צבא מצרים העתיקה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
הצבא המצרי בתקופה העתיקה הורכב משני חילות עיקריים - חיל הרגלים, שהתחלק לקל ולכבד, ומרכבות. את שריון הקשקשים והמרכבות אימצו המצרים מיריביהם, החיקסוס.
הממלכה העתיקה והתיכונה
לא נמצאו עדויות רבות העוסקות בצבא היבשתי המצרי מהתקופה שלפני פלישת החיקסוס. עיקר הצבא נשען על הצי שפעל בנילוס ורוב מסעי המלחמה התנהלו בצמוד לנתיב הנהר. הצי נהנה ממעמד הבכורה, יחסית לצבא היבשה, והפיקוד עליו נמסר לעיתים קרובות לנסיכים מבית המלוכה. ידוע שלא היו למצרים פרשים או מרכבות. הצבא כלל חיל רגלים קל וכבד, כאשר חימושו העיקרי של החי"ר הכבד הייתה החנית ואילו החי"ר הקל חומש בקשתות. בתקופת הממלכה התיכונה היוו הקשתים לפחות מחצית מהצבא. מצרים הייתה מחולקת ל"נומים" או שבטים, וכל נום היה צריך לספק מספר מגויסי חובה. בנוסף למיליציה זו, גייסו המצרים שכירי חרב רבים, בעיקר מלוב ונוביה.
הצבא אורגן בשיטה העשרונית עם יחידות בנות 100, 600, 1,000, 2,000 ו-3,000 איש. הצבא כלל, ככל הנראה, בין 10,000 ל-13,000 חיילים שהיו מחולקים לשני גייסות גדולים בני 5,000 לוחמים כל אחד ומשמר אישי של המלך. הגייסות קיבלו את שמות האלילים, כך, נקרא הגייס הראשון "גייס רע" והשני "גייס אמון". החיילים שגויסו נשארו לשרת בצבאו של פרעה עד יום מותם. עד כמה שידוע, לא שימש הצבא למסעות כיבושים והתרכז בבעיות הפנים. כל זה השתנה לאחר פלישת החיקסוס.
החיקסוס הצליחו להביס את המצרים בעזרת המרכבות ושלטו במדינה כ-150 שנה (בין המאה ה-18 למאה ה-16). גירוש החיקסוס פתח תקופה חדשה בתולדות מצרים - הממלכה החדשה.
הממלכה החדשה
החיקסוס הביאו כמה חידושים - שריון הקשקשים ואת הקשת המורכבת, אך השינוי החשוב יותר היה הכנסתו של חיל חדש, חיל המרכבות. בדומה לתקופות הקודמות, סיפק כל נום את מכסת מגויסי החובה, אך הפעם גויסו החיילים לתקופה קצובה, שבסופה חזרו לביתם. השיטה החדשה היטיבה עם הצבא מכיוון שסיפקה בסיס איתן לחיילי מילואים מאומנים.
ארגון הצבא
בתחילת הממלכה החדשה, בתקופת הארמהב (1340 - 1320 לפנה"ס) עדיין כלל הצבא שני גייסות בלבד, אך בתקופת יורשו, סטי הראשון (1318 - 1298 לפנה"ס), גדל הצבא לכדי שלושה גייסות שקיבל את השם "סת". רעמסס השני הכניס גייס נוסף ובזמן מסוים אחרי 1288 לפנה"ס גדל הצבא לכדי חמישה גייסות.
הארגון התנהל עדיין על פי השיטה העשרונית, כאשר על כיתה בת 10 חיילים פיקד חייל ותיק, שאפשר לקרוא לו "סמל", אם משתמשים בטרמינולוגיה מודרנית. כיתות כונסו למחלקות בנות 40 חיילים תחת פיקודו של "מהן" וארבע או חמש מחלקות היו פלוגה תחת פיקודו של "אטן". הפלוגות כונסו לגדודים בני 500 איש כל אחד, תחת פיקודו של "מר", אשר בתורם התכנסו לגייסות בני 5,000 לוחמים כל אחת תחת פיקודו של "האוט". פרעה היה המפקד הראשי של הצבא ובדרך כלל הובילו בקרב. בניו הופקדו על האגפים או על החילות.
חילות הצבא
חיל הרגלים
בתקופת הממלכה החדשה השתנה לא רק גודלו של הצבא, אלא גם חימושו. הצבא קיבל מספר חילות חדשים - המרכבות והקלעים. הקשתים המצרים היו בין הטובים בעולם העתיק, וישנם תגליפים רבים בהם נראים מצרים המתאמנים בירי בחץ וקשת. החנית נותרה נשקו העיקרי של החייל הרגלי הכבד שצויד גם בגרזן, קופיש (מעין חרב קצרה ומעוקלת) או חרב כופש (חרב עם להב דמוי מגל) כנשק מסייע. מהממצאים הארכאולוגיים עולה, שהחי"ר הכבד לחם במבנים צפופים, הדומים מאוד לפלנקס היוונית.
גם חיל השכירים גדל מאוד. לצד הנובים והלובים של הממלכה העתיקה והתיכונה גויסו פלשתים, כנענים ושרדן. השכירים שמרו בדרך כלל על כלי נשקם ולבושם המסורתי והרכיבו חטיבה נפרדת בצבא המצרי. עם הזמן, החלה מצרים לשקוע ויחד עם השקיעה הכלכלית שקע גם הצבא. מספר הגייסות הצטמצם, אם כי הם עדיין שמרו על המבנה ההיררכי. לצד צמצום הצבא, עלה אחוז שכירי החרב וכך, עם התגברות המשבר הכלכלי, לא היה בידי הפרעונים את האמצעים להחזיק חיל שכירים גדול ומצרים נכבשה על ידי אשור במאה ה-7 לפנה"ס.
חיל המרכבות
צבאו של תחותמס השלישי (1490 - 1426 לפנה"ס) הורכב בעיקר מחיל רגלים, עם כמה מרכבות, שהיו חלק אינטגרלי מגדודי הרגלים. מאה שנים לאחר מכן, הגיע תור הזהב של המרכבות. מספרן גדל והן היו לחיל נפרד. תעודות שנתגלו מתארות יחידות בנות 10, 30 ו-50 מרכבות. שלוש עד חמש פלוגות של מרכבות היוו "גדוד" בן 150 מרכבות, שכונסו לחטיבה בת 500 מרכבות שסופחה לכל גייס של חיל רגלים. המרכבה המצרית הייתה קלה מאוד והיו בה רק שני לוחמים - נהג וקשת או מטיל כידונים. לפחות אחד החיילים היה מוגן בשריון קשקשים חלקי.
המרכבה המצרית התפתחה מהמרכבה הכנענית של החיקסוס. המצרים חיזקו את המרכבה הכנענית בלי לאבד את כושר התמרון שאפיין אותן, דבר שהושג על ידי שינוי מבנה הגלגלים - במקום ארבעה חישורים עשו המצרים שימוש בגלגלים בעלי שישה חישורים. שינוי נוסף היה הזזת הציר לחלקה האחורי של המרכבה. לצד המרכבות הופעל חי"ר קל שתפקידו היה לסייע למרכבות בעזרת מטחי חצים והטלת כידונים. כמו כן, היו הרגלים הקלים מסוגלים להשמיד צוותי מרכבות של האויב שנפגעו כבר על ידי המרכבות המצריות.
תפקידיו העיקריים של החי"ר הקל היו לוחמה נגד מרכבות האויב, תמיכה בחי"ר הכבד ובמקרה הצורך אף שבירת מערכי החי"ר של האויב במטחי חצים. בדומה למרכבות הכנעניות, היה כלי הנשק העיקרי של המרכבות המצריות החץ והקשת.
שכירי חרב
בדומה לצבאות אחרים בעולם העתיק העסיקו המצרים שכירי חרב רבים, אך אין לראותם במנותק מהחברה המצרית. שכירי החרב לא היו מנותקים מהחברה ולא נלחמו רק תמורת בצע כסף. שכירי חרב רבים, במיוחד השרדן, נטמעו בחברה המצרית ואין עדויות למרד שכירי חרב או ניסיון השתלטות על מצרים על ידם, כפי שקרה לא אחת בהיסטוריה במקומות אחרים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב אברהם קוסמן, "סוס ורוכבו רמה בים" חיל המרכבות המצרי לאור פסוקי המקרא והממצאים הארכאולוגים. "קולמוס", ניסן תשס"ט
- Spalinger, Anthony J. War in ancient Egypt. John Wiley & Sons, 2008. מסת"ב 0470777508
קישורים חיצוניים
- צבא מצרים העתיקה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
