משתמש:הושע/מצוות ירושת ארץ ישראל
מצוות כבוש וירושת ארץ ישראל, היא מצווה מהתורה, להעביר את ארץ ישראל לרשותם – לבעלותם של ישראל, שתהיה כל הארץ בבעלות עם ישראל. לדעת הרמב"ן מצווה זו ומצוות הישיבה בארץ נמנות כמצווה אחת במנין התרי"ג. מצוות הכיבוש היא יכולת הישיבה בארץ, ומצוות יישוב ארץ ישראל היא מימושה המעשי של אותה יכולת, כיבוש ללא ישיבה בפועל – אינו כיבוש.
המקור
ארץ ישראל בגבולות שנאמרו בתורה נצטווינו להוריש את העמים היושבים שם ולשבת בה, שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה[1]. על סמך פסוק זה כתב הרמב"ן:
נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם
— רמב"ן השמטות לספר המצוות מצווה ד
דעת הרמב"ן
לדעת הרמב"ן ועוד רבים[2] מונים מצווה זו במנין המצוות, הם סוברים שמצוה זו נוהגת אף לדורות, אפילו בזמן הגלות[3]. אלא שיש חילוק בין מצות כיבוש למצות ישוב ארץ ישראל, שבעוד שמצות ישוב ארץ ישראל לדעת הרמב"ן וסיעתו נוהגת גם בזמן גלות, הרי שמצות כיבוש על ידי מלחמה, אסורה בזמן הגלות אף לרמב"ן, וכפי שכתב[4], שלא רצו שאר השבטים לעלות לארץ ישראל, אפי' כשקיבלו רשות מכורש, כדי שלא לעבור על השבועה של דחיקת הקץ, ושם מדובר על עליה לארץ ישראל בלי מלחמה אלא ברשות, ומזה מוכח שכל שכן דעת הרמב"ן שאסור לעשות מלחמה למען ארץ ישראל בזמן גלות.
לפי שיטתו, כל המקומות שבהם מוזכרת המילה 'וירשתם' זה לא הבטחה אלא מצוה[5], ומפורש בתורה[6] שבכל זמן הגלות נהיה מפוזר בכל העמים ולא יהיה 'וירשתה', ורק אחר התשובה כשיהיה הגאולה נקיים מצות "וירשתה"[7] והגאולה זה רק אחר ביאת המשיח[8], הרי שעד אז בכל זמן הגלות פשוט שגם לרמב"ן אין מצוות 'וירשתה'.
כמו כן, הפוסקים שסוברים כדעת הרמב"ן שיש בזמן גלות מצות ישוב ארץ ישראל, לא הזכירו כלל את מצות כיבוש ארץ ישראל בגלות, והם סוברים שכיבושה בזמן הגלות על ידי מלחמה כרוך באיסור ג' השבועות, ובכללם: הרשב"ש [9], ה"כפתור ופרח"[10]. וכן סובר האבני נזר[11], היעב"ץ [12], הפאת השולחן[13].
