צבי לוין
צבי לוין (30 במאי 1911 - 26 באוקטובר 2000) היה פעיל ציבור, תעשיין וחזן ישראלי. הוא כיהן פעמיים כנשיא גדול של הלשכה הגדולה למדינת ישראל של הבונים החופשים בישראל, שימש עורך "הבונה החופשי" במשך 17 שנים, וחיבר את הספר "הבניה החפשית היא דרך חיים". לוין הוא יקיר העיר תל אביב-יפו.
ביוגרפיה
לוין נולד בירושלים בג' בסיוון ה'תרע"א לאביו אליהו מיכל בן-ציון שעלה מרוסיה בסוף המאה ה-19 ולאמו דבורה[1] מצאצאי הגאון מווילנא, שמשפחתה התגוררה בארץ ישראל מאז אמצע המאה ה-19[2]. בילדותו התגורר בשכונת אבו בסל, למד בחדר בבית ישראל ולאחר מכן בתחכמוני, כולם בירושלים. בעת מלחמת העולם הראשונה היגר עם משפחתו לדמשק, שם למד בבית הספר העברי בהנהלת יהודה בורלא ובבית הספר אליאנס הצרפתי. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה והשיבה לתל אביב נמנה עם מייסדי "חוגי הנוער הלאומי" בתל אביב (שהצטרפו אחר כך לבית"ר). ערך את העיתונים "אבוקה" ו"משואות", ואת מדור הספורט בעיתון "המשקיף". סייע לאביעזר ילין בעריכת העיתון "המכבי", וייסד את שבועון הספורט הראשון בישראל "הספורט הלאומי". במקביל היה פעיל בתנועת "מכבי", וכמזכיר הסניף התל אביבי של התנועה סייע רבות בהכנות למכבייה הראשונה.
הצטיין מילדותו במוזיקה, הן בנגינה והן בזמרה. בבית-הספר היסודי ניגן בחצוצרה בתזמורת בית הספר ושר במקהלה. בבית-הספר התיכון החל לעבור לפני התיבה, ותוך כמה שנים היה לחזן, במשך השנים עסק בזמרה ובחזנות כמקצוע משני. הוא למד אצל המנצח ליאו ליוב, החזן זבולון קוורטין ואחרים, ונודע בקול הבריטון שלו ובסגנונו המיוחד בתפילה. במקביל למד פיתוח קול וזמרה.
כששהה המנצח המפורסם ליאו ליוב בארץ הצטרף, יחד עם אחיו הצעיר דב לוין, למקהלה שלו, והיה הסולן שלה כל שנות קיומה. שימש כחזן שני לחזנים קוורטין ויצחק מן שהתפללו בתל אביב[3]. שנים רבות עסק בחזנות והופיע בתפילות בתל אביב ובירושלים והיה חבר פעיל בוועד ארגון החזנים בישראל.
ב-1947 יצא לארצות הברית, שם הופיע כחזן וכזמר וזכה להצלחה.
כאשר זכה בתואר יקיר העיר תל אביב בשנת 1984, נתבקש לשאת דברים בטקס, אך בחר לשיר את יצירתו של קוורטין ל"אבינו מלכנו זכור כי עפר אנחנו"[3].
עיקר מקצועו היה ענף הדפוס, אליו נכנס בשנת 1940, בדפוסו של משה שהם בתל אביב. תוך זמן קצר היה למנהל הדפוס ובמשך השנים נחשב לאחד המומחים הראשונים במעלה במקצוע הדפוס. הקים וייסד את דפוס "אבוקה" שהתמחה בהוצאה לאור של ספרי חוק ומשפט וספרים בערבית.
לוין היה אחיו של שופט בית המשפט העליון וחבר מסדר הבונים החופשים, דב לוין. בשנת 1935 נישא לבת שבע לבית פלדמן. לשניים נולדו בת ובן. בנם הוא המתרגם והמשורר עמשי לוין.
נפטר בתל אביב בכ"ז בתשרי ה'תשס"א.
בניה חפשית
את אידאולוגיית הבנייה החפשית קיבל מאביו - אליהו מיכל בן-ציון לוין, שקודש למסדר בדמשק והיה ממקימי לשכת חירם. הוא הצטרף לבונים החופשיים ב-17 בנובמבר 1937, בלשכת חירם, יחד עם אחיו אריה. בשנת 1958 נבחר לנשיא לשכת חירם. והוא נבחר לנשיא גדול של הלשכה הגדולה למדינת ישראל בפעם הראשונה באוקטובר 1974 ובפעם השנייה באפריל 1976. כמו כן ערך במשך 17 שנים, את העיתון הרשמי של המסדר, "הבונה החופשי", והגה ויזם את הקמת לשכת הלואיסים "עלומים" (ב-1968) והיה אף נשיא בה בתחילת דרכה (1969-1970).
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "צבי לוין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5662
- אילן היוחסין של צבי לוין
הערות שוליים
- ^ ממשפחת נטקין
- ^ דוד תדהר (עורך), "אליהו-מיכל (בן-ציון) לוין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1472
- ^ 3.0 3.1 עקיבא צימרמן, "מי היה החזן צבי לוין", לשמוע אל הרינה ואל התפילה
