עמק עיון
עמק עִיוֹן (בערבית: مرجعيون – מַרְג' עַיוּן, או אל-מרג') הוא עמק קטן בדרום-מזרח לבנון, סמוך לגבולה עם ישראל, מצפון למטולה. פירוש שמו בערבית "עמק המעיינות", אולם הוא מאזכר את שמה של העיר עִיוֹן הנזכרת במקרא ובתלמוד, המזוהה בתל דיבּין שבצפונו. הוא מהווה את אגן ההיקוות של נחל עיון, הזורם ממנו דרומה לעבר עמק החולה שבשטח ישראל.
עמק עיון הוא קצהו הדרומי של האזור ההררי המכונה "סף הבקעות", המפריד בין עמק החולה לבין בקעת הלבנון ובכך קוטע את רצף העמקים של השבר הסורי-אפריקני. שטח העמק כ-10 קמ"ר, אורכו המרבי מדרום לצפון כ-6 קילומטרים ורוחבו 1-2 קילומטרים. חלקו הדרומי מישור בגובה 490-500 מטרים מעל פני הים, וחלקו הצפוני מתרומם במתינות עד לגובה 580 מטרים. הוא תחום על ידי שלוחות של רכסי ההרים - שלוחת אל-ח'יאם ממזרח, שלוחת מרג' עיון- קליעה מצפון וממערב, ושלוחת מטולה מדרום.
עמק עיון עשיר בקרקעות אלוביאליות שרובן מעובדות בידי חקלאי הכפרים הסמוכים. חלק מהקרקעות בדרומו היו בבעלות איכרי מטולה, שעיבדו אותן גם כאשר הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי על סוריה ולבנון הפריד בינן לבין המושבה עצמה, אך נאלצו לעזבן עם קום מדינת ישראל.
העמק מנקז את הגבעות סביבו, ומספר מעיינות נובעים בשוליו. המים הזורמים בו מנותבים ברשת תעלות המתנקזות לערוץ נחל עיון. בחודשי החורף זורמים המים במורד הנחל לעבר עמק החולה, ואילו בקיץ מנצלים חקלאי העמק את כל ספיקת המים במעיינות להשקיית שדותיהם.
