מרים בולה-לוי
| לידה |
20 במרץ 1917 (גיל: 108) אמסטרדם, הולנד |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1944 |
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | ירושלים, ישראל |
| פעילות בולטת | פעילות ציבורית וחברתית, הרצאות על השואה |
| ידוע בשל | ניצולת שואה, מחברת "מכתבים שלא נשלחו" |
| מעסיק | הקונסוליה ההולנדית בירושלים |
| בן זוג | ד"ר מנחם בולה |
| מספר ילדים | 3 |
| פרסים והוקרה | אנדריאספנינג, אות ההוקרה הגבוה ביותר של עיר אמסטרדם |
מרים בּוֹלֶה-לוי (נולדה ב-20 במרץ 1917) היא ניצולת שואה ישראלית ממוצא הולנדי, מחברת ספר העדויות "מכתבים שלא נשלחו", המתאר בזמן אמת את חיי היהודים בהולנד בתקופת הכיבוש הנאצי וזכה להכרה מחקרית. מכתביה הם המקור היחיד ששרד, המתאר את ההתרחשויות מנקודת מבטו של אחד מעובדי היודסה ראט פור אמסטרדם.
בולה נשלחה עם משפחתה למחנה המעבר וסטרבורק ובהמשך למחנה ברגן־בלזן, ומשם ניצלה במסגרת עסקה להחלפת טמפלרים בניצולים יהודים. לאחר עלייתה לארץ ישראל הקימה משפחה, עבדה בקונסוליה ההולנדית בירושלים ונטלה חלק בפעילות ציבורית וחברתית. בולה-לוי האריכה ימים וזכתה להיות האדם החי השלישי בגילו בישראל ובבריאות טובה[1]. בולה-לוי היא אם שכולה, ששכלה שניים משלושת ילדיה בעת שירותם בצה"ל.
ביוגרפיה
ראשית חייה
מרים בולה נולדה וגדלה באמסטרדם, בתם של שרה לוי־אוּסטרמןֹ ומאוריץ (משה) יעקב לוי (1965-1889), ולה אחות צעירה[2]. משפחתה הייתה בעלת אופי יהודי, ציוני ודתי[3]. בצעירותה הייתה חברה בתנועת הנוער "זכרון יעקב" ועסקה בסיוע לפליטים יהודים מגרמניה במסגרת "הוועד למען פליטים יהודים". אביה כיהן במשך כמה שנים כיו"ר הקרן הקיימת לישראל בהולנד, ובולה השתלבה שם מאוחר יותר כמזכירה. במסגרת עבודתה הכירה את לאו בולה (1992-1912) לו התארסה. לאו, ציוני נלהב, עלה לארץ ישראל בינואר 1938, על אף שהיה ממשפחה אמידה בהולנד ולמד בסמינר לרבנים, לא רצה להישאר בגולה. השניים הכירו כבר ב-1934 והתארסו ב-1935. כאשתו לעתיד קיבלה סרטיפיקט ב-10 במאי 1940, בדיוק כשהגרמנים נכנסו להולנד[4].
תחת הכיבוש הנאצי
משנת 1941, לאחר פלישת גרמניה להולנד במאי 1940, החלה לעבוד כמזכירה במחלקה הסוציאלית של היודסה ראט פור אמסטרדם (Joodse Raad voor Amsterdam), המועצה היהודית לאמסטרדם שהוקמה ביוזמת הכיבוש הגרמני. מכתביה הם המקור היחיד ששרד, המתאר את ההתרחשויות מנקודת מבטו של אחד מעובדי הארגון[5][6]. במסגרת עבודתה כתבה מכתבים לארוסה מנחם (לאו) בולה, שעלה לארץ ישראל ב־1938 ועבד כמחנך עברי. המכתבים, שמעולם לא נשלחו, תיארו את הפשיטות, הגירושים והמאמצים להציל יהודים.
בהיותה חלק מהמועצה נהנתה תחילה מפטור מגירוש, אולם במאי 1943 נעצרו אביה ואחותה בידי הגסטפו ונשלחו למחנה המעבר וסֶטֶרבּוֹרק. זמן קצר לאחר מכן, ב־20 ביוני 1943, נעצרו גם היא, אמה וחמיה וחמותה. בינואר 1944 נשלחו כולם למחנה הריכוז ברגן־בלזן[2]. כעבור חמישה חודשי שהות במחנה, ביוני 1944, הגיעה בולה לארץ ישראל במסגרת טרנספורט של חילופי שבויים, שבה הוחלפו 222 יהודים הולנדים בטמפלרים שחיו בארץ ישראל.
בישראל
היא ומשפחתה עלו ארצה והועברו למחנה המעצר בעתלית, שם התאחדה מחדש עם ארוסה. בשנת 1947 נישאה בקיבוץ יבנה לד"ר מנחם בולה, מורה וחוקר בתחום החינוך, והשניים השתקעו בירושלים. מנחם עבד באוניברסיטה העברית, ומרים עבדה מעל שלושה עשורים בקונסוליה ההולנדית בעיר. לזוג נולדו שלושה ילדים. שלושת ילדיה של בולה אינם בין החיים, והיא התמודדה עם אובדנם: חנניה, טייס בחיל האוויר שנהרג בירדן בזמן מלחמת ששת הימים, אילנה, נהרגה במסגרת שירותה הצבאי כשעלתה על מוקש ברמת הגולן, ורינה, מנהלת דיילות קרקע ב־KLM, שנפטרה ממחלת הסרטן[7]. בשנת 2013 תרמה לזכר בנה חנניה רבע מיליון שקל לחיל האוויר, עבור הקמת קרן מלגות לחיילי הטייסת בבסיס נבטים.
