זכריה צ'נדלר
 | |||||||
| זכריה צ'נדלר | |||||||
| לידה | בדפורד, ניו המפשייר, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | שיקגו, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אלמווד, דטרויט, מישיגן, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
זכריה צ'נדלר (באנגלית: Zachariah Chandler; ) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי. כאחד ממייסדי המפלגה הרפובליקנית הוא היה חבר האגף הרדיקלי של המפלגה ותומך בביטול העבדות בארצות הברית. הוא כיהן כראש עיריית דטרויט, כסנאטור במשך ארבע תקופות כהונה מטעם מישיגן, וכמזכיר הפנים של ארצות הברית בממשלו של הנשיא יוליסס סימפסון גרנט.
כאיש עסקים צעיר בדטרויט, תמך צ'נדלר במסילת הרכבת המחתרתית. במהלך מלחמת האזרחים הוא קידם את המאמץ המלחמתי של האיחוד, את ביטול העבדות, ואת זכויות האזרח של האפרו-אמריקאים המשוחררים. כמזכיר הפנים ביער צ'נדלר שחיתות כבדה בלשכה לענייני אינדיאנים, ותמך במדיניות השלום של הנשיא גרנט לתרבת את שבטי הילידים האינדיאנים. ב-1879 הוא נבחר פעם נוספת לסנאט והיה מועמד פוטנציאלי לנשיאות, אך הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן.
ראשית חייו
זכריה צ'נדלר נולד בבדפורד, ניו המפשייר לסמואל ומרגרט (לבית אור) צ'נדלר. סמואל צ'נדלר היה צאצא ישיר בדור שביעי של ויליאם צ'נדלר, שב-1637 היגר מאנגליה לרוקסברי, מסצ'וסטס. מרגרט אור הייתה בתו הבכורה של קולונל ג'ון אור. זכריה צ'נדלר התחנך בבתי ספר מקומיים. עם סיום לימודיו הוא לא המשיך ללימודים בקולג', וב-1833 הוא עבר מערבה לדטרויט, באותה עת בירת טריטוריית מישיגן. בדטרויט הוא פתח חנות כלבו ובאמצעות עסקי הסחר, הבנקאות והקרקעות הוא היה לאחד האנשים העשירים ביותר במדינת מישיגן.[1]
נישואים ומשפחה
ב-1844 נשא צ'נדלר לאישה את לטישה גרייס דאגלס, ילידת בולטימור שעברה לניו יורק.[1] לזוג נולדה בת אחת, מרי דאגלס צ'נדלר, שנישאה לסנאטור יוג'ין הייל ממיין. בין נכדיהם נמנו פרדריק הייל, גם הוא סנאטור ממיין, וצ'נדלר הייל, איש מחלקת המדינה של ארצות הברית.
ראשית הקריירה הפוליטית
כבר מנעוריו היה צ'נדלר מתנגד העבדות, וקיווה שהמפלגה הוויגית בצפון תוכל למנוע מהעבדות בדרום מלהתפשט אל הטריטוריות המערביות. הוא תמך במסילת הרכבת המחתרתית בדטרויט, שסייעה לעבדים נמלטים למצוא מקומות מבטחים.[2]
ב-1848 החל צ'נדלר את הקריירה הפוליטית שלו כאשר נשא סדרת נאומים עבור מועמד המפלגה הוויגית, זאכרי טיילור. ב-1851 הוא נבחר כראש עיריית דטרויט וכיהן בתפקיד זה במשך שנה אחת. ב-1852 התמודד צ'נדלר בבחירות למשרת מושל מישיגן, אך נוצח. כתומך של קבלת קנזס כמדינת חירות, חתם צ'נדלר על עצומה שבעקבותיה הוקמה המפלגה הרפובליקנית ב-6 ביולי 1854. ב-1856 היה צ'נדלר נציג לוועידה הארצית הראשונה של המפלגה שהתקיימה בפיטסבורג, פנסילבניה, והיה חבר הוועדה הרפובליקנית הלאומית.[1] באותה שנה בחרה הוועידה הרפובליקנית בג'ון פרימונט כמועמדה לנשיאות. פרימונט שאף לשחרר את קנזס מעול העבדות, והתנגד לביטול פשרת מיזורי. צ'נדלר נודע כאחד הרפובליקנים הרדיקלים שדחפו למתן חופש לאפרו-אמריקאים.
