מ. הוק סמית'
 | |||||||
| מ. הוק סמית' | |||||||
| לידה | ניוטון, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | מייקל הוק סמית' | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אוקלנד, אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
מייקל הוק סמית' (באנגלית: Michael Hoke Smith; ) היה עורך דין, פוליטיקאי ובעל עיתון אמריקאי, שכיהן כמזכיר הפנים של ארצות הברית, כמושל ג'ורג'יה, וכסנאטור מטעם ג'ורג'יה.
ראשית חייו
מ. הוק סמית' נולד בניוטון, קרוליינה הצפונית, להילדת' ה. סמית', נשיא קולג' קטאובה, ולמרי ברנט הוק.[1] כאשר היה בן שנתיים, קיבל אביו משרת הוראה באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, והמשפחה עברה לשם. סמית' התחנך באקדמיית פלזנט רטריט (Pleasant Retreat Academy), ובעיקר חונך על ידי אביו. ב-1868, כאשר הופסקה עבודתו של אביו באוניברסיטה, עברה המשפחה לאטלנטה, שם הוא יתגורר עד יומו האחרון.[1] סמית' לא למד בבית ספר למשפטים, אלא למד את המקצוע בקריאה עצמית במשרד עורכי דין מקומי. ב-1873, בגיל 17, הוא עבר את בחינות לשכת עורכי הדין והיה לעורך דין באטלנטה.[1]
קריירה משפטית
סמית' החזיק משרד עורכי דין קטן במרכז העיר אטלנטה. המשרד החל להתרחב כאשר הוא החל לייצג בתביעות נזיקין.[2] כאשר התרחבה פעילות המשרד, הוא הכניס ב-1882 לעבודה את אחיו ברטון, שהיה עורך דן מצטיין בעבודה מול חבר מושבעים, והשניים עבדו יחדיו במשך יותר מעשר שנים.[3] הלקוחות המרכזיים של המשרד היו עובדי רכבת רבים שנפצעו במהלך עבודתם. כשלושה רבעים של התיקים שלהם היו קשורים בנזקים אישיים והם זכו בחלק ניכר שלהם.[4]
קריירה פוליטית
סמית' שימש כיושב ראש הוועידות של המפלגה הדמוקרטית של מחוז פולטון ושל ג'ורג'יה, והיה נשיא מועצת החינוך של אטלנטה. ב-1887 הוא רכש את העיתון Atlanta Journal. תמיכתו העיתון בגרובר קליבלנד בבחירות לנשיאות של 1892 משכה את תשומת ליבו של קליבלנד.
מזכיר הפנים של ארצות הברית
ב-1893, משהושבע קליבלנד לתקופת נשיאותו השנייה, הוא מינה את סמית' כמזכיר הפנים של ארצות הברית.[5] הוא עמל קשות לתקן את חוזי הקרקעות שהושגו קודם לכן על ידי חברות הרכבות, לייעול הטיפול בענייני האינדיאנים, ולפיתוח הכלכלי של מדינות הדרום. כתומך נלהב של קליבלנד ושל מדיניות המטבע הקשה שלו, נסע סמית' בכל רחבי ארצות הברית ב-1896 כדי לסייע למועמדי המפלגה.[6] כאשר בחרה ועידת המפלגה בויליאם ג'נינגס ברייאן כמועמדה לנשיאות, היה סמית' במבוכה: האם הוא יוכל לתמוך במפלגה מבלי לתמוך במצע שלה? התמיכה הסוחפת בתקן הכסף ובברייאן במדינתו ג'ורג'יה, שיכנע אותו לנסות את שתי האפשריות. העיתון שבבעלותו תמך במועמד המפלגה אך המשיך לגנות את מדיניות הכסף. סמית' התפטר מהקבינט כדי להגן על קליבלנד.[7]
שובו לאטלנטה
סמית' שב לאטלנטה וחידש את עיסוקו בעריכת דין, שהכניס לו רווחים של כ-25,000 דולר לשנה, ובהדרגה בנה מחדש את המוניטין שלו.[8] באפריל 1900 הוא מכר את אחזקותיו בעיתון וניסה את כוחו בסוגי השקעות אחרים, אך היחידי בו הוא נחל הצלחה היה ענף המקרקעין באזור אטלנטה. הוא סייע רבות בארגון הכנסייה הפרסביטריאנית של השדרה הצפונית, ונבחר מחדש למועצת החינוך של אטלנטה.[9]
מושל ג'ורג'יה
