צדק בין-דורי
צדק בין-דורי (על פי האקדמיה ללשון: הוגנוּת בין-דורית[1]) הוא מושג המופיע בדיונים תאורטיים ומעשיים בתחומי הכלכלה, מדעי המדינה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, מדעי הסביבה ובפוליטיקה. ההקשר המרכזי בו נידון המושג הוא בדילמות בפניהן ניצבות ממשלות וחברות כאשר האמצעים המיטביים להגברת הרווחה של אוכלוסיית ההווה כרוכים בסיכונים משמעותיים לרווחת דורות העתיד.
הקשרים של צדק בין-דורי
המושג צדק בין-דורי נפוץ בהקשרים שונים כמו דיונים על מדינת הרווחה, איכות הסביבה, חינוך, בריאות, ודיור, ויש לו היבט כלכלי והיבט סביבתי. בהיבט הכלכלי, ממשלות מקבלות החלטות על הקצאת משאבים ונטילת עולות כלכליים באופן שמשפיע על אוכלוסיית העתיד. למשל כאשר מדינה לוקחת הלוואה גדולה כדי לממן הוצאות בהווה, הנטל על החזרת החוב בתוספת הריבית יושט על אזרחי העתיד, לפעמים אף דורות רבים קדימה.[2] בהיבט הסביבתי, מדינות גורמות נזקים ארוכי טווח ולעיתים אף בלתי-הפיכים לכדור-הארץ, עקב ניצול משאבי טבע מתכלים ותוך ייצור מוגבר של זיהום אוויר, פסולת וגזי חממה. נזקים אלו נגרמים כחלק מהצמיחה התעשייתית שנועדה להגביר את רווחת אוכלוסיית ההווה. לנזקים הסביבתיים שאנו מותירים לדורות העתיד צפויות השלכות כלכליות כגון הוצאות גבוהות יותר על שירותי בריאות שיידרשו כדי להתמודד עם נזקי הזיהום, הוצאות גבוהות לשיקום ויצירת "ריאות ירוקות", תיקון נזקי ההתחממות הגלובלית ועוד.[2]
צדק חלוקתי בין-דורי בחקר הכלכלה
לפי פרופסור פרטה דסגופטה (אנ') הכלכלה המודרנית העוסקת בשאלות של מידול וההערכה של חלוקת הטובין והנטל בין הדורות מתבססת על התיאוריה והמבנה המתמטי שהוצגו על ידי המתמטיקאי, הכלכלן והפילוסוף פרנק רמזי, ועל הפיתוחים למבנה זה שהציע הכלכלן זוכה פרס נובל טיאלינג קופמאנס.[3] רמזי העלה את השאלה "איזה חלק מהתוצר על מדינה לחסוך עבור העתיד?". דסגופטה טוען שהתיאוריה של רמזי מנוסחת במושגים של תועלת, אך ניתן להמיר אותם ללא פגיעה בתוכן ובתוצאות למושג הרווחה המודרני. לפי התיאוריה, בפישוט, כדי להגיע לאיזון מהווה צדק בין-דורי, על כל דור לצרוך ולחסוך על-פי משוואה הממקסמת את כלל הרווחה הבין-דורית, וזו מחושבת על ידי סכימה של רווחת הדור הנוכחי וכל הדורות העתידיים לבוא אחריו. תחת ההנחה שכל דור אכן ינהג כקודמו, ייווצר שיווי-משקל נאש במשחק שאינו שיתופי (תחת ההנחה שכל דור פועל לבדו מבלי לתקשר עם הדורות שלפניו או אחריו).
ביקורות רבות מועלות עד היום על טענתו הנורמטיבית של רמזי לפיה על כל דור להעניק משקל זהה לרווחתו שלו ולרווחת הדורות שבאים אחריו (פורמלית, טענתו באה לידי ביטוי בכך שלא נעשה היוון לתועלות דורות העתיד)[3], והמחקר בתחום עוסק בשאלות כגון, כיצד ניתן להשוות בין תועלת או רווחה של אנשי ההווה לזו של אנשי העתיד, אילו הנחות ניתן להניח על משתנים דמוגרפיים והעדפות של דורות העתיד, ומהו המשקל המוסרי שראוי להעניק לתועלת דורות עתידיים על-פני דורות הווה, כיצד ניתן למדוד ולהעריך על-פני זמן את הטובין והנזקים שדור משאיר לממשיכיו.
