פנחס דשבסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פנחס דשבסקי

פנחס ס' דָשֶׁבְסקיכתיב יידי: דאשעווסקי; ברוסית: Пинхас Израилевич Дашевский;‏ 18791934?) היה סטודנט יהודי ופעיל ציוני ברוסיה, שביצע ניסיון התנקשות בחייו של אחד המסיתים העיקריים לפוגרום קישינב. מעשהו הותיר רושם עז בעולם היהודי.

דשבסקי נולד למשפחה יהודית מתבוללת בעיירה קוֹרוֹסְטִישֵׁב (Коростышев) שבפלך קייב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בשנת 1897 הצטרף לציונות, והיה ממייסדי אגודת סטודנטים ציונית-סוציאליסטית אקטיביסטית בקייב. בשנת 1902 הגיע לעיר קובל שבווהלין שם עסק בהוראה פרטית.

בעקבות הפרעות קישינב (1903), שגרמו זעזוע בעולם היהודי ושבעקבותיהן נשמעו קריאות רבות להתקוממות יהודית, פרסם עם חבריו מכתב הקורא ליהודי רוסיה להתעורר להתנגדות ולהגנה עצמית. לאחר מכן, החליט דשבסקי לנקום את נקמת הנרצחים בעצמו, נסע לסנט פטרסבורג ותקף בסכין את העיתונאי האנטישמי פאוול קרושבאן (Pavel Krushevan), מבכירי האימפריה הרוסית. אחרי התקיפה הסגיר עצמו לידי המשטרה.

דשבסקי נשפט לחמש שנות עבודת פרך, אולם עורך הדין היהודי ישראל גרוזנברג, שהיה פעיל למען זכויות היהודים ברוסיה, הצליח להמתיק את גזר דינו, ודשבסקי שוחרר מכלאו ב-1906. לאחר שיחרורו דשבסקי חזר לקובל, נשא לאשה את בת העיר אנה שנקר שם נולדה להם בת יחידה בשם רוזיה.

בשנת 1910 ביקר בארץ ישראל, והתקבל בלבביות על ידי היישוב. שב לרוסיה, והשלים את לימודיו כמהנדס כימי. נשאר נאמן לציונות, וכך לאחר מהפכת אוקטובר נאסר בידי השלטונות הסובייטים, הורשע בפעילות ציונית ונידון לגלות בסיביר. נפטר בכלא, בגיל 56.

על שמו נקרא רחוב בעיר תל אביב.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מנדל זינגר, פנחס דשבסקי: פרק מגבורת ישראל בגולה, הוצאת הקונגרס היהודי העולמי, 1973.
  • המהפכה וטרור, עמ' 176.
  • האנציקלופדיה העברית, כרך י"ג, עמ' 222.
  • ספר תולדות ההגנה, כרך ב', חלק ראשון, עמ' 160–161.
  • ספר הגבורה/ישראל היילפרין, חלק ג', הוצאת "עם-עובד" תש"י, עמ' 28-35.

קישורים חיצוניים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0