לוציוס למאר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוציוס למאר
Lucius Lamar
לוציוס למאר
לוציוס למאר
לידה אטיונטון, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה ויינויל (כיום מייקון), ג'ורג'יה, ארצות הברית
שם מלא לוציוס קווינטוס סינסינטוס למאר השני
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות סנט פיטר, אוקספורד, ג'ורג'יה, ארצות הברית
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
16 בינואר 188823 בינואר 1893
(5 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון מוריסון וייט
מלוויל פולר
נשיא ממנה גרובר קליבלנד
מזכיר הפנים של ארצות הברית ה־16
6 במרץ 188510 בינואר 1888
(שנתיים ו־44 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד
סנאטור מטעם מיסיסיפי
4 במרץ 18776 במרץ 1885
(8 שנים)
יושב ראש סיעת הדמוקרטים בבית הנבחרים של ארצות הברית
4 במרץ 18753 במרץ 1877
(שנתיים)
→ ויליאם ניבלק
היסטר קליימר ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה הראשון של מיסיסיפי
4 במרץ 18733 במרץ 1877
(4 שנים)
4 במרץ 185720 בדצמבר 1860
(3 שנים ו־41 שבועות)
שירות צבאי
השתייכות קונפדרציית המדינות של אמריקהקונפדרציית המדינות של אמריקה צבא הקונפדרציה
דרגה קולונל (ארצות הברית 19) קולונל
פעולות ומבצעים
מלחמת האזרחים האמריקאית

לוציוס קווינטוס סינסינטוס למאר השניאנגלית : Lucius Quintus Cincinnatus Lamar II;‏ ) היה פוליטיקאי, דיפלומט ושופט אמריקאי. כחבר המפלגה הדמוקרטית הוא ייצג את מיסיסיפי בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית וכיהן כמזכיר הפנים של ארצות הברית וכשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא גם היה פקיד ממשל בקונפדרציית המדינות של אמריקה (הקונפדרציה).

למאר נולד בג'ורג'יה ועבר לאוקספורד שבמיסיסיפי, שם הקים משרד עורכי דין. ב-1856 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בו עד דצמבר 1860, כאשר הוא סייע לנסח את החלטת הפרישה של מדינתו. הוא סייע להקים את רגימנט הרגלים ה-19 של מיסיסיפי, והיה פעיל במטהו של דודנה של אשתו, הגנרל ג'יימס לונגסטריט. ב-1862 מינה אותו נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס כשגריר הקונפדרציה באימפריה הרוסית. לאחר מלחמת האזרחים לימד למאר באוניברסיטת מיסיסיפי והיה נציג בכמה ועידות חוקתיות של מדינתו.

למאר שב ונבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1873, והיה הדמוקרט הראשון מטעם מיסיסיפי שנבחר לבית הנבחרים לאחר המלחמה. הוא כיהן בבית הנבחרים עד 1877 ולאחר מכן ועד 1885 הוא כיהן כסנאטור מטעם מיסיסיפי הוא התנגד למדיניות השיקום ולמתן זכות בחירה לאפרו-אמריקאים.[1][2] ב-1885 הוא מונה על ידי הנשיא גרובר קליבלנד כמזכיר הפנים של ארצות הברית. ב-1888 מונה למאר כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, והיה לדרומי הראשון שמונה לבית המשפט העליון מאז מלחמת האזרחים. הוא כיהן על כס השיפוט עד מותו ב-1893.

