עתירה מנהלית 27315-08-11 פלונית ואחרים נ' משרד הפנים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

עתירה מנהלית 27315-08-11 פלונית ואחרים נ' משרד הפנים[1] הוא פסק דין העוסק בשאלה אם יש ליתן מעמד חוקי לאזרחית פולין אשר שוהה שלא כדין בישראל והיא אמו של קטין אשר נולד בישראל ולו אזרחות ישראלית. בפסק הדין מיום ח' בטבת ה'תשע"ב, 3 בינואר 2011, קבע בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים כי אין באזרחותו של הקטין כדי להביא למתן מעמד להורה, כאשר אין מתקיימות נסיבות הומניטאריות המצדיקות זאת. עוד קבע כי האם אינה זכאית לאזרחות ישראלית או לתושבות קבע מטעם מעמדו של בנה כאזרח ישראלי וכי עליה לעזוב את הארץ בתום 45 ימים ממתן פסק הדין.

רקע

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שוהה בלתי חוקי

במהלך שנות ה-90 החלה תופעה נרחבת של שוהים שלא כדין ומהגרי עבודה רבים שנכנסו לישראל עם אשרות זמניות או ללא אשרות כלל, על מנת לעבוד ולכלכל משפחותיהם, ונשארו בישראל לאחר פקיעת האשרה. נכון לחודש ינואר 2014, ישנם מעל ל-15,300 עובדים זרים ששוהים בישראל באופן בלתי חוקי. נוכח הגידול המאסיבי של תופעה זו, תוקן בשנת 2001 חוק הכניסה לישראל[2] (תיקון מס' 9)[3] אשר כוונתו הייתה למצוא איזון בין זכותה הריבונית של מדינת ישראל לקבוע מי יכול לשהות בה ומי אינו יכול, לבין הבטחת זכויות יסוד בסיסיות של השוהים הזרים ומתן אפשרות עבורם להישאר בישראל. בעקבות התיקון, התקבלו מספר החלטות ממשלה המעניקות הסדר זמני למתן מעמד לילדי שוהים באופן בלתי חוקי, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל.[4] ההחלטה המדוברת בפסק הדין היא ההחלטה השלישית שהתקבלה בנושא בשנת 2010, החלטת ממשלה 2183‏[5] המסדירה את מתן המעמד לילדי שוהים באופן בלתי חוקי בישראל, ובהתבסס על החלטה זו ניתן פס"ד עת"מ 27315-08-11.

רקע משפטי

האם, אזרחית פולין, הגיעה לישראל בשנת 1989 עם אשרת תייר שתקפה לשלושה חודשים בלבד, ונשארה בישראל לתקופה של שמונה וחצי שנים. בשנת 1998 עזבה האם את ישראל וחזרה לאחר שנתיים דרך גבול מצרים תחת זהות אחרת. כאשר שבה האם לישראל המשיכה לשהות בה שלא כדין ועסקה בעבודות ניקיון. בשנת 2003, נישאה לאזרח ישראלי בנישואי פרגוואי. שנתיים לאחר מכן, ילדה את בנה – העותר - אשר אביו הוא אזרח ישראלי, שלא שמר על קשר עם האם או עם בנו. בשנת 2006 הגישה האם בקשה לקבלת מעמד בישראל וזו נדחתה בטענה כי שהתה בישראל שלא כדין וכי נכנסה תחת זהות אחרת וכמו כן כי בנה, בהיותו אזרח ישראלי, אינו מעניק לה מעמד. על כן, נדרשה לצאת מהארץ בתוך 60 יום. על החלטה זו ערערה האם וערעורה נדחה. האם המשיכה לשהות בישראל שלא כדין ובשנת 2010 פנתה בבקשה לקבלת מעמד חוקי בישראל על סמך החלטת ממשלה 2183.

הדיון

טענות הצדדים

לטענות העותרים, גירושה של האם מהארץ יביא אף לגירוש בנה שהינו קטין אזרח ישראלי. בנוסף, יש לבן הקטין כאזרח ישראלי, זכות לגור במדינת ישראל כמו גם זכותו כקטין לגדול בחיק אמו ולקיים חיי משפחה. עוד נטען כי אם מדינת ישראל מכירה במחויבותה להעניק מעמד לילדי זרים שאין להם אזרחות ישראלית, הרי זה מוזר כי היא מתנערת מכך כאשר מדובר בילד שהינו אזרח ישראלי. סיכמו כי הקטין עונה על תנאי החלטת הממשלה 2183 ועל כן יש להתיר לאם לשהות עמו בארץ. כתגובה לטענותיהם, ענו המשיבים כי לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, מקום מושבם של הילדים נקבע לפי מקום מושבם של הוריהם ולא להפך וכי האם מנסה לקבל מעמד בישראל בכל דרך ומשתמשת במעמדו של בנה אשר אין לו כל קשר עם אביו הישראלי. ביארו כי רישיונות ישיבה לזרים יוענקו במקרים חריגים בלבד ולפי קריטריונים אשר בבסיסם שיקולים הומניטאריים חשובים וכי הוועדה הבין-משרדית קבעה שלא מתקיימות סיבות הומניטריות בגינן יש לאשר את הבקשה. לסיכום הרחיבו כי החלטה 2183 מסדירה מעמד באופן ארעי וחד פעמי לילדי שוהים שלא כדין ואינה מחליפה את נוהלי רשות האוכלוסין. ההחלטה לא חלה על הקטין מאחר שאינו מוגדר כשוהה שלא כדין ועל כן הקטין אינו עונה על התנאים שבה.