דעת הרמב"ם
הרמב"ם לא מנה מצווה זו בכלל מנין המצוות. דעת המגילת אסתר[14] שלרמב"ם המצווה של כיבוש לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מהארץ, אבל אחרי שגלו נאסר עליהם ('לא יעלו בחומה') לכבוש הארץ, וא"כ ירושת הארץ אינה מצוה לדורות, ומצווה שאינה נוהגת לדורות אינה נחשבת במנין המצוות. אמנם רבני הציונות הדתית סוברים שגם לדעת הרמב"ם מצווה זו נוהגת גם לדורות, ומה שהרמב"ם לא מנה את המצווה, זה מחמת שיטתו, שמצווה שהיא אמצעי למצוות אחרות אין מונים אותה במנין התרי"ג[15], אף ירושת ארץ ישראל היא אמצעי לקיום מצוות התלויות בארץ ולביעור עבודה זרה[16] או לקיום כל המצוות[17]. אמנם דיעה זו מופרכת מהרמב"ם עצמו, שפסק[18] שתרומות ומעשרות בזמן הזה בארץ ישראל אינם דאורייתא אלא דרבנן, ואם הרמב"ם לא מנה במניין המצוות את מצוות כיבוש ארץ ישראל, בגלל שלדעתו הינה אמצעי לקיים מצוות התלויות בארץ, הרי שאין בזמננו מצוה לכבוש ארץ ישראל[19]. והרדב"ז כותב שלרמב"ם כדי להתחייב בתרו"מ מן התורה, צריך שיהא "ביאת כולם", כולל עשרת השבטים[20], כך שעד אז אין מציאות להתחייב בתרו"מ מהתורה, ומימלא אין מצות כיבוש. וכן בזמננו אין בידינו כלל לבער הע"ז מארץ ישראל, כמו שזה המציאות, וא"כ לסוברים שהרמב"ם לא מנה מצות כיבוש הארץ, כי היא אמצעי לקיים ביעור ע"ז, הרי שכל זמן שלא מבערים הע"ז מארץ ישראל, לא קיימו כלל מצות כיבוש הארץ.
בנוסף, דעת הרמב"ם[21], שכדי שיחשב כיבוש על ארץ ישראל, צריך שמלך או נביא או שופט יכבוש ארץ ישראל "מדעת רוב ישראל", ומבואר שם מדבריו שדעת 'רוב ישראל' הכוונה "דעת רוב השבטים", אבל אם שבט אחד בלבד כבש ארץ ישראל, כמו בזמננו שאנו משבט יהודה או בנימין שכבשו ארץ ישראל, אין זה נקרא כיבוש, וצריך שיכבשו מדעת רוב ה12 שבטים, שזה לא שייך עד ביאת המשיח שיחזרו העשרת השבטים.
בנוסף מוכח מהרמב"ם שבזמן שאין מלך, וכהן גדול, וסנהדרין אין מצוה לכבוש ארץ ישראל[22], ובנוסף מלחמת מצוה לא חייבים אלא בזמן המקדש[23]. וכתבו האחרונים שדעת הרמב"ם שמצות ישוב ארץ ישראל בזמן הזה (בניגוד לכיבוש שאין כלל מצוה בזמן הזה) היא רק מצוה מדרבנן[24].
הרמב"ם סובר שהציווי על יהושע להלחם על כיבוש הארץ, היה רק כדי להכרית את ז' עממין שהיו עובדים עבודה זרה ונצטוינו עליהן "לא תחייה כל נשמה"[25]. ולא נתבררה דעתו האם יש מצווה להילחם באומות אחרות אפילו בזמן יהושע[26]. כל זה אינו עניין לסוג אחר של מלחמת מצווה שהיא הצלת ישראל ועזרתן מיד צר, מצווה זו ישנה בכל מקום ובכל זמן[27].
השקפת הציונות הדתית
מצוות ירושת הארץ אינה מצוות מלחמה, אלא מצווה לדאוג, שתהיה כל הארץ בבעלות יהודית. את המצווה ניתן לקיים בהרבה דרכים, כגון על ידי שלום, כיהושע בן נון ששלח מכתבים מי שרוצה להשלים יבוא וישלים, והגרגשי הלך ופנה לו לאפריקה. או עלי ידי קנין קרקעות, כדוד שקנה את הגורן מארנן היבוסי (דה"י א, כא)[28].
יש סוברים שהיתה זו 'הוראת שעה', אבל לדורות אין מצווה לצאת למלחמה בשביל לכבוש את הארץ, אלא להשתדל בכך בדרכים המותרות ללא סכנה[29]. לעומת זאת דעת הרבנים המשתייכים לציבור הציונות הדתית היא שהמצווה להילחם היא מצווה לדורות, שעלינו להילחם ולהיכנס לסכנה כדי לכבוש את כל ארץ ישראל[30]. למחלוקת זו יש השלכה גדולה לגבי הנושא של החזרת שטחים תמורת שלום, ולשיטתם המצווה בשלמותה היא להשתדל שתהיה ריבונות יהודית השולטת בארץ ישראל, ומחזיקה בקרקע ועם ישראל יוכל לעשות בארץ, כאדם העושה בתוך שלו (וזה הנקרא בלשון חז"ל "כבוש רבים"). ואסור לתת חלק מהארץ לממשלה ביד האומות. שכן מצאנו לשון כיבוש על שלטון וממשלה בפסוק "ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כח) מסביר הרמב"ן: "נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם"[31].