בשנות ה־2000 התגלו מחדש המכתבים שכתבה בשואה, לאחר שנותרו חבויים במשך יותר מ־70 שנה. בשנת 2003 פורסמו יומניה ומכתביה מן התקופה במחנה הריכוז בספר "מכתבים שלא נשלחו"[8]. את רובם כתבה לבעלה לעתיד, לאוֹ מנחם בולה, תחת הכותרת "אני יודעת, המכתב הזה לעולם לא יגיע אליך". הספר זכה להכרה מחקרית כעדות ייחודית בזמן אמת על קורות יהדות הולנד תחת הנאצים. פרסומו הביא את בולה להרצאות והוקרה גם בגרמניה[8].
מאז פטירתה של רוז ג'ירונה (אנ') בפברואר 2025, בגיל 113, נחשבת מרים לניצולת השואה המבוגרת ביותר בעולם[9]. היא עצמאית למדי, שומרת על אורח חיים פעיל, ועוקבת אחרי עניינים ציבוריים ואקטואליים[10].
מורשת
יומן המכתבים של מרים לוי מהווה מסמך ייחודי על חוויות יהודי הולנד בתקופת השואה, משלב תיאור אישי, התבוננות חברתית ותיעוד היסטורי נדיר. המכתבים מציגים את מורכבות ההחלטות המוסריות בתקופה הקשה ואת חיי היומיום תחת איום קיומי, והם מספקים תובנות חשובות על חוויות הפרט בתוך ההיסטוריה הקולקטיבית של השואה.
בספטמבר 2024 הוענק לה אות ההוקרה הגבוה ביותר של העיר אמסטרדם – ה"אנדריאספנינג" (הול') – על פעילותה רבת השנים בהסברה על תקופת הכיבוש הנאצי בהולנד.
בג' בכסלו התשפ"ה עיריית ירושלים קראה כיכר בעיר על שם משפחת בולה[11], בטקס ראש העירייה משה לאון ובנוכחות מרים[12][13].
-
כיכר על שם משפחת בולה בירושלים
קישורים חיצוניים
- מידע על מרים בולה בקטלוג הספרייה הלאומית
- דנה עמרמי, מכתבים שלא נשלחו – מיומניה של שורדת השואה מרים בולה, באתר גלגלצ, 23 באפריל 2025
מרים בולה - ראיון מלא, סרטון בערוץ "תולדות ישראל", באתר יוטיוב (אורך: 01:43:21)
הערות שוליים
- ↑ Gordon Darroch, Amsterdam honours Holocaust survivor, 107, for educational work, DutchNews.nl, 2024-09-24 (באנגלית בריטית)
- ^ 2.0 2.1 Holocaust-Zeitzeugin Mirjam Bolle wird 108 Jahre alt, Jüdische Allgemeine, 19 במרץ 2025
- ↑ מרים בולה-לוי, מעדותה של מרים בולה-לוי על הקמת היודסה-ראט ופעולתו בעת הגירושים בהולנד, באתר יד ושם – רשות הזכרון לשואה ולגבורה / המרכז להוראת השואה ומטח
- ↑ מרים בולה-לוי, מעדותה של מרים בולה-לוי על בעלה שעלה לארץ ישראל בשנת 1938 (עמ' 0.3/5570), באתר ארכיון יד ושם, העדות מתארת את עליית בעלה לארץ ואת קבלת הסרטיפיקט שלה במאי 1940
- ↑ מרים בּוֹלֶה, מכתבים שלא נשלחו: אמסטרדם, וסטרבורק, ברגן־בלזן, באתר יד ושם, ספר ובו רצף מכתבים אישיים וייחודיים מבחינה היסטורית שכתבה מרים לוי (בולה) בין השנים 1943–1944, בעת שהותה באמסטרדם, במחנה וסטרבורק ובמחנה ברגן־בלזן., 2025
- ↑ מרים בולה, מכתבים שלא נשלחו: אמסטרדם, וסטרבורק, ברגן-בלזן (עמ' 268), באתר הספרייה הלאומית, מבוא: יוהנס האואינק טן קאטה ודן מכמן; עריכה מדעית: פנחס בר-אפרת, יד ושם – המכון הבין-לאומי לחקר השואה, 2011
- ↑ דינה חלוץ, "אף פעם לא הראיתי לבעלי את המכתבים שכתבתי לו כשהייתי במחנה ברגן־בלזן", באתר ynet, 20 באוגוסט 2025
- ^ 8.0 8.1 דינה חלוץ, "אף פעם לא הראיתי לבעלי את המכתבים שכתבתי לו כשהייתי במחנה ברגן־בלזן", באתר ynet, 21 באוגוסט 2025
- ↑ Zentralrat der Juden in Deutschland K.d.ö.R, Mirjam Bolle ist älteste Holocaust-Überlebende, Jüdische Allgemeine, 2025-02-27 (בגרמנית)
- ↑ מרים בת ה-107 נזכרת בתפקיד הרה הגורל שבזכותו ניצלה מהשואה, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 13:00)
- ↑ Aviv Ron (2024-12-04), טקס קריאת כיכר בירושלים על שם משפחת בולה, ג כסלו התשפ'ה, נבדק ב-2024-12-04
- ↑ עיריית ירושלים, טקס קריאת כיכר ע"ש משפחת בולה, 05.12.2024
- ↑ טקס קריאת כיכר בירושלים על שם משפחת בולה, ג כסלו התשפ'ה, סרטון בערוץ "Aviv Ron", באתר יוטיוב (אורך: 29:25)
מרים בולה-לוי41737037Q94370565