מצוות בטלות לעתיד לבוא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
אין לראות דף זה כערך אנציקלופדי. יש לשכתבו באופן יסודי ולהתאימו לשאר ערכי המכלול.
דף זה יובא מאתר חב"דפדיה. ייתכן שהוא אינו מנוסח בצורה אנציקלופדית, ללא מקורות מסודרים, מחקר מקורי של חב"דפדיה או לא מובן כל הצורך לקורא. אתם מוזמנים לשכתב אותו, ולהשלים בו פרטי רקע חסרים.

מצוות בטילות לעתיד לבוא היא טענה שנחלקו בה האמוראים בתלמוד. בקרב פוסקי ההלכה התקבלה שיטת הסובר כי מצוות בטילות לעתיד, עם זאת התחבטו בביאורה רבים מגדולי ישראל הן במשמעות הביטול ויישובה עם הכלל היסודי כי התורה והמצוות אינם בטלים לעולם, הן עם הגדרת הזמן המדויק לביטולם של המצוות.

תורת החסידות אף היא מתייחסת לעניין זה, ומבארת כי המצוות במהותם אינם בטלים לעולם. רק ישנם רבדים שונים במשמעות הביטול של המצוות, או ביטול יחסי בדרגת האור האלוקי הנמשך על ידי המצוות או כמשמעות של ביטול הציווי ולא ביטול המצווה.

מקורה בדברי חז"ל

הסוגיה במסכת נידה דנה בנוגע לבגד שהתערב בו כלאים ואבד בו עד שאי אפשר למוצאו, בהמשך לכך מביאה הגמרא מחלוקת בין רבי יוחנן ורבי ינאי האם הותרה הלבשת בגד זה למת. טעמו של רבי יוחנן המתיר הוא משום שסובר שמצוות בטלות לעתיד לבוא, לעומתו רב ינאי אוסר. וזה לשון הגמרא:

תנו רבנן, בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים, ולא יעשנו מרדעת לחמור, אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא. אמר ליה אביי, ואי תימא רב דימי: והא אמר רבי מני אמר רבי ינאי: לא שנו אלא לספדו אבל לקוברו אסור. אמר ליה: לאו איתמר עלה אמר ר' יוחנן אפילו לקוברו. ור' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן: מאי דכתיב (תהילים, פח, ו): "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות.

הראב"ן והרוקח פסקו כרב ינאי שמצוות אינן בטלות לעתיד לבוא, וממילא אין לקבור מת עם בגדי כלאים. לעומתם פוסקים רבים פסקו כשיטת רב יוחנן שמצוות בטלות לעתיד לבוא, כך פסקו הרמב"ם (הלכות כלאים פרק י הלכה כה) הרא"ש (הלכות כלאי בגדים סימן י), הרשב"א, התוספות והטור.[1]

הדיעות בזמן הביטול ומהותו

התוספות וכדעת התוספות[2] מפרשים שמצוות בטלות לעתיד לבוא כולל את הזמן לאחרי שיחיו המתים שיהיו פטורים מן המצוות. כך גם אמר המגיד לבית יוסף שלעתיד לבוא יתבטלו כלל המצוות הקשורות ליצר הרע כמו איסור אכילת חמץ המרמז על יצר הרע שעתיד להבטל מהעולם [3], ומוסבר בקובץ שעורים שאין בכך סתירה למקובל בידינו שהתורה לא תשתנה לעולם[4].

לעומתם, שיטת הרשב"א היא שהכוונה בלשון 'לעתיד לבוא' הוא לזמן המיתה בלבד, בטענה כי מצאנו כמה מקומות בש"ס שאפילו זמן סמוך וקצר מכונה אף הוא בלשון זו "לעתיד לבוא". ומבאר שכוונת רבי יוחנן היא שאין החי מצווה על מצוות המת בשעה שהוא מת (ורבי ינאי שחולק סובר שאדם מצווה להפריש את המת מאיסור, כגדול המצווה על הקטן להפרישו מלעשות מעשה אסור), אבל לאחרי שיחיו המתים אין חולק כי כל המצוות יחולו עליהם בכל תוקפם.[5] וכן ביאר הריטב"א.[6] והר"ן בשמו.[7]

גם מלשון הרמב"ם משמע כביאור הרשב"א,[8]. אחרים כתבו כי יתכן וגם הרמב"ם סובר ששום מצווה מהתורה שבעל פה לא תתבטל[9] וכשיטת התוספות.[10]) וכביאור הרשב"א סוברים כמה אחרונים.[11][12][13]

