the original on 24 October 2019.
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 Genoni, Paul (2004). Subverting the Empire: Explorers and Exploration in Australian Fiction. National Library of Australia. p. 30.
  42. ^ Port Macquarie. Encyclopedia Britannica. Archived from the original on 17 April 2019.
  43. ^ "Stapletons Bridge over Frazer Creek". New South Wales Heritage Database. Office of Environment and Heritage.
  44. ^ Editor, Catharine Munro Urban Affairs (15 September 2007). "Forever elegant on the street Lachlan built". The Sydney Morning Herald.
  45. ^ "Macquarie Place Precinct". New South Wales State Heritage Register. Office of Environment and Heritage. H01759.
  46. ^ "Macquarie Lighthouse 2018". Sydney Living Museums. 21 August 2018.
  47. ^ "BENNILONG POINT AND FORT MACQUARIE". The Sydney Morning Herald. New South Wales, Australia. 23 February 1901. p. 11.
  48. ^ "History of Macquarie Fields". Campbelltown City Council. Archived from the original on 28 July 2008.
  49. ^ Howarth, Carla (28 May 2019). "'Diplomat, peacemaker, survivor': Should Truganini be honoured with a public space in her name?". ABC News.
  50. ^ "Macquarie Harbour". Encyclopedia Britannica. Archived from the original on 28 May 2019.
  51. ^ "Profile of the electoral division of Macquarie (NSW)". Australian Electoral Commission. Archived from the original on 12 September 2018.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לכלן_מקווארי&oldid=1790198"