צדק בין-דורי בעולם
צדק בין-דורי בהכנסה ובתעסוקה
בארצות-הברית מקובל לדון במושג צדק בין-דורי בהקשר של "החלום האמריקאי" – ההזדמנות שניתנת לכל פרט להצליח ולהתקדם כלכלית וחברתית ללא קשר לעברו או לנכסים איתם הגיע לארצות-הברית. עד סוף המאה העשרים, הייתה מוסכמה בקרב כלכלנים שהצלחה כלכלית ומעמד חברתי בארצות-הברית מושגים ומופסדים על ידי הפרטים בכל דור, עם קשר חלש יחסית בין הסטטוס הכלכלי של ההורים לזה של ילדיהם.[4]
משנות ה-90 של המאה ה-20 החלו להתגלות טעויות מדידה במחקרים עליהם התבססה המוסכמה לעיל. רוב הטעויות נבעו מדיווחים לא מדויקים של הכנסות הפרטים והיעדר נתונים מהימנים. גילויים אלו הובילו לגל של מחקרים אמפיריים מחודשים אשר הצביעו על קורלציה בין-דורית משמעותית בין המעמד הכלכלי של הורים וילדיהם בארצות הברית.[5][6][7] הכלכלנים סמואל בואלס (אנ') והרברט גינטיס (אנ') בחנו את הגורמים המנבאים את מעמדו הכלכלי של אזרח בארצות הברית, וממחקרם עולה שהגורם המשמעותי ביותר על מעמדו הכלכלי הצפוי הוא מעמדם הכלכלי של הוריו – יותר ממשתנים אחרים שנבחנו כגון מוצא, שנות השכלה ו-IQ.[4]
בעשורים האחרונים גובר העיסוק בפערי אי-שוויון כלכלי והזדמנויות לניידות חברתית לאורך חייו של יחיד כמאפיינים של צדק בין-דורי. מחקר מ-2017 בחן את השינויים ברמת "ניידות ההכנסה האבסולוטית" (absolute income mobility) בארצות-הברית בין דורות ההורים והילדים שנולדו החל משנת 1940 ועד לשנת 1984. המחקר מצא ששיעור הילדים שהרוויחו יותר מהוריהם ירד מקרוב ל-90% עבור מי שנולדו ב-1940 לכ-50% עבור מי שנולדו ב-1980.[8] ניתוח הנתונים הראה שהסיכויים של ילדים בארצות הברית להגיע לרמת הכנסה גבוהה יותר מזו של הוריהם, וכן מהחציון של דור הוריהם, יורד בעקביות החל משנות ה-70 של המאה העשרים. הגורם המשפיע ביותר על הירידה ברמת ניידות ההכנסה האבסולוטית הוא הגידול בפער אי-השוויון הכלכלי באוכלוסייה בכל דור. נמצא שגידול בתמ"ג לבדו לא מספיק כדי להחזיר את ניידות ההכנסה האבסולוטית לרמתה בעשורים שלאחר מלחמת העולם הראשונה; עם זאת, פיזור שוויוני יותר של הגידול בתמ"ג בין שכבות האוכלוסייה צפוי לתקן יותר מ-70% מהירידה בניידות ההכנסה.