ראשית חייו

לוציוס למאר נולד בבית משפחתו, "פיירפילד", שליד אטיונטון, מחוז פטנאם, ג'ורג'יה, כבנם של לוציוס קווינטוס סינסינטוס למאר ושל שרה ויליאמסון בירד. הוא היה דודנו של מי שלימים כיהן גם הוא כשופט בבית המשפט העליון, ג'וזף למאר, ואחיינו של מיראבו בונפארטה למאר, הנשיא השני של רפובליקת טקסס. ב-1845 הוא סיים את לימודיו באמורי קולג' (כיום אוניברסיטת אמורי), ששכן אז באוקספורד, ג'ורג'יה. הוא היה חבר באחוות סיגמא-אלפה-אפסילון ואחד החברים הראשונים של סניף האחווה באוניברסיטת מיסיסיפי.[3]

לאחר סיום לימודיו נשא למאר לאישה את וירג'יניה לונגסטריט, אחותו של עורך הדין ואיש הרוח אוגוסטוס בולדווין לונגסטריט, שעבר לאוקספורד, מיסיסיפי ב-1849, כדי לקבל את משרת נגיד אוניברסיטת מיסיסיפי שנוסדה אז. למאר הלך בעקבותיו וקיבל על עצמו משרת פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה למשך שנה אחת. הוא גם עסק בעריכת דין באוקספורד, ובסופו של דבר הקים חוות כותנה בשם סוליטיוד, בחלק הצפוני של מחוז לה פאייט, ליד אבוויל.

ב-1852 עבר למאר לקובינגטון, ג'ורג'יה, שם הוא עסק בעריכת דין וב-1853 הוא החל להיות פעיל במפלגה הדמוקרטית ונבחר לבית הנבחרים של ג'ורג'יה.

ב-1855 שב למאר למיסיסיפי, שם הוא רכש אחוזה ועבדים רבים.[4] במפקד האוכלוסין של 1860 נרשמו בבעלותו 31 עבדים.

חבר הקונגרס ומלחמת האזרחים

ב-1856 נבחר למאר לבית הנבחרים של ארצות הברית והחל את כהונתו ב-1857. כאשר הכריזה מיסיסיפי על פרישתה מן האיחוד, הוא הצטרף ב-9 בינואר 1861 לקונפדרציה. הוא אמר אז:

תודה לאל, יש לנו ארץ משלנו סוף סוף: לחיות עבורה, להתפללה עבורה, ואם יהיה צורך, למות למענה.[5]

למאר התפטר מבית הנבחרים בדצמבר 1860 כדי להשתתף בוועידת הפרישה של מיסיסיפי והיה זה שניסח את החלטת הפרישה של המדינה.[6] הוא שקל הצעה להתתמנות לתפקיד רשמי בממשלת הקונפדרציה, אך החליט לשתף פעולה עם שותפו לשעבר למשרד עורכי הדין, כריסטופר ה. מוט בגיוס ומימון רגימנט.

בממשל הקונפדרציה

למאר גייס ומימן מכיסו את הקמתו של רגימנט הרגלים ה-19 של מיסיסיפי. מוט מונה כקולונל ברגימנט, על רקע שירותו כקצין במלחמת ארצות הברית-מקסיקו, ולמאר מונה כלוטננט קולונל. ב-14 במאי התפטר למאר ממשרתו באוניברסיטת מיסיסיפי והציע את שירות הרגימנט למחלקת המלחמה של הקונפדרציה. למחרת היום, כאשר סקר את הרגימנט, הוא לקה בהתקפה של ורטיגו, שממנו הוא סבל כבר קודם לכן. בכך תם שירותו הצבאי.

לאחר מכן שירת למאר כפרקליט צבאי וכעוזר לדודנה של אשתו, הגנרל ג'יימס לונגסטריט. מאוחר יותר ב-1862, מינה נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס את למאר כשגריר הקונפדרציה באימפריה הרוסית וכשליח מיוחד אל הממלכה המאוחדת ולצרפת. עם תום המלחמה, שב למאר לאוניברסיטת מיסיסיפי, שם הוא היה לפרופסור למטאפיזיקה, למדע המדינה ולמשפטים. ב-1865, 1868, 1875, 1877 וב-1881 הוא גם היה חבר בוועידות החוקתיות של מיסיסיפי.

