בודזין
 | |
| מחנה בודזין | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה עבודה, מחנה ריכוז |
| מדינה |
 פולין |
| מחוז | לובלין |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | קיץ 1942 |
| תאריך סגירה | קיץ 1944 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | אוטו הנטקה, ריינהולד פייקס |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| מספר אסירים בשיא | 3,000 |
| השתייכות האסירים | יהודים, שבויי מלחמה מהצבא הפולני |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 50°56′58″N 22°11′54″E / 50.94944°N 22.19833°E |
מחנה בודזין (בפולנית: Budzyń) היה מחנה עבודה ומחנה ריכוז בעת השואה, 5 ק"מ מצפון-מערב לקרשניק בפרובינציית לובלין.
רקע
במקום היו כפר קטן וחווה חקלאית. ב-1937-1936 הקימה במקום התעשייה האווירית הפולנית מפעלים להרכבת מטוסים ולתחמושת. לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית הועברו התעשיות לידי "מפעלי הרמן גרינג" - Herman Goring Werke והופעלו בפועל על ידי חברת היינקל.
עקב בלימת הכוחות הגרמניים במזרח בסוף מבצע ברברוסה ביקשו שר החימוש אלברט שפר ושר התעופה הרמן גרינג להאיץ את התחמשותה של גרמניה ולהגביר את פעילות הייצור של מטוסים וחימוש, תוך כדי שימוש מאסיבי בעובדי כפייה בתנאים "חסכוניים" (כמעט ללא מזון או חימום) ובתפוקות מקסימליות (עבודה עד אפיסת כוחות). האחריות על אספקת כוח העבודה הוטלה על מפקד האס אס, היינריך הימלר.
מחנה עבודה
בקיץ 1942 הוקם במקום מחנה עבודה. על הקמת המחנה פיקח קצין האס אס אמון גת ומפקדו הראשון היה אוטו הנטקה.[1] אל המחנה הובאו שני סוגי אוכלוסייה, יהודים כשירים לעבודה מהגטאות בעיירות הסביבה כגון קרשניק (נובמבר 1942) ובלז'יצה (ראשית 1943) ושבויי מלחמה ממוצא יהודי ממחנה קונסקה-וולה (Wola Konska) וממחנה רחוב ליפובה שבלובלין, ששירתו בצבא פולין והמשיכו ללבוש את מדיו.[2] מנהיגה של קבוצת שבויי המלחמה, נח שטוקמן, שמוצאו היה מברסט ליטובסק, נתמנה ל"זקן המחנה" (הממונה על הניהול הפנימי של היהודים במחנה). שבויי המלחמה היהודים היו הקבוצה השלטת במחנה במשך כל תקופת קיומו.[3] לאחר דיכוי מרד גטו ורשה, אמצע 1943, הגיע מספר האסירים במחנה לכ-3,000, בהם כ-300 נשים וילדים. משלוח היהודים האחרון למחנה היה לאחר חיסול גטו הרוביישוב בקיץ 1943. רוב האסירים ככולם עבדו במפעלי התעשייה הצבאית בהרכבת מטוסים וחימוש. חלק קטן עסק בעבודות בתוך המחנה. חולים ובלתי כשירים נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בין דצמבר 1942 לאוגוסט 1943 פיקד על המחנה מפקד שנודע לשימצה בשם ריינהולד פייקס (Reinhold Feix), הוא הרע את תנאי המחיה, הטיל עונשים והתעללויות, הוציא להורג אישית למעלה ממאה אסירים, צמצם מנות מזון וצופף את כמות המתגוררים בצריפים, הוא גם ערך אישית אקציות הן בגטאות הסביבה בהם בחר אסירים לבודזין והן לחולים ובלתי כשירים במחנה עצמו. באוגוסט 1943 נשלחו כ-200 אסירים למחנה ההשמדה מיידנק. בסוף אותה שנה דוכא באכזריות ניסיון בריחה מהמחנה. עם זאת, היהודים שעברו במפעלים ניצלו מהטבח שחיסל את כל הגטאות ומחנות הריכוז במרחב לובלין בשלהי 1943 ("אקציית ארנטפסט").
מחנה ריכוז
בפברואר 1944 סופח המחנה למיידנק והפך למחנה ריכוז, זאת על מנת שלא יחול עליו צו הסיפוח של מחנות העבודה למשרד החימוש של שפר והוא יישאר בחזקת האס-אס של הימלר. ב-8 בפברואר 1944 פתחו שומרים באש ללא אבחנה והרגו עשרות אסירים. ב-15 במרץ 1944 דיווחה הארמייה קריובה על 2,457 יהודים במחנה, בהם 319 נשים.[2] באופן אבסורדי, הסיפוח למיידנק שיפר את תנאי המחיה במחנה. באביב 1944 אף נאפו במחנה מצות ונחוג חג פסח, בהשתדלותו של "זקן המחנה" נח שטוקמן.
במאי 1944 החל הצבא האדום להתקרב ללובלין. חלק מהאסירים הועברו למכרות המלח בווייליצ'קה ולמפעלי התחמושת ליד צ'נסטוחובה ואחרים הועברו לגטו הקטן בראדום, למחנה הריכוז פלאשוב ולמיידנק, מהם הועברו בצעדות המוות לאושוויץ.
לקריאה נוספת
- דניאל פרייברג, חושך כיסה ארץ, בית לוחמי הגטאות
- ישראל הדרי, אני הייתי שם, הוצאת עקד, 1991
קישורים חיצוניים
- בודזין, במרכז המידע ביד ושם
- על בודזין במרכז מורשת יהדות פולין
- מידע באתר Death Camps
- דוד ודובינסקי, עדות במשפט אייכמן
- דף זיכרון לנספי המחנה ושורדיו
הערות שוליים
- ^ ב-26 ביולי 1974 דן בית המשפט בהמבורג את אוטו הנטקה למאסר עולם ("קול לובלין - חוברת מספר 44 שנת 2008)
- ^ 2.0 2.1 מידע באתר Death Camps
- ^ על בודזין במרכז מורשת יהדות פולין