בקשר לשיטה זו עולה הדיון האם דבריו של רבי יוחנן עומדים בשיטה אחת עם דברי שמואל במסכת שבת: "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד" התוספות במסכת בבא בתרא[14] מביאים בשם רבינו חיים כהן כי שמואל ורבי יוחנן חולקים זה עם זה. אולם הרמב"ם מחד גיסא פוסק כשמואל[15] ומאידך גיסא פוסק כרב יוחנן שמותר לקבור את המת עם כלאים. יש מוכיחים מכאן שהרמב"ם סובר כשיטת הרשב"א, אחרים טוענים ששיטת שמואל היא רק בתקופה הראשונה של ימות המשיח אולם לאחרי שיחיו המתים - בתקופה השנייה יבטלו המצוות כרבי יוחנן, (כדלהלן בביאורי החסידות), הרמב"ם עסק רק בתקופה הראשונה. טענה נוספת ישנה כי החולקים על שמואל אינם סוברים שלעתיד יבטלו המצוות ומחלוקתם הוא רק בקשר למצב העולם האם יתרחשו שינויים בטבע.[דרוש מקור: ראה רש"י שם שהכוונה לעשירות ועניות וכו']

זמן הביטול

היעב"ץ מוכיח שזמן ביטול המצוות יהיה בתחיית המתים, ומסתמך על כך שבכמה מסוגיות הש"ס מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח יקיימו מצוות. כמו לדוגמה: מחששו של רבן יוחנן בן זכאי שאסר אכילת חדש בזמן הגלות כל יום ט"ז בניסן מחשש שיטעו מצד ההרגל בעת שיבנה בית המקדש. מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח ובניין המקדש יחולו כל חובת המצוות.[16] כשיטה זו כתב גם אדמו"ר הזקן במכתבו המודפס בספר התניא.[17][18] יש שרצו ליישב הסתירה בין שיטתו זו של רב יוחנן לשיטתו במסכת סנהדרין (המובאת להלן, שלעתיד יתנו תרומות אהרון הכהן), על פי הביאור [19] כי זמן תחיית אהרן תהיה בתחילת ימות המשיח לפני תחיית המתים של כל ישראל, ובזמן זה עדיין ישמרו וקיימו כל המצוות כולם.[20] וביטול המצוות יהיה רק בתחיית המתים.[21]

ישנם מדרשים שונים המייעדים על תקופות בהם יותרו מצוות מסויימות כאיסור חזיר או איסור נדה וכדומה, רבי מנחם מנדל שניאורסון מסביר כי מדרשים אלו מתארים את התקופה שאחרי ביאת המשיח וקודם לתחיית המתים, תקופה שקיום המצוות יהיה בשלימות ואם זאת יותרו חלק מהמצוות.[22]

הרמב"ן על התורה מבאר שעל ימות המשיח אמרו חז"ל[23]: "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב, א), אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה". ויש שרצו ללמוד מכך שהרמב"ן סובר שהזמן של ביטול המצוות הוא בימות המשיח. [24]

משמעות הביטול

במשך הדורות עסקו גדולי ישראל בפרשנות לאמרה זו והשלכותיה, בדבריהם עוררו על כמה וכמה נקודות הדרושות ביאור בדבריו של רב יוחנן. שיטתו זו של רבי יוחנן עומדת על פניו בסתירה למבואר בירושלמי[25]: "ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשה סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל.. רבי שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל..[שנאמר] (חבקוק ג) הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ". והרמב"ם הביא דין זה להלכה[26]:"(וכ)הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם".

רבים מהאחרונים העירו, ששיטתו זו של רב יוחנן סותרת לכאורה לדעתו המובאת במסכת סנהדרין, כי המקור לתחיית המתים מהתורה הוא מהפסוק[27]: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". שאהרן הכהן עתיד לקום לתחייה ויקבל תרומות ומעשרות.

כמו כן עוררו[12], ששיטה זו עומדת לכאורה בסתירה לנצחיות התורה כלל וכלשון הרמב"ם:

דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר (דברים יג, א): "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ."...הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם.

גם לדעה המסבירה (שיטת התוספות) את דעת רב יוחנן שמצוות בטלות כוונתו באמת לביטול לאחרי התחייה, ישנם מגוון דעות לאופי הביטול ומשמעותו:

יש האומרים שגם לדעה שמצוות בטלים לעתיד רק מצוות לא תעשה יבטלו, אולם מצוות עשה קיימים לעד. והסברם הוא שמכיוון שלעתיד יתקיים היעוד של "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"[28] ממילא יתבטלו הקליפות, ושוב לא יהיה צורך במצוות לא תעשה ורק במצוות עשה. בכך מיישבים הם את הסתירה בדברי רב יוחנן שלעתיד יתנו תרומות לאהרן הכהן.[29] אולם רבו החולקים על שיטה זו השדי חמד מציין כי התוספות חולקים על דעה זו ועוד רבים מן האחרונים.

