עורף (מלחמה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהתייחסות למלחמה, העורף הוא היפוכה של החזית, וכולל בעיקר את האוכלוסייה האזרחית במדינה הלוחמת, אוכלוסייה שאינה משתתפת בקרבות. אף שהעורף אינו שותף לקרבות, הוא משמש לעיתים יעד בולט להתקפות האויב. כן יש לו חשיבות כגוף תומך לחימה, באמצעות מפעלי תעשייה המספקים את צורכי הלוחמים.

תקיפת העורף כצעד אסטרטגי

במלחמת העולם הראשונה נערכה לראשונה הפצצה אווירית על אוכלוסייה אזרחית: ב-15 בינואר 1915 תקפו שני צפלינים את היישובים האנגליים גרייט ירמות', שרינגהם וקינגס לין, והטילו עליהם פצצות במשקל 50 ק"ג האחת וכן פצצות תבערה בלתי יעילות, בנות 3 ק"ג. כתוצאה מהפצצה זו נהרגו ארבעה איש, 16 נפצעו והנזק לרכוש הוערך ב-7,740 ליש"ט. למרות זאת, התהודה הציבורית והתקשורתית של ההפצצה הייתה אדירה. בשנת 1915 ביצעו ספינות הצפלין 19 טיסות הפצצה נוספות, שבהן הוטלו 37 טון של פצצות. 181 איש נהרגו בהפצצות אלה ו-455 נפצעו.

במלחמת העולם השנייה השתמשו הצדדים הלוחמים פעמים אחדות בתקיפת העורף כצעד אסטרטגי. הבולטת מכולן היא הטלת פצצות אטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי. כל פצצה גרמה לעשרות אלפי הרוגים, והטלתן הביאה לכניעתה של יפן. דוגמאות בולטות נוספות:

הגנה אזרחית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הגנה אזרחית

מכלול הצעדים הננקטים לשם התגוננות העורף מפני אבדות בנפש עקב תקיפתו קרוי הגנה אזרחית. שותפים מרכזיים בפעולות הגנה אזרחית הם, בנוסף לאזרחים עצמם, המשטרה, מכבי אש, שירותי חירום רפואיים וכוחות צבא המיועדים להגנה אזרחית.

פעילות ההגנה האזרחית כוללת:

  • היערכות לתקיפה אפשרית של העורף: תרגול של כוחות ההצלה השונים, בניית מקלטים, חלקות ערכות מגן, הפצת מידע לאזרחים על דרכי התגוננות, תרגול ירידה למקלטים בבתי ספר ובמקומות עבודה, ועוד.
  • מתן התרעה על תקיפה מיידית, ומתן אות הרגעה בסיומה של הסכנה. כלי עיקרי לכך הוא אזעקה, וכן משמשים לכך שידורי הרדיו, הטלוויזיה ומערכות התרעה מבוססות טלפונים ניידים.
  • טיפול בנפגעי התקיפה: חילוצם מהמקום שנפגע, העברת פצועים לבית חולים וטיפול בהם בבית החולים.

העורף במלחמות ישראל

בהסדרת תפקודו של העורף במלחמות ישראל עוסקים גופים אחדים:

  • פיקוד העורף (פקע"ר): פיקוד בצה"ל העוסק בהגנה אזרחית. הפיקוד הוקם בעקבות מלחמת המפרץ, שבה התממש איום עיקרי על העורף. עד להקמת הפיקוד, היה הטיפול בעורף באחריות מקחל"ר – מפקדת קצין חייל ראשי להתגוננות אזרחית (הג"א) והגמ"ר – הגנה מרחבית. לאחר מלחמת המפרץ אוחדו ארגונים אלו והוקם פיקוד העורף. ועדות שונות שהוקמו בממשלה ובכנסת המליצו, בין 1991 ל-2007, להטיל את האחריות לטיפול בעורף על המשרד לביטחון הפנים, ואולם האחריות נותרה בידי צה"ל. בעשור הראשון של המאה ה-21 התקבע נוהג לפיו אם מכהן סגן שר במשרד הביטחון, הוא זה שעוסק בענייני העורף.
  • משק לשעת חירום (מל"ח): גוף בין-משרדי שהוקם בשנת 1955 ומופקד על הכנת מפעלים לשעת חירום, על מנת להבטיח אספקתם של שירותים ומוצרים חיוניים ולאפשר שגרת חיים תקינה ככל האפשר בעורף. כן אחראי מל"ח על הפעלת אותם גורמים בעת מלחמה או שעת חירום, על הכנת הרשויות המקומיות ועל היערכות לקליטת מפונים.
  • רשות החירום הלאומית (רח"ל) הוקמה כחלק מהפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה ונועדה לתאם בין הגורמים השונים המטפלים באזרחים בשעת חירום.
  • מערך פס"ח מנוהל על ידי משרד הפנים ועוסק בפינוי אזרחים שמקום מגוריהם נפגע ובטיפול בחללים [1](הקישור אינו פעיל).
  • משטרת ישראל אחראית לשמירת הסדר הציבורי גם בשגרה, אך בעת אירועי טרור ופגיעה בעורף, מקבל תפקיד זה משנה תוקף.
  • רשות המיסים עוסקת במתן פיצוי לאזרחים על נזקי ממון - בעיקר פגיעה ברכוש, אך גם אובדן הכנסות כתוצאה מהשבתה של פעילות עסקית עקב המלחמה. פעילות זו מוסדרת בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, והיא באה לידי ביטוי נרחב בעקבות מלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה נגרם נזק רב לרכוש ושובשה העבודה באזור הצפון. לפי חוק זה, מוסמך שר האוצר להכריז על יישוב כיישוב ספר, שתושביו זכאים לפיצויים גם בשל נזקים עקיפים. צעד נוסף לעידוד העורף באמצעות מערכת המס הוא מתן הקלות מס לתושבי יישובים הסובלים תקופה ממושכת מפעולות לחימה, כגון יישובי עוטף עזה ויישובי גבול הצפון.
  • משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ממונה על ביצועו של חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967, שבא להבטיח את המשך פעולתם הסדירה של מפעלים חיוניים.
  • הרשויות המקומיות. לפי פקודת העיריות, בכל עירייה חייבת להיות ועדת מל"ח, ועליה לעשות את כל הדרוש להכנת המשק לשעת חירום ולהפעלתו. היערכות זו כוללת, בין היתר, אספקת מוצרים ושירותים שונים (כגון מזון או מזרנים במקלטים), פינוי תושבים במקרה הצורך, והכשרת כוח אדם לשם כך.

בכל אחת ממלחמות ישראל ננקטו צעדים להגנת העורף ולהבטחת תפקודו התקין. אופי הצעדים ועוצמתם הותאם לאופי המלחמה, כפי שנחזה וכפי שהיה בפועל.

במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה התנהלה הלחימה בעיקר בחזית. אף שננקטו צעדים של הגנה אזרחית, העורף כמעט שלא הותקף במלחמות אלה (למעט יישובים סמוכים לחזית, כדוגמת יישובי עמק החולה במלחמת ששת הימים). במלחמת המפרץ הותקף העורף בירי טילים מעיראק, ודפוס זה, של ירי טילים או רקטות על העורף, הפך למאפיין מובהק של מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן ומבצע צוק איתן.

במלחמת יום הכיפורים שהייתה ארוכה יחסית, ובפרט חייבה גיוס נרחב וממושך גם לאחר סיומה, בלטה בצורך להיערכות של העורף להמשך תפקודו של המשק. פגיעה בתפקוד המשק ניכרה גם במלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה, באזורים שהיו חשופים לירי רקטות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מרדכי בר-און, מאיר חזן, אזרחים במלחמה : קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2010.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עורף בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0