כהונה ראשונה כסנאטור
בינואר 1857 נבחר צ'נדלר מטעם המפלגה הרפובליקנית כסנאטור מטעם מישיגן במקומו של לואיס קאס. הוא נבחר מחדש ב-1863 וב-1869 וכיהן בסנאט בשנים 1857 עד 1875. בסנאט זיהה צ'נדלר את עצמו עם הרדיקלים מתנגדי העבדות. הוא היה הבולט מבין חברי הסנאט שהתנגדו לפרישת מדינות הדרום מן האיחוד. החל מ-1861 ועד סיום כהונתו בסנאט היה צ'נדלר יושב ראש ועדת המסחר של הסנאט. עם פרוץ מלחמת האזרחים, עשה צ'נדלר שימוש בהשפעתו בסנאט כדי לגייס ולצייד את המתנדבים ממישיגן. הוא היה חבר הוועדה המשותפת של הקונגרס לניהול המלחמה.[1]
ב-6 ביולי 1862 מתח צ'נדלר ביקורת על ניהול המלחמה על ידי הגנרל ג'ורג' מקללן בנאום שנשא בג'קסון, מישיגן. הוא ראה בנאום זה כאחד מתרומותיו הגדולות ביותר לציבור. מתקפתו על מקללן הייתה חמישה ימים לאחר שזה האחרון כשל בכיבוש ריצ'מונד ולאחר נסיגת כוחות צבא האיחוד שבפיקודו אל עבר נהר ג'יימס במהלך קרבות שבעת הימים שהסתיימו בניצחון צבא הקונפדרציה. ב-3 במרץ 1863 הגיש צ'נדלר הצעת חוק לאיסוף וניהול רכוש נטוש בדרום. ב-2 ביולי 1864 הוא הגיש הצעת חוק לניהול היחסים עם מדינות הקונפדרציה המורדות.[1]
צ'נדלר תמך בהקמתו של הבנק הלאומי, והצביע בעד הנהגת השימוש בשטרות כסף כאמצעי חירום לתקופת המלחמה, אך גינה בתוקף כל צעד להגדלת כמות הכסף. הוא תמך בצעדי השיקום שהעניקו זכויות אזרח לאפרו-אמריקאים, אך מתח ביקורת על מדיניות זו על היותה רפה מדי. ב-5 בינואר 1866 הגיש צ'נדלר הצעה להחלטה על ניתוק קשרים עם הממלכה המאוחדת על סירובה לנהל משא ומתן על תביעות אלבמה (אנ'), אך זו נדחתה על ידי הסנאט. במהלך המלחמה, אפשרה בריטניה בחשאי לאוניות המלחמה של הקונפדרציה להיכנס לנמלים בריטים בעודן חמושות. ספינות אלו, כולל הספינה "אלבמה" (CSS Alabama), גרמו נזק רב לסחר של מדינות האיחוד ולנזק כספי רב למאמץ המלחמתי שלו. ב-29 בנובמבר 1867, כנקמה בבריטים, הגיש צ'נדלר הצעת החלטה על פיה האימפריה האתיופית תוכר כמדינה שנמצאת במצב מלחמה מול בריטניה, ודרש שהיא תקבל את "אותם הזכויות שבריטניה נתנה לקונפדרציה כאשר הכירה בה" במהלך מלחמת האזרחים. במהלך הבחירות של 1868 היה צ'נדלר יושב ראש ועדת הבחירות לקונגרס של המפלגה הרפובליקנית.[1]
במשך כל תקופת כהונתו בסנאט, עשה צ'נדלר שימוש בפטרונותו הפוליטית כדי להגדיל את כוחו הפוליטי. שיטותיו להשגת כוח פוליטי נחשבו "מפלגתיות ורודניות באופן גלוי אם לא מושחתות ממש" בהשגת שליטה על מנגנון המפלגה במישיגן. במשך שנים היה צ'נדלר הבוס הבלתי מעורער של המפלגה הרפובליקנית במישיגן. הניצחון הגורף של המפלגה הדמוקרטית בבחירות של 1874 הנחיל מכה קשה לכוחו בסנאט, וכאשר הוא התמודד לבחירה לתקופת כהונה רביעית רצופה הוא הובס על ידי אייזק כריסטיאנסי.[1]
מזכיר הפנים של ארצות הברית
באוקטובר 1875 מונה צ'נדלר כמזכיר הפנים של ארצות הברית בממשלו של הנשיא יוליסס סימפסון גרנט, תפקיד בו הוא כיהן עד תום נשיאותו של גרנט ב-1877. בהתאם להמלצותיו וסמכותו של גרנט, הוא יישם רפורמות במחלקת הפנים וארגן אותה מחדש במשך תקופת כהונתו בתפקיד. מזכיר הפנים הקודם קולומבוס דלאנו, לא היה רפורמטור, והתיר את קיומה של השחיתות בכל משרדי המחלקה. צ'נדלר פיטר פקידים מושחתים בלשכה לענייני אינדיאנים, והחליף את נציב הלשכה והפקיד הראשי שלה.[1] בנוסף הוא אסר על פעילותם של "פרקליטי האינדיאנים" במחלקה, שהונו את השבטים האינדיאנים כאשר גבו מהם כספים תמורת ייצוגם כביכול בוושיגטון הבירה. צ'נדלר תמך באופן מלאה ביוזמת מדיניות השלום של הנשיא גרנט לתרבות שבטי האינדיאנים. כדי לסייע במלחמה בשחיתות, שכנע צ'נדלר את הנשיא גרנט למנות את הרפורמטורים צ'ארלס ט. גרומן ממישיגן כעוזר מזכיר הפנים ואת אוגוסטוס ס. גיילורד כעוזר היועץ המשפטי הראשי של המחלקה.[3] השניים הללו סייעו לצ'נדלר במיגור השחיתות במחלקה. בפברואר 1876 העביר צ'נדלר את הטיפול באינדיאנים, שסירבו לעזוב את שטחי הציד שלהם בגבעות השחורות לטובת המתיישבים הלבנים, לטיפולה של מחלקת המלחמה בראשותו של מזכיר המלחמה ויליאם בלקנאפ.