נצחיות התורה

שיטה זו של רב יוחנן גוררת עמה דיון נוסף אודות הסתירה שבינה לכלל של נצחיות התורה, אכן לדעת הרשב"א שביטולם הוא רק בזמן המיתה אין בדעת רב יוחנן סתירה, אולם לדעת התוספות שגם לאחרי תחיית המתים יבטלו המצוות לכאורה הוא בסתירה לנצחיות התורה. ומסיבה זו הכריע היפה תואר כהרשב"א, והוסיף שגם המצוות שיבטלו יהיו רק לשעה ולזמנם בלבד.

המהר"ץ חיות כתב שגם לשיטת התוספות שיבטלו בזמן התחייה היינו "רק ברגע התחייה, אמנם מיד לאחרי זה פשיטא דיחזור לאיסורו".[30]

ביאורים בתורת חב"ד

בתורת חסידות חב"ד מוסבר שביטול זה אינו "ביטול וסיום" אלא ביטול והעדר חשיבות. הביטול מתייחס לגילוי האלוקי הנמשך על ידי קיום המצוות בזמן הזה שלא יהיה נחשב לעתיד לבוא. היות והאור האלוקי והקדושה שיתגלה לעתיד לבוא יהיה נעלה לאין ערוך מהאור האלוקי והקדושה הנמשכת על ידי המצות בזמן הזה.[31]

ומהסיבות לכך, המצוות בזמן הזה מלובשים ביש הגשמי שחיותו בזמן הזה הוא מקליפת נוגה, ולכן ההמשכה האלוקית הנמשכת על ידי קיומם היא מדרגה נמוכה באלקות, ולכן לעתיד שיאיר בכללות העולם אור אלוקי נעלה בכלל, הגילוי שפועלים עתה על ידי מצוות הגשמיים יאבד את חשיבותו. אולם האמור הוא רק בנוגע לאור הנמשך על ידי קיום המצוות אבל האור הנמשך על ידי לימוד הלכות התורה לא יתבטל, כפי שאמרו חז"ל שהם נצחיים וקיימים לעולם. משום שהגילוי שישנו בעצם ההלכה נעלה יותר מההמשכה שעל ידי המצוות מעשיות, לפי שההלכה עצמה היא הרצון האלוקי עצמו שלמעלה מהגילוי שיהי לעתיד.[32][33] מאידך מבואר כי המצוות שמקיימים עתה אם כי אינם נחשבים כלפי הגילוי לעתיד, הן הכנה לגילוי עצום זה שיאיר לעתיד, לפי שבאמת אין בכח מעשיו של האדם להמשיך אור נעלה זה, ומעשיו הם רק כלי והכנה לכך.[34] אמנם ביאורים אלו הם לפי סברת הרשב"א שמצוות בטלות בפועל רק בזמן המיתה ולא לאחריה - לעתיד לבוא.[35][36] אלא שעל פי החסידות גם לשיטה זו שאינם בטלות בפועל ההמשכה שעל ידם תתבטל מחשיבותה. רבי מנחם מנדל שניאורסון מסביר כי זהו גם שיטתו של האדמו"ר הזקן בתניא פרק לו שכותב שם שתחיית המתים הוא חלק מהזמן של קיום המצוות, וביטולם באופן מוחלט יהיה רק באלף השביעי. (ולפי זה מחדש; שגם לדעת הרשב"א סוף סוף יבטלו באלף השביעי)[37]

ביאור נוסף מובא בחסידות כי ביטול המצוות מעשיות לעתיד הוא משום שכל מטרת המצוות מעשיות הוא לצורך הבירור ואז לאחרי הבירור שוב לא יהיה עניין במצוות.[38][37]

