נג'קרש
| מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| חבל | מרכז הונגריה |
| מחוז | פשט |
נג'קרש (בהונגרית: Nagykőrös) היא עיירה בהונגריה, במחוז פשט.
היסטוריה
הקהילה היהודית
ראשוני היהודים השתקעו בעיירה בסוף המאה ה-18, רובם ככולם עסקו במסחר זעיר וברוכלות. בסוף המאה ה-19 מילאו יהודי העיר תפקיד חשוב בהישגים הכלכליים של המקום, בעיקר בענפי החקלאות השונים ליצור כגון: פירות, עופות וביצים, בהם נתברכה הסביבה. יחס התושבים ליהודים היה תקין בדרך כלל. אמנם הוטלו על היהודים הגבלות שונות, כגון זו שיהודי אשר רצה לרכוש נכסי דלא ניידי חייב היה לרשום אותם על שם מכר לא יהודי. אך גם הגבלה זו נעלמה יחד עם שאר ההגבלות, משהוענק ליהודי הונגריה שוויון זכויות, ב-1868.
יהודי העיירה לקחו חלק פעיל במהפכת 1848 בהונגריה ולאחר דיכוי המרד על ידי האוסטרים הוטל עליהם קנס גבוה בשל כך.[1]
בית הכנסת בעיירה
בית הכנסת הראשון של יהודי העיירה נבנה ב-1817 בסיועם של בעלי אחוזות לא יהודים. עד אז התפללו בבית פרטי שנמסר להם חינם על ידי אחד מתושבי העיירה הלא יהודים. בית הכנסת החדש נחנך על ידי הרב של העיירה, שלמון קראקאואר, שנשא נאום בשפה ההונגרית, דבר יוצא דופן באותם ימים. ב-1879 שופץ בית הכנסת של העיירה, וברעידת אדמה שפקדה את העיר ב-1911 נחרב כליל. ב-1914 החל בניית בית כנסת חדש, אולם הבנייה התעכבה בשל מלחמת העולם הראשונה, ורק ב-1927 הסתיימה. עקב קשיים תקציביים לא היה רב בקהילה מתחילת המאה ה-20 ואילך, אלא רק ממלא מקום.[1]
לאחר מלחמת העולם הראשונה
במלחמת העולם הראשונה נפלו 19 מחברי הקהילה. אחר המלחמה התנפלו עליהם חיילים שחזרו מהחזית, ושדדו את רכושם. גם המהפכה הקומוניסטית ו"הטרור הלבן" שבא בעקבותיה פקדו את המקום, ובמהומות שפרצו נרצחו 5 יהודים בידי כנופיות.
בין שתי מלחמות העולם נרגעו הרוחות, ויהודי העיירה התבססו מבחינה כלכלית ותפסו מקום נכבד בפיתוח תעשיית המזון והשימורים ואף ייצאו את תוצרתם.
בתקופה זו כמעט ולא היו נזקקי סעד בקהילה. עם פרסום חוקי האפליה ב-1938, נפגעו קשות הסוחרים היהודים, וכן שאר בעלי העסקים והחנויות, רישיונותיהם בוטלו ועסקיהם הופקעו.[1]
הקהילה היהודית בזמן מלחמת העולם השנייה
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרץ 1944. על פי נתוני מפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנו חברי הקהילה הנאולוגית של נג'קרש 375 יהודים.[2]
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה, סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. המעבר לגטאות החל ב-22 במאי 1944 בשעה חמש לפנות בוקר, ו-352 תושביה היהודים של נג'קרש נצטוו לעקור לגטו המקומי.[2]
ב-20 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו נג'קרש למרכז השילוח שבית החרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט, ומשם, עם עוד יהודים רבים, הם גורשו לאושוויץ כעבור מספר ימים.[2]
לאחר המלחמה שבו לעיר כמה עשרות ניצולים שהקימו קהילה קטנה מחדש, אף על פי שקטנה במהלך השנים בשנות ה-60 של המאה ה-20 היא עדיין התקיימה.[3]
נולדו כאן
- לאורה ריטי, מקודם לורי שוורץ (בהונגרית: Réthy Laura נאג'קרש, 13 במרץ 1864 – מישקולץ, 31 ביולי 1938) הייתה שחקנית מובילה יהודייה-הונגרייה, זמרת.
- מור ריטי (בהונגרית: Réthy Mór; נאג'קרש, 1846 – בודפשט, 1925) היה מתמטיקאי, פיזיקאי יהודי-הונגרי פרופסור, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים.
- פטר פלדמייר (בהונגרית: Feldmájer Péter) נולד ב-1953. עורך דין, היה פעמיים נשיא התאחדות הקהילות היהודיות בהונגריה (MAZSIHISZ).
ערים תאומות
לערים הבאות יש הסכמים עם נג'קרש:[4]
אספלקמפ, גרמניה
סלונטה (אנ'), רומניה- רגין (אנ'), רומניה
האקסברחן (אנ'), הולנד
קסטרוקרו טרמה אה טרה דל סולה (אנ'), איטליה
קישורים חיצוניים
- "נג'קרש", באתר JewishGen (באנגלית)
- קהילת יהודי נאגיקורוש באתר בית התפוצות
- נג'קורוש (Nagykőrös), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 פנקס הקהילות- הונגריה
- ^ 2.0 2.1 2.2 נג'קורוש (Nagykőrös), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ^ קהילת יהודי נאגיקורוש באתר בית התפוצות
- ^ ערים תאומות באתר עיריית נג'קרש (בהונגרית)
