סטרייקר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
סטרייקר
סטרייקר M1126 ICV
סטרייקר M1126 ICV
מידע כללי
סוג נגמ"ש אופני רב-משימתי
מדינה מייצרת ארצות הברית
משתמשים עיקריים Seal of the US Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
משתמשים משניים Canadian Forces emblem.svg צבא קנדה
מחיר

4.9 מיליון דולר בשנת 2012

5.11 מיליון דולר לגרסה מותאמת בשנת 2016 (עבור ארצות הברית)
שנת ייצור 2002
מידע טכני
אורך 6.95 מטר
רוחב 2.72 מטר
גובה 2.64 מטר
משקל 16 טון (תצורת חי"ר)
18 טון (תצורת תומ"ת)
מהירות 100 קמ"ש (כביש)
טווח פעולה 502 ק"מ
מנוע 350 כוחות סוס
שריון פסיבי קל + מיגון כלוב
צוות 4 מפעילים
מערכות נשק
חימוש עיקרי ראו תצורות ודגמים

הסטרייקר היא משפחה של כלי רכב צבאיים המבוססים על נגמ"ש אופני (8 על 8) קל. הסטרייקר פותח על ידי חטיבת היבשה של חברת ג'נרל דיינמיקס האמריקנית וכרגע נמצא בשירות צבא ארצות הברית וקנדה. הסטרייקר מבוסס על הרק"מ הקל LAV III הקנדי, שמבוסס על הנגמ"ש Mowag Piranha. מספר נגמ"שי סטרייקר נקנו על ידי צה"ל למטרות ניסויים אך לבסוף לא בוצע רכש שלהם.

הסטרייקר נקרא על שם שני חללים אמריקנים: טוראי-ראשון (מומחה) רוברט סטרייקר (Spc. Robert F. Stryker) שקיבל מדליית כבוד על פעולתו במלחמת וייטנאם, וטוראי-ראשון סטוארט סטרייקר (Pfc. Stuart S. Stryker) שקיבל ציון לשבח במלחמת העולם השנייה. שניהם נהרגו בקרב.

היסטוריה

לוחמי חי"ר פורקים מסטרייקר

פיתוח

הסטרייקר הוא נגמ"ש אופני שפותח על בסיס הנגמ"ש הקנדי הקל LAV III והנגמ"ש האופני Mowag Piranha שפותח על ידי החברה Swiss Mowag corporation. חברה זו נרכשה על ידי חטיבת היבשה של ג'נרל דיינמיקס שאמצה את הפיתוח והמשיכה לשכללו. צבא ארצות הברית הוציא מכרז לפיתוח נגמ"ש אופני קל ומתקדם שיענה על הדרישות הבאות:

  • יהיה ניתן להעבירו ממקום למקום במטוס C-130 הרקולס.
  • יהיה ניתן לפרוש אותו בשטח מהר.
  • יהיה מצויד באמצעי תקשורת, שליטה וניהול קרב מתקדמים.
  • יהיה אופני - (1) כדי לא לפגוע בתשתיות המקומיות (כבישים) באזורים בהם הוא יפעל. (2) להוזיל את עלויות האחזקה והתפעול.
  • יהיה מודולרי ויהווה בסיס לסדרת רק"מ מגוונת, לרבות רכבי הנדסה, רכבי נ"ט ומערכת תותח קל מתנייע.

ההצעה שהגישה חטיבת היבשה של ג'נרל דיינמיקס זכתה במכרז ופיתוח הסטרייקר הושלם ב-2003, בדיוק בזמן למלחמה של ארצות הברית בעיראק.

חטיבת הסטרייקרים (Stryker Brigade Combat Team) הוא רעיון חדש יחסית ומבוסס על דוקטרינת Brigade Combat Team שפיתח צבא ארצות הברית ועיקרה חטיבה הומוגנית של כלים המקושרים זה לזה באופן דיגיטילי וחולקים במידע ובמטרות. דור חדש של אלקטרוניקה, מחשבים וציוד תקשורת אפשר ליצור חטיבה שלמה של נגמ"שי סטרייקר, המקושרים ביניהם באופן דיגיטלי ברשת שליטה ובקרה (C4I) של צבא. היתרון במבנה זה היא היכולת של הכלים לחלוק ביניהם מידע ומודיעין קרבי, להימנע מאיומים ולחלק מטרות בצורה יעילה. לדעת מומחים צבאיים, החיבור לרשת משותפת מגדיל את היעילות והקטלניות של החטיבה (בצה"ל קיים כיום פרויקט דומה - תוכנית צי"ד, אך ללא סטרייקרים). את התוכנית דחף גנרל אריק שינסקי, ראש המטה של צבא ארצות הברית.

