דיבת הארץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דיבת הארץ רעה היא דיבור בגנות ארץ ישראל, שנחשב לחטא.

מקור

הביטוי מופיע בתורה אודות המרגלים, שבשובם מריגול הארץ אמרו שהיא "אוכלת יושביה"[1], וגרמו לכך שהעם לא רצה להיכנס לארץ. המרגלים נענשו על כך במיתה בידי שמים[2].

גדר האיסור

אסור לדבר בגנות ארץ ישראל ואף חלק ממנה, הן מצד עצמה והן מצד סיבות חיצוניות כמזג האוויר, הפירות והבניינים. גם בזמן שהארץ ביד הגויים הדבר אסור[3]. ישנם אף חומרות בדיבת הארץ יותר מאשר בלשון הרע, בכך שאסור לומר על הארץ אף דברים ידועים לכל ואף כשהמספר אינו מתכוון לגנותה, כיון שמחסיר את חיבת הארץ לשומעים[4], ובכך שאסור לדבר על הארץ אף שהיא דומם ולא אדם.

טעמי האיסור

  • כיון שלשון הרע מכוונת כנגד מצוות ואהבת לרעך כמוך, כך כנגד חיבת הארץ מכוון איסור הוצאת דיבת הארץ רעה[5].
  • כיון ששם ה' נקרא על ארץ ישראל באופן מיוחד, דיבור בגנות הארץ נחשב כדיבור על ה'[6].
  • כיון שהקב"ה כתב בתורה את שבחיה של הארץ, המדבר בגנותה מכחיש את עדותו של הקב"ה, בשונה ממקומות אחרים[7].
  • כיון שהחיבור בין העם לארץ הוא פנימי, וכשלא חשים אותו הדבר מעיד על חוסר בחיבור[8].

חומרת האיסור

דעת רש"י שהסיבה שלעשרת השבטים אין חלק לעולם הבא, היא משום שדברו בגנות הארץ, ולכן דינם כמו המרגלים[9].

רבי משה חגיז כתב[10] שעונש המרגלים קיים גם לדורות הבאים, לכל מי שיוציא שם רע על ארץ ישראל. האור שמח כתב[11] שחטא זה חמור במידה מסוימת יותר מחטא העגל, כיון ששם ה' מחל להם אחרי שובם בתשובה, אמנם על הוצאת דיבת הארץ לא מחל להם ה' מיד, עד שמתו כל בני הדור ההוא.

דינים

האיסור הוא כאשר תולה את החיסרון בארץ (כמו "כמה חם בארץ ישראל"), או משווה אותה לעומת מקומות טובים יותר, אמנם אם מדבר על החיסרון בלי לקשר אותו לארץ (כמו "חם כאן") הדבר מותר[12]. אמנם יש מחמירים גם בכך.

יש להיזהר מזלזול בארץ לאחר שהייה במקומות נאים מחוצה לה[13]. כמו כן, החוזר מטיול בחו"ל ייזהר לא לגרום לחביריו לרצות לעזוב את הארץ בעת שמראה להם תמונות מטיולו[14].

האיסור כולל גם דיבור בגנות תושבי הארץ, כאשר הדבר גורם ריחוק ממנה, מלבד איסור לשון הרע שיש בדבר[15].

יש שכתב שצריך להיזהר שלא לגרום להוצאת שם רע על בנייני הארץ שאינם יפים, בכך שמתקינים בהם חלקים כעורים (כמו סורגים)[16].

מניעת הרהור דיבה

רבי אמי ורבי אסי היו עוברים בשעת לימודם ממקום השמש לצל בימי הקיץ ולהיפך בימי החורף, כדי לא להתרעם על הארץ, ורבי חנינא היה מתקן את מכשולי העיר, כדי שלא ייצא שם רע על דרכי הארץ[17].

דיבור בשבח הארץ

כיון שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, וחטא המרגלים הוא מן החטאים הגדולים, הרי שמצווה גדולה היא לספר בשבח ארץ ישראל[18]. וכתב האבודרהם[19] שאנו צריכים לספר בשבח הארץ כדי שישתוקקו לה הנפשות. וכתב המאירי שהמזכיר את הארץ ראוי לו להזכיר שבחה[20].

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ל"ב
  2. ^ ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק ל"ז
  3. ^ בניהו בן יהוידע, כתובות דף קי"ב עמוד ב, מובא בחפץ חיים דרשו (כלל ה' הע' 47), וכן כתב בספר משפטי השלום (יט, כג), וכתב שם שדין זה לא הובא בחפץ חיים, כיון שכלל בספרו רק דיני בין אדם לחיברו.
  4. ^ משלחן גבוה במדבר, יד, לז, בשם הסבא מסלבודקה
  5. ^ ר' דוד מן, באר מרים חלק ב עמוד צ"ב, וכן בקנטרס איסור דיבה על ארץ ישראל – ראה לקריאה נוספת
  6. ^ הרב שוואב מעיין בית השואבה ריש פר' שלח, מובא במאמר בענין איסור לדבר לשה"ר המצויין בכותרת לקריאה נוספת.
  7. ^ ספר שבט מישראל מובא במאמר בענין איסור לדבר לשה"ר ב-לקריאה נוספת, וכן משמע בספר יראים סימן קצא ונפסק בח''ח לשה''ר ה,ח
  8. ^ ארץ צלצל כנפיים ראה כאן
  9. ^ רש"י, מסכת סנהדרין, דף ק"י עמוד ב', ד"ה תנו רבנן
  10. ^ שפת אמת למהר"ם חגיז, פרק י
  11. ^ במכתב שהתפרסם בכתב עת התור, ירושלים תרפ"ב, גליון ג'
  12. ^ שו"ת ארץ ישראל עמ' רצ"ז, ארץ צלצל כנפיים עמ' 120.
  13. ^ ארץ צלצל כנפים עמ' 120
  14. ^ ארץ צלצל כנפים עמ' 16,33. וראה כאן
  15. ^ שער החצר סימן רמט, וכן הובא בחפץ חיים דרשו (כלל ה' הע' 47) על רבי אהרן מבעלז.
  16. ^ חשוקי חמד על מסכת בבא בתרא, דף כ"ד, עמוד ב'
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"ב עמוד ב'
  18. ^ מהר"ם פנעט, הובא ביתד נאמן מוסף שבת קודש, שלח תשע''ד, עמוד 31
  19. ^ בפירוש לברכת המזון
  20. ^ על מסכת ברכות, דף מח, עמוד ב
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0