גם לשיטה שהציווי יתבטל (שיטת התוספות) מסביר רבי מנחם מנדל שניאורסון שאין הכוונה שהמצווה עצמה תתבטל, שהרי ההלכות של תורה שבעל פה אינן בטלים לעולם וזאת משום שבעצם הרצון להיותו רצון של הקב"ה לא שייך שינוי, שכשם שבו לא שייך שינוי כן גם ברצונו העצמי לא שייך שינוי, וביטול המצוות משמעותן ביטול הציווי ולא ביטול המצווה, (ה"מצווה" היא עצם הרצון של ה' שהנבראים יהיו ויתנהגו באופן מסויים, ה"ציווי" היא האמירה של ה' לנבראים - שמצד עצמם אינם מתנהגים לפי רצון ה' - שעליהם להתאים את עצמם לרצונו. לעתיד יהיו הנבראים בטלים במהותם לה' כך שמצד עצמם יהיו בהתאם לרצון ה' ולא יצטרכו ל"ציווי" - זו המשמעות ביטול ה"ציווי" ולא ביטול ה"מצווה") אדרבה בזמן ההוא יעשו האדם והעולם חדורים ברצון ה' עד שההתאחדות עמה תהיה עד כדי כך שלא יהיה שייך ציווי כי אם בדרך ממילא יתקיימו בהם המצוות מצד התאחדותם עם הרצון העליון (ועל דרך המבואר בכך שלעתיד לבוא אבן מקיר תזעק). ובניגוד לזמן הגלות שבו קיום המצוות היא על ידי הציווי לאדם והמצווה היא מציאות נוספת על האדם שעליו לקיימה, לעתיד לבוא יהיו האדם והמצווה מציאות אחת.[39]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צוינו בדברי חכמים (ראה בקישורים חיצוניים).
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף סא עמוד ב, ד"ה אמר
  3. ^ מגיד מישרים, פרשת ויקהל.
  4. ^ ח"ב - סימן כט: וי"ל דהכונה בעיקר הזה שדיני התורה לא ישתנו מכפי שנאמרו בסיני ע"י מרע"ה וגם זה נאמר בסיני שלעתיד לבוא יהיו המצות בטילות ולא יתחדש לעתיד שום דין מה שלא ניתן למרע"ה. והא דמצות בטילות לעתיד לבוא גם זה הוא אחד מדיני התורה המצויה אצלנו היום
  5. ^ חידושי הרשב"א נידה סא, א.
  6. ^ בחידושיו לנדה שם.
  7. ^ בחידושיו שם.
  8. ^ אברהם יצחק ברוך גרליצקי, הערות וביאורים, ברוקלין, תשס"ב,.
  9. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין פרק יב בהלכות מגילה.משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק י"ב, הלכה י"ח.
  10. ^ הרבי מליובאוויטש, קונטרס "הלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלים לעולם" (התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 182 הערה 43).
  11. ^ ראה ספר ברך את אברהם לר' אברהם פאלג'י.
  12. ^ 12.0 12.1 יפה תואר לויקרא רבה יג ,ג.
  13. ^ סדרי טהרה לנדה סא.
  14. ^ עד, לא דיבור המתחיל פסקי.
  15. ^ הלכות תשובה פרק ט הלכה ב
  16. ^ הגהות יעב"ץ ראש השנה ל, א.
  17. ^ אגרת הקודש סימן כו.
  18. ^ וכך כתב גם בנחלת בנימין שם.
  19. ^ כוונתם העיקרית היא ליישב קושיית רש"י במסכת סנהדרין המקשה "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא ושתייה" (ברכות יז, א) ואיך יתנו תרומות ומעשרות?
  20. ^ הרב יעקב עטטלינגר, ערוך לנר, סנהדרין דף צ, א.
  21. ^ שדי חמ"ד מערכת מ' סעיף ריח.
  22. ^ אגרות קודש (תקז), חלק ג' ע' קנג.
  23. ^ שבת קנא,ב.
  24. ^ הרבי מליובאוויטש ציין כי בדוחק אפשר לומר "דלפעמים גם משך זמן דתחיית המתים נקרא בשם ימות המשיח ובזה מדבר, ודוחק"שם (אגרות קודש חלק ב (אגרת ר) עמוד סט).
  25. ^ [/www.mechon-mamre.org/b/r/r2a01.htm מגילה פרק א הלכה ה].
  26. ^ סוף הלכות מגילה.
  27. ^ קרח יח, כח.
  28. ^ זכריה יג, ב.
  29. ^ ספר נחלת בנימין מצווה ס. וכן כתב בשער החצר דף לא.
  30. ^ הגהות מהר"ץ חיות במסכת נדה שם (בש"ס וילנא נדפס בסוף המסכת).
  31. ^ רבי שלום דובער שניאורסון, המשך תער"ב חלק א עמוד א'רעט.
  32. ^ אדמו"ר האמצעי, פירוש המילות צג, ב.
  33. ^ ראה גם ספר המאמרים תרל"ט חלק ב עמוד תקע"ג.
  34. ^ מהר"ש, ספר המאמרים תרל"ג חלק א עמוד רצא.
  35. ^ אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה דרושים לראש השנה נט, ד.
  36. ^ הרבי מליובאוויטש, קונטרס "הלכות..שאינן בטלים" הערה 35.
  37. ^ 37.0 37.1 אגרות קודש חלק ב (אגרת ר) עמוד סט.
  38. ^ אדמו"ר האמצעי, שער תשובה צז, ב -צח, א.
  39. ^ קונטרס "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם".