פקטורי רקורדס
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים |
אלן ארסמוס מרטין האנט פיטר סאביל טוני וילסון |
| תקופת הפעילות | 1978–הווה (כ־46 שנים) |
פקטורי רקורדס (באנגלית: Factory Records) הייתה חברת תקליטים עצמאית בריטית, שנוסדה בעיר מנצ'סטר ב-1978 והתמחתה במוזיקה אלטרנטיבית ואלקטרונית. בין הלהקות שהיו חתומות בחברה היו ג'וי דיוויז'ן, ניו אורדר והאפי מאנדייז.
היסטוריה
במאי 1978 הקימו מגיש הטלוויזיה טוני וילסון והאמרגן אלן ארסמוס במנצ'סטר מועדון בשם "פקטורי", בו הופיעו להקות מקומיות, רובן להקות פאנק ופוסט פאנק. את כרזות הפרסום למועדון עיצב פיטר סאביל. בספטמבר אותה שנה החליטו השלושה להוציא אלבום אוסף בהשתתפות הלהקות שהופיעו במועדון. אליהם הצטרפו מנהלה של להקת ג'וי דיוויז'ן, רוב גרטון, והמפיק המוזיקלי מרטין האנט, והחמישה הקימו את חברת התקליטים, שמשרדה שכן בדירתו של ארסמוס בעיר.
לאחר יציאת אלבום האוסף בתחילת 1979, הוציאה החברה כמה סינגלים, וביוני אותה שנה יצא האלבום המלא הראשון של החברה: Unknown Pleasures, אלבום הבכורה של ג'וי דיוויז'ן. במאי 1980 התאבד בתלייה סולן הלהקה איאן קרטיס, ולאחר מותו הופיעו שירה של הלהקה Love Will Tear Us Apart, שהפך ללהיט בבריטניה, והאלבום Closer. חבריו של קרטיס החליטו להקים להקה חדשה בשם ניו אורדר, כאשר סגנון הפוסט פאנק שאפיין את להקת האם התחלף בדאנס ובסינת'פופ - שינוי שסימן את המשך הדרך של החברה.
ב-1982 הקימה החברה בשיתוף ניו אורדר את מועדון ההסיינדה, במבנה ששימש בעבר מפעל טקסטיל. המועדון משך קהל רב והפך מזוהה עם סגנונות הטכנו והאסיד האוס, אך הפסיד כסף רב, בין היתר בשל מחירי הכניסה והאלכוהול הנמוכים. בשלב זה כבר פרשו האנט וסאביל מהחברה בשל מחלוקות כספיות, אם כי שניהם שבו לעבוד אתה בהמשך.
בשנים הבאות נהנתה החברה מהצלחתן של ניו אורדר (ששירה Blue Monday הפך ב-1983 ללהיט בינלאומי) והאפי מאנדייז (שהוציאה את אלבומה הראשון ב-1985), והשתמשה בכסף שהכניסו שתי הלהקות כדי לממן פעילויות רווחיות פחות. אך ב-1992 נקלעה החברה לקשיים כלכליים קשים, לאחר שהאפי מאנדייז נשלחו להקליט אלבום בברבדוס (ולאחר מכן סירבו להעביר לחברה את סרטי ההקלטה) וניו אורדר הקליטו אלבום בעלות של 400 אלף ליש"ט. בנובמבר אותה שנה הכריזה החברה על הליך פירוק.
ב-1994 ניסה טוני וילסון להחיות את החברה, בשיתוף פעולה עם חברת לונדון רקורדס, בשם Factory Too. כשמאס בהגבלות שהוטלו עליו, הקים את חברת Factory LTD, ואחריה את חברת F4, שנסגרה בתחילת 2007, כאשר וילסון גילה שהוא חולה בסרטן. הוא מת ב-10 באוגוסט באותה שנה.
מועדון ההסיינדה נסגר ב-1997, ונהרס זמן קצר לאחר מכן.
בשנת 2002 יצא הסרט העלילתי Hour Party People 24 (בעברית: "אנשי המסיבות"), שעסק בפקטורי ובמועדון ההסיינדה. הדמות הראשית בסרט התבססה על דמותו של וילסון.
במהלך השנים יצאו כמה ספרים שעסקו בסיפורה של החברה, אחד מהם מאת בסיסט ניו אורדר, פיטר הוק.
מספרים קטלוגיים
מאפיין ייחודי של החברה היה העובדה שלא רק סינגלים ואלבומים שהוציאה סומנו במספרים קטלוגיים (FAC בצירוף מספר), אלא גם פעילויות נוספות שהיו קשורות בחברה, בהן כרזות פרסום (הראשונה בהן קיבלה את המספר הסידורי FAC1), מסיבות, אתר האינטרנט של החברה, מועדון ההסיינדה, חתול, התערבות שערכו וילסון וגרטון ואף ארון הקבורה של וילסון.
עיצוב גרפי
רבות מעטיפות התקליטים שהוציאה פקטורי, כמו גם כרזות הפרסום שלה, עוצבו על ידי פיטר סאביל, שהיה גם אחד מבעלי החברה, וסגנונו המינימליסטי הפך מזוהה אתה. אחת העטיפות המפורסמות שעיצב הייתה זו של Unknown Pleasures, אלבומה הראשון של ג'וי דיוויז'ן, שכללה איור מתוך ספר אסטרונומיה שהופיע בצבע לבן על רקע שחור. עטיפת אלבומה השני והאחרון של הלהקה, Closer, הציגה צילום של גופה באחוזת קבר, ועוררה סערה מאחר שהאלבום יצא זמן קצר אחרי התאבדותו של הסולן איאן קרטיס (אף שהעטיפה עוצבה לפני מותו). הסינגל Blue Monday של ניו אורדר יצא בעטיפה מיוחדת בצורת דיסקט, שנטען כי עלויות הייצור שלה גרמו לחברה להפסיד כסף על כל עותק שנמכר, אף כי כנראה אין בכך אמת. לאחר מותו של טוני וילסון, עיצב סאביל את המצבה שהונחה מעל קברו.
