נתן גולדבלום
| לידה | 4 באפריל 1920 |
|---|---|
| פטירה | 29 ביוני 2001 (בגיל 81) |
| ענף מדעי | בקטריולוגיה |
| מקום מגורים | ישראל |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל למדעי החיים לשנת תשמ"ח (1988) |
| תרומות עיקריות | |
| יוצר החיסון נגד שיתוק ילדים בישראל | |
נתן גולדבלום (4 באפריל 1920 – 29 ביוני[1] 2001) היה בקטריולוג ישראלי, יוצר החיסון נגד שיתוק ילדים בישראל, חתן פרס ישראל למדעי החיים לשנת תשמ"ח (1988).
הדברת שיתוק הילדים באמצעות התרכיבים נגד שלושת זני נגיף הפוליו הייתה נקודת מפנה בהתפתחות הרפואה. מדינת ישראל הייתה למדינה השלישית בעולם כולו, לאחר ארצות הברית ודנמרק, אשר ייצרה בעצמה את התרכיב וסיפקה את כל צורכי אוכלוסייתה בתחום זה, בניצוחו של פרופ' נתן גולדבלום.
ראשית חייו
גולדבלום נולד בסוסנוביץ שבפולין ב-1920, ובשנת 1938 עלה לישראל כסטודנט לבקטריולוגיה באוניברסיטה העברית על הר הצופים. עם סיום לימודיו והסמכתו כמוסמך האוניברסיטה ב-1943, הצטרף לתחנה לחקר המלריה בראש פינה בניהולו של פרופ' גדעון מר. תקופה מסוימת מילא גולדבלום את מקומו של מר בניהול המעבדה משום שהלה גויס לצבא הבריטי ושהה בבורמה ובמזרח הרחוק. בתקופה זו הקדיש נתן גולדבלום את זמנו לשני נושאים: הדברת המלריה ביישובים העבריים שבעמק החולה ובכפרים הערביים בקרבת ביצת אגם החולה, ולעבודת הדוקטור שלו בהדרכתו של פרופ' שאול אדלר. עם פרוץ פעולות האיבה בשלהי 1947, הצטרף גולדבלום לכוחות "ההגנה" בגליל ובהמשך לצה"ל בו שירת בחיל הרפואה והיה ממארגני הרפואה המונעת בחיל ואחראי לתחום המלריה. במהלך מלחמת העצמאות עבר עם משפחתו לחיפה.
המאבק בשיתוק ילדים
בין 1949–1951 פרצה בישראל מגפה של שיתוק ילדים שתבעה קורבנות רבים, בעיקר בקרב הילדים, אך גם בין המבוגרים. בחיל הרפואה נפלה החלטה לשלוח את גולדבלום לאוניברסיטת ייל בארצות הברית, בה התנהל מחקר אינטנסיבי בפוליו. שם נחשף לראשונה גולדבלום לחקר עולם הנגיפים. הוא התמחה בחקר המחלות הנגיפיות (וירולוגיה) ובעיקר בחקר הפוליו, ועם שובו לישראל התמנה לראש המחלקה לאפידמיולוגיה במכון לחקר רפואה צבאית, עד העברתו למשרד הבריאות ב-1955.
בארצות הברית פגעה מחלת שיתוק הילדים בעשרות אלפי ילדים ומבוגרים מדי שנה, לכן הושקעו משאבים רבים בהכנת תרכיב נגד נגיף הפוליו. כבר ב-1954 הוחל בייצור תרכיב סאלק, תרכיב שהכיל נגיף פוליו מומת. ישראל נתקלה בקשיים רבים ברכישתו של התרכיב האמריקאי, לכן החליט משרד הבריאות לשלוח את ד"ר גולדבלום למעבדתו של ד"ר יונה סאלק באוניברסיטת פיטסבורג כדי ללמוד את מלאכת הכנת התרכיב.
מגפת שיתוק הילדים בישראל הייתה קשה. ב-1950 חלו כ-1,600 איש במחלה זו, ושיעור ההיארעות היה 12.8 חולים ל-10,000 תושבים. מאז ועד 1956 נשאר שיעור התחלואה זהה ובכל התקופה 85%-90% מהחולים היו ילדים מתחת לגיל 5 שנים. כבר ב-1955 הופיעו דיווחים על הצלחת תרכיב סאלק בהורדת התחלואה בארצות הברית. פרט לארצות הברית נודע על ייצור דומה רק בדנמרק. נוכח שיעור התחלואה הגבוה בישראל השתוקקו ממשלת ישראל ומשרד הבריאות להשיג תרכיב שישמש לחיסון ילדי ישראל, אך תרכיב כזה לא היה זמין וישראל לא יכלה להשיגו; אז הוחלט במשרד הבריאות להטיל על פרופ' גולדבלום ומעבדתו להתחיל בייצור התרכיב.
