ברית המילה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ברית המילה היא אירוע מקראי המופיע בסוף פרשת לך לך שבספר בראשית, במהלכו כרת אברהם ברית עם ה' כאשר חלקו של אברהם בברית הוא מילת כל צאצאיו הזכרים, ואף מילת עבדיו וצאצאי עבדיו. ואילו חלקו של ה' בברית הוא הבטחה לריבוי עמים שייצאו מאברהם, להשגחתו המיוחדת של ה' על אברהם ועל זרעו מיצחק, מעבר להשגחה הרגילה שמשגיח ה' על ברואיו, ולמתן ארץ כנען לזרעו של יצחק, שבעת ישיבתם בה יהיו מושגחים על ידו.

הרקע לברית

אברם, אבי האומה הישראלית, נצטווה על ידי ה' לעזוב את מולדתו[1] וללכת לארץ כנען, שבה זרעו יפרה וירבה ויירש אותה. אולם במשך עשר שנות שהותו בארץ כנען עם שרי אשתו, לא זכו לילד. שרי הציעה לאברם שישא את שפחתה הגר, שאולי ממנה יזכה לפרי בטן. אברם נושאה, ואכן נולד לו ממנה ישמעאל. כעבור כשלוש עשרה שנים לאחר מכן, נגלה ה' אל אברם, משנה את שמו לאברהם וכורת עימו את ברית המילה. באותו מעמד משנה ה' גם את שם אשתו לשרה, ומתחייב לאברהם שייוולד לו ממנה בן שנה לאחר מכן, שייקרא יצחק, ושעִמו ועם זרעו הוא יקיים את הברית שכורת עם אברהם וזרעו. כעבור שנה אכן נולד יצחק, בהיות אברהם בן 100 ושרה בת 90.

תיאור הברית

ה' נגלה אל אברם בהיותו בן 99 שנה, ופותח דבריו בקביעה ובהבטחה: "אֲנִי קל שַׁ-דַּ-י הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד"[2]. על פי רבים מפרשני המקרא, משמעות הקביעה היא שיש בידו של ה' לעשות כל שיחפוץ, ולכן אם יקיים אברהם את חלקו בברית, יפרהו ה' וירבהו בילדים נוספים, על אף גילו המופלג.

חלקו של ה' בברית

לאחר שאברהם נפל על פניו בהאזנה לדברי ה', הציג ה' בפניו את חלקו של ה' בברית, המתחלק לשלושה חלקים:

  1. התחייבות שאברהם יהיה אב לאומות רבות, לאחר שינוי שמו מ'אברם' ל'אברהם': "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ". חלק זה התקיים בשנים עשר העמים[3] שיצאו מזרעו של ישמעאל, בששת העמים שיצאו מששת בניה של קטורה[4], בעמים שיצאו מזרעו של עשיו, ובעיקר בעם ישראל, שנבחר להיות העם המושגח על ידי ה'.
  2. התחייבות שה' יהיה אלוקיהם של אברהם וזרעו: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ". חלק זה התקיים במעמד הר סיני, עת כרת ה' ברית עם עם ישראל שיהיה להם לאלקים תחת שמירת מצוות התורה.
  3. התחייבות שזרעו של אברהם יירש את ארץ כנען לאחוזת עולם, ושם הוא ישגיח על זרעו ויהיה לו לאלקים: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹוקים". חלק זה התקיים בהורשת עם ישראל, בהנהגת יהושע, את ארץ כנען מידי הכנענים שישבו בה, והתיישבותם בכל מרחביה.

חלקם של אברהם וזרעו בברית

לאחר שפרט ה' את התחייבויותיו במסגרת הברית, הציג בפני אברהם את חלקו של אברהם וזרעו בברית, והוא: מילת (חיתוך) הערלה העוטה את האבר הזכרי. חובת המילה כוללת גם עבדים שנרכשו על ידי זרעו של אברהם מאדם שאינו מזרעו (מקנת כסף), או שנולדו לעבדים שנקנו על ידי בני אברהם (יליד בית). עונשו של מפר הברית, דהיינו שנמנע מלמול את ערלתו, הוא כרת:

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר

בראשית פרק י"ז, פסוקים ט'-י"ד

שינוי שמה של שרי והבטחת הזרע ממנה

לאחר שסיים ה' את הצגת צדדי ההתחייבות בברית, הורה לאברהם ששמה של אשתו יהיה מעתה 'שרה' ולא 'שרי', והבטיח לו שייוולד לו ממנה בן שממנו ייצאו עמים ומלכים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית פרק י"ז, פסוקים ט"ו-ט"ז) .

אברהם התפלא בליבו, האיך לזקן בן 100 וזקנה בת 90 ייוולד בן לאחר עשרות שנות עקרות, ולכן ביקש מה' שבישמעאל תתקיים ההבטחה לריבוי הזרע: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית פרק י"ז, פסוקים י"ז-י"ח).

אולם ה' שב וקבע: משרה ייוולד לך בן, שייקרא 'יצחק', ועמו תתקיים ברית המילה. אך גם ישמעאל, אף שהתחייבות הברית איננה כלפיו, יזכה לברכת הרבייה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית פרק י"ז, פסוקים י"ט-כ"א).

ביצוע הברית על ידי אברהם וביתו

לאחר שסיים ה' את דבריו לאברהם אודות כריתת הברית, לקח אברהם את ישמעאל[5] ואת כל עבדיו, הן ילידי ביתו והן מקנת כספו, ומל אותם יחד עמו: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹוקים" (בראשית פרק י"ז, פסוק כ"ג).

מצוות המילה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות המילה
תינוק יהודי נימול על ידי מוהל. הכרית שעליה שוכב התינוק מונחת על ברכיו של הסנדק.

מלבד תיאור מעמד ברית המילה בספר בראשית, מעוגנת ברית זו גם במצוות עשה המופיעה בפרשת תזריע שבספר ויקרא: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ספר ויקרא פרק י"ב, פסוק ג'). מצוות המילה היא אחת משתי מצוות העשה היחידות בתורה שעל ביטולן חל עונש כרת, המצוה הנוספת היא מצוות הקרבת קרבן פסח. אמנם חיוב הכרת אינו על אבי הבן, שאף שעבר באיסור תורה אם לא מל את בנו, אינו חייב כרת. אך אם הבן הערל גדל ולא מל עצמו, מתחייב בכרת.

כמו כן, מצוות המילה היא בין המצוות היחידות שקיומן דוחה את השבת, כפי שדרשו חז"ל מהפסוקים.

אזכורים במקרא

מילת ציפורה את בנה

תיאור של ביצוע המילה מופיע בפרשת שמות הפותחת את ספר שמות, בה מספרת התורה על מילת ציפורה אשת משה את בנה, עת היו בדרכם ממדיין למצרים: "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי" (שמות פרק ד', פסוק כ"ה).

מעשה שכם ודינה

לאחר שאנס שכם את דינה ושבה אותה בביתו, נפגש עם יעקב ובניו כדי לבקש את ידה ולאחד בין שני העמים. בני יעקב ענו לו במרמה, שאם רצונם באיחוד העמים עליהם למול את ערלתם, שכן נישואים עם עם של ערלים ייחשבו להם לחרפה: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ: אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר"[6].

קרבן פסח

מצוות המילה נזכרת בתורה גם כתנאי מקדים לקיום מצוות הקרבת קרבן פסח: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ".

גבעת הערלות

לאחר שעברו ישראל את הירדן בהנהגת יהושע בן נון, בי' בניסן, הורה ה' ליהושע למול את כל הגברים שנולדו במדבר, שלא נימולו עד כה, על מנת שיוכלו לאכול מבשר קרבן הפסח שאותו יקריבו ארבעה ימים לאחר מכן: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית", ועל שם אותה המילה, נקרא המקום גלגל, על שם גלילת חרפת מצרים מעל ישראל בקיום המילה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה"[7].

מעמד ברית המילה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעמד ברית המילה

עם השנים קיבלה מצוות המילה צביון מיוחד, וקיומה מלוּוה במעמד חגיגי בנוכחות מניין אנשים. המעמד מתחלק למספר שלבים:

  1. הקוואטר (מנהג אשכנז) - בשלב זה מועבר התינוק מאחת הנשים אל בעלה שמוביל אותו אל עבר אבי הבן והמוהל.
  2. כסא של אליהו - בשלב זה מניחים את הכרית שעליה שוכב התינוק על כיסא מיוחד שאותו מציבים עבור אליהו הנביא, שעל פי דברי המדרש הוא נוכח בברית המילה, ואף מכונה 'מלאך הברית'.
  3. סנדק - בשלב זה מעבירים את התינוק אל הסנדק, אשר על ברכיו מבוצעת ברית המילה.
  4. מילת התינוק - לאחר הנחת התינוק על ברכי הסנדק, מתחיל המוהל, בשילוב עם אבי הבן, בתהליך המילה. בתחילה חותך המוהל את הערלה, ואבי הבן מברך את ברכות המילה, לאחר מכן המוהל פורע ומגלה את העטרה על ידי הסרת העור העוטה אותה.

ראו גם

הערות שוליים

  1. פרשני המקרא (רמב"ן, ראב"ע, ועוד) נחלקו אם הציווי היה בעודו בעיר מולדתו, אור כשדים, או בחרן, אליה הגיע במהלך מסעו של אביו, תרח, לארץ כנען.
  2. ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק א'-ב.
  3. נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא: חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ג-ט"ו).
  4. וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ב').
  5. שהיה אז בן 13 שנה (ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק כ"ה).
  6. ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק י"ד-ט"ו.
  7. ספר יהושע, פרק ה', פסוק ב' ופסוק ט'.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0

מניח תבנית זו מצהיר על היותו בעל הזכויות
של טקסט זה לפני הופעתו בערך זה
ולמרות שקיים טקסט זהה או דומה בוויקיפדיה.