שירות מבצעי

סטרייקר עם מיגון כלוב. מיגון הכלוב נוסף לכלי עקב הפגיעות של הסטרייקר לנשק נ"ט כגון רקטות ה-RPG-7 הנפוצות בעיראק.

הסטרייקרים הראשונים נפרשו בעיראק בסוף 2003 ומהר מאד התגלו כפגיעים מדי לרקטות נ"ט שירו החמושים העיראקים ובפרט ל-RPG-7 הוותיק, אשר בראשו מותקן רש"ק מטען חלול חודר שריון (HEAT). כתוצאה מכך, הוצאו רכבי סטרייקר רבים משירות עד שהותקן עליהם מיגון "כלוב" - מעטפת של סורגי פלדה המקיפה את הכלי במטרה להגן כנגד רש"ק מטען חלול (בעגה של החיילים האמריקנים נקרא המיגון "קרינולינה", Slat armor או Catcher's Mask על שום דמיונו למסכה של התופס בבייסבול). הכלוב גורם למטעני חלול להתפוצץ במגע איתו ובמרחק מה מדפנות הרכב ובכך מפחית את יעילותם (שכן דרך הפעולה של מטען חלול מחייבת פגיעה במיגון העיקרי). התקנת מיגון זה הפחיתה את האבדות של צוותי הסטרייקרים מרקטות נ"ט, אך הסטרייקר עדיין נחשב לרכב פגיע עם מיגון לא מספק, בפרט כנגד מטעני צד ומטעני גחון. למרות חסרונות אלה, הסטרייקר זכה לביקורות חיוביות מהחיילים ששירתו עליו, ונחשב לעמיד יותר מאשר מכלי רכב אחרים, כגון ה-HMMWV שמיגונם קל יותר.

תצורות ודגמים

תובת הסטרייקר תוכננה להיות מודולרית, כך שיהיה ניתן להסיר ולהתקין בקלות מגוון רב של אמצעים ועזרים: החל ממיגון ומערכות אלקטרוניות, עבור בחימוש וכלי נשק שונים, וכלה בכלים ייעודיים כגון תותח או אמצעים הנדסיים. שתי התובות העיקריות שנבנו הן תובת החי"ר (באנגלית: ICV - Infantry Carrier Vehicle) ותובת התומ"ת (באנגלית: MGS - Mobile Gun System). תובת ה-MGS כבדה יותר על מנת לתמוך בתותח 105 מ"מ מחורק-קנה מדגם M68A1 (תותח זה שומש בטנק M1 אברהמס המקורי).

הסטרייקר קיים כיום בתצורות הבאות:

סטרייקר M1134 עם טילי נ"ט

כל התצורות הללו מתבססות על שתי תובות בסיסיות ולכן בעלות חלקים רבים משותפים, דבר המקל מאד על תחזוקת צי הרק"מ ומאפשר העברת חלקי חילוף בין הכלים. בכל הדגמים, הצמיגים הם צמיגי אל-תקר (run-flat) המאפשרים לסטרייקר לנסוע גם אם הצמיג נפגע מאש אויב.

משתמשים

  • ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית:
    • הבריגדה השלישית, אוגדת החי"ר השנייה
    • הבריגדה הראשונה, אוגדת החי"ר ה-25
    • חטיבת הסטרייקרים ( Stryker Brigade Combat Team )
  • קנדהקנדה קנדה:
    • רכשה 66 סטרייקרים ב-2003, היו אמורים להיכנס לשירות ב-2010.
  • ישראלישראל ישראל:
    • צה"ל רכש 3 סטרייקרים לצורכי ניסויים. פותחו כמה דגמים שכללו הוספת אמצעי תצפית מוגנים, עמדת נשק RCWS ואת מערכת ההגנה מפני טילי נ"ט "מעיל רוח" של חברת רפא"ל. היה רעיון להצטייד בסטרייקר כנגמ"ש החי"ר הראשי של הצה"ל אך הוא נשלל עקב ליקויים רבים שנתגלו בסטרייקר ובפרט חוסר היתרון המהותי שלו על ה-M113 הזחלי במיגון. [דרוש מקור]

ראו גם