ג'ייקוב תומפסון
 | |||||||
| ג'ייקוב תומפסון | |||||||
| לידה | ליסבורג, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ממפיס, טנסי, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אלמווד, ממפיס, טנסי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ייקוב תומפסון (באנגלית: Jacob Thompson; ) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמזכיר הפנים של ארצות הברית עד להתפטרותו עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית והיה למבקר הכללי של צבא הקונפדרציה.
ב-1864 ביקש נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס מתומפסון להוביל משלחת לקנדה, שם הוא הזדהה כראש השירות החשאי של הקונפדרציה בקנדה. מכאן והלאה הוא נודע כמי שארגן פעולות נגד האיחוד ונחשד שארגן פעולות נוספות רבות, כולל פגישה ככל הנראה עם רוצחו של הנשיא לינקולן ג'ון וילקס בות'.
כוחות צבא האיחוד העלו באש את מעונו של תומפסון באוקספורד, מיסיסיפי, עיר מגוריו של הסופר ויליאם פוקנר, שביסס כמה מהדמויות בספריו על דמותו של תומפסון.
ראשית חייו
ג'ייקוב תומפסון נולד בעיירה ליסבורג שבקרוליינה הצפונית לניקולס וללוקרישיה (לבית ואן הוק) תומפסון.[1] הוא התחנך באקדמיית בינגהאם שבמחוז אורנג', וב-1831 סיים את לימודיו באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שם הוא היה חבר באגודות הפילנתרופיות של האוניברסיטה. לאחר סיום לימודיו הוא לימד באוניברסיטה לתקופה קצרה וב-1832 עזב כדי ללמוד משפטים. ב-1834 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק בעריכת דין בפונטוטוק שבמיסיסיפי.
קריירה פוליטית
תומפסון החל להיות מעורב בפוליטיקה וב-1838 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, שם הוא כיהן בשנים 1839–1851. ב-1845 הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית, אך מינויו לא מומש ומושבו אויש על ידי ג'וזף צ'אלמרס. בשנים 1845–1847 הוא היה יושב ראש הוועדה לענייניי האינדיאנים. בבחירות של 1850 לא עלה בידו להיבחר מחדש, והוא שב לעסוק בעריכת דין עד 1857 כאשר הנשיא שהושבע אז, ג'יימס ביוקנן, מינה אותו כמזכיר הפנים של ארצות הברית.
בשנים האחרונות לנשיאותו של ביוקנן, התנצחו חברי הקבינט אלו עם אלו בסוגיות העבדות והפרישה. בנאום שנשא ב-1859, קידם תומפסון גישה מתונה בעד האיחוד. הוא גינה את הרפובליקנים במדינות צפון, שדיברו על סוגיית העבדות כ"סכסוך בלתי הפיך", ואת הקיצוניים במדינות דרום ששאפו לפתוח מחדש את סחר העבדים האטלנטי.[2]
הצטרפותו לקונפדרציה
עוד כאשר כיהן כמזכיר הפנים, מונה תומפסון על ידי מדינת מיסיסיפי כ"נציב הפרישה" לקרוליינה צפונית, כשהמשימה שהוטלה עליו הייתה לנסות לשכנע את קרוליינה הצפונית לפרוש מן האיחוד על רקע הבחירות לנשיאות של 1860. ב-17 בדצמבר הוא עבר בבולטימור בדרכו לקרוליינה הצפונית. העיתון ניו יורק טיימס דיווח ב-20 בדצמבר, "המזכיר תומפסון נכנס בגלוי לפעולה למען הפרישה, בעודו מתיימר עדיין לשרת בממשל הפדרלי".[2] ביום המחרת נפגש תומפסון עם מושל קרוליינה הצפונית, ג'ון ויליס אליס בראלי. הוא כתב מכתב פתוח לאליס, שפורסם בעיתון Raileigh State Journal ב-20 בדצמבר. תומפסון כתב שהדרום יתמודד עם "השפלה וחורבן כלליים" אם הוא יישאר באיחוד. הוא הזהיר ש"הרוב שחונך מינקות לשנוא את אנשינו ואת מוסדותיהם" של הצפון ימוטט את העבדות. התוצאה תהיה "השעבוד של אנשינו".[2]
בינואר 1861 התפטר תומפסון מתפקידו כמזכיר הפנים. כאשר הוא התפטר, גינה אותו העיתון "ניו יורק טריביון" של הוראס גרילי כ"בוגד", והעיר, "לקחת על עצמך את המשימה להפיל את הממשלה שאליה הושבעת כמזכיר תואמת את הרעיונות של אבירי גידול הכותנה, אך לאדם הפשוט היא לא יכולה להתקבל על הדעת".
