מסמך קניג
מסמך קניג (הידוע גם בשם דו"ח קניג) היה מסמך חסוי ופנימי שחיבר ישראל קניג באפריל 1976 עבור ממשלת ישראל[1][2].
המסמך הציג מספר יעדים אסטרטגיים וצעדים טקטיים שמטרתם היא לצמצם את כמותם וכן את השפעתם של ערביי ישראל הגרים באזור הגליל. קניג תיאר את הדבר כ"מחשבה אובייקטיבית שמבטיחה את האינטרס היהודי באופן ארוך טווח ואת הצורך בלבחון את אפשרות דילול ריכוזי האוכלוסייה הערבית הקיימים"[3].
על פי המסמך קיים "סימן שאלה חמור" ביחס ל " נאמנות חלק ניכר מהם (ערביי ישראל) למדינה ולעצם קיומה."[4] כסימנים לחוסר נאמנות מונה המסמך למשל השמעת סיסמאות הזדהות עם אש"ף בהפגנות הסטודנטים, התגייסות של תושבי נצרת לתשלום חובות העירייה שבראשה עומד נציג רק"ח, ביטויי מחאה שונים בעיקר סביב הפקעת קרקע, הכרזת השביתה ביום האדמה ועוד.
הצעות בתחום הדמוגרפי
אף על פי שממשלת ישראל מעולם לא הודתה רשמית כי מדיניות הממשלה הרשמית מונחית על ידי תוכנית זו, כמה מהמלצותיו של קניג אכן יושמו, בעיקר אלו שמדברים על הרחבת הפקעות הקרקעות מבעליהם הערבים והקמת יישובים יהודיים חדשים באזור[5][6]
להרחיב ולהעמיק את ההתיישבות היהודית באיזורים בהם רציפות האוכלוסייה הערבית בולטת ומספרם עולה על יתר על המידה על האוכלוסייה היהודית ובדיקת אפשרות דילול ריכוזי אוכלוסייה ערבית קיימת.
— מסמך קניג, סעיף 4 א'
הצעות בתחום הפוליטי - מפלגתי
בתחום הפוליטי מציע המסמך "להקים מפלגה אחות למפלגת העבודה, אשר הדגש בה יהיה על רעיונות השוויון, הומניזם, תרבות ולשון, מאבק סוציאלי והרמת דגל השלום באזור. על המוסדות להיערך כדי לקיים נוכחות סמויה ושליטה במפלגה זו " וכן "למנות צוות מיוחד (שב"כ) שיחקור נוהגים אישיים של מנהיגי רק"ח ואישים שליליים אחרים ולהביא הממצאים לידיעת ציבור בוחריהם"
הצעות בתחום הכלכלי - חברתי
המסמך רואה כהתפתחות מדאיגה את שיפור מצבם הכלכלי של ערבים בצפון הארץ ובפרט את התעסוקה במפעלי תעשייה. שיפור זה מביא, לדעת המחבר, לאפשרויות מחשבה שאינן רצויות
ביטחון סוציאלי וכלכלי זה, המשוחרר את הפרט והמשפחה מדאגות כלכליות והציפיות ללחצי יום-יום מקנה לה, במודע ובתת-מודע, פנאי למחשבות "חברתיות-לאומניות" המנוצלות ע"י גורמים עוינים לתסיסה ולהתמרמרויות לסוגיהן, תחושת עוצמה ואפשרויות מחאה ציבורית.
— סעיף 4 ג (3) למסמך
כדי למנוע אפשרות זו מציע קניג
- להגביל העסקת ערבים במפעלים המקבלים סיוע מהמדינה על פי חוק עידוד השקעות הון ל 20% מכלל העובדים
- העמקת גביית מס הכנסה מערבים בצפון
- דחיקת רגליהם של מפיצים ערבים כדי למנוע תלות של יהודים במשווקים ערבים
- אי תשלום קצבאות ילדים למשפחות ערביות "דרך של הצמדה למצב כלכלי או הפקעת מענקים אלה מידי הביטוח הלאומי ומסירתם לסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית שתהיה מיועדת ליהודים בלבד"
- להעדיף יהודים על ערבים בהעסקה במוסדות מרכזיים
הצעות בתחום החינוך
המסמך מזהה כבעיה קשה את ריבוי אקדמאים הערבים שכן "אוכלוסייה בעלת השכלה, ולוּ שטחית ופרובינציאלית, מהווה ה"שאור שבעיסה" לכל תנועה לאומנית ובמיוחד בתנאים הנתונים, כמו של ערביי ישראל," כדי למנוע היווצרות שכבת הנהגה משכילה ועצמאית מציע המסמך
- הקפדה על קריטריונים אחידים בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה ובמתן מלגות כך שיצטמצם מספרם של הסטודנטים הערבים
- לעודד פנייה ללימוד מקצועות טכניים בהם שכן לימודי מקצועות אלו "מותירים פחות זמן להתעסקות בלאומנות והנשירה מהם גבוהה"
- להקל על יציאה ללימודים בחו"ל ולהקשות על חזרת הבוגרים וקליטתם בעבודה ובכך לעודד הגירה
- לפעול כנגד "מתסיסים" בקרב הסטודנטים הערבים
התגובות למסמך
תזכיר קניג פורסם בציבור בספטמבר 1976, כאשר הודפס במלואו בעיתון "על המשמר"[7], פרסומו של המסמך עורר ויכוח נרחב הן בישראל והן בשאר העולם.