סמית' היה בעל בריתו של המועמד של ברייאן כסגן הנשיא הפופוליסט טום ווטסון, אחד מהפוליטיקאים המשפיעים ביותר בג'ורג'יה. בתמיכתו של ווטסון, נבחר סמית' ב-1907 כמושל ג'ורג'יה. עם זאת, כדי להשיג את תמיכתו של ווטסון, היה עליו לכנות את קהל המצביעים האפרו-אמריקאים "בורים וניתנים לרכישה". סמית' קבע כמה מחוקי ג'ים קרואו, שדרשו מבחני קריאת קרוא וכתוב ובעלות על רכוש לקבלת זכות בחירה. הוא קיים את הבטחתו לווטסון כאשר הוביל את אימוץ התיקון החוקתי שכפה את "סעיף הסבא", שלמעשה שלל מהשחורים בג'ורג'יה את זכות הבחירה.[1] סמית' גם תמך ברפורמה בענף הרכבות וברפורמה במערכת הבחירות. לאחר שאיבד את תמיכתו של ווטסון, הוא הובס בבחירות הבאות על ידי ג'וזף מקי בראון. ב-1911 הוא נבחר שוב כמושל.
סנאטור
ב-1911, בעודו מכהן כמושל, נבחר סמית' על ידי האספה הכללית של ג'ורג'יה לאייש את מושבו בסנאט של ארצות הברית של אלכסנדר קליי שנפטר. ב-1914 נבחר הוא נבחר לכהונה נוספת, אך ב-1920 הוא נוצח על ידי ווטסון. לאחר מכן הוא המשיך לעסוק בעריכת דין בוושינגטון הבירה ובאטלנטה.
מותו והנצחתו
מייקל הוק סמית' נפטר באטלנטה ב-27 בנובמבר 1931, ונטמן בבית הקברות אוקלנד שבעיר. הוא היה אחרון חברי הקבינטים של קליבלנד, בשתי תקופות נשיאותו, שנותר בחיים.
על שמו נקרא בית ספר תיכון באטלנטה. במלחמת העולם השנייה נקראה על שמו אחת מאוניות ליברטי.[10] בניין הוק סמית' אנקס בקמפוס אוניברסיטת ג'ורג'יה נקרא גם הוא על שמו.[11]
קישורים חיצוניים
- מ.הוק סמית' באתר מחלקת הפנים של ארצות הברית (באנגלית)
- מ. הוק סמית' באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- מ. הוק סמית' באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Duncan Maysilles (July 19, 2017). "Hoke Smith (1855-1931)". New Georgia Encyclopedia.
- ^ Dewey W. Grantham (March 1, 1967). Hoke Smith and the Politics of the New South. LSU Press. p. 16.
- ^ Dewey W. Grantham (March 1, 1967). Hoke Smith and the Politics of the New South. LSU Press. p. 17.
- ^ Dewey W. Grantham (March 1, 1967). Hoke Smith and the Politics of the New South. LSU Press. pp. 18-21.
- ^ Grantham, Dewey W. (November 1949). "Hoke Smith: Progressive Governor of Georgia, 1907-1909". The Journal of Southern History. 15 (4): 423–440.
- ^ Vinson, John Chalmers; Montgomery, Horace (2010). Georgians in profile : historical essays in honor of Ellis Merton Coulter (PDF). Athens: University of Georgia Press. p. 310.
- ^ Dewey W. Grantham (March 1, 1967). Hoke Smith and the Politics of the New South. LSU Press. pp. 108-110.
- ^ Dewey W. Grantham (March 1, 1967). Hoke Smith and the Politics of the New South. LSU Press. p. 113.
- ^ Dewey W. Grantham (March 1, 1967). Hoke Smith and the Politics of the New South. LSU Press. pp. 117-118.
- ^ Kenneth Rogers Photographs. "Launch of the SS Hoke Smith". Atlanta History Center - Digital Library of Georgia.
- ^ "Hoke Smith Annex". University of Georgia.
| מזכירי הפנים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
