פידבולוצ'יסק
 | |
| בית עיריית פידבולוצ'יסק | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 טרנופול |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 7,977 (2006) |
| קואורדינטות | 49°31′N 26°7′E / 49.517°N 26.117°E |
פידבולוצ'יסק (באוקראינית: Підволочиськ; בפולנית: Podwołoczyska, פודבולוצ'יסקה; ביידיש: פּאָדוואָלאָטשיסק) היא עיירה בגליציה המזרחית, בנפת סאקלאט (Skałat), במחוז טרנופול, כיום במערב אוקראינה, על גדת נהר זברוץ', בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
בהסכם בין הקיסרות האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית הוחלט על סלילת מסילת ברזל שתקדם את המסחר בין שתי הקיסרויות. הוסכם שבצד האוסטרי תיסלל מסילת ברזל שתצא מלבוב ותגיע עד לנהר זברוץ', שם תפגש בגשר ובמסילת ברזל שיסללו הרוסים. סביב תחנת הרכבת שהוקמה ליד הגשר נבנתה העיר פודבולוצ'יסקה ב 1872. העיירה נועדה לשרת את תחנת-הרכבת שעל הגבול ודרכה הועברו סחורות לרוסיה וממנה לרחבי אירופה. מאחר שמסילות הברזל הרוסיות היו רחבות יותר ממסילות הברזל האירופאיות היה צורך לפרוק את הסחורות בהגיען לתחנת פודבולוצ'יסקה ולהטעינן מחדש מהצד השני של הגבול. לשם כך נבנה בעיר בית מכס והוקמו מחסנים גדולים. ליד התחנה נבנו בתי-מלון ובתי-מגורים ובהם שוכנו בין השאר סוכנויות מסחריות של שווייץ, אנגליה, צרפת וגרמניה וכן סוכנים ומתווכים של בתי-מסחר גדולים מרחבי האימפריה האוסטרית. מאות אלפי טונות של דגן, חומרי גלם וסחורות אחרות הגיעו אל תחנת פודבולוצ'יסק. העיר נודעה במיוחד כתחנת מעבר חשובה לסחר בביצים שיוצאו מרוסיה לאירופה. בעיר היו 32 מחסני ביצים, שבהם שומרו הביצים במי סיד, ובהם הועסקו מאות פועלים.[1]
גידולה של פודבולוצ'יסקה נבלם לאחר שנבנו בשנות ה-90 למאה ה-19 תחנות מעבר נוספות בגבול עם רוסיה. במלחמת העולם הראשונה נכבשה פודבולוצ'יסקה בראשית המתקפה הגדולה של צבאות רוסיה באוגוסט 1914, וכיבושה נמשך עד המהפכה הבולשביקית ב-1917. רוב אוכלוסייתה הוגלתה מן העיר ורבים מן הגולים לא חזרו יותר לעירם. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם קטן היקף סחר-החוץ של ברית-המועצות עם גליציה ועם מדינות האימפריה האוסטרית לשעבר. פודבולוצ'יסקה חדלה לשמש תחנת מעבר לסחר זה, וכך ירדה קרנה ופחתו אוכלוסייה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה העיירה עם פרווריה כ 7000 תושבים. 20% מהם פולנים, 20% אוקראינים ו 60% יהודים.[2]
יהודי פידבולוצ'יסק
היהודים היו ממייסדי פידבולוצ'יסקה ומראשיתה נמנו בה כ-70% יהודים. עם התארגנותה של קהילה יהודית בשנות ה-70 למאה ה-19 הוקמו גם מוסדותיה. כלכלתם של יהודי פודבולוצ'יסקה תאמה את כיוון התפתחותה של העיירה. מיעוטם של המפרנסים עסקו בשנים 1881- 1885 בחנוונות ובמלאכה ורובם עסקו במסחר הקשור באופייה של העיר - מקום מעבר לייבוא וייצוא, או בשירותים שניתנו לעוסקים בסחר זה. ערב מלחמת-העולם הראשונה, ב-1913, נשתנה המבנה המקצועי של יהודי פודבולוצ'יסקה והתקרב אל הממוצע בשאר עיירות גאליציה. והיה בו רוב לסוחרים ולבעלי מלאכה.[3]
הפעילות הציונית עד מלחמת העולם הראשונה
עוד ב-1895 התארגנו חוגים ציונים בפודבולוצ'יסקה. ב-1900 הוקם הארגון הציוני "דגל יהודה", שמנה ב-1905 מאה חברים שהקים חדר מתוקן שנסגר ב-1904. ב-1906 הוקם בפודבולוצ'יסקה סניף פועלי ציון ועברו אליו חברים רבים מן הסניף של הז'.פ.ס. - המפלגה הסוציאליסטית היהודית, שנתקיימה במקום מכבר. ב-1905 התארגן איגוד לאומי של עובדים במסחר ופועלים יהודים בשם "אחוה". ב-1907 נוסד איגוד "בנות ציון", שמטרתו העיקרית הייתה פעילות בתחום התרבות. בוגרי הגימנסיות והסטודנטים הקימו ארגון בשם "תקוה", שאליו הצטרפו חברים מקרב האינטליגנציה המקצועית. הארגונים הציוניים גילו פעילות ענפה בתחום התרבות, בעיקר במועדון "טוינבי-האלה", שהוקם ב-1902. באותו זמן נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית מיסודה של "שפה ברורה" ופעל חוג לדרמה וכן מקהלה.
בין שתי מלחמות העולם
בזמן הכיבוש הרוסי במלחמת העולם הראשונה גורשו כל יהודי העיירה לסקאלאט הסמוכה, ושם התגוררו בדוחק ובעוני. לאחר המלחמה שבו רק חלק מהיהודים לעיירה, ובסיוע הג'וינט השתקמה במעט הקהילה.
בין מלחמות העולם נמנו בעיירה 2,334 יהודים, כשני שלישים מתושביה, שינוי בולט לרעה חל בכלכלתם של יהודי פודבולוצ'יסקה בתקופה זו. ב-1926 כ 60% של תושבי המקום היהודים הוגדרו כמחוסרי פרנסה. כשכילתה דליקה מספר בתים וחנויות של יהודים בעיר ב 1929 נאלצה הקהילה לפנות לקהילות אחרות ולבקש עזרה למען שיקום הנפגעים. איגוד הסוחרים שבמקום הקים ב-1926 בנק למסחר ותעשייה במטרה לתת אשראי זול לסוחרים. ב-1929 הוקמה מחדש, בתמיכת הג'וינט. קופת גמילות חסדים שנתנה הלוואות לסוחרים זעירים ולבעלי-מלאכה נצרכים.
רוב יהודי העיר התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. לאחר סיום בית הספר היסודי המשיכו חלק מהתלמידים ללמוד בגימנזיות לבנים ולבנות בעיר המחוז טרנופול. היו שהמשיכו בלימודים אקדמיים בפוליטכניקום או באוניברסיטאות או באופן אוטודידאקטי והיו לבעלי מקצועות חופשיים: רופאים, רוקחים ועורכי דין. בשנות ה-1930 גברה האנטישמיות בפולין והממשלה הוציאה תקנות וצווים כנגד היהודים. הלאומנים הפולנים, בתמיכת הממשלה, קראו להחרים את חנויות היהודים ואת בעלי המלאכה היהודים. בפודבולוצ'יסקה אמנם לא ניכרה כל כך מגמת האנטישמיות אך אפשרויות הפרנסה של הצעירים היהודיים צומצמו מאוד, מה שהגביר את הנהירה לתנועות הנוער.
בגמר מלחמת-העולם הראשונה עמד בראש ועד הקהילה קומיסאר ממשלתי. לאחר הבחירות ב-1927 היה הרוב בוועד הקהילה בידי החרדים, שהיו נתונים להשפעתו של רב העיר. לעומת זאת לציונים הייתה השפעה ניכרת במועצת העירייה. בבחירות לעירייה ב-1927 נבחרו 26 יהודים מתוך 40 חברי מועצת העירייה, וב־1933 נבחרו, על-פי התקנון החדש, 6 יהודים מתוך 12 כלל הנבחרים. עם הנציגים היהודים נמנו 4 ציונים ו- 2 חרדים. בעיר היו מספר בתי כנסת: בית הכנסת המרכזי בו התפללו רוב יהודי העיר, בית הכנסת של מזרחי, בית המדרש של חסידי הרבי מצ'ורטקוב ובית המדרש של חסידי הרבי מהוסיאטין. בין שתי המלחמות התקיימו בפודבולוצ'יסקה סניפים של הציונים הכלליים,תנועת התאחדות, המזרחי, והמפלגה הרויזיוניסטית, כן פעלו ארגוני הנוער השומר-הצעיר, הנוער הציוני, בני עקיבא, בית"ר וגורדוניה. בבחירות לקונגרסים הציוניים צעדה רשימת המזרחי בראש ואחריה רשימת ארץ-ישראל העובדת. האחרונה לפי מספר הקולות בפודבולוצ'יסקה הייתה רשימת הרוויזיוניסטים. בחסותם של הארגונים הציוניים חודשה פעולתו של בית-הספר העברי המשלים וליד בית-הספר התקיימה ספריה. בעיירה פעלו שתי קבוצות כדורגל יהודיות מארגון מכבי, ומועדון-ספורט "הפועל", שהיה מסונף להתאחדות פועלי-ציון.[4] בתנועות הנוער הציוניות ובספריית הבונד התקיימו הרצאות על מגוון נושאים וביקורי התיאטרון היהודי מוורשה, בהנהלת אידה קמינסקה משכו קהל רב.
עם כיבוש האזור בידי ברית המועצות בספטמבר 1939 הופסקה פעילות התרבות ותנועות הנוער, כמו גם המסחר הפרטי בעיירה.
השואה
ב-7 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ותוך ימים אחדים ביצעו אוקראינים מקומיים פוגרום ביהודיה, תוך שריפת בתי הכנסת המקומיים, רצח מספר יהודים במקלות ובאבנים ושוד בתי היהודים בעיירה. רב הקהילה, יהודה באב"ד, ושני שוחטים, נצטוו להתפשט ולרקוד בפרהסיה, תוך גזיזת זקניהם.
בפקודת השלטונות הגרמניים הוקם יודנראט. בראשו הועמד עורך-הדין שולר. הגרמנים דרשו מהיודנראט לספק צוותי-עבודה ותשלומי קנסות. במרוצת הזמן אילצו את תושבי פודבולוצ'יסקה להתרכז בגיטו, שהקיף שטח לא גדול סביב הרחוב "רבנס גאס", אשר גודר בתיל דוקרני. הגיטו חוסל בספטמבר 1942 וכל יושביו גורשו לגטו זברז', ושם חלקו את גורל יתר יהודי המקום. במועד זה הוכרזה העיירה רשמית כ"נקייה מיהודים".
לאחר חיסול הגטו, הוקם בסמוך לעיירה מחנה עבודה, בשם "קאמיונקה 3" הכלואים היהודים עבדו בפרך במחצבות, בניפוץ אבנים, בסלילת דרכים ומסילות ברזל. רבים מתו מרעב ומטיפוס הבהרות שהפיל קורבנות רבים. כלואים אחדים סיכנו את חייהם וארגנו הברחת תרופות למחנה (בעזרת גרגוראשצ'וק הבעלים האוקראיני של בית- המרקחת היהודי לשעבר בפודבולוצ'יסקה). כן הוברח קמח מן הטחנה הסמוכה. בזכות הברחות אלו שופר מעט מצבם של היהודים במחנה. המחנה חוסל בליל 28.6.1943- 29: אנשי האס. אס. ירו ברוב הכלואים, כ־600 איש. הם נקברו בקבר-אחים בגבעת פייטלה (מחצית הקילומטר מן הגבול הפולני-רוסי הישן על הנהר זברוץ'). לא נותר בחיים אלא קומץ יהודים. ששולחו ב-10.7.1943 למרכז המחנה בקאמיונקי.
יהודים אחדים ממחנה פודבולוצ'יסקה הצליחו לברוח אל יערות הסביבה עוד קודם החיסול, והסתתרו שם במחפורות-עפר. חלקם ניצלו מן המלחמה. לאחר שחרור העיר בידי הצבא הסובייטי ב-7.3.1944 התגלתה קבוצת כלואי-מחנה לשעבר ויהודים אחרים, שהמלחמה עברה עליהם אצל איכרים בסביבה. אחדים מן הניצולים מתו כעבור זמן מה בטיפוס או מתשישות. מתושבי פודבולוצ'יסקה היהודים שרדו לאחר המלחמה כ־200 איש: הנחבאים שנזכרו לעיל, וכן קומץ שרידים ממחנות העבודה הגרמניים, ומספר יהודים ששהו בברית-המועצות או ששרתו בצבא הסובייטי. יהודים מעטים השתהו בעיירה זמן-מה לאחר המלחמה, ואחר כך נטשוה לעולם. כמה יהודים ניצלו בזכות הנוצרים המקומיים, שהחזיקו בבתיהם יהודים והושיטו להם עזרה, תוך סיכון חייהם.[5]
קישורים חיצוניים
ספר יזכור לקהילת פודוולוצ'יסקה והסביבה, בספריית העיר ניו יורק
- פודבולוציסקה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- פּוֹדבוֹלוצ'יסקה (Podwołoczyska), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- "פודבולוצ'יסקה", באתר השטעטל הווירטואלי
לקריאהנוספת
- פודוולוצ'יסקה והסביבה הוצאת ארגון יוצאי פודוולוצ'יסקה בישראל תשמ"ח מאי 1988 נוספת
הערות שוליים
- ^ נתנאל פרבר, ספר פודוולוצ'יסקה והסביבה, ארגון יוצאי פודוולוצ'יסקה בישראל, 1988, עמ' 11 - 15
- ^ ד"ר י. גילסון, ספר פודוולוצ'יסקה והסביבה, ארגון יוצאי פו'וולצ'יסקה והסביבה, 1988, עמ' 77
- ^ מרכז מורשת יהדות פולין פודבולוצ'יסקה
- ^ פודבולוצ'יסקה, באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- ^ פודבולוצ'יסקה, באתר מרכז מורשת יהדות פולין
