רב עולא
ערך זה עוסק באמוראי ארצישראלי מאוחר. אם התכוונתם לאמורא מפורסם תלמידו של | מקום פעילות | ארץ ישראל (ויש אומרים גם בבל) |
|---|---|
| תקופת הפעילות | הדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל |
| רבותיו | רבי יוסי בר זבידא ורבי יוסי בר אבין |
| תלמידיו | רב אשי |
| בני דורו | רבי מנא, רבא |
רב עולא (בתלמוד בבלי מופיע גם כעולא, ובספרות המחקרית מכונה עולא האחרון) היה מהדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל. החוקרים חלוקים בזיהויו עם אחד מהאמוראים הנקראים בשם זה בתלמוד בבלי, אם הוא עולא שירד לבבל, חבירו של רבא ורבו של רב אשי, או שהוא רב עולא דקיסרין או "עולא רבה".
ביוגרפיה
היה תלמידם של רבי יוסי בר זבידא ורבי יוסי בר אבין[1], וחברו של רבי מנא[2].
לפי רבי יצחק אייזיק הלוי[3], היה רב עולא מאלו שירדו לבבל בזמן אביי ורבא. היה זה לאחר שבשנת 305 פרש דיוקלטיאנוס מתפקידו כקיסר האימפריה הרומית, והייתה זו תחילת תקופות של מלחמות אזרחים וחוסר יציבות, אשר כתוצאה מזה התרופף השלטון הרומי בארץ ישראל, והיהודים נרדפו. בייחוד חשו זאת חכמי טבריה וציפורי ובית שערים, חלקם עברו לקיסריה עירו של רבי אבהו המקורב לשלטונות, וחלקם הוגדרו כנחותי וירדו לבבל.
בבבל היה רב עולא חברו של רבא, ונזכר פעמים רבות בתלמוד במשא ומתן עם רבא[4]. בין השאר מסופר[5] שכאשר בא "עולא" מארץ ישראל לבבל לן באחד הלילות בעיר קלנבו שנקראה על שם עבודה זרה ששכנה בה, ודן עם רבא האם מותר להזכיר שם עיר זו. מסיבה זו זיהה רבי יצחק אייזיק הלוי[3] את "עולא" חברו של רבא - עם האמורא "רב עולא" חברו של רב מנא בתלמוד ירושלמי, זאת משום שרבא היה בן 10 שנים בפטירת רבי יוחנן ורבי אלעזר, ואילו עולא תלמידו של רבי יוחנן נפטר עוד לפני רבי אלעזר[6].
נחשב מרבותיו של רב אשי[7].
מאידך יעקב שמואל צורי בספרו רב אשי מזההו עם "רב עולא דקיסרין", היינו מחכמי ארץ ישראל שעברו לקיסריה, ולא מאלו שירדו לבבל[8].
ואילו רבי זאב וולף רבינוביץ בספרו שערי תורת בבל מזההו עם "עולא רבה" ולא היה כלל בבבל, ואותו עולא שנושא ונותן עם רבא הוא עולא בר ישמעאל, תלמידו של רבי יוחנן[9]. ואותו רב עולא רבו של רב אשי הוא מזהה עם רב עילא, ולהשערתו הוא אביו של רבינא בריה דרב עולא שחולק עם רבינא[10].
בניו היו: רבא[11] בר רב עולא[12], רב אחא בר רב עולא[13], רבינא בר רב עולא[10], רבי בנאה בריה דרב עולא[14].
מאמרותיו
- דרש שאף מי שכבר חטא והרשיע, לא ירבה בחטאיו אלא ישוב בתשובה, וכאותו שריח שום נודף מפיו שלא יאכל עוד שום כדי שלא להגביר את הריח למשך זמן ארוך יותר[12].
- דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה, מאי דכתיב: יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך? 'מאמר פיך' לא נאמר אלא 'אמרי פיך', בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם: לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר "כבד את אביך ואת אמך", חזרו והודו למאמרות הראשונות[15].
- בעו מיניה מרב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו, פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו[15].
- דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים[16].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב עולא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 974, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק א', הלכה א'.
- ^ 3.0 3.1 רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, חלק ב' פרק שבעים, עמוד רפו.
- ^ למשל בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"א עמוד א'; ובתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ג עמוד ב'.
- ^ הרב אהרן הימן, "רבא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 1040, באתר היברובוקס.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ח עמוד א'.
- ^ יעקב שמואל צורי, רב אשי, ירושלים תרפ"ד, עמוד 66.
- ^ רבי זאב וולף רבינוביץ, שערי תורת בבל, ירושלים תשכ"א, עמוד 501.
- ^ 10.0 10.1 תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ג' עמוד ב'.
- ^ מופיע גם כ"רבה בר רב עולא" בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ג' עמוד א' ושם בדף ח' עמוד א'.
- ^ 12.0 12.1 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ד עמוד א'.
- ^ 15.0 15.1 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ה עמוד ב'.