לשון סגי נהור

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לְשון סַגִּי נְהור היא צורת שימוש בשפה שמתכוונת להפך ממה שנאמר. בלשון הקודש עיקר השימוש בלשון סגי נהור נעשה לצורך לשון נקייה, על ידי נקיטת לשון חיובית כשהכוונה האמיתית היא למשמעות ההפוכה, השלילית. אולם בלשון חול עם הזמן הלצים השתמשו בלשון סגי נהור כצורת דיבור המבטאת זלזול והעלבה.

מקור הביטוי

"סגי נהור" בארמית פירושו: רב אור[1], אך משמעותו הפוכה - זהו כינוי לעיוור, זה שאינו רואה דבר מלבד חושך. הביטוי מופיע לראשונה במדרש בראשית רבה, שם הוא ניתן לכבד-ראיה, שאכן, יחסית למי שאינו רואה כלל, הוא רב אור: "בשוק סמייא צווחין לעווירא סגי נהור"[2] (תרגום מארמית: בשוק של סומים, כלומר עיוורים לחלוטין, קוראים לעיוורים, כלומר לכבדי ראיה, "סגי נהור" - רב אור). ביטוי זה מופיע גם בגמרא: "רב ששת סגי נהור הוה"[3]. ידוע על חכמים עיוורים נוספים שכונו בלשון זו, כמו למשל המקובל רבי יצחק סגי נהור. כינוי נוסף לעיוור המופיע בגמרא בלשון סגי נהור: 'מאור עיניים'[4], ועיוורון מכונה בלשון סגי נהור 'נהורא'[5]. ובמקום אחר מכונה מי שנעשה עיוור 'עיניו קמו'[6]. [7]

בעקבות המשמעות ההפוכה של ביטוי זה, מתאר הניב "לשון סגי נהור" דיבור במשמעות הפוכה.

דוגמאות ללשון סגי נהור

בספר איוב מופיעות שתי דוגמאות ללשון סגי נהור:

  • השטן אומר לה': "ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו, אם לא על פניך יברכך?!". שמשמעותו יקללך.
  • אשתו של איוב אומרת לו, לאחר הייסורים שנפלו עליו: "ברך אלהים ומות!". כלומר קלל ותמות.

מכאן נגזרה אף לשון האמירה ההלכתית הבאה, המובאת בגמרא[8]: "רבי אליעזר בן יעקב אומר: אזהרה למברך את השם מניין? - תלמוד לומר: אלוהים לא תקלל [9]"

  • הלכות אבלות ומסכת אבל רבתי (מהמסכתות קטנות) נקראות בהלכה הלכות ו"מסכת שמחות".
  • בני אדם היורדים מנכסיהם מכונים בלשון סגי נהור 'עולים'[10].
  • בית קברות מכונה בלשון סגי נהור "בית החיים"[11].
  • האמורא שמואל כונה 'אריוך' (ארוך)[12], ויש פירוש האומר שהכוונה היא שהיה גוץ, וכינוהו בלשון סגי נהור[13].
  • ביידיש, נשמרו ביטויים רבים בלשון סגי נהור מתוך מטרה לשמור על לשון נקייה, למשל: "א גוט אויג", שתרגומו הוא עין טובה והכוונה היא בעצם לעין רעה.

אופנים אחרים של לשון סגי נהור

ישנה צורת נוספת של ביטויים בלשון סגי נהור, על ידי היפוך גוף ראשון לגוף שלישי (לשון נסתר), או על ידי הסטת לשון הדיבור מפלוני לאלמוני, כדי להימנע מלומר דבר שלילי על מישהו שרוצים בטובתו. דוגמאות מן התורה:

  • "ונלחם בנו ועלה (כשהכוונה: ועלינו) מן הארץ"[14].
  • "הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך" (כשהכוונה: עמך לעם הזה)[15].

דוגמאות מן גמרא:

  • "ראוי לו (הכוונה: לי) שאפול למטה"[16].
  • "תדעו שלמחר הוא (הכוונה: אני) מת"[17].
  • "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" (כשהכוונה לא על האדם אלא על הקדוש ברוך הוא)[18].
  • "נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא (כשהכוונה לקדוש ברוך הוא עצמו) מך" (כלומר: עני)[19].
  • "מפלתן של שונאי ישראל" (כשהכוונה לעם ישראל עצמו)[20].
  • "אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים" (כשהכוונה לתלמידי החכמים עצמם)[21].
  • "אילו היה שונאי (כשהכוונה: אני עצמי) מתייחד עם אותה אשה, לא הייתי יכול להימנע מחטא"[22].

ישנה צורת נוספת של ביטויים בלשון סגי נהור, לא על ידי היפוך המילה עצמה אלא על ידי השמטה או תוספת של מילה, שמהפכת את המשמעות מרעה לטובה. למשל:

  • "על כל צרה שלא תבוא" (כשהכוונה: על צרה שבאה)[23].
  • "אראה בנחמה (כשהכוונה: לא אראה בנחמה) אם לא הרגתי עד זומם"[24].

לעתים נדירות מצאנו ביטויים או כינויים הבאים בלשון סגי נהור אשר היפוך משמעותם נעשה מטובה לרעה. אחד מהם הוא התואר המובא בתורה לאשתו של משה - 'כושית'[25], ופירש רש"י כי בגלל יופיה היפכו את תוארה מ'נאה' ל'כושית', כדי שלא תשלוט בה עין הרע. וכן מובא גמרא התואר 'כושאי' (כושים) ככינוי בלשון סגי נהור לאנשים נאים[26].


עיין עוד

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
  1. מהמילה נהור, אף נגזרת המילה העברית נהיר, שפירושה בהיר, ברור, מובן.
  2. בראשית רבה פרשה ל', פיסקה ט' ופירוש "מתנות כהונה" שם
  3. מסכת ברכות, דף נ"ח, עמוד א'
  4. מסכת חגיגה דף ה'/ב'
  5. מסכת פסחים דף קי"א/ב'
  6. מסכת יבמות דף ט"ז/א'
  7. בלשון הקודש, שאף היא משתייכת למשפחת השפות השמיות, נעשה שימוש מקביל במילה "אלבציר" (البَصِير "הרואה"), הניתנת ככינוי לחכם עיוור. כך למשל יוסף אלבציר http://www.karaim.net: יוסף בן אברהם הכהן "הרואה", המכונה בערבית יוסף אבו יעקב "אלבציר"מחשובי חכמי הקראים בירושלים במחצית השנייה של המאה השמינית לאלף החמישי, וכן מושל ירושלים הממלוכי עלאא' א-דין אלבציר - שניהם היו עיוורים כמובן.
  8. מסכת סנהדרין דף סו
  9. שמות כב, כז
  10. מסכת פאה פרק ה', ו', לפי פירוש רבי עובדיה מברטנורא
  11. מופיע לראשונה ב"ספר מצוות קטן"
  12. מסכת שבת דף נ"ג/ב'
  13. "ספר יוחסין"
  14. שמות א',י', על פי אחד מהפירושים רש"י.
  15. במדבר כ"ד,י"ד
  16. מסכת ראש השנה דף כ"ה/א'
  17. מסכת חגיגה דף ט"ז/ב'
  18. מסכת ברכות דף י"ד/ב'
  19. מסכת תענית דף ז'/ב'
  20. מסכת ברכות דף ד'/ב'
  21. מסכת יומא דף ע"ב/ב'
  22. מסכת סוכה דף נ"ב/א'
  23. מסכת פסחים דף קי"ז/א'
  24. מסכת מכות דף ה'/ב'
  25. במדבר י"ב, י"א
  26. מסכת סוכה דף נ"ג/א'