סריס חמה
בהלכה, סריס חמה הוא כינויו של אדם שנולד כסריס או שהפך כזה בדרך טבעית (ולא על ידי אדם). סריס חמה מותר לנישואין לכל אדם.
אישה שאין ביכולתה להרות עקב פגם מולד, בדומה לסריס חמה, נקראת בהלכה "איילונית".
סריס אדם הוא כינויו של אדם שנהפך לסריס על ידי מעשה אדם, ובניגוד לסריס חמה, נאסר עליו 'לבוא בקהל' - נאסר עליו לשאת אישה כשרה, אך מותר לו לשאת גיורת.
מקור וטעם
ערך מורחב – פצוע דכא וכרות שופכה
נאמר בתורה:
לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'
בתלמוד במסכת יבמות ביארו את הפסוק:
”איזהו פצוע דכא? כל שנפצעו ביצים שלו, ואפילו אחת מהן.
איזהו כרות שפכה? כל שנכרת הגיד שלו. ואם נשתייר מן העטרה אפילו כחוט השערה מקיף לכל הגיד הרי זה כשר.”
בטעם האיסור של סריס אדם לבוא בקהל כתב הרמב"ם: ”והזהיר מלישא פצוע דכא וכרות שפכה ישראלית מפני שהיא בעילה נפסדת ולבטלה והנישואים ההם יהיו מכשול לה ולתובעיה - וזה מבואר מאד.” (מורה נבוכים חלק ג פרק מט). כלומר, לשיטת הרמב"ם מפני שבנישואים כאלה אין אפשרות להעמיד צאצאים, (פריה ורבייה), הם אסורים.
בשאלה מדוע לסריס חמה מותר להתחתן בעוד שלסריס אדם אסור, כתב בעל ספר החינוך: ”להרחיק ממנו לבלתי הפסיד כלי הזרע בשום צד (עי' מורה נבוכים ח"ג פמ"ט), כידוע במלכים שמסרסים הזכרים למנותם שומרים לנשים, ויש מן הזכרים הפחותים שרוצים בדבר כדי לזכות בשלחן המלך ולהרויח ממון. ואנחנו עם הקדש, בדעתנו שכל הסריס בידי אדם יפסל מהתחבר עוד עם בת ישראל ומלשבת בית או דרך אישות, נרחיק הענין ונמאס אותו. ועם טענה זו נמצא טעם בחלוק האסור בין הנפסד בידי אדם לנפסד בידי שמים.” (ספר החינוך, מצווה תקנ"ט). כלומר, האיסור לשאת סריס אדם נועד להרחיק ולהמאיס את מעשה הסירוס, בידיעה שלאחריו ייפסל המסורס מלבוא בקהל. זו הסיבה שאנו לא אוסרים על סריס חמה לבוא בקהל, מכיוון שסירוסו נעשה בידי שמיים, ולא במעשה אסור.
איסור נישואים בסריס אדם
כאמור, על סריס אדם נאסר לבוא בקהל, ולהינשא לישראלית. עם זאת, מבואר בתלמוד שהוא מותר בגיורת ושפחה שנשתחררה, מאחר שהן אינן נחשבות 'קהל ה'.
הסריס אינו עובר על האיסור בנישואין לבד, אלא רק כאשר הוא בועל את האישה. בספר החינוך הביא שיש הסבורים שאף בביאה ללא נישואין עובר על איסור זה.
סריס שעבר ובא על בת ישראל לוקה, ככל שאר איסורי לא תעשה שהעובר עליהם חייב מלקות.
בחז"ל
בתלמוד נזכרו דיני סריס בעיקר בייחס לדיני ייבום וחליצה, כך למשל נזכר במשנה במסכת יבמות:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ; וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְפוּאָה; סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם, סְרִיס אָדָם, וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:
במשנה זו נחלקו התנאים; האם סריס אדם מתחייב לייבם וסריס חמה לא, או להפך; סריס חמה מתחייב לייבם וסריס אדם לא.
סימני סריס חמה
לדעת התלמוד אדם שהגיע לגיל עשרים וטרם הביא שתי שערות בשער הערווה, הרי הוא כסריס:
תנו רבנן, איזהו סריס חמה, כל שהוא בן עשרים ולא הביא ב' שערות, ואפילו הביא לאחר מכאן, הרי הוא כסריס לכל דבריו.
לאחר מכן מונה התלמוד את הסימנים הנוספים המלמדים על כך שאדם הוא סריס חמה:
ואלו הן סימניו: כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהודה בן יאיר כל שאין מימיו מעלין רתיחות. ויש אומרים כל המטיל מים ואין עושה כיפה. ויש אומרים כל ששכבת זרעו דוחה. ויש אומרים כל שאין מימי רגליו מחמיצין. אחרים אומרים כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה.
סריס על ידי מחלה
הראשונים נחלקו בנוגע לאדם שנפצע בידי שמים (כלומר לא בסירוס ישיר על ידי אדם) לאחר לידתו, (לדוגמה, על ידי מחלה) האם סריס כזה נחשב לסריס חמה למרות שכשנולד לא היה סריס, משום שסירוסו התרחש באופן טבעי, או שנחשב לסריס אדם, מפני שהדבר קרה לאחר לידתו.
להלכה, בשולחן ערוך הובאו שתי הדעות, אך הפוסקים ובכללם בעל הפתחי תשובה פסקו להקל להחשיבו כסריס חמה, ולאפשר לו לבוא בקהל.
קישורים חיצוניים
- הערך "סריס", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- ב - איסור נישואין לפצוע דכא - פניני הלכה, באתר פניני הלכה, 2/2014
- שאלות מעשיות באיסור נישואין לפצוע דכא, באתר פניני הלכה, 2/2014
