סיגט
ערך זה עוסק בעיר. אם התכוונתם לשכונה בניו יורק, ראו  | |
| מרכז העיר | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | מרמורש |
| חבל ארץ | טרנסילבניה |
| ראש העיר | Eugenia Godja |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 44,185 (2002) |
| קואורדינטות | 47°55′43″N 23°53′33″E / 47.9286111111111°N 23.8925°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.primaria-sighet.ro | |
סִיגֶט (ברומנית: Sighetu Marmaţiei; בהונגרית: Máramarossziget; מילולית: "אי") היא עיר בצפון רומניה, בסמוך לגבול עם אוקראינה. העיר שוכנת במחוז מרמורש, בטרנסילבניה.
היסטוריה
עד מלחמת העולם הראשונה הייתה סיגט בשליטה אוסטרו-הונגרית, ועברה לשליטת רומניה. בשנת 1940 שוב הועברה לשליטת הונגריה, ולאחר מלחמת העולם השנייה חזרה בשנית לשליטת רומניה.
ערים תאומות
תולדות היהודים בעיר
ערך מורחב – קהילת יהודי סיגט
יהודים התיישבו בסיגט במאה ה-18, בעיקר לאחר חלוקת פולין וסיפוח גליציה לממלכת הבסבורג. הקהילה הייתה אדוקה ושמרנית, באופן טיפוסי ליהדות אונטרלנד. ב-1807, כשנבנה בית-הכנסת הראשון, מנו 11% מהאוכלוסייה וב-1930 היוו 38%.
ב-1759 מונה הרב הראשון, צבי פיש, לעדה הקטנה שמנתה פחות ממאה נפשות. באותם ימים היה האזור מעוז שבתאי, וילידי סיגט הצטרפו ליעקב פרנק. לאחר מות פיש נותרה משרתו ללא דורש עד 1801, כשמונה רבי יהודה כהנא הלר, ואחריו רבי מנחם מנדל שטרן (מחבר הספר "דרך אמונה") ב-1819. ב-1834 נבחר רבי אלעזר ניסן טייטלבוים ומאז כיהנו בני משפחתו כמעט ללא הרף: הרבנים רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים, רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, רבי חיים צבי טייטלבוים ורבי יקותיאל יהודה השלישי שנרצח באושוויץ. בני טייטלבוים היו ברובם אדמו"רי חסידות סיגט במקביל לנשיאה במשרתם. במקביל לרבי יקותיאל השלישי כיהן כרב הרשמי וכחבר מועצת העירייה בנימין דנציג, שנספה גם הוא בשואה, שעמד בראש קהילת הסטטוס קוו המקומית. אף לאחר המלחמה נתמנה רבי משה טייטלבוים. הוא עזב ב-1947, והוחלף לזמן קצר על ידי הרב יחיאל יהודה אייזיקסון, שהיה רבה האחרון של סיגט, עד שעזב לישראל. עם רבנים אחרים ששהו בעיר נמנו רבי שלמה יהודה טבק שכיהן כראב"ד, וכן אדמו"רים מחסידויות ספינקא, ויז'ניץ וקרעטשניף.
בתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררו בסיגט כ-10,000 יהודים, ובשנת 1941 נשלחו כאלף מהם, שלא היו בעלי אזרחות הונגרית, לאזור קמיניץ פודולסק שבפולין, ושם נרצחו. בחודש אפריל 1944, בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה, הוקם בסיגט גטו שחוסל עם העברת תושביו למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה משלוחים, שבוצעו בין 16 ל-22 במאי 1944.
לקריאה נוספת
- אלי ויזל, בין השמשות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
- י' אלפסי, א' סלאי וא' נצר (עורכים), העיר שבלב: סיגט היהודית, תל אביב: הוצאת ארגון יוצאי סיגט בישראל, 2003
- מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט - אורתודוקסיה קיצונית ותרבות יהודית-חילונית למרגלות הרי הקרפטים, ירושלים: הוצאת מפעל דב סדן, תשע"ד
קישורים חיצוניים
- גרינולד, יקותיאל יהודה, מצבת קודש, א) סיגעט ופלך מאראמארוש (ג' פרקים); ב) מאטרסדורף ולקורות שבע קהילות], ניו יורק תשי"ב, באתר היברובוקס
- רשימות של יהודים מהונגריה (ובכללם, גם יהודים מסיגט), באתר JewishGen
- A Short History Of The Jewish Community - אתר משפחתי של Vivian Kahn, Oakland, CA
- ישראל חבר ומנדי כץ, מסע היסטורי: סאטמר חוזרת לסיגעט, באתר בחדרי חרדים, 1 בפברואר 2011
- ביה"ח בסיגוט-רומניה
- מרמרושסיגט (Máramarossziget), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ד"ר מנחם קרן-קרץ, הספריות בסיגט כמקום מפגש תרבותי, בלוג איגוד ספרני היהדות כד, תשרי תשע"ד
- ד"ר מנחם קרן-קרץ, הדפוס העברי בסיגט, בלוג איגוד ספרני היהדות כט, אייר תשע"ד