עמית שכטר
 |
עמית שכטר (Amit M. Schejter; נולד ב-16 בנובמבר 1961) הוא נשיא מכללת אורנים, פרופסור מן המניין לתקשורת, לשעבר דקאן הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ביוגרפיה
שכטר נולד בפילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית. גדל ברמת השרון ולמד בתיכון ע״ש רוטברג. היה פעיל מרכזי בתנועת הצופים. אביו היה פרופ' שרגא שכטר. הוא השלים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני בתקשורת המונים באוניברסיטת בוסטון ודוקטורט בלימודי מדיניות מידע ותקשורת באוניברסיטת ראטגרס.
בשנים 1988–1989 היה מנהל לשכת שר החינוך יצחק נבון ובשנים 1992–1993 יועץ בכיר לשרת החינוך והתרבות שולמית אלוני. בין השנים 1993–1997 היה יועץ משפטי לרשות השידור ובין 2000–2004 כיהן כסמנכ"ל רגולציה בחברת סלקום.
במשך השנים כיהן במספר ועדות ציבוריות ומילא תפקידים ציבוריים: בראשית שנות ה-90 היה חבר ב״ועדת לבני״ שבחנה את מבנה רשות השידור[1] ועמד בראש "ועדת שכטר" לבחינת נושא הפרסומת בטלוויזיה בכבלים[2]. כן היה חבר בוועדה בראשות נחמן שי לבחינת ההפקה המקורית בטלוויזיה (1998), בוועדת סמסונוב לאיחוד הגופים המפקחים על ערוצי הטלוויזיה (2002), בוועדת אולניק לתכנון הקמת הרשות הלאומית לתקשורת[3] (2003) וועדת פריש לבחינת ההסדרה של ערוץ הכנסת[4] (2016). ב-2014 עמד בראש ועדת שכטר לבחינת הרגולציה בתקשורת, והסדרת התוכן השיווקי בעידן האינטרנט בישראל[1].
באפריל 2020 נבחר לנשיא מכללת אורנים[5].
שכטר הוא חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח, הנהלת התיאטרון הערבי-עברי ביפו ומועצת העיתונות בישראל. ב-2018 הקים יחד עם מיכל רפאלי-כדורי את קרן פרס היצירה על שם שולמית אלוני[6].
נשוי לעיתונאית ג’ודי מלץ ולהם ארבעה ילדים.
קריירה אקדמית
בשנים 1997–2000 היה מרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. לאחר שעבר לארצות הברית בתום תפקידו בסלקום, היה פרופסור חבר במחלקה לטלקומוניקציה בביה”ס לתקשורת ומנהל-שותף במכון לחקר מדיניות המידע באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה בשנים 2004–2012. ב-2011 הקים את כתב העת "Journal of Information Policy" והוא משמש עורך-משותף ראשי.
ב-2012 שב ארצה והצטרף למחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון. בין השנים 2014–2018 כיהן כראש המחלקה. ב-2015 קודם לדרגת פרופסור מן המניין, ובין השנים 2018–2020 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה[7].
מחקריו מתמקדים במדיניות תקשורת ובהשלכותיה על חלוקה בלתי-שוויונית של משאבי תקשורת והשתקת קולות ציבוריים עקב כך. ספרו הערוך And Communications For All הוגש בשנת 2009 לממשלו החדש של ברק אובמה כבסיס למדיניות תקשורת פרוגרסיבית[8] וצוטט בתוכנית הפס הרחב הלאומית שגיבש הממשל[9]. בשנת 2017 זכה ספרו, "A Justice-Based Approach for New Media Policy: In the Paths of Righteousness", שנכתב במשותף עם ד"ר נעם תירוש, בפרס הספר המצטיין של השנה מטעם האגודה הישראלית לתקשורת[10].
ספרים
- נקדימון רוגל ועמית שכטר, מסמך נקדי, ירושלים, 1995
- Schejter, A. & Tirosh, N. (2016). A Justice-Based Approach for New Media Policy: In the Paths of Righteousness. London: Palgrave-McMillan
- A. Schejter (2009) Muting Israeli Democracy: How Media and Cultural Policy Undermine Free Expression. Urbana, Il: University of Illinois Press
- A. Cohen, D. Lemish & A. Schejter (2008) The Wonder Phone in the Land of Miracles: Mobile Telephony in Israel. Cresskill, NJ: Hampton Press
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר אישי
- עמוד מרצה באוניברסיטת בן-גוריון
- עמוד מרצה במרכז לינקס
- נתי טוקר, "היה צריך להחליש את ערוץ 2, כמו שהיה צריך להפחית את כוחו של 'ידיעות אחרונות'", באתר TheMarker, 29 באוקטובר 2017
הערות שוליים
- ישראלים ילידי ארצות הברית
- סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: תקשורת
- חוקרי תקשורת המונים ישראלים
- יועצים משפטיים ישראלים
- סגל אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
- סגל אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים: משפטים
- בוגרי אוניברסיטת ראטגרס
- בוגרי תיכון רוטברג (רמת השרון)
- בוגרי תנועת הצופים בישראל
- נשיאי מכללות בישראל
- ישראלים שנולדו ב-1961