מחנה הריכוז אקמצ'טקה
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז |
| מדינה | אוקראינה |
| מחוז | שם: רומני: גולטה, שם אוקראיני: דומניבקה באזור מיקולאייב |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 1942 |
| תאריך סגירה | 1943 |
| אוכלוסייה | |
| מספר אסירים בשיא | כ-4,000 |
| השתייכות האסירים | יהודים, צוענים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | כ-14,000 |
| קואורדינטות | 47°30′N 31°14′E / 47.500°N 31.233°E |
מחנה הריכוז אקמצ'טקה (ברוסית ובאוקראינית: Акмечетка) היה מחנה ריכוז.[1] שהופעל 2 ק"מ מרחק מהכפר האוקראיני אקמצ'טקה[2] הנקרא החל משנת 1946 פריבוז'ייה, על הגדה המערבית של הנהר הבוג הדרומי, בנפה דומבניבקה שבאזור מיקולאייב.
בכפר אקמצ'טקה גרו אוקראינים, רוסים ויהודים. הכפר היה מיושב בשנת 1943 על ידי כ-60 משפחות, שחיו בתנאי עוני.[3] הוא נמצא באמצע הדרך בין מחנות הריכוז בוגדנובקה לדומאנבקה, במרחק 18 קילומטר מכל אחד, ו-60 קילומטר דרומית-מזרחית מן העיר גולטה, (פרבומאיסק), בירת המחוז דאז.[4]
תולדות המחנה
המחנה אולתר בתוך חוות חזירים ונועד להשמדה של יהודים על ידי עבודת פרך ללא אמצעי מחיה בסיסיים. הוא פעל בשנים 1942-1943 בימי מלחמת העולם השנייה ב"טרנסניסטריה" - השטחים הכבושים על ידי הצבא הרומני באוקראינה, ביוזמת המשטר הפאשיסטי הרומני של יון אנטונסקו וקרבנותיו היו יהודים מבסרביה, כולל מקישינב, ויהודים מאודסה וחלקי טרנסניסטריה אחרים.
המחנה הוקף בשלוש שורות של גדרות תיל ובחפיר עמוק, תחת שמירה של שוטרים אוקראינים חמושים על ידי הרשויות הרומניות.[5]
מחנה עבודה
לאקמצ'טקה הובאו בשנים 1943-1942 אלפי יהודים, בעיקר מאלו שנחשבו בלתי כשרים לעבוד: קשישים, נכים, חולים, ילדים, לרבות כמה מאות ילדים יתומים או שנפרדו מההורים. מי שקיבל פטור מעבודה למעלה מ-8 ימים היו מועמדים להישלח למחנה אקמצ'טקה ששמו היה מזוהה עם מוות ודאי.[6] נשלחו לכאן גם מספר יהודים שניסו לברוח ממחנות וגטאות אחרים או שנענשו בגלל אי-ציות לפקודות.
למגורשים לאקמצ'טקה הייתה גישה מוגבלת ביותר למזון ולמים לשתייה. ביולי 1942 יהודים מהמחנה דומאנובקה שהם בעצמם סבלו ממחסור קשה במזון, קיבלו רשות לשלוח קצת דברי מזון למאות האחדות של יהודים שנמצאו עדיין בחיים באקמצ'טקה. אחד המשלוחים האלה כלל, למשל, 96 ככרות לחם, 10 בקבוקי שמן ו-5 קילוגרמים של מלח.[5]
אסירים יהודים
על הבאתם לאקמצ'טקה של 4,000 היהודים הראשונים באפריל-מאי 1942 הוחלט במרץ אותה שנה על ידי הפרפקט של מחוז גולטה, הלטננט-קולונל מודסט איסופסקו.[7] הם הוכנסו לתוך מבנה ללא חלונות וללא דלתות ולתוך ארבעה דירי ענק לחזירים, בעלי גגות עשויים מקש, חשופים לרוח, ובחורף - לשלג ולכפור. כל דיר היה מחולק תאים-תאים באמצעות קרשים. בכל תא שנועד לבהמה אחת, בלבד הוכנסו שמונה בני אדם.[7] תוך שבועות רוב האסירים מתו מרעב וממחלות - טיפוס הבהרות, טיפוס הבטן, גחלת, מלריה ואחרות. עד מאי 1942 נותרו בחיים רק מאות אסירים.[7]
בספטמבר 1943 נמצאו במחנה 25 אסירים יהודים, ובאוקטובר 1943 נמצאו 40 קשישים, חולים ונכים - שנשלחו מיישובים אחרים שבמחוז גולטה. "ועד יהודי המחוז גולטה" שלח בקשה בהולה למושל אלקסיאנו שלא לאשר את תוכנית הפרפקט איסופסקו ושל סגנו, אריסטידה פדורה, לאסוף את כל 2,890 הניצולים היהודים שבמחוז לאקמצ'טקה על מנת לחסלם. בהתחשב במצב הלא מזהיר בחזית נגד ברית המועצות, המושל, שהיה באותו שלב עסוק בהסתרת פשעים כנגד האנושות שנעשו תחת פיקודו נגד היהודים, נענה לבקשה בחיוב.
לפני סגירת המחנה, אנשי ממסד הכיבוש הרומני המקומי בראשות עם הפרפקט ואשתו, היועץ הגרמני פלטשר, ואירינה בורנאיה, ערכו משתה ובסיומו הלכו אל גדר המחנה על מנת להשתעשע עם מראות היהודים החצי-מתים והעירומים שגחנו על האדמה תוך כדי ניסיון לאכול מן הדשא.[8]
לפי הנתונים של איליה ארנבורג (ב"ספר השחור") לאחר המלחמה, שאסף יחד עם וסילי גרוסמן מידע על גורל האוכלוסייה היהודית בשטחים הסובייטים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית ובני בריתה, באקצ'מטקה נספו 14,000 יהודים.[9] אולם אם מתחשבים בזמן היחסית קצר שבו פעל המחנה, בשטחו הקטן ובמיוחד במספר הקטן של האסירים ששהו בו בתקופות שונות בין הקיץ 1942 ובין סוף שנת 1943, המספר 8,000 מתים, המוזכר על ידי החוקר ז'אן אנצ'ל באנציקלופדיה של השואה הוא הסביר יותר. באקמצ'טקה החיסול ההמוני לא נעשה על ידי יריות או שריפות המוניות, אם כי היו מקרים של אסירים שנורו למוות.
אסירים צוענים
במאי-יוני 1942 אלפי צוענים מרומניה גורשו למחוז גולטה בטרנסניסטריה, כולל לאקמצ'טקה. בפקודה הסודית החתומה על ידי פרופ' גאורגה אלקסיאנו, מושל טרנסניסטריה, צויין כי אלו יוכלו להשיג דיור, עבודה ומזון. ב-10 ביולי 1942 הרופא הצבאי של המחוז, דומיטרו טומסקו דיווח שהצוענים לא מקבלים אוכל ושרמת התברואה שלהם אינה מתאימה וזאת יחד עם הרעב עלול להפכם ל"סכנה אפידימולוגית" (הערכות דומות נעשו כבר לגבי האסירים היהודים של המחנות).
מקורות
- ז'אן אנצ'ל, הערך "טרנסניסטריה" ב"אנציקלופדיה של השואה" כרך ג, יד ושם, ספריית הפועלים, ידיעות אחרונות-ספרי חמד, תל אביב 1990
- Wolfgang Benz, Brigitte Mihok - Holocaustul la periferie, Persecutarea și nimicirea evreilor în România și Transnistria în 1940-1944, Editura Cartier, Chișinău (traducere din germană de Cristina Grossu-Chiriac) (ברומנית)
- Jean Ancel - The History of the Holocaust in Romania, University of Nebraska Press and Yad Vashem Jerusalem 2011, (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- טרנסניסטריה באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- - דוד צ'רבנסקי - אקמצ'טקה - זכרונות באתר רוסי -יהודי "מגדל טיימס" גיליון 21, נספח לספרו "Memories of the Holocaust: Kishinev 1941 — 1944” (ברוסית)
- Holocaustul în Romania, Yad Vashem (ברומנית)
- אלכסנדר ולנטינוב - "ממלכת המוות" שעל גדת הבוג הדרומי"- מאמר בעיתון האזורי ממיקולאייב ברשת, 24 ביוני 2010(ברוסית)
- האתר של אלכסנדר וישנבצקי על "אלה שנותרו בחיים", 26.01.2010 (ברוסית)
הערות שוליים
- ^ W.Benz,B.Mihok עמוד 86 - במסמך חתום ב-27 באוגוסט 1942 על ידי הפרפקט של מחוז גולטה, לטננט קולונול מודסט איסופסקו
- ^ לשמו מקור טורקי: Ak Meçet - אק מצ'ט, כלומר "המסגד הלבן", בגלל יישוב טורקי-טטרי שהתקיים שם עד למאה ה-17–18, נודע בעבר גם כ"אלכסנדרובקה".
- ^ J.Ancel „The History...” עמוד 439
- ^ W.Benz,B.Mihok עמוד 86
- ^ 5.0 5.1 ד.צ'רבינסקי
- ^ W.Benz, B.Mihok עמוד 93- ראה ההוראות הסודיות של איסופסקו מ-29 במרץ 1943
- ^ 7.0 7.1 7.2 ...J.Ancel The History עמוד 345
- ^ J. Ancel - „History of...עמוד 349
- ^ א. ולנטינוב