תגובה בינלאומית
עבדול מג'יד, הנציג המצרי במועצת הביטחון של האו"ם, אמר בישיבת מועצת הביטחון בבנובמבר 1976 כי "מטרותיה של ממשלת ישראל ידועות, אך לאחרונה אחת התוכניות הרשמיות הללו הגיעה לידיעת דעת הקהל: זהו מסמך סודי, המכונה תזכיר קניג, שהוגש למשרד ראש הממשלה על ידי קניג אשר מכהן כבכיר במשרד הפנים הישראלי ואחראי על הטיפול בערבים בישראל. ממשלת ישראל נבוכה אך לא בגלל תוכן המסמך, אלא מפני שפורסם וניתן לקריאה בידי הציבור"[8].
תגובה ישראלית
בישראל לעומת זו, פרסום התזכיר באופן "צנוע" יותר. העיתון הישראלי, ידיעות אחרונות, דיווח כי גורמים בכירים המקורבים לראש הממשלה, יצחק רבין מייחסים חשיבות רבה לדו"ח קניג, יום לאחר הפרסום בידיעות אחרונות התראיין שר הפנים, יוסף בורג לתחנת רדיו ישראלית ואמר כי הוא תומך בקניג.
עוד באותו השבוע דיווח עיתון "הארץ" כי עמוס ערן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הביע צער על הדלפתו של דו"ח קניג ופרסומו בעל המשמר אך הודיע כי אף גורם ממשלתי לא דוחה את המלצותיו[9].
תוכן המסמך
חלקו הראשון של דו"ח קניג נקרא "הבעיה הדמוגרפית וגילוי הלאומיות הערבית", בחלק זה טוען קניג כי האוכלוסייה הערבית באזור הגליל תהווה שם רוב דמוגרפי (51%) מהאוכלוסייה עד 1978 ודבר זה מלווה בתחושות לאומיות שיסכנו את השליטה הישראלית באזור זה, מלבד זאת המליץ קניג להקים יישובים יהודים באזורים בהם מרבית היישובים הם יהודים וזאת כדי למנוע אפשרות לאיחוד פוליטי ובדלני, בנוסף לכך מציע קניג להחליף מנהיגים ערבים שעוינים לממשל הישראלי במנהיגים עם עמדות שיהיו מותאמות עם הממשל הישראלי. כמו העלה קניג את הרעיון לצמצמם את מספר האינטלקטואלים הערבים וזאת מכיוון שהתסכול שלהם עלול להיות מסוכן, את הרעיון יבצע בכך שהמדינה תעודד סטודנטים ערבים למקצועות טכניים כמו פיזיקה ומדעי הטבע, מקצועות אלו משאירים מעט זמן לעסוק בלאומיות ויקל עליהם ללמוד מחוץ לישראל ובהמשך להשתקע שם.
ראיון מאוחר עם קניג
בכתבה של הארץ צוטט קניג וטען כי ערביי ישראל "רוצים רק לשאוב את הטוב ביותר מאיתנו", בהמשך סיפר על חבר שלו, ערבי מנצרת שמוקיר לקניג תודה על כך ששכנע אותו להגר לקנדה.
קישורים חיצוניים
- ישראל קניג: איקרית ובירעם נכבשו, ולא הובטח לתושביהם כי יוכלו לחזור, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2001
הערות שוליים
- ^ "The Koenig Report:Demographic Racism in Israel". Middle East Research and Information Project (MERIP). 51: 11–14. באוקטובר 1976. JSTOR 3010906.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Yossi Klein (4 בנובמבר 2006). "The Other Israelis". Ha'aretz Online, English Edition. אורכב מ-המקור ב-2007-10-01. נבדק ב-4 בנובמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Centre on Housing Rights and Evictions (COHRE) & BADIL Resource Center for Palestinian Residency and Refugee Rights (במאי 2005). "Ruling Palestine: A History of the Legally Sanctioned Jewish-Israeli Seizure of Land and Housing in Palestine" (PDF). BADIL. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2006-12-31. נבדק ב-2006-11-04.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ המדינה העמוקה מדברת: מסמך קניג, 1976
- ^ "Discrimination Diary". Arab Human Rights Association. 12 בנובמבר 1999. אורכב מ-המקור ב-2006-11-09. נבדק ב-2006-11-05.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jonathan Cook (באפריל 3–9, 2003). "The Freedom to Take our Land". Al Ahram Weekly. אורכב מ-המקור ב-2006-11-09. נבדק ב-2006-11-05.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ismael Abu-Saad (במאי 2006). "Palestinian Education in Israel: The Legacy of the Military Government". Holy Land Studies: A Multidisciplinary Journal. pp. 21–56.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "S/PV.1966". United Nations Security Council Official Records 31st Year. 1 בנובמבר 1976.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ L. Humphrey Walz (ביולי–באוגוסט 1977). "Israeli Violations of Human Rights". The Link, reprinted by Americans for Middle East Understanding. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. נבדק ב-2006-11-04.
{{cite web}}: (עזרה)
