עכסנים

עכסן
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	קשקשאים
משפחה:	צפעיים
תת־משפחה:	צפעוני גומה
סוגים
	Crotalus; Sistrurus;

עַכְסָנִים היא קבוצת נחשים ארסיים מתת-המשפחה צפעוני גומה הכוללת 2 סוגים: עכסן (Crotalus) ועכסן גמדי (Sistrurus).

כאשר עכסן חש מאוים הוא מרשרש ב"רעשן" שבקצה זנבו ולכן מכונה גם "נחש פעמונים". בסוג Crotalus מצויים 29 מינים ולהם 52 תת-מינים (רק ל-15 מהמינים ישנם תת-מינים), ובסוג Sistrurus שלושה מינים, שבכל אחד מהן שלושה תת-מינים. העכסנים מצויים ברחבי צפון אמריקה ובמרכזה, והוא הנחש הנפוץ ביותר בארצות הברית.

התנהגות ותזונה

עונת הרבייה של מרבית מיני העכסנים מתרחשת באביב. בניגוד לנחשים רבים נקבת העכסן לא מטילה ביצים; היא משריצה ולדות חיים העצמאיים מרגע היוולדם.

העכסן ניזון לרוב ממכרסמים, מעופות, מביצים ומבעלי חיים קטנים אחרים. ככל שהנחש גדל הוא מסוגל לטרוף חיות יותר גדולות. ברגע שהנחש מאתר את הטרף הוא מתנפל עליו, מכיש אותו במהירות ומזריק לגופו ארס המוטוקסי. הארס מהמם או הורג מיד את הקורבן ואז הנחש בולע אותו בשלמותו.

אמצעי הגנה


עכס של עכסן אימתן צעיר (מימין) ושל בוגר (משמאל)

גופם של העכסנים מורכב מסדרה של טבעות חלולות שמונחות זו בתוך זו מתחת לעור. בקצה הזנב יש טבעות שאינן מכוסות בעור, ובעזרתן מפיק העכסן קול רשרוש כאשר הוא חש מאוים. מטרתה של התנהגות זו להזהיר טורפים פוטנציאליים ולהודיע להם על נוכחותו באזור. כאשר הנחש חש מאוים, הוא משפשף את הטבעות בקשקשים בעורו וכך נוצר הרעש המרתיע. בכל פעם שהנחש משיל את עורו טבעת חדשה נוספת, ולכן ניתן למנות את גיל הנחש על-פי מספר הטבעות שבזנבו. הנחשים הצעירים לא יכולים להשמיע את צליל הרשרוש לפני שישילו את עורם לראשונה. לאחר שהשילו את עורם נוצרת טבעת חדשה וכך הם יכולים להשמיע את צליל הנקישה.

נחשים בוגרים יכולים לאבד את הרעשן במקרים שונים אך לאחר השלת עורם בפעם הבאה נוספת טבעת חדשה והיכולת לרשרש חוזרת. לא תמיד הנחש משמיע את צליל הרשרוש, ולפעמים הוא מעדיף לתקוף בפתאומיות מבלי להודיע לאויביו על נוכחותו. במזג-אוויר גשום אין העכסן מסוגל להשמיע את הרשרוש מזנבו.

הכשה

העכסנים נולדים עם ניבים בתפקוד מלא, והוא מסוגל להכיש כבר מרגע לידתו. לרוב, הנחש מזריק כמות מלאה של ארס לטרף אבל במקרים של התגוננות מפני תוקף הנחש יכול להכיש ללא הזרקת-ארס או להזריק כמות מעטה של ארס ולברוח. נחשים צעירים אינם יודעים לכמת את כמות הארס שהם מזריקים, כך שברוב המקרים הם מכישים ומזריקים את כל כמות הארס. מסיבה זו הם יותר מסוכנים מהפרטים הבוגרים. כך או כך בעת הכשה של העכסן על המוכש לקבל מידית טיפול רפואי ולהגיע לבית חולים במהירות האפשרית.

לרוב מיני העכסנים יש ארס שבמקרה של הכשה משפיע על הגוף מידית על ידי הריסת הרקמות, ניוון שרירים, שיבוש בקרישת דם וקריסה של המערכת המוטורית בגוף. במקרה שהמוכש לא מקבל את הטיפול הדרוש עלול להיגרם נזק חמור כנמק ואיבוד האיבר המוכש, ולבסוף מוות. במקרה של הכשה, יש להרגיע את המוכש, להושיבו או להשכיבו במקום מוצל, לקבע את האיבר המוכש ולפנותו במהירות לבית החולים.