בישראל
נציב הדורות הבאים – בישראל פעלה בין השנים 2001–2006 נציבות הדורות הבאים, גוף ממשלתי שהיה אמון על צורכי הדורות הבאים בדומה למדינות רבות, ביניהן שוודיה, הולנד, פינלנד, קנדה, אוסטרליה וגרמניה. הנציבות סיימה את פעילותה בשנת 2006 עם סיום כהונתו של הנציב הראשון, השופט בדימוס שלמה שהם. בשנת 2010 אושרה במליאת הכנסת הצעת חוק לביטול מוסד הנציבות. שתי הסיבות העיקריות שהועלו על ידי הכנסת לביטולה של הנציבות היו העלות התקציבית הכרוכה בפעילותה, ותחושתם של חברי הכנסת שהנציבות קיבלה סמכות עודפת להתערב בפעילותם.[9] מאז ביטול הנציבות עולות בציבור הישראלי דרישות להחזרתה, אך דרישה זו לא עולה כסוגיה מרכזית בשיח הפוליטי וכן לא במצעי המפלגות המתמודדות בבחירות.[10][11]
צדק בין-דורי והשכלה – אחד הגורמים המשפיעים על מוביליות חברתית ושוויון הזדמנויות, בחתך תוך-דורי ובין-דורי, הוא משך ואיכות ההשכלה מגיל מוקדם. בישראל, בה מערכת החינוך הייתה מחולקת למספר זרמים אתניים ודתיים עוד לפני הקמת המדינה, ונותרה מפולגת למספר זרמים המתח בין עקרון שוויון ההזדמנויות בחינוך לבין עקרון הפלורליזם עולה רבות בסדר היום הציבורי, יחד עם הטענה שהפער באיכות ההשכלה שניתנת בזרמי החינוך הממלכתי והעצמאי השונים מנציח פערים חברתיים-כלכליים למשך דורות קדימה. במחקר משנת 2019 נבחנה מידת הניידות החינוכית האבסולוטית בין דורות הורים וילדים בישראל בין השנים 1985–2013, וכיצד מידת הניידות משתנה כתלות במגדר ומגזר אתני – יהודים-אשכנזים, יהודים-מזרחיים וערבים. המחקר הראה שהסיכוי שישראלי בדור הנוכחי יחזיק בתואר אקדמי גבוה פי יותר משניים מאשר זה שהיה להוריו – 29% למול 12% בהתאמה. לצד זאת, המחקר מראה כי סיכויים אלו שונים משמעותית בהסתכלות בחתך אתנו-דתי, עקב ההבדלים המשמעותיים בנקודת הפתיחה של סיכויי ההורים לרכישת תואר אקדמי במגזרים השונים: במגזר הערבי, היחס הוא 14% בעלי תואר אקדמי בדור הילדים למול 2% בלבד בדור הוריהם; במגזר היהודי-מזרחי היחס הוא 21% למול 4% בהתאמה; ובמגזר היהודי-אשכנזי היחס הוא 47% למול 26% בהתאמה. המחקר גם מצא הבדלים בשיעור הניידות החינוכית הכללית בין המגזרים. שיעור האזרחים שלהוריהם לא היה תואר אקדמי אך להם יש תואר אקדמי הוא הגבוה ביותר במגזר היהודי-אשכנזי (28%), לאחר מכן במגזר היהודי-מזרחי (18%) ולבסוף במגזר הערבי (13%) – זאת על אף שהפוטנציאל התאורטי לשיעור מוביליות חינוכית במגזרים הערבי והיהודי-מזרחי גבוהה יותר משום שמלכתחילה שיעור ההשכלה האקדמית של ההורים היה נמוך יותר מבזה של האוכלוסייה היהודית-אשכנזית.[12]
צדק בין-דורי ומשאבי טבע – סוגיה מרכזית בדיון על צדק חברתי וסביבתי היא הניצול של משאבי טבע מתכלים. כאשר מדינה או קבוצה מחליטה לנצל משאב טבע כגון ימה, מחצב או יער – היא פוגמת בשלמותו, בתרומה שלו למערכת האקולוגית ולאסתטיות המרחב הציבורי כדי להפיק ממנו רווח. הביקורת המרכזית על ניצול מדיני של משאבי טבע היא שמשאבים אלו הם בחזקת האינטרס המשותף של 'נחלת הכלל', וככאלו הם שייכים לקהילה רב-דורית, היוצרת מחויבות לשימורם לטווח הארוך.
בעשורים האחרונים הובלו בישראל מספר מאבקים ציבוריים נגד ניצולם של משאבי טבע, הבולטים ביניהם הם המאבק נגד הבנייה בחופים בישראל, המאבק נגד זיהום וייבוש ים המלח, והמאבק נגד מתווה הגז. במהלך המאבק נגד מתווה הגז נטען ש"הגז שייך לציבור", בכלל זאת גם לדורות הבאים. הבסיס לטענה זו היה שיקולים מוסריים וכלכליים של צדק בין-דורי. התפיסה ש"הגז שייך לציבור" התרחבה במהלך המחאה והובילה לדרישה להקמת קרן ייעודית מרווחי הגז שתממן פרויקטים חברתיים, וליצירת קרן חיסכון ארוך-טווח שתעמוד לרשות הדורות הבאים. ההשראה לדרישה זו הייתה תקדים הנהוג על-פי המודל הנורווגי בו רווחי הנפט מהים הצפוני מנוהלים בקרן למען דורות העתיד. