מבצע מתח גבוה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע מתח גבוה
חיל הים

שייטת 13

שייטת ספינות הטילים
מלחמה: נגד מחבלים פלסטינים בלבנון
תאריכי הסכסוך 17 באפריל 198018 באפריל 1980 (יומיים)
מקום חוף לבנון מדרום לצידון 33°27′45″N 35°17′30″E / 33.46250°N 35.29167°E / 33.46250; 35.29167
עילה הכנות לביצוע פיגוע על ידי מחבלים פלסטיניים בלבנון.
תוצאה ניצחון ישראלי: נמנע פיגוע, חולית החבלה חוסלה.
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית
מנהיגים
Emblem of Israel.svg מנחם בגין   
מפקדים

רב-אלוף רפאל איתן
אל"ם עמי איילון

כוחות

כ-40 לוחמים, 11 סירות גומי, 3 סנוניות ו-4 ספינות סער

כ-36 מחבלים חמושים

אבדות

שני פצועים קל

כ-20 הרוגים

מרשם קרב מבצע מתח גבוה

מבצע מתח גבוה היה פשיטה שבוצעה על ידי שייטת 13 בליל 17–18 באפריל 1980. במבצע השמידו כוחות השייטת קבוצת מחבלים שעמדה לצאת לפיגוע מיקוח בעודם בבסיס של ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בדרום לבנון.

מודיעין ורקע

על פי מידע מודיעיני עמד להתרחש פיגוע בצפון ישראל המתארגן מבסיס בראס-א-שק, מדרום לשפך הזהרני בחוף לבנון, כארבעים קילומטרים מגבול ישראל.
חוליית מחבלים פלסטינים שביצעה את הפיגוע במשגב עם ב-7 באפריל 1980 יצאה מבסיס זה.
התארגנות המחבלים נעשתה בבסיס צבאי של המחבלים מפלג החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית. הבסיס נמצא בפרדס הנטוע בצפיפות מערבית לכביש החוף, בין מסילת הברזל, שאיננה בשימוש, לחוף הים (נ.צ. 71297052). היעד מוקף בחלקות פרדסים מתוחמות בגדרות ותעלות מים מדופנות מבטון. סביבה קשה לתנועה בחשיכה.

בדרך כלל נמצאו במקום כ-28 מחבלים המקיימים מערך אבטחה סיורים ומחסומים מאוישים. המחבלים נמצאו בכוננות גבוהה להתגוננות מתקיפה ישראלית.
נודע כי לסגל הקבוע במחנה הצטרפה חולית הפיגוע בת 8 איש שסיימה את אימוניה והמתינה להוראת ביצוע.

אתגרים

ההגעה ליעדים בצורה דיסקרטית הייתה קשה. חוף הים באזור שבו עמדה להתבצע הפשיטה היווה אילוץ משמעותי להגעה דיסקרטית. היה סלעי ורדוד מכדי להגיע אל היעד בסירות גומי, ולכן היה צורך להגיע בשחייה ולהתקדם בהליכה על הסלעים[1].

אילוץ קשה היה התכסית הסבוכה של השטח. פרדסים עם עלים יבשים. כולל תעלות מים מדופנות בחומות והבדלי גבהים בין יחידות קרקע סמוכות.
כדי לשמר הפתעה היה צורך בפתיחה באש בו זמנית על מספר מטרות.

המשימה

היעד המרכזי לפשיטה. בנין דו-קומתי המשמש מפקדת המחבלים ברס א-שק.

לנוכח ההתרעות לפיגוע הוחלט בצה"ל להשמיד את המחבלים מחוליית הפיגוע בעודם בבסיסם על ידי פשיטה מהים באמצעות שייטת 13. לפשיטה נקבעו שלושה מתקנים בתוך המתחם:

  • יעד 1 - "שפניה" אוהל חפור ומוסווה כ-50 מטר מחוף הים, שבו נמצאה חוליית הפיגוע.
  • יעד 2 - בנין דו-קומתי מוקף חומה. ששימש כמפקדת הארגון בגזרה.
  • יעד 3 - מבנה חד-קומתי בצד המזרחי שאבטח את הכניסה למתחם. היה המגורים של האנשים ששהו ביעד בדרך קבע ובונקר תחמושת שנשמר על ידי אותם אנשים.

שני אוהלים, שנמצאו בצד הדרומי של המתחם, יותקפו בשלב ב'.

כוחות ומשימות

השליטה בכוחות

חפ"ק המבצע בפיקוד הרמטכ"ל רפאל איתן בסטי"ל הפיקוד אח"י יפו (סער 4). איתו בחפ"ק היה תא"ל גדעון רז ומפקד שייטת ספינות הטילים אל"ם אברהם בן שושן. ראש מדור היסטוריה חיל הים ליאת לרר צורפה לחפ"ק לפי הזמנתו של הרמטכ"ל[א] והקליטה את כל הדברים שנשמעו בחפ"ק.

מפקד חיל הים אלוף זאב אלמוג שחזר אותו יום מביקור בדרום אפריקה, לא הספיק להצטרף לשייט וליווה את המתרחש ממוצב הפיקוד הימי בתל אביב[2].

הפושטים

כוח הפשיטה כלל 41 לוחמי שייטת 13 בפיקוד מפקד שייטת אל"ם עמי אילון, ומשימתם חיסול המחבלים בחוף. הכוח התחלק לחמישה כוחות משנה.

  1. כוח 1 - 10 לוחמים בפיקוד ינון בן-צור וסגנו רני פרידלנדר לתקיפת אוהל חוליית הפיגוע שנקבע כיעד מס 1.
  2. כוח 2 - שמנה 12 לוחמים בפיקוד סגן דורון מושינסקי וסגניו ארנון רוזמרין ויואב גלנט לפיצוץ בית המפקדה הדו-קומתי.
  3. כוח 3 – 13 לוחמים בפיקוד שי ברוש וסגנו עמוס בר-לב, להריגת מחבלים בבית המזרחי.
  4. כח 4 – חוליית החפ"ק, שמנתה 5 לוחמים, מפקד השייטת עמי איילון ורופא.
  5. כוח 5 – חוליית חילוץ, שמנתה 5 לוחמים להתערבות וסיוע בהתאם לצורך.[ב]

הסירות

כוח הסירות בפיקוד סגן מפקד שייטת 13 סא"ל עוזי לבנת כלל 11 סירות גומי זודיאק דגם 5 ו-3 סנוניות עם מפעיליהם וכולל רופא באחת הסנוניות, לצורך הובלת הכוח לקרבת החוף ופינויו וכן לסיוע קרוב באש לפי הצורך.

ספינות סער

מפקד שייטת ספינות הטילים, אברהם בן שושן נקבע כמפקד הכוח הימי. לרשותו עמדו ארבע ספינות סער. משימות הכוח היו: הובלת כוח הפשיטה עם סירות הגומי על הסיפון וגרירת הסנוניות עד לקרבת היעד. אבטחה ימית וסיוע באש מהים. הספינות:

  1. אח"י יפו (סער 4) בפיקוד רס"ן דרור אלוני הייתה ספינת הפיקוד של המבצע.
  2. אח"י חנית (סער 3) בפיקוד רס"ן שמואל נואה ועליה מפקד פלגה 31 סא"ל אלכס טל.
  3. אח"י געש (סער 3) בפיקוד רס"ן ניר מאור.
  4. אח"י חץ (סער 3) בפיקוד רס"ן בני הוד.

סיוע אווירי

הכנות למבצע

ב-10 באפריל 1980 הוצגה תוכנית בפני ראש מספן הים תא"ל גדעון רז.[ג] עיקרי התכנית כללו פשיטת לוחמי שייטת 13 שיגיעו בהשטה באמצעות סירות גומי שיובלו על ספינות סער, פריקת סירות הגומי מול היעד בטווח גדול מהחוף, תנועת סירות עד לטווח קילומטר מהחוף והמשך בשחיה לנקודה צפונית ליעד בשני גלים, תקיפת שלושת מבנים בו-זמנית בשלב ראשון, חיפוש ותקיפת שני מבנים נוספים בשלב שני.

התכנית התקבלה, אך האישור לביצוע ברמת שר הביטחון התעכב. לשייטת הוגדרה כוננות 48 שעות לביצוע. התקופה נוצלה לתרגולים באש, תנועה בפרדסים ותרגילי חשיבה.

בשעות הערב של 16 באפריל 1980 הגיע מידע שחוליית הפיגוע תצא לדרך למחרת. ההתרעה הותירה כחצי יממה להכנות. ריכוז הלוחמים לשייטת נערך במשך הלילה. חלק מהלוחמים היו במבצע אחר. כתוצאה מכך רובם הגיעו ללא שינה בלילה שלפני הביצוע. הזמן הקצר לא אפשר ביצוע תרגיל מודל.

תדרוך אחרון בפני הרמטכ"ל וראש מספן הים נערך ב-17 באפריל שעה 11:00. בתדרוך נקבע הורדת הסירות בטווח קצר יותר מהחוף. כן הוחלט שבעת הפתיחה באש ביעד תיעשה הפגזת חוף מתותחי ספינות הטילים על יעד 10 ק"מ מדרום לגזרת הפשיטה לצורך הסחה.

מצב הים והראות

מזג האוויר והים היו סוערים כאשר התחזית במגמת ירידה. הייתה לכך השפעה בעת העמסת והורדת הסירות. לקראת ההחפה גל הגיבוע הוריד בכח את השחיינים אל הסלעים והיה קצת אי סדר.
הירח היה במולד והלילה היה חשוך והתאים לפעילות פשיטה.

שלב ההישט

קיצור זמן ההתרעה חייב העמסת סירות הגומי לספינות בשעות האור של 17 באפריל. העמסה בוצעה בים גלי ורוח צפונית חזקה. חלק מערכות ההרמה של סירות הגומי חדשות ושונות מהרגילות. השילוב של הים הגלי וחוסר הניסיון עם ערכות ההרמה הביא לתקלה של קריעת שלוש סירות בעת העמסתן לספינות.

אוניית סוחר שעברה חייבה הסתרת הפעולה. אוניית ביון רוסית שעמדה בקרבת הנתיב המתוכנן חייבה שינוי נתיב ומעבר קרוב יותר לחוף. כתוצאה מכך קוצר שלב התנועה וחלק מהעיכוב הושג.
פריקת הסירות והתארגנות ליד ספינת הפיקוד. שלוש סירות גומי נפגעו בעת ההעמסה. מחוסר סירות החליט עמי אילון להשאיר את כוח החילוץ באח"י יפו (סער 4).

הפלגה בסירות ושחייה

בשעה 21:30 יצאו הסירות לעבר החוף. בשל מצב הים הייתה תנועת סירות הגומי איטית מאוד. ועוד שהים היה מלא בשקיות ניילון שגרמו להרבה תקלות במנועי הסירות. כשהוחלט לגרור את הסירות התקולות על ידי הסנוניות, הסתבר שערכות ההרמה, שהיו גם ערכות גרירה לסירות, יצרו בעיות בים עם גלי גיבוע ששרר באזור. מהירות התנועה הייתה איטית רק כמחצית מהמהירות המתוכנת. טבילת השחיינים נעשתה מול היעד במרחק גדול מהחוף בשעה 23:54.
החפת כח הפשיטה תוכננה להיעשות בשני גלים. אך כדי להשיג את הזמן שאבד החליט אילון להחף את הגל השני מבלי להמתין לסריקת חוף.
בעת השחייה נוצרה סטיה לכיוון צפון מזרח. עוזי לבנת בכח הסנוניות נתן תיקון הכוונה. הבית הדו קומתי שהיה מואר נתגלה לשוחים שהגיעו לנקודת ההחפה המתוכננת. כ-40 דקות אחר חצות היו כל הפושטים בחוף.

התנועה בחוף

נתיב ההליכה תוכנן בתוך פרדס והצעידה על העלים היבשים עוררה רעש. בשל העיכוב בלוח הזמנים והרעש מהעלים היבשים החליט אילון לשנות נתיב ולנוע לאורך שדה חרוש לנקודת היערכות מזרחית למבנה הדו-קומתי. ההליכה הייתה טובה ומהירה אך נתקלו במכשול תעלת מים והשדה היה גבוה כ-2 מטר מאזור הבניין.
לאחר שהובררה המכשלה קיבל אילון החלטה להחזיר את חוליות בן-צור מושינסקי וחולית החפ"ק על עקבותיהם ולעבור בכל זאת דרך הפרדס. חולית שי ברוש המשיכה בדרכה ליעד הבניין החד קומתי בצד מזרח.
חולית דורון וחולית החפ"ק נערכו במרחק 15 מטר מהבית הדו-קומתי. למרות שעת הלילה המאוחרת הבית היה מואר הורגשה תנועת אנשים ומשאית קרבה אל הבית. נצפו שני שומרים אך אלה לא הבחינו בלוחמים.

הלחימה ביעד

בשעה 02:11 בהוראת עמי איילון פתחו כוחות הפשיטה בו זמנית במכת אש חזקה על שלושת היעדים. הלוחמים התקרבו אל המבנים והטילו בהם רימוני רסס.
הפתעת המחבלים הייתה מלאה. החולייה נתפסה ליד בניין מפקדה הדו-קומתי, בדיוק כאשר הם העמיסו ציוד על הרכב שאמור היה לקחת אותם לאזור הביצוע בגליל העליון, קריית שמונה.

תוך כדי הלחימה הפעילו הלוחמים מטעני נפץ "גור", 5 ק"ג כל מטען, והרסו את הבתים. בבית הדו-קומתי השתמש דורון מושינסקי במטען כפול 10 ק"ג שהשליכו לתוך בניין מפקדת המחבלים. במקום לא היה מסתור ומושינסקי שלא הספיק להתרחק, נפגע מאבן שנפגעה בכתפו והוא נפצע. סגנו יואב גלנט הוביל את הכח לפינוי אל החוף[3].
לאחר הירי ביצעו הפושטים סריקה של כ-15 דקות. ינון בן-צור סרק לאורך החוף נתקל בעמדה חפורה ותקף אותה.

מקצה הפרדס נפתחה על הלוחמים אש מעמדת מקלע מוגבהת. סגן רני פרידלנדר נפגע בידו. בן-צור ביקש סיוע אש מהסנוניות אך הסיוע לא אושר. אש המקלע לא הייתה ממוקדת על הפושטים.

עמי אילון החליט שמרבית היעדים הושגו ופקד לנתק מגע. הוא הורה לכוח בן-צור שלא להשיב אש אלא להתפנות. דורון מושינסקי קיבל טיפול ראשוני מהרופא בחפ"ק. הוא הושכב באלונקה מתנפחת והורד למים. הכח התפנה מחוף הים בשחייה אל הסירות.

פינוי

הלוחמים התרכזו בנקודת יציאה והתפנו בחוף. בשלב זה נורתה אש בלתי מכוונת מעמדות מחבלים לכיוון הים. הפושטים יצאו בשחיה של כ-2 ק"מ אל הסירות. כוח מושינסקי בפיקוד יואב גלנט ואנשי החפ"ק יצאו ראשונים. בן-צור ואנשיו יחד עם אילון והקשר אחריהם. חולית שי ברוש איבטחה את נקודת הפינוי והתפנתה אחרונה.
כח הסירות התקרב לטווח קצר מהחוף ואסף את השוחים. הפצועים דורון מושינסקי ורני פרידלנדר קיבלו טיפול מהרופא בסירה.
לפני שעה 4 בבוקר נמצאו כל הפושטים בסירות. השיט למפגש עם ספינות הטילים ארך כ-50 דקות והתקיים בדמדומי בוקר.
העמסת הסירות לסטי"לים נעשתה ללא בעיות. שני הפצועים הועלו לאח"י יפו (סער 4) ופונו במסוק למרכז רפואי רמב"ם.

סיוע באש מהים אל החוף

בתכנון נקבע שבמקביל לפתיחה באש של הפושטים יבצעו ספינות הסער הפגזה מהים בתותח אוטו מלרה 76 מ"מ של יעדי מחבלים הסחה. בנושא נעשה שיקול נוסף ואישור שר הביטחון ניתן בשעה מאוחרת. הפגזה נערכה לאחר נסיגת הכוחות הפושטים מהחוף.
שלושת ספינות סער 3 ירו 20 פגזים על יעד ההסחה מדרום לאזור הפעולה ו-28 פגזים על אזור יעד הפשיטה. סה"כ נורו 48 פגזים לא אובחנו תוצאות לירי הזה.

החלטות מפקדים

אף כי המודיעין היה איכותי לגבי חולית המחבלים ומועד יציאתה המתוכנן. מפקד כח הפשיטה עמי אילון נדרש למספר החלטות במהלך הפעולה:

  • השארת חולית החילוץ בספינה, עקב קריעת הסירות.
  • בניתוח תצלום האוויר לא הובחן בהבדל הגובה בתעלת המים בין השדה החרוש לבנין הדו-קומתי. על כן תכנן על מעבר דרך השדה החרוש הגיע למבוי סתום והחזיר את הפושטים לחוף ועבר דרך הפרדס.
  • לאחר תקיפת שלושת יעדי שלב א' החליט אילון על ניתוק המגע והחל ביציאה.

במקביל גם ראש המטה הכללי רפאל איתן הגיע למסקנה שאין צורך בהישגים נוספים וברבע לפני 3 פקד על פינוי כח הפשיטה מהחוף. האהלים שהוגדרו לטיפול בשלב ב' לא טופלו. גם עמדת מקלע של המחבלים מדרום ליעד, שירתה אש לא מכוונת, לא הושמדה[4].

שר הביטחון עזר ויצמן התערב במהלך השייט ליעד ודרש שהפגזת החוף על ידי ספינות הטילים תיעשה באישורו. הפגזת חוף הייתה עלית מדרגה בלחימה. לאחר שיחה עם הרמטכ"ל האישור התקבל בשעה 02:20. הירי בוצע לא במקביל לפתיחה באש של הפושטים אלא לאחר שכוח שייטת 13 התפנה מהחוף.

הוצאת תחמושת

במהלך המבצע הוציאו הפושטים וספינות חיל הים תחמושת כלהלן:

  1. 48 פגזי תותח אוטו מלרה 76 מ"מ
  2. 5 מטעני גור
  3. 2 רקטות RPG-7
  4. 2 רקטות M72 לאו
  5. 12 רימוני רסס
  6. רימון עשן יחיד
  7. 880 כדורי מאג
  8. 1,760 כדורי קלשניקוב

תקלות ופתרונן

העלאת סירות הגומי לספינות הסער נעשתה בים גבולי. במהלכה נפגעו שלש סירות גומי. לכח הכוננות וההתערבות נשאר באח"י יפו ולא קורב לחוף.
תנועת כח הסירות הייתה איטית 4 קשר במקום 7 בתכנון. הפושטים הגיעו לנקודת הטבילה והחלו לשחות באיחור של 52 דקות.
בשלב השחייה לחוף הייתה טעות בכיוון וסחיפה לכיוון מזרח. הכיוון תוקן והכח נחת בנקודה המתוכננת בחוף.
היו קשיי קשר בין כח הפשיטה בחוף לחפ"ק הימי. מפקד הסירות עוזי לבנת תיווך בין החפ"ק הימי לחפ"ק בחוף.

תוצאות

המשימה בוצעה בהצלחה. למחבלים היו כעשרים הרוגים. מתוכם היו גם שלושה מחבלים מתוך הקבוצה שתוכננה לבצע את הפיגוע.
לפושטים היו 2 פצועים שפונו לחוף, משם בשחייה לסירות הגומי שהביאום לספינת הפיקוד אח"י יפו וממנה במסוק למרכז רפואי רמב"ם.

ראש המטה הכללי רפאל איתן הביע את הערכתו ”הייתה זו הפעולה המוצלחת ביותר שביצע צה"ל בנושא הלחימה במחבלים. המידע על החוליה שהשלימה את אימוניה והייתה בהמתנה ליציאה לפיגוע, העיתוי ביציאת הכוחות למשימה, והביצוע המעולה של לוחמי השייטת העלו את הפשיטה לדרגת הצלחה שלא היה לה תקדים בצה"ל, בסוג זה של פעולות לוחמה במחבלים. השייטת רשמה לעצמה הצלחה שכמותה לא הייתה בצה"ל.”[5]

מקורות וקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ בהצטרפות של לרר לחפ"ק הפשיטה היה מעין תקדים כאזרחית ומילאה את מעקב ההיסטוריה.
  2. ^ עקב חוסר בסירות גומי, הושארה חוליית החילוץ באח"י יפו (סער 4) ולא שותפה בפשיטה.
  3. ^ הצגת תוכניות והמשך נוהל הקרב מבוצע בדרך כלל בפני מפקד חיל הים. אך באותו שבוע היה זאב אלמוג בביקור בצי דרום אפריקה וראש מספן הים תא"ל גדעון רז מילא את מקומו בהצלחה רבה.

הערות שוליים

  1. ^ מייק אלדר, שייטת 13, ספריית מעריב, 1993, עמוד 572.
  2. ^ אלמוג, ע' 1149.
  3. ^ אלכס פישמן, בסוד העניינים, ידיעות אחרונות המוסף לשבת, 24 באוקטובר 2005, עמודים 6–9.
  4. ^ ליאת לרר עמ' 14.
  5. ^ ליאת לרר עמ' 20.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0