הרפורמה בלשכה לענייני אינדיאנים
כאשר נכנס צ'נדלר לתפקידו כמזכיר הפנים הוא מצא שהלשכה לענייני אינדיאנים הייתה הגוף המושחת ביותר במחלקתו. הוא החליף את נציב המחלקה ואת הפקיד הראשי. הוא ניהל חקירה חשאית בלשכה ומצא פקידים ממונים מושחתים והתנהלות חשודה של הכפופים אליו. צ'נדלר הורה על פיטוריהם, אך הנציב החדש ציין שאנשים אלו היו בעלי ערך ללשכה, ולפיכך השעה צ'נדלר את פיטוריהם. הנשיא גרנט עקב אחר פעולותיו של צ'נדלר ושאל מדוע הפקידים המושחתים בלשכה לא פוטרו. צ'נדלר השיב לגרנט שלדברי נציב המחלקה יהיה זה בלתי אפשרי לנהל את הלשכה בלעדיהם. בעקבות זאת הורה גרנט לצ'נדלר לפטר את הפקידים המושחתים, גם אם פירוש הדבר יהיה סגירת הלשכה. צ'נדלר הוציא מידית הוראות לפיטורי הפקידים. הייתה זו הפעם היחידה בה גרנט היה פעיל באופן ישיר בצעדי רפורמה במחלקה פדרלית כלשהי, ולאחר מכן הוא המשיך ותמך בצ'נדלר בצעדי הרפורמה שלו.[4]
הרפורמה במשרדי הפנסיות והקרקעות
בנוסף לרפורמה בלשכה לענייני אינדיאנים, ביצע צ'נדלר גם חקירה מקיפה במשרד הפנסיות. כתוצאה מהחקירה בוטלו תביעות פנסיה שיסודן בהונאה שחסכו לממשלה הפדרלית מאות אלפי דולרים.[5] תורך חודש מכניסתו לתפקיד, פיטר צ'נדלר את כל פקידי משרד הפנסיות שהיו מעורבים בשחיתות.[6] הוא הורה לגיילורד ולגורמן לחקור את משרד הקרקעות, ובחקירתם הם גילו מעשים שהובילו לקבלת טובות הנאה לא חוקיות. צ'נדלר ביטל את המהלכים שהובילו לכך ופיטר את כל הפקידים המעורבים.