המעבדה הוקמה במתחם בית החולים 'צהלון' (דג'אני) ביפו, והעבודה החלה בחורף 1955-6. היעד היה הכנת תרכיב לחיסונם של כל הילדים מגיל 6 חודשים ועד 3 שנים כבר באביב 1957. שיטות הייצור היו מבוססות על ניסיונו של יונה סאלק, ובמהותן כללו גידול הנגיף בתרביות תאים שמקורם בכליות קופים, ואז המתת הנגיפים על ידי טיפול בפורמלין. ב-1956 הגיע הייצור ל-100 ליטר וב-1959 כבר עלה ל-400 ליטר. התרכיב עמד בכל מבחני הבטיחות הנדרשים על-פי הסטנדרטים שהיו נקוטים באותה עת בארצות הברית. חברי הצוות הבכירים שעסקו בהכנת התרכיב היו גולדבלום, המהנדס ג'ורג' מילר וד"ר תמר גוטליב-סטימצקי, שלמדה על ייצור החיסון במעבדתו של ג'ון פרנקלין אנדרס בבית החולים לילדים של בוסטון. למרות כל הצעדים לאבטחת איכות התרכיב, שננקטו על ידי המדענים ועובדי המעבדה האחרים, נדרש מפרופ' גולדבלום אומץ לב נדיר כשלקח על עצמו החלטה להתחיל בחיסון ילדי ישראל: באביב 1955 אירעה בארצות הברית טרגדיה אגב חיסון ילדים בתרכיב סאלק שיוצר בבית החרושת הפרמצבטי Cutter. לאחר הזרקת תרכיב זה נפטרו כ-100 ילדים מאלה שקיבלו את החיסון. קל להבין על כן את המתח והחרדה ששררו באותה עת במעבדה ביפו.
גולדבלום ועמיתיו המשיכו במלאכת הייצור, קיבלו את גיבויו של מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' שמעון בטיש, וכבר בראשית 1957 הוזרק התרכיב לראשונה לכ-60,000 תינוקות וילדים. לימים הוכיח התרכיב את עצמו. היה זה הישג עצום לפרופ' גולדבלום, לחבריו ולמדינת ישראל הצעירה. ישראל שזה עתה נולדה הפכה למדינה השלישית בעולם שניצחה בתחומה את מגפת שיתוק הילדים. תוך מספר שנים הפכה המעבדה הקטנה ביפו למעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות, אשר ממוקמת כיום במרכז הרפואי "שיבא" בתל-השומר.
חוקר, מורה ויועץ
לאחר שמיצה את תפקידיו במעבדה, נענה גולדבלום ב-1960 להצעה להצטרף לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, הפך למנהל המחלקה לווירולוגיה, וברבות הימים התמנה לסגן נשיא האוניברסיטה למחקר ופיתוח. פרופ' גולדבלום הרבה במחקרים, שהשתרעו על תחומים רבים בווירולוגיה, בהם מחקרים על נגיף קדחת מערב הנילוס, על נגיפים אחרים המועברים על ידי חרקים ועל קבוצת נגיפים גורמי סרטן. הוא ייעץ לארגון הבריאות העולמי ותרם ממרצו לפיתוח קשרי מדע עם מדינות אפריקה ובהן עם מצרים. הוא העמיד דור של וירולוגים שתפסו עמדות מפתח בכל מוסדות המחקר והרפואה בישראל. גולדבלום היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1960-1961. ב-1988 זכה בפרס ישראל למדעי החיים.
משפחתו
בנו הבכור הוא פרופסור עמירם גולדבלום, מרצה לכימיה תרופתית באוניברסיטה העברית, וממייסדי תנועת "שלום עכשיו",
ובנו הצעיר הוא דני גולדבלום, בוגר החוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית.
קישורים חיצוניים
- צבי בן-ישי, האיש שהציל את ישראל מהפוליו, באתר הארץ, 23 במרץ 2006
- כתבה ב"טל-כרם", הטלוויזיה הקהילתית בית הכרם ירושלים
הערות שוליים