יש אומרים שעיקר מצוות ירושה היא שתהיה הקרקע ברשות היהודי, שיכול להנחילה לבניו, אפילו עם השלטון בארץ נכרי, כמו בימי בית שני שהשלטון היה בידי מלכי פרס[32].
לדעה הסוברת שהמצווה מתקיימת בשלימותה רק בשלטון ישראל, מצווה זו בתור חובה היא מצווה ציבורית המוטלת על העם לכונן שלטון ישראל ולא על היחיד. אך לפי פרשנות הרב קוק, הרמב"ן מחדש שגם ליחיד יש מצווה או הכשר מצווה[33] לקנות קרקע בארץ ישראל מידי הגוי ובכך לירש את הארץ, לפחות ירושה חלקית – ירושה ממונית. לכן גאולת קרקעות היא חלק ממצוות ירושת הארץ[34].
המצווה להילחם (בזמן יהושע או לדורות) היא רק נגד אומה הטוענת בעלות על הארץ, אבל גוי יחיד הגר בארץ, אין חיוב לסלקו מהארץ (אמנם י"א שצריך שיקבל עליו ז' מצוות - רמב"ם ע"ז י, ו), אבל מצווה לקנות ממנו את הקרקע[35].
במקום סכנה
דנו הפוסקים האם מותר להיכנס לספק סכנה בשביל מצוות כיבוש הארץ, יש סוברים שמותר, שהרי שציוותה התורה להילחם בשביל לירש את הארץ, ודאי היתה כוונתה שנכנס לספק פיקוח נפש לשם כך, נמצא שמצוות כיבוש דוחה פיקוח נפש[36]. לדעות אלו מותר לגור במקום מסוכן מבחינה ביטחונית בארץ ישראל, אם על ידי כך מיישב את ארץ ישראל וגורם שלא תימסר לאומות. וכך עשו אנשי העליות הראשונות, שגרו במקומות שהיו סכנת נפשות[37].
דעת הרב עובדיה יוסף הייתה, שהיות ובכיבוש של מדינת ישראל, אין אנו רשאים לפנות את בתי העבודה זרה של האומות, לכן אין זה נקרא מצוות כיבוש, שדוחה פיקוח נפש[38].
מעלת המצווה
גדולה מצוות ירושת הארץ, ממצוות ישיבת הארץ, שהרי התירו חז"ל (גיטין ח, ב) אמירה לעכו"ם בשבת בשביל מצוות ירושת הארץ (לקנות קרקע מגוי), ולא התירו אמירה לעכו"ם בשביל לעלות ולהתיישב בארץ. הטעם: ירושת הארץ היא מצווה המתקימת לעולם ולכל ישראל, שלא תשתקע הארץ הקדושה בידי טמאים, לעומת זאת ישיבת הארץ היא מצווה זמנית ופרטית[39].
מצוות ירושת הארץ, מלבד שהיא מצווה כשלעצמה, הרי היא גם הכנה להרבה מצוות אחרות התלויות בארץ. מצוות תרומות ומעשרות (ראשון, שני ועני) שמיטה ויובל, ערי חומה עבד עברי ועוד, שאינם נוהגות עד שיורשים את הארץ ומחלקים אותה לשבטים.
דיני המצווה
גבולות הארץ לגבי מצוות ירושת הארץ, הם גבולות ההבטחה[40]. אסור להלחם בשום ארץ מהארצות שסביב ארץ ישראל, עד שתיכבש כל הארץ שסימן הקב"ה גבולותיה בתורה בפרשת עקב (גבולות ההבטחה, עד נהר פרת)[41]. יש אומרים שגם אין לכבוש את גבולות הארץ המובטחת עד שכובשים את גבולות פרשת מסעי תחילה[42].
לקריאה נוספת
הרב יעקב זיסברג, נחלת יעקב ב' חלקים. ירושלים תשס"ה
הרב יעקב זיסברג- מצוות ירושת ארץ ישראל
יישוב ארץ ישראל - באתר ויקשיבה
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ במדבר, לג, נג
- ↑ להלן רשימה חלקית: המבי"ט (שו"ת ח"א סימן קלט, ח"ג סימן קלא) המהרי"ט (שו"ת, ח"ב סימן כח) ספר חרדים (פ"א ממצוות התלויות בארץ) רדב"ז (שו"ת ח"ב סימן קטו) מעיל צדקה (שו"ת סימן נו) מהר"ם אלשיך (שו"ת סימן לה פח) לרשימה המלאה ראה נחלת יעקב עמ' 67
- ↑ רמב"ן בהשגות לסהמ"צ מצוה ד מהוספותיו. ובפירושו לתורה
- ↑ ספר הגאולה" סוף שער א'
- ↑ רמב"ן במדבר לג, נג
- ↑ דברים כט, כז, וכן דברים ל' פסוקים א-ג
- ↑ דברים ל, ה
- ↑ כפי שכתב ב'ספר הגאולה' (שער ג'), "ודע כי אנחנו הסומכים על דעת רבותינו ז"ל חושבים כי אנו היום בגלות אדום, ושאין לנו עמידה ממנה עד בא המשיח", וכן כתב הרמב"ן (בשה"ש ח, יב) שגאולת י' השבטים יהיה לפני גאולתנו, והם יבואו לא"י עם בן יוסף, ורק אחרי זה יבוא בן דוד ויביא אותנו (שבט יהודה ובנימין) לא"י, הרי שמפורש ברמב"ן ש'וירשתה', וביאה שלישי לא"י יהיה ע"י משיח בן דוד!
- ↑ בסי' ב' אחר שמביא את דעת זקינו הרמב"ן שמצות ישוב א"י זה דאורייתא, הוא פוסק את הג' השבועות שלא ידחקו את הקץ, ולא יעלו בחומה, הרי שמבואר שהרשב"ש לא ראה כלל סתירה בין דעת הרמב"ן ולאיסור ג' השבועות, כי לרמב"ן בזמן גלות יש רק מצות ישוב א"י, אבל כיבוש א"י זה אסור.
- ↑ פ"י, וז"ל: "מיהו לא יעלו על מנת לכבוש עד שיבא הקץ, וכו', רבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל כחומה"
- ↑ ביו"ד סי' תנ"ד אות כ"ג, רצה להביא ראיה מהמרגלים שאחר שחטאו נאסר עליהם לעלות לארץ ישראל, וא"כ אחר שחטאנו ואנו בגלות (מפני חטאינו גלינו וכו') אין גם מצות ישוב ארץ ישראל, אבל הוא דוחה זאת, וכותב שאולי מה שנאסר על המרגלים לעלות לארץ ישראל, זה כי רצו לכבוש ארץ ישראל, שזה מעין השבועה שלא לעלות בחומה, אבל סתם לדור בארץ ישראל בלי לכבוש, אינו ראיה מהמרגלים שזה אסור, על כל פנים הרי שלגבי כיבוש פשוט לאבני נזר שבזמן גלות אסור לכבוש ארץ ישראל, וכמו שלמרגלים אחר שחטאו היה אסור להם לכבוש ארץ ישראל. כמו כן מוכח שהאבני נזר אוחז שאיסור השבועות זה להלכה למעשה, וכמו שכתב שם באות נ"ב, שהסיבה שבכל הדורות עברו על מ"ע ולא עלו לא"י (לשיטתו כהרמב"ן שזה מ"ע גם בזה"ז), זה בגלל איסור "לא יעלו בחומה", שפשוט אצלו שאיסור לא יעלו בחומה מבטל החיוב של המ"ע של ישוב א"י.
- ↑ במור וקציעה בסי' ש"ו גדר ישיבת ארץ ישראל סובר כהרמב"ן, וכן בהקדמה לסידור כתב כדעת הרמב"ן שהיא מ"ע, ויחד עם זאת כותב שאסור לכבוש א"י בגלות, בסידור היעב"ץ פרק שירה, חיות השדה אומרות ברוך הטוב והמטיב, וביאר שהם הרוגי ביתר שעליהם תקנו ברכת הטוב והמטיב שהיו הפקר כחיות השדה, כי השביע הקב"ה את ישראל בצבאות שלא לדחוק את הקץ, ואם לאו הריני מתיר את בשרכם, ולכן נשפך דמם, ושם בהרוגי ביתר מדובר היה ביהודי ארץ ישראל שמרדו ברומאים כדי לכבוש הארץ, וכן כתב בספר השימוש (דף ס"ו) "דלא נבקש אפילו ארצנו המוחזקת לנו, לא בחיל ולא בכח דאנו מושבעים שלא לעלות בחומה"
- ↑ בהל' ארץ ישראל סי' א' ג' הביא דעת הרמב"ן שיש מצוות ישוב ארץ ישראל מן התורה גם בזמן הזה, ויחד עם זאת פסק כהרשב"ש דאינה מצוה כללית לכל ישראל בגלות החל הזה, אלא רק מצוה על כל יחיד לדור שם, ושם ב"בית ישראל" (אות ט"ו), כתב הטעם שאינה מצוה כללית לכל ישראל, משום השבועה שלא יעלו בחומה, ואם היה מצוה על כל ישראל א"כ היה חיוב שיעלו כולם וכו', הרי שגם ה'פאת השולחן' לא ראה סתירה בין דעת הרמב"ן ולדעת הרשב"ש שפסק את השבועות, ופשוט לו שלרמב"ן יש רק מצות ישוב א"י בגלות, אבל לא כיבוש א"י שאסור!
- ↑ עיין קונטרס, "עיקר כהמגילת אסתר"
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם שורש י'
- ↑ אוצר ארץ ישראל, חלק ג'
- ↑ הרב גנוט, אספקלריא עקב תשע"ט
- ↑ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש להשמיט את מילה "הלכות" מתוך הפרמטר.משנה תורה לרמב"ם, הלכות הלכות תרומות, פרק א', הלכה כ"ו.
- ↑ שהרי המצוות התלויות בארץ אינן דאורייתא בזמננו.
- ↑ תרומות א, ה, ד"ה כיוון שעלו בני הגולה, ומבואר שם מהרדב"ז שלרמב"ם "כל ישראל" אין הכוונה כל שבט יהודה ובנימין שזה אנחנו (שגלויים בעולם), אלא הכוונה כל ה12 השבטים, ו"רוב ישראל" היינו רוב מה12 שבטים, ואותו דבר דעת הרמב"ם (תרומות א, ב), לגבי "כיבוש רבים" שהכוונה "רוב" מה12 השבטים, ו"כיבוש יחיד" הכוונה כיבוש של שבט אחד.
- ↑ בשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש להשמיט את מילה "הלכות" מתוך הפרמטר.משנה תורה לרמב"ם, הלכות הלכות תרומות, פרק א', הלכה ב'. כתב שדין ארץ ישראל האמור בכל מקום היא במקומות שכיבשן מלך ישראל או נביא או שופט מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא ארץ ישראל כדי שינהגו בו כל המצות, ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים אע"פ שלא נכבשה כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו.
- ↑ כך כתב בהקדמתו לספר המצוות סוף שורש י"ד, "וידוע שהמלחמה וכבישת העיירות לא יהיו אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול",
- ↑ שם בהקדמתו לספר המצוות (מהדורת פרנקל) סוף שורש י"ד: "כל מצות עשה או לא תעשה שתתלה בקרבנות או בעבודות או במיתת בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך, או מלחמת מצוה או מלחמת הרשות, לא אצטרך לומר בה זאת לא תתחייב אלא בפני הבית.
- ↑ כך כתבו הרשב"ש (סי' ב' ד"ה אין ספק), ה"כנסת הגדולה" (בשיורי כנה"ג יו"ד רל"ט הגה"ט אות לג', והביא שם עוד פוסקים שסוברים כן בדעת הרמב"ם), מהר"י אלגאזי (ארעא דרבנן אות רצז), החיד"א (ב"יעיר אוזן" (עין זוכר) אות י' סימן ה' בשם כנה"ג), "זובח תודה" (למהר"ם אצבאן, עמ' לג), הגר"ח פלאג'י (שו"ת 'נשמת כל חי' יו"ד סי' מ"ט), "פיאת השולחן" (הל' ארץ ישראל סי' א', בית ישראל י"ד וכן אות ט'), "שדי חמד" (ח"א מערכת הא' אות רמ"ו), ה"בית הלוי" (שו"ת חלק ב' סוף סי' נ'), ה"בית יצחק" (שו"ת בית יצחק אהע"ז ח"א סי' ה'), ועוד
- ↑ פירוש המשנה סוף פרק ח' דסוטה. רמב"ם מלכים ה, א
- ↑ ראה חידושי הגרי"ז סוטה מד, ב
- ↑ רמב"ם שבת, ב,כג
- ↑ נחלת יעקב עמ' 41
- ↑ הרב נחום אליעזר רבינוביץ – תחומין ד' וה'. הרב ישראלי, מובא במאמרו של חיים בורגנסקי, כתב עת דיני ישראל כב, תשס"ג, נמצא בפרויקט השו"ת בר אילן
- ↑ ראה במאמר הנ"ל את הדעות החולקות. במיוחד הרב צבי יהודה קוק התפרסם שדעתו כך, ראה מאמר ארוך על כך בכתב עת שמעתין 150, תשס"ג, נושא המאמר: פיקוח נפש בישיבת ארץ ישראל, וכן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, חזון הגאולה, עמ' רכב
- ↑ הרב נחום אליעזר רבינוביץ – תחומין ד' וה', הרב צבי יהודה הכהן קוק, שיחות הרב צבי יהודה - ארץ ישראל, עמ' 62–63, ראה בקריאה נוספת
- ↑ הרב ישראלי, ארץ חמדה עמ' יב-יג
- ↑ נחלקו הדעות האם היחיד הקונה קרקע ויושב בה, בזמן שלטון גויים מקיים את המצווה ממש, או שזה רק הכשר מצווה או ענף מצווה, שכך מכינים את הדרך לשלטון העם בכללו על הארץ. וכן מקיים מצוות חיבת הארץ. ראה נחלת יעקב עמ' 47 ובערך ישוב ארץ ישראל בויקשיביה
- ↑ הראי"ה קוק, חזון הגאולה, עמ' רכב, הדברים נכתבו בשנת תרצ"ד [1934], כדי לחזק ידי "הקרן הקיימת לישראל" לגאול את קרקעות הארץ
- ↑ נחלת יעקב עמ' 43
- ↑ מנחת חינוך מצוה תכ"ה ותר"ד. שו"ת באהלה של תורה, חלק א סימן ו ועוד רבים ראה נחלת יעקב עמ' 395
- ↑ נחלת יעקב עמ' 409 ובאריכות גדולה בספר בחר ה' בציון נספח ג' עמ' קס"ה
- ↑ תורה שבעל פה - כא
- ↑ שו"ת הריב"ש סימן קא
- ↑ רמב"ן דברים יא, כד
- ↑ ספרי דברים פרשת עקב פיסקא נא - דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש. וכן הוא ברמב"ם פירוש המשנה דמאי ו, יא. ועיין עוד במאמר מצוות ירושת ארץ ישראל עמ' 13
- ↑ ראה את הדעות בספר נחלת יעקב עמ' 57 ואילך
