משתמש:מוטי/פולמוס המציצה
רקע
| ” | אָמַר רַב פָּפָּא: הַאי אוּמָּנָא דְּלָא מָיֵיץ — סַכָּנָה הוּא וּמְעַבְּרִינַן לֵיהּ. |
“ |
המציצה היא השלב השלישי בברית המילה. לאחר חיתוך הערלה, והפריעה, מוצץ המוהל את הדם במקום החתך.
חובת המציצה מוזכרת לראשונה במשנה במסכת שבת[1] ”עוֹשִׂין כׇּל צׇרְכֵי מִילָה מוֹהֲלִין וּפוֹרְעִין וּמוֹצְצִין”, רב פפא לומד מהמשנה שהצורך במציצה הוא משום חשש סכנה, ובשל כך מוהל שנמנע מלמצוץ מעבירים אותו מתפקידו. מדברי רב פפא עולה לכאורה שהצורך במציצה הוא רפואי, למניעת סיכון מהנימול, ולא חלק מקיום מצוות המילה. אמנם עם התפתחות הרפואה לא נצפה צורך רפואי במציצה, בנוסף עלה החשש מפני העברת זיהומים בין המוהל והנימול.
כרונולוגיה
ההצעה לביטול המציצה עלתה לראשונה בשנת תקצ"א על ידי רופא מווסטפאליה בספר הדרכה למוהלים שפרסם, הנימוק לביטולה היה החשש ממחלות שיועברו בין המוהל והנימול[2]. ב[[תקצ"ז פנה הרב אליעזר הורביץ רב הקהילה בוינה בעקבות המלצת הרופא היהודי המקומי ששימש גם כמוהל, לאחר מספר שבועות הוצגה חו"ד משלושה רופאים בווינה שממליצים על ביטול המציצה, בתר"ד קיבל הקונסיסטואר החלטה האוסרת על ביצוע המציצה.
לפי מקורות שונים בפרנקפורט הופסקה המציצה בשנת ה'תר"ב. לאחר התפשטות הנידון נערכו נסיונות שונים לביצוע מציצה ללא מגע ישיר בהם מכונת שאיבה שפותחה על ידי... וקיבלה את הסכמתם של... פיתוח נוסף הוא השפופרת שפותח על ידי... שצורתה שפופרת גלילית מזכוכית שבאמצעה צרה יותר ומונחת בה פיסת צמר גפן שחוצצת בין המוהל לנימול. השפופרת קיבלה את הסכמתם של הרש"ר הירש הגרי"א ספקטור והחשק שלמה.
כיום המנהג בציבור החרדי לבצע את המציצה בפה ללא שפופרת ובחוגי המזרחי מקובלת המציצה בשפופרת עם זאת במקרים של חשש למחלה מדבקת של הנימול מקובל אף אצל מוהלים חרדים לבצע את המציצה באמצעות שפופרת, וכן בבריתות שנערכות בחוגים שאורח חייהם שונה משל הציבור החרדי ויש חשש גבוה יותר למחלת האיידס מקובל לבצע מציצה בשפופרת. בראשית התפרצות נגיף הקורונה בטרם הובררו דרכי הדבקה עברו מוהלים חרדיים רבים למציצה בשפופרת.
הפולמוס
נידון נוסף היה אף לאלו הממשיכים בביצועה האם לבצעה כבעבר במגע ישיר או באמצעות חציצה כלשהי, ההתייחסות ההלכתית הראשונה לנושא עלתה בט"ו בשבט תקצ"ז על ידי רבי אליעזר הורביץ רבה של וינה ששלח לחתם סופר מכתב בו ביקש את רשותו לעבור למציצה על ידי ספוג בשל העובדה שהיו תינוקות רבים בעירו שלאחר הברית לקו במחלה סביב מקום הברית. בכ' בשבט החתם סופר נתן את הסכמתו למהלך בתנאי שיוברר על פי רופאים שתועלת המציצה בספוג שוה למציצה בפה, וזאת משום שלדעתו לשון מציצה אינו דווקא מציצה בפה.
בתפארת ישראל למסכת שבת (יצא בשנת ה'תר"ד) מגן ר"י ליפשיץ על המציצה עם זאת בנוגע לביצועה בשבת הוא מפקפק ומציע למצוץ שלא בחוזק.
בשומר ציון הנאמן באלול ה'תר"ו פורסם לראשונה מאמר המתנגד לביטול המציצה, בטענה כי יש בה צורך רפואי כדברי חז"ל ומאידך ניתן למזער את הסיכונים שבה על ידי זהירות המוהל מפני מחלות, ובגיול הבא פורסם מאמרו של רבי יעקב עטלינגר בו הוא טוען כי לשון מציצה בתורה מתייחס למציצה בפה דווקא, ויש לחוש מהסכנה עליה הזהירו חכמים אפילו אם רחוקה היא ומסכנת ההדבקה ניתן להמנע על ידי מניעת מוהל החולה מלמצוץ. ביחס למציצה בשבת טוען הערוך לנר כי לאלו הסבורים שאין תועלת במציצה נמצא כי המוצץ מקלקל ואינו אסור אלא מדרבנן וממילא אף המסתפק אינו אלא ספק דרבנן שלקולא.
צעד נוסף לחיזוק תומכי המציצה ביצע רבי אברהם בנימין זאב המבורג שהושיב בית דין מיוחד לדון בעניין ומסקנותיו היו כי אין לבטל את המציצה הן בחול והן בשבת.
מספר נידונים שהתעוררו סביב שאלת המציצה האם טעם המציצה או הוא רק משום סכנה או שהיא חלק מקיום המצוה, ואם היא רק משום סכנה האם ניתן להסתמך על דעת הרופאים ששוללים את הסכנה בהימנעות ממציצה נגד דברי הגמרא. המתנגדים מהר"י אסאד ערוך לנר בספרו בנין ציון מהר"ם שיק, בנוגע לתשובת החתם סופר בה התיר את המציצה על ידי ספוג פקפקו חלק מאוסרים באמינותה וחלקם טענו שנכתבה רק כהוראת שעה עקב חשש למוהל חולה בעיר וינה. השדי חמד חיבר קונטרס שלם בעניין שנדפס בספרו ובו הוא נוקט כדעת המתנגדים לביטול המציצה. במשנה ברורה מביא את שתי הדעות ונאה מדבריו כי יש מקום לסמוך על המקילים.
במחקר מהשנים האחרונות טען ד"ר מרדכי הלפרין שייתכן שמטרת המציצה היא למנוע חסימת עורקיקים פנימיים המובילים דם לעטרה שבמקרים כמו היפוספדיאס בהם מבנה האבר אינו מושלם לעיתים אין אספקת דם מקורות אחרים ועלול והיוצר נמק של העטרה[3].
לקריאה נוספת
- יעקב כ"ץ, ההלכה במיצר. ירושלים: הוצאת מאגנס, 1992
קישורים חיצוניים
- ויסברג, יוסף דוד, מלחמת המציצה, אוצר הברית - ד, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ↑ דף קל"ג עמוד ב'
- ↑ טענה נוספת עליה התבסס היא ה'מיאוס' שבפעולת המציצה
- ↑ בכך הוא מסביר גם את הצורך ברחיצה בחמין לאחר הברית שמוגדרת בגמרא כפיקוח נפש משום שבמקרה בו נוצרה חסימה הדרך לשחררה היא באמצעות רחיצה בחמין שממוססת את הקריש