פסק הדין

ניתן בח' בטבת ה'תשע"ב, 3 ינואר 2012. השופטת נאווה בן אור דחתה את העתירה בנימוקיה הבאים: ראשית טענה כי מעמדו של בנה אינו מקנה לאם מעמד בארץ. אין לו כל קשר עם אביו הישראלי ושהותה שלא כדין של האם עם בנה לתקופה של ארבע שנים בארץ, לא יצרו זיקה מובהקת לישראל, בניגוד לזיקתו של הקטין למקום מוצאה של האם. הוסיפה כי אין להחיל על האם את החלטת ממשלה 2183, מאחר שהיא ובנה אינם עומדים בתנאי ההחלטה. החלטת הממשלה מסדירה את שהותם של ילדים שאינם אזרחי המדינה שתחילת שהותם של הוריהם הייתה כדין ובמהלך השנים נוצרה זיקה מובהקת שלהם לישראל. השופטת בן אור עוד הצהירה כי קבלת העתירה כמוה כאמירה כללית כי לכל הורה זר שנולד לו ילד הזכאי לאזרחות ישראלית צומחת זכות הומניטרית למעמד.

האם הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בפסק דין עע"ם 775/12-ב'[6] אשר ניתן בג' בשבט ה'תשע"ב, 27 בינואר 2012, השופט יורם דנציגר הצטרף לדעתה של השופטת נאווה בן-אור וקבע כי החלטה 2183 אינה חלה על עניינה של העותרת מאחר שבעת שנכנסה לישראל בפעם האחרונה, חל עליה צו הרחקה מן הארץ ועל כן לא ניתן לומר שנכנסה כדין. בנוסף, ההחלטה חלה על ילד השוהה בישראל שלא כדין ובמקרה זה מדובר בילד שהינו אזרח ישראלי. על פי פסיקתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, אין אזרחותו של הקטין מצדיקה מתן מעמד להורה.

בעקבות פסק הדין

עורך דין מתן חודרוב במאמרו "מעמד הורה מכוח ילדו", מציין את מדיניות משרד הפנים לפיה מעמדו של ילד זר אינו יכול כשלעצמו להעניק מעמד להורו ומוסיף כי בשנים האחרונות חל כרסום משמעותי במדיניות זו בשני מישורים עיקריים. המישור הראשון, החלטות ממשלה בענייני ילדי עובדים זרים – דן בהחלטת ממשלה 2183 אשר דנה במתן מעמד חוקי לשוהים שלא כדין בישראל מכוח מעמדם של ילדיהם שלא נולדו בישראל. המישור השני, פסיקת בתי המשפט - דן בשינוי המשמעותי החל במדיניות הנהוגה בבית המשפט וציין כי טובת הילד הינה מוחלטת וחד משמעית להמשיך ולחיות במולדתו, מדינת ישראל, עם שני הוריו, מדינה בה התערה ויצר קשרים חברתיים עמוקים. ציין פסקי דין בהם נקבע מעמד לשוהים שלא כדין בארץ מכוח מעמד ילדיהם דוגמת מתן מעמד לאמה של ילדה אזרחית ישראל שגדלה וחונכה בישראל על ידי שני הוריה.[7]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רובי נתנזון, לאה אחדות הפועלים החדשים : עובדים ממדינות זרות בישראל (1999).
  • אנאבל ליפסיק- פרידלנדר "מדיניות הענקת מעמד אזרחי במדינת ישראל : ילדי העובדים הזרים כמשל" מפנה: במה לענייני חברה, 56-57: 59-62, (2008).
  • Dr. Yaël Ronen, The Ties That Bind: Family And Private Life As Bars To The Deportation Of Immigrants 8, INTERNATIONAL JOURNAL OF LAW IN CONTEX 283,283-296 (2012).i
  • חנה פישר, עובדים זרים – תמונת מצב, מסגרת פורמלית ומדיניות ממשלתית, הפועלים החדשים: עובדים ממדינות זרות בישראל, תל אביב 1999.
  • פנינה מורג-טלמון ויעל עצמון (עורכות), נשים מהגרות בישראל. ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"ג.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עת"מ 27315-08-11 פלונית נ' משרד הפנים (2011)
  2. ^ חוק הכניסה לישראל, התשי"ב 1952
  3. ^ תיקון 9 לחוק הכניסה לישראל, התשס"א - 2011, ה"ח.
  4. ^ מסמך הוועדה הבין משרדית לגבי מעמד ילדי השוהים בלתי חוקיים ובני משפחותיהם בישראל (2010)
  5. ^ החלטת ממשלה 2183 מיום 1 באוגוסט 2010
  6. ^ עע"מ 775/12 פלוני נ' שר הפנים, (2012)
  7. ^ עו"ד מתן חודרוב- "מעמד הורה מכח ילדו" מעמד הורה מכח ילדו
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0