משתמש:סיון22/השנים החסרות

השנים החסרות בכרונולוגיה המקראית והמסורתית הוא מונח המתייחס לפער של כ-165 שנים בין המסורת היהודית לבין המחקר ההיסטורי המודרני.

הסתירה בין סדר עולם למחקר המדעי

הספר סדר עולם רבה התקבל כחלק מהמסורת היהודית לכרונולוגיה של האנושות, ועליו מבוסס מניין השנים בלוח העברי. מקריאת הספר עולה בעיה כרונולוגית. לפי סדר עולם, בית המקדש השני עמד על תלו במשך 420 שנה. חורבן בית שני אירע בשנת 70 לספירת הנוצרים, ומכאן שהבית השני הוקם ב-350 לפסה"נ. כיוון שלפי המסורת, גלות בבל נמשכה 70 שנה, הרי שחורבן בית ראשון אירע בשנת 420 לפסה"נ. ואולם, לפי הכרונולוגיה המדעית, מלכות בבל, שלפי התנ"ך החריבה את בית המקדש, נעלמה מן העולם קרוב למאה ועשרים שנה קודם לכן (הכיבוש הפרסי היה בשנת 539 לפנה"ס). התיארוך המקובל בקרב היסטוריונים לחורבן הבית הראשון הוא 586 לפנה"ס. נוצר אפוא פער של כ-166 שנה בין הכרונולוגיות השונות. הבעיה הוטלה לחיקה של האימפריה הפרסית, שלפי הכרונולוגיה המקובלת התקיימה למעלה ממאתיים שנה (539 -331 לפנה"ס), ולפי סדר עולם - 52 שנה בלבד. המדרש מתארך את התקופה הפרסית באופן מינימליסטי, לפי מלכי פרס המוזכרים במקרא בלבד. כמו כן, בהתאם לברייתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג' עמוד ב', מניח המדרש שהתואר 'ארתחשסתא' שמוזכר רבות בספרים עזרא ונחמיה אינו תואר של מלך פרטי, אלא שם כולל לכל מלכי פרס, ובמקרא הוא מוסב על דריווש, האחרון שבמלכי פרס.

אחת ההשלכות המרכזיות של ההבדל בין שתי השיטות, הוא סיפור מגילת אסתר. לפי חז"ל, סיפור המגילה היה זמן קצר לאחר הצהרת כורש, בתקופה בה הופסקה בניית המקדש בעקבות כתבי השטנה של עמי הארץ, לפי זה עולה שנס פורים ומינוי מרדכי כמשנה למלך התניע את תהליך חידוש בניין המקדש, שלוש שנים לאחר סיפור מגילת אסתר. לעומת זאת, לפי המחקר, סיפור המגילה התקיים שנים רבות לאחר הקמת המקדש, וייתכן שאף לאחר עזרא ונחמיה, לפי זה, סיפור המגילה מתאר את הקורות שאירעו ליהודים בפרס שלא עלו לארץ, ואין לו שום השפעה על שאר ספרי התנ"ך העוסקים בתקופת שיבת ציון.

ראיות מרכזיות מן המקרא

אחת הראיות שתומכות לכאורה במחקר ההיסטורי היא מן המקרא עצמו. בסוף ספר נחמיה (יב י) מוזכרת שושלת של ששה כוהנים גדולים, שכיהנו במהלך התקופה הפרסית. חישוב פשוט מורה ששישה דורות אורכים כמאה וחמישים שנים, מה שמעיד שתקופה זו הייתה ארוכה בהרבה מחמישים השנים שנמנו בסדר עולם. המלבי"ם השיב על ראיה זו, שייתכן שהכוהנים הגדולים היו מבוגרים מאד וכהנו במשך תקופות קצרות, וחלקם כהנו במקביל זה לזה, כך שניתן להכניס אותם למשך תקופה קצרה. בפירוש זה תמך גם הרב יעקב מדן. קושי נוסף מן המקרא על שיטת חז"ל הוא שהפירוש המדרשי ש'ארתחשתא' ו'דריווש' הם אותו אדם - אינו מתאים לחלוטין לפשוטו של מקרא.

מאידך, אין ספק שהתעלמותו של המקרא ממספר מלכים פרסיים - משונה, מה שתומך בגרסת חז"ל, שמלכים אלו כלל לא היו קיימים. הדילוג הגדול ביותר הוא בעזרא פרק ז' שלפי המחקר המקובל מדלג ללא כל רמז על 58 שנים שבין חנוכת המקדש על ידי זרובבל בזמן דריווש השני, עד לעליית עזרא הסופר שהייתה בעת שלטונו של ארתחשסתא הראשון. הקושי הוא גם בפתיח לפרק - "אחר הדברים האלה", נוסח שמעיד שלפי כותב הדברים האירועים התקיימו בזה אחר זה ללא פער כה משמעותי ביניהם. יש שניסו לתת תשובות להתעלמותו של המקרא מפער זה, אך לא נאמרה בעניין תשובה מוכחת שמניחה לגמרי את הדעת מקושי זה.

התייחסות לבעיה במהלך הדורות

רבנים שקיבלו את העמדה המדעית כפשוטה

רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים (1573), היה היהודי הראשון שטען כי התיארוך לפי המסורת היהודית אינו מדויק מבחינה היסטורית לגבי השנים שלפני בית המקדש השני.

הרב זאב יעבץ ניסה ליישב את הסתירה בעזרת שינוי גרסה בסדר עולם, על פיו מלכות פרס התקיימה במשך 252 שנים ולא 52 שנים, כפי שמופיע בנוסח המקובל. אמנם במהדורות המדעיות החדשות של סדר עולם הוכח שטענה זו אינה נכונה.

בשנת 1964, טען מחשב הקץ חיים שבילי בספרו "חשבונות הגאולה" כי הלוח העברי מפגר ב-200 שנים. שבילי הסביר זאת באמצעות החישוב המקובל של השנים שעברו מאז בריאת העולם עד לשנת 1964, כולל השנים שבהן עמדו שני בתי המקדש לפי המסורת היהודית (430 ו-420 בהתאמה). אולם לדידו, בית המקדש השני עמד על תילו במשך 606 שנים (206 תחת שלטון ממלכת פרס, ו-400 תחת שלטון ממלכת יוון). לתאוריה זו צירף בספרו הסברים ומפורטים עם הוכחות, חלקן ממלחמות היהודים מאת יוסף בן מתתיהו ומדברי פילון האלכסנדרוני.

בשנת 1973, בעקבות פולמוס מוקדם עם הרב שאול לוסטיג בנושא זה. פרסם הרב מרדכי ברויאר מאמר תחת הכותרת הוראת היסטוריה ואמונת חכמים בו הוא טוען שיש לקבל את מסקנות המחקר המדעי, ועל המורים בחינוך הדתי להסביר לתלמידיהם שחז"ל לא התכוונו לתת תיאור היסטורי מדויק אלא להעביר מסר רוחני בדבריהם, ואין צורך לראות בדברי חז"ל דעה היסטורית מחייבת. מאמר זה קבל פרסום רב, ומהווה עד היום תשתית לדעת המאמינים בסמכותם של חז"ל שמקבלים על עצמם את מסקנות המחקר המדעי. על פי דרך זו, נאמרו מספר תאוריות לסיבה שחז"ל העלימו במכוון את הכרונולוגיה האמיתית: יש שכתבו שהדבר נעשה כדי להעלים את קץ הגאולה שבספר דניאל, ויש כיוונים נוספים. הרב יעקב מדן ביקר שיטה זו וטען שמדברי חז"ל נראה שבנושא זה הם התכוונו לתת תיאור מדויק של האירועים, ומשונה לומר שבמקומות כה רבים התכוונו חז"ל להעביר רק מסר היסטורי.

רבנים שדחו את העמדה המדעית

וכך כתב רב סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות: ”ומצאתי בני אדם שלא היתה להם עצה עד שטענו תוספת בתאריך, ודימו שמלכות פרס נתקיימה על ארץ ישראל לפני מלכות יון כשלש מאות שנה בערר, ושמנין מלכיהם בתקופה זו היו שבעה עשר מלכים, ועניתי להם מן הכתוב בספר דניאל שלא יתכן שיהא בין מלכות בבל ובין מלכות יון ממלכי פרס על ארץ ישראל יותר על ארבעה מלכים, לפי שאמר המלאך לדניאל ע"ה "ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו, ועתה אמת אגיד לך, הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס, והרביעי יעשיר עושר גדול מכל, וכחזקתו בעושרו יעיר הכל את מלכות יון"”.

רבנים רבים בתקופת רבי עזריה מן האדומים התנגדו לשיטתו, אחד מהם הוא המהר"ל מפראג שכתב תגובה חריפה על כך בספרו באר הגולה. טענתו המרכזית של המהר"ל היא שאין לזוז ממסורת ישראל שבוססה על ידי חז"ל, המהר"ל אפילו לא הרגיש צורך להתמודד ישירות עם טענותיו של רבי עזריה מן האדומים. עם זאת חלק מחכמי ישראל קבלו את השיטה המדעית, הן מתוך הראיות ההיסטוריות והן מתוך פשט המקראות. באופן כללי, רוב חכמי ישראל במהלך הדורות התעלמו מהכרונולוגיה המדעית בהניחם שאין היא מבוססת, ייתכן שגם שהצטרף לכך החשש שהכרונולוגיה המדעית פותחה על ידי מדענים נוצריים שהשתמשו בה כדי להוכיח שקץ הגאולה של דניאל מתאים לדת הנוצרית. במאה השנים האחרונות יש מחכמי ישראל שקבלו את מסקנות המדע, מתוך הכרה בממצאים החדשים שהתגלו.

הרב יחיאל היילפרין בספרו סדר הדורות (1769) כתב שהאימפריה הפרסית שלטה בכל העולם 52 שנה, והתיארוך המקובל שמדבר על למעלה ממאתיים שנה לאימפריה הפרסית - מתייחס למלכי פרס ששלטו בעיקר בפרס עצמה ולא בכל העולם.

בשנת 1991, ד"ר חיים חפץ פרסם מאמר בו הוא טוען שהכרונולוגיה של חז"ל היא הנכונה ושהתיארוך המקובל במחקר נובע מהסבר שגוי של המקורות הקדומים והממצאים הארכאולוגיים. לדברי חפץ, ההיסטוריונים היוונים לא דייקו בפרטים, ומתוך כך נוצרו גרסאות סותרות שחייבו את ההיסטוריונים להוסיף עוד כשבעה מלכים לממלכה הפרסית, בעוד מדובר על גרסאות שונות למלכותו של אותו אדם. למאמר הוקדם מבוא מקיף של הרב יעקב מדן שמסביר את הבעיה הכרונולוגית, ומצביע על יתרונותיה של שיטת חפץ. בשנת תשנ"ה פ

רסם שי ואלטר, אברך ומקים המכון לקידוש החודש בישיבת כרם ביבנה, תגובה, בה הוא טוען כי התחשיב של חפץ שגוי כי אינו תואם אף אחד ממועדי ליקויי החמה והלבנה שתועדו בתקופה הפרסית, בעוד שהתחשיב המחקרי תואם 13 מתוך 14 הליקויים. עוד נטען נגד שיטת חפץ, שהוא התעלם מממצאים ארכאולוגיים רבים, שמורים על כך שהממלכה הפרסית התקיימה במשך כמאתיים שנה.

שיטת The Challenge of Jewish History

בשנת 2014 הוציא לאור הרב אליעזר הול (Alexander Hool) ספר בשם <The Challenge of Jewish History<refAlexander Hool, the challenge of jewish history</ref> העוסק בשאלת השנים החסרות. בספר המונומנטלי שמעוטר בהסכמה נלהבת של הרב ישראל בעלסקי זצ"ל, המחבר דן במכלול הראיות שהכרונולגיה המדעית המקובלת מבוססת עליהן, הן ממקורות היסטוריים והן ממקורות ארכיאולוגיים. מסקנתו היא שאמנם האימפריה הפרסית התקיימה לאורך כ200 שנה ומלכו בה עשרה מלכים, אך אין למקם בסרגל הזמן את כל השושלת הפרסית כבאה לפני השושלת הסלווקית, אלא בחלקה הגדול היא התקיימה במקביל אליה.

לדעתו הכרונולוגיה של חז"ל היא מדויקת, ואלכסנדר מוקדון כבש את בבל בשנת 317 לפנה"ס ולא בשנת 331 כפי המקובל. מלבד זאת, בניגוד למקובל במחקר שאלכסנדר הביס את דריווש השלישי לדעתו של הול האמת היא שהמלך המובס היה דרייוש הראשון מה שמתאים לחלוטין למסורת היהודית כפי המתואר בספר סדר עולם.

הטענה המרכזית היא שאין ויכוח בין המסורת היהודית להיסטוריה העולמית על משך הזמן של האימפריה הפרסית, והויכוח מצטמצם לנקודה אחת: התאריך של כיבוש פרס בידי אלכסנדר מוקדון. העובדה שלא שרדו שום כתבים היסטוריים מהתקופה הקרובה לאלכסנדרוהראשונים שמתעדים את אותה התקופה חיו כ200 שנה לאחריה, אומרת דרשני לדעת הרב הול. נתון זה מעורר שאלה על רמת האמינות של הכותבים היוונים לגבי המאורעות בתקופת אלכסנדר.

יסודות הכרונולוגיה המדעית המקובלת

הכרונולוגיה המדעית התבססה במשך כ-500 שנים האחרונות, והיא נסמכת על מקורות רבים: כתבי ההיסטוריונים היווניים, ממצאים ארכיאולוגיים שונים כגון תעודות ושטרות מכר מקוריים מהתקופה הפרסית, כתובות על מצבות, וראיות נוספות.

כאן נעסוק במספר ראיות מרכזיות הנוגעות במישרין לאורך מנין שנות מלכות פרס.

הקנון של תלמי

המקור החשוב ביותר לכרונולוגיה של המזרח הקרוב היא רשימת מלכים ("קאנון") שחיבר האסטרונום תלמי (אסטרונום) שחי בתחילת המאה השניה למניינם באלכסנדריה שבמצרים. הרשימה כוללת טבלאות אסטרונומיות והיא מונה את מנין שנות המלכים מהתקופה הנאו-בבלית דרך התקופה הפרסית, היוונית, הרומאית והביזנטית. משערים שתלמי שאב את המידע מהטבלאות של המתמטקאי היווני היפרכוס (המאה השניה לפני הספירה).

רשימת המלכים מהתקופה הפרסית כפי שמופיע בקנון של תלמי:

שם המלך	שנות מלכות	תאריך (לפי המקובל)
כורש	9	538	530
כנבוזי	8	529	522
דריווש הראשון	36	521	486
חשיארש	21	485	465
ארתחשסתא	41	464	424
דריווש השני	19	423	405
ארתחששתא השני	46	404	359
אוכוס	21	358	338
ארסס	2	337	336
דריווש השלישי	5	335	331