הרפורמה במשרד הפטנטים
במהלך החודש הראשון לכהונתו בתפקיד, פיטר צ'נדלר את כל הפקידים באחד החדרים החשובים של משרד הפטנטים על רקע היותם מעורבים בשחיתות או חוסר רצונם להיות מעורבים ברפורמה. חדר זה פונה והוצב בפתחו שוער אפרו-אמריקאי. דלת החדר ננעלה עד שנמצאו מחליפים ישרי דרך במקום אלו שפוטרו. צ'נדלר לא שעה לתלונות והתרה באדם שטען שהוא פוטר שלא כצדק שלא לפנות לעיתונות.[6] ללא אזהרה הוא פתח בחקירה כאשר מינה פקיד חדש שהיה אחראי על תשלום המשכורות החודשיות במשרד הפטנטים.[7] כתוצאה ממהלך זה התברר שכמעט עשרים עובדים היו פיקטיביים לאחר שנוצרו על ידי גורמים מושחתים שפעלו לקבלת משכורות פיקטיביות. צ'נדלר גם חשף עובדים בלתי כשירים לתפקידיהם ופיטר אותם לאחר שגילה שהם נהגו להעביר את עבודתם לפקידים שמשכורתם הייתה נמוכה יותר ושלשלו לכיסם את הפרשי המשכורות. הוא פישט את נוהלי משרד הפטנטים כך שתהליכי הגשת הבקשות היו קלים יותר וזולים יותר.[8]
איסור פעולתם של פרקליטי האינדיאנים
בדצמבר 1875 אסר צ'נדלר את כניסתם של "פרקליטי האינדיאנים", אנשים שטענו שהם מייצגים את האינדיאנים בוושינגטון, למחלקת הפנים. סוכני דמה אלו שידלו את השבטים לשלם להם סכום של שמונה דולר ליום בתוספת הוצאות בתמורה לייצוגם כביכול בוושינגטון במהלך חודשי החורף. תוך כדי ניצול חששותיהם של האינדיאנים, "פרקליטים" אלו יידעו אותם שזכויותיהם השבטיות יילקחו מהם בוושינגטון אם הם לא יקבלו את שירותיהם. צ'נדלר אסר לשלם לאנשים אלו על השירותים שהעניקו לכאורה לאינדיאנים באומרו שטענותיהם לייצוג היו בלתי חוקיות ובלתי מוסריות. הוא הכריז, "...סוכני הלשכה לענייני אינדיאנים, נציב הלשכה ומזכיר הפנים מוסמכים להגן ולשמור על זכויות האינדיאנים בכל ההיבטים...". האיסור של צ'נדלר על פעילות "פרקליטי האינדיאנים" חסך לשבטים סכומים גדולים של כסף.[9]
יושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית
כיושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית ניהל צ'נדלר את מסע הבחירות המוצלח של רתרפורד הייז בבחירות לנשיאות של 1876, אף על פי שהייז לא השאיר את צ'נדלר בתפקידו כמזכיר הפנים לאחר שנבחר לנשיאות. ב-1878 היה צ'נדלר ליושב ראש הוועדה הרפובליקנית של מישיגן.
כהונה שנייה כסנאטור
ב-1879 נבחר צ'נדלר פעם שנייה לסנאט כדי לאייש את מושבו של אייזק כריסטיאנסי שהחליפו ארבע שנים קודם לכן והתפטר. הוא כיהן בסנאט עד למותו מאוחר יותר באותה שנה.[1]
נאומו האחרון ומותו
צ'נדלר נחשב על ידי מנהיגי המפלגה כמועמד אפשרי לנשיאות ב-1880. ב-31 באוקטובר 1879 נסע צ'נדלר לשיקגו כדי לשאת נאום. על רקע שורשיו הרדיקלים, הוא נאם בפני מועדון הצעירים האפרו-אמריקאים של המפלגה הרפובליקנית באולם מקומריק. בנאומו הוא אמר שהוא מקווה שבאחד הימים שחורים יוכלו להצביע באופן חופשי ובבטחה, להתמודד על משרות, ולשאת נאומים בכל רחבי ארצות הברית, כולל בדרום, ממש כפי שהמורדים לשעבר יכלו להצביע, להתמודד על משרה ולנאום בצפון. אף על פי שהוא לקה קודם לכן בהצטננות, הוא היה במיטבו באותו יום. ביום המחרת הוא נמצא מת בחדרו שבמלון גרנד פסיפיק.[11] זכריה צ'נדלר נטמן בבית הקברות אלמווד שבדטרויט.
קישורים חיצוניים
- זכריה צ'נדלר באתר מחלקת הפנים של ארצות הברית (באנגלית)
- זכריה צ'נדלר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 [ MacDonald, William (1929). Allen Johnson (ed.). Dictionary of American Biography Chandler, Zachariah. New York: Charles Scribner's Sons, p. 618.]
- ^ [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, p. 75.]
- ^ [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, pp. 342-343.]
- ^ [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, pp. 344-345.]
- ^ [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, pp. 346-348.]
- ^ 6.0 6.1 [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, p. 343.]
- ^ [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, pp. 343-344.]
- ^ [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, p. 344.]
- ^ [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, pp. 345-346.]
- ^ Simon, Richard (September 10, 2011). "Zachariah who? States swap out statues in Capitol hall of fame". The Los Angeles Times.
- ^ [ The Detroit Post and Tribune (1880). Zachariah Chandler An Outline Sketch of His Life and Public Services. Detroit: The Post and Tribune Company Publishers, p. 390.]
| מזכירי הפנים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