תומפסון מונה כמבקר הכללי של צבא הקונפדרציה. אף על פי שלא היה איש צבא, התגייס תומפסון בהמשך לצבא כקצין ושירת כשלישו של גנרל פ.ג.ט. בורגארד בקרב שילה. הוא הגיע לדרגת לוטננט קולונל והשתתף בכמה קרבות נוספים בזירה המערבית, כולל קרב קורינת', המצור על ויקסבורג וקרב טופלו.
שליחותו בקנדה
במרץ 1864 ביקש נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס, מתומפסון להוביל משלחת סודית שתצא לקנדה. הוא קיבל על עצמו את המשימה ובמאי אותה שנה הגיע למונטריאול. נראה שהוא הזדהה כראש המבצעים של השירות החשאי של הקונפדרציה בקנדה.
מכאן והלאה ניהל תומפסון מזימה שכשלה לשחרר שבויים של הקונפדרציה באי ג'ונסון, שליד סנדוסקי, אוהיו בספטמבר. הוא גם ארגן את רכישתה של אוניית קיטור, מתוך כוונה לחמש אותה כדי להטריד את תנועת הספנות בימות הגדולות. על רקע היחס אליו בצפון כמחבל וקושר, נקשרו מזימות ערמומיות רבות בשמו, אם כי חלק רב ממידע זה נבע מהיסטריה ציבורית.
ב-13 ביוני אותה שנה נפגש תומפסון עם מושל ניו יורק לשעבר וושינגטון האנט במפלי ניאגרה. על פי עדותו של חבר המפלגה הדמוקרטית שוחר השלום, חבר בית הנבחרים קלמנט ולנדיגהאם, האנט נפגש עם תומפסון, שוחח עמו על הקמת קונפדרציה צפון-מערבית, והשיג עבורו כספים לרכישת כלי נשק. תומפסון העביר את הכספים לבן וודס, בעליו של העיתון ניו יורק דיילי ניוז, כדי שירכוש את כלי הנשק.
אחת המזימות הייתה להעלות באש את העיר ניו יורק ב-25 בנובמבר 1864 כנקמה על טקטיקת האדמה החרוכה של הגנרלים פיליפ שרידן וויליאם שרמן בדרום.
יש המשערים שג'ון וילקס בות', רוצחו של הנשיא לינקולן, נפגש עם תומפסון, אך השערות אלו לא הוכחו. תומפסון עמל קשות כדי לטהר את שמו מהחשד למעורבות ברצח במשך השנים שלאחר המלחמה. אחוזתו בעיר אוקספורד שבמיסיסיפי הועלתה באש על ידי כוחות צבא האיחוד ב-1864.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה נמלט תומפסון לאנגליה ובהמשך חזר לקנדה, שם הוא המתין שהרוחות בארצות הברית ירגעו. בסופו של דבר הוא שב לארצות הברית והתיישב בממפיס, טנסי, שם הוא ניהל את עסקיו. בהמשך מונה תומפסון כחבר המועצה המנהלת של אוניברסיטת הדרום שבסוויני, טנסי, והיה נדבן בולט של מוסד זה.
ג'ייקוב תומפסון נפטר בממפיס ב-24 במרץ 1885 ונטמן בבית הקברות אלמווד שבעיר. רפובליקנים וותיקי צבא האיחוד גינו את ממשל הנשיא גרובר קליבלנד על החלטתו להוריד את הדגלים לחצי התורן בוושינגטון הבירה ואת החלטתו של מזכיר הפנים לוציוס למאר לסגור את משרדי מחלקת הפנים לכבודו של תומפסון.
קישורים חיצוניים
- ג'ייקוב תומפסון באתר מחלקת הפנים של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ייקוב תומפסון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ College, Dickinson. ""Thompson, Jacob"". House Divided: The Civil War Research Engine at Dickinson College. Dickinson College.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Dew, Charles B. (2001). Apostles of Disunion: Southern Secession Commissioners and the Causes of the Civil War. Charlottesville, VA: University of Virginia Press, pp. 30-32.
| מזכירי הפנים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
- מזכירי הפנים של ארצות הברית
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'יימס ביוקנן
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית ממיסיסיפי
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
- פוליטיקאים דרומיים במלחמת האזרחים האמריקנית
- אנשי צבא הקונפדרציה
- עורכי דין אמריקאים במאה ה-19
- אמריקאים שנולדו ב-1810
- אמריקאים שנפטרו ב-1885