שובו לקונגרס

לאחר המלחמה, בעקבות השבת זכויות האזרח שלו, שב למאר ב-1873 לכהן בבית הנבחרים של ארצות הברית והיה הדמוקרט הראשון שנבחר מטעם מיסיסיפי מאז תום המלחמה. הוא כיהן כחבר הבית עד 1877. באותה שנה נבחר לאמר על ידי בית הנבחרים של מדינתו (כפי שהיה מקובל אז) כסנאטור מטעמה, תפקידו בו הוא כיהן עד 1885. למאר היה מתנגד נחרץ של תוכנית השיקום ולא ראה בעבדים משוחררים ובאפרו-אמריקאים כראויים לקבל זכות בחירה. הוא קידם את "העליונות של הגזע הסקסוני הבלתי מנוצח והבלתי ניתן לכיבוש".[7]

מזכיר הפנים

הקבינט של נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד. למאר יושב ראשון מימין.

ממרץ 1885 ועד ינואר 1888 כיהן לאמר כמזכיר הפנים של ארצות הברית בממשלו של הנשיא גרובר קליבלנד. כאיש הממשל הדמוקרטי הראשון מזה 24 שנים, וכמי שעמד בראש מחלקת הפנים, שהייתה רוויה בפטרונות פוליטית, קיבל למאר פניות רבות של אנשים שביקשו להתמנות למשרות.

באחד הימים הגיע אדם למשרדו, שלא ביקש מינוי למשרה, כפי שסופר בניו יורק טיימס:

בחדר המבואה למשרד ישבו כמה דמוקרטים בולטים, כולל פקיד ממשל משפטי, כמה סנאטורים, ומקורביהם של חברי הבית. מר למאר החווה לאיש להתיישב מבלי שאמר מילה. ...בשלב מסוים אמר האיש שהוא ילך וישוב במועד אחר, שכן הוא חשש שהוא מונע מהאנשים בחוץ מלהיכנס. "אנא שב במקומך", ביקש מר למאר. "אתה מרגיע אותי. אני יכול להביט בך, ואתה לא מבקש ממני דבר, ואתה יכול להשאיר את האנשים הללו בחוץ ככל שתישאר בפנים".[8]

כמזכיר הפנים, העביר למאר את צי הכרכרות של המחלקה לשימוש העובדים ועשה שימוש בכרכרתו האישית שהייתה רתומה לסוס אחד.

שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית

ב-6 בדצמבר 1887 מינה הנשיא קליבלנד את למאר כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של ויליאם וודס שנפטר. ב-16 בינואר 1888 אישר הסנאט את המינוי בהפרש של שני קולות בין התומכים למתנגדים.[6] בכך היה למאר השופט העליון הדרומי הראשון שמונה מאז תום מלחמת האזרחים (וודס היה תושב אלבמה, אך במקור הגיע מאוהיו והיה חבר המפלגה הרפובליקנית). למאר כיהן על כס השיפוט עד למותו.

מותו ומורשתו

לוציוס למאר נפטר ב-23 בינואר 1893 בוויינויל (כיום בתחומי מייקון, ג'ורג'יה). הוא נפטר בעת שעדיין כיהן בבית המשפט העליון ועד היום הוא השופט העליון היחידי שמוצאו ממיסיסיפי. הוא נטמן בתחילה בבית הקברות ריברסייד שבמייקון, אך ב-1894 הוא הועבר לבית הקברות סנט פיטר שבאוקספורד, ג'ורג'יה.

על שמו נקרא נהר למאר שהוא יובל של נהר ילוסטון.[9] על שמו נקראו גם אולם באוניברסיטת מיסיסיפי[10] ושדרה מרכזית באוקספורד, מיסיסיפי.[11] ביתו באוקספורד הוכרז ב-1975 כאתר היסטורי לאומי.[12]

על שמו של למאר נקראו גם שלושה מחוזות: באלבמה, בג'ורג'יה ובמיסיסיפי. כמו כן נקראו על שמו יישובים בוויסקונסין ובקולורדו.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0