מייקל רוהאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מייקל רוהאן
Dan Hadani collection (990044445740205171) (cropped).jpg
ידוע בשל הצתת מסגד אל-אקצא

מייקל דניס רוהאןאנגלית: Michael Dennis Rohan; ‏1 ביולי 19416 באוקטובר 1995) היה אזרח אוסטרלי נוצרי שהצית את מסגד אל-אקצא ב-21 באוגוסט 1969, בעת ביקורו בירושלים, לאחר שניסיון הצתה קודם, כעשרה ימים קודם לכן, נכשל[1].

רוהאן, שלקה בסינדרום ירושלים (מחשבות שוא בעלות תוכן דתי-מיסטי ומחשבות גדלוּת), טען שעשה את המעשה בעקבות צו אלוקי ובהתאם לכתוב בספר זכריה. הוא חשב שהמעשה יסייע ליהודים לבנות מחדש את בית המקדש ובכך יאפשר לאותו האיש לשוב כמשיח ולשלוט בעולם במשך אלף שנה.

ביוגרפיה

רוהאן תואר על ידי אביו כילד עצמאי מאוד. בגיל 18 עזב את הבית, נדד ברחבי אוסטרליה ועבד בחקלאות בעיקר בטיפול בצאן. הוא היה ידוע כעובד שקדן ומסור, אך שתקן[2]. הוא התחתן עם אשה קתולית ונולדו לו שני ילדים אולם הוא נטש את משפחתו, ניסה להתאבד ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי[3].

באפריל 1969 הגיע רוהאן לישראל ועבד בקיבוץ משמר השרון. בתחילת אוגוסט 1969 הוא ניסה להצית את מסגד אל-אקצא, אך ללא הצלחה וסימני ההצתה שנמצאו על ידי שומרי הוואקף לא דווחו למשטרה[4]. ב-21 באוגוסט הוא ביצע את הצתת מסגד אל-אקצא. רוהאן נעצר במשמר השרון יומיים אחרי ההצתה, נחקר, הודה[5] ונחבש תחת שמירה מיוחדת בבית המעצר של משטרת ירושלים. השמירה המוגברת נועדה להכשיל פגיעות בו מצד מוסלמים זועמים או התאבדות[4], מחשש שמותו בנסיבות כאלה עלול להוביל לתאוריית קשר שתכתים את שמה של ישראל. ב-1 בספטמבר 1969 הוגש נגדו כתב אישום.

הוא הועמד לדין בבנייני האומה, ישוב בתא זכוכית, בפני הרכב של שלושה שופטים של בית המשפט המחוזי בירושלים[6], כדי לאפשר סיקור מקסימלי של המשפט שיגיע לעולם המוסלמי[7]. בין השאר, הורחבו שידורי החדשות בערבית בימי המשפט[8]. את התביעה ניהל היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. על פי הוראות סנגורו, יצחק טוניק, בפתיחת המשפט כפר רוהאן באישומים נגדו, אולם למחרת שינה את טעמו והודה בעיקרי העובדות אך טען לאי שפיות[9]. לאחר שבוע, עם סיום פרשת התביעה, הופסק המשפט ורוהאן נשלח להסתכלות פסיכיאטרית[10]. בעדותו במשפט אמר רוהאן ששרף את המסגד כדי לבנות את בית המקדש[11]. כן טען שהוא מלך שנשלח על ידי אלוקים לבנות את בית המקדש[12]. חמישה רופאים, בהם פסיכיאטר מלונדון[13] ורופא מבית החולים באר יעקב[14] העידו שרוהאן חולה נפש. בפסק הדין, שפורסם ב-30 בדצמבר 1969 קבלו השופט צבי עלי בקר, ושני שותפיו להרכב השופטים יהודה כהן ומשה גולן, את טענת ההגנה שרוהאן לא היה אחראי למעשיו ודחו את דרישת התביעה להענישו[15].

רוהאן אושפז לזמן מה בבית החולים טלביה, ובפברואר 1970 הועבר לבאר יעקב[16]. משרד הבריאות ביקש להשיבו לאוסטרליה בגלל העלויות הכבדות של אשפוזו, אך הבקשה נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה[17]. בראשית ספטמבר 1970 ברח רוהאן מבית החולים ואותר על ידי המשטרה כעבור כיממה[18] בקיבוץ משמר השרון. בעקבות זאת, הועבר רוהאן למוסד אחר. באפריל 1974 הוא גורש מישראל[19][20] בחזרה לאוסטרליה, שם המשיך באשפוז פסיכיאטרי עד יום מותו[21].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל רוהאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יוסף צוריאל, השומר התיר לרוהאן להיכנס למסגד בשעות האסורות לביקור כדי שיצלם, מעריב, 2 בספטמבר 1969
  2. ^ א. שירון, אביו של רוהאן: דניס הוא לא יציב, מעריב, 24 באוגוסט 1969
  3. ^ רוהאן אושפז בבית־תולים לחולי נפש באוסטרליה לאחר שניסה להתאבד, מעריב, 8 בספטמבר 1969
  4. ^ 4.0 4.1 החשוד בהצתת אל אקצה עשה נסיון קודם, מעריב, 24 באוגוסט 1969
  5. ^ פעולה מזהירה של המשטרה; תוך יממה נעצר החשוד, מעריב, 24 באוגוסט 1969
  6. ^ נקבע הרכב השופטים, מעריב, 5 בספטמבר 1969
  7. ^ החל משפטו של מייקל רוהאן החשוד בהצתת 'אל אקצה' - הנאשם כפר באשמה, דבר, 7 באוקטובר 1969
  8. ^ מהלך משפט רוהאן ישודר גם בערבית, על המשמר, 29 בספטמבר 1969
  9. ^ דני רובינשטיין, ההגנה גילתה את קלפיה, דבר, 8 באוקטובר 1969
  10. ^ משפט רוהאן נדחה ל־17 יום להשלמת בדיקות פסיכיטריות והבאת עדי סניגוריה, דבר, 14 באוקטובר 1969
  11. ^ רוהאן: שרפתי - כדי לבנות בית המקדש, מעריב, 30 באוקטובר 1969
  12. ^ מייקר רוהאן: הגעתי להכרה שאני מלך העתיד לבנות את בית המקוש מחדש, הצופה, 4 בנובמבר 1969
  13. ^ צבי לביא, הנאשם ידע בשעת הפשע מה הוא עושה אך לא יכול להמנע מביצועו, מעריב, 5 בנובמבר 1969
  14. ^ פולמוס בבית־המשפט על מחלתו של רוהאן, על המשמר, 9 בנובמבר 1969
  15. ^ רוהן, מצית מסגד אל-אקצא, נידון לאשפוז בבית חולי נפש, מעריב, 31 בדצמבר 1969
  16. ^ רוהאן הועבר מירושלים לבי"ח אחר לחולי־נפש אי שם בארץ, מעריב, 17 בפברואר 1970
  17. ^ נדחתה פנייה של משרד הבריאות להחזיר את רוהאן לאוסטרליה, מעריב, 4 בספטמבר 1970
  18. ^ יצחק יעקבי, הרפתקת 20 השעות של דניס רוהאן, דבר, 3 בספטמבר 1970
  19. ^ שאול הון, מצית מסגד,אל אקצה' יגורש לאוסטרליה, מעריב, 16 באפריל 1974
  20. ^ יהודית היבנר, החיים כסיפור, הוצאת ששר, 2001, עמ' 165
  21. ^ Holy Spirits. The Sydney Morning Herald, 6 Oct 1995
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0