שבעת העממים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שבעת העממים או שבעת עמי כנען הם העמים ששכנו בארץ ישראל בזמן יציאת מצרים, ומידם נכבשה הארץ, בידי בני ישראל. העמים הם: הכנעני, החתי, האמורי, החיוי, הפרזי, היבוסי והגרגשי.

מקורם של העמים

כנען היה בנו הרביעי של חם בן נח. בפרשת נח מובאת רשימה של בני כנען: ""וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי"."[1]

רשימת העמים השוכנים בארץ המובטחת לעם ישראל מוזכרת למעלה מ-20 פעמים במקרא, אך רק פעם אחת בתורה (ופעמיים בספר יהושע) מוזכרים בה שבעה עמים: "כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ :הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ".[2] רשימות אחרות מונות חמישה או שישה עמים, ומשמיטות את העמים החשובים פחות: הפרזי, הגרגשי, והיבוסי.

בתקופת האבות

הארץ נקראת לאורך התורה כולה "ארץ כנען", על שם אביהם של שבעת העמים היושבים בה. עם זאת, פעמים רבות מוזכרים אנשים בודדים או ערים שלמות כמשתייכים לעם מסוים. כך, למשל, ממרא, רעהו של אברהם אבינו הוא אמורי[3], אנשי חברון נקראים בני חת[4], נשות עשו חתיות גם הן[5], ואנשי שכם משתייכים לעם החיוי.[6]

מלבד שבעת העממים יוצאי כנען, נמצאים בארץ גם עמים נוספים: הפלשתים מוזכרים מספר פעמים בספר בראשית, אך בספר דברים מצוין שהם לא תושבים מקוריים של הארץ, אלא עם שהתיישב בה מאוחר יותר. בהמשך מוצאים בה עמים נוספים צעירים יחסית, צאצאי אברהם, כישמעאלים והעמלקים.

גורלם של העמים

בספר דברים מוזכר פעמים רבות ציווי ה' לבני ישראל להשמיד את שבעת העמים, ולא להשאירם בארץ ובוודאי שלא לכרות איתם ברית או להתחתן איתם. מנגד, ישנם ציוויים הנוגעים לקריאה לשלום לפני מלחמה,[7] וכן ליחס חיובי כלפי גר - מה שמוכיח כי יש אפשרות לקיים גרים בארץ.

הרמב"ם[8] והרמב"ן[9] מסבירים שהתשובה לסתירה - כביכול היא, שהמצווה להשמיד את כל הגוים, אנשים נשים וטף "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה." (ספר דברים, פרק כ', פסוק ט"ז), הינה רק כלפי הגוים שלא נכנעו, אך אלו שנכנעו וקיבלו על עצמם עבדות,[10] וכן קיום שבע מצוות בני נח, ניתן היה להשאירם.

בתלמוד הירושלמי מובא: "אמר רבי שמואל שלש פרסטיניות [אגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי... גבעונים השלימו [ככתוב:] וכי השלימו יושבי גבעון את ארץ ישראל; שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו".[11] עם זאת, מלבד יושבי גבעון לא הצליחו ישראל לכבוש ערים רבות, הנזכרות בתחילת ספר שופטים, והם נכבשו על ידי מלכי ישראל כמובא בספר מלכים.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ספר בראשית, פרק י', פסוקים ט"ו-י"ח
  2. ספר דברים, פרק ז', פסוק א'.
  3. ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ג
  4. ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק ג'
  5. ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ל"ד
  6. ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק ב'
  7. כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם.ספר דברים, פרק כ', פסוק י'
  8. משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכות א'ו'
  9. ספר דברים, פרק כ', פסוק י'
  10. וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. ספר דברים, פרק כ', פסוק י"א
  11. תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
תרי"ג מצוות (ע"פ ספר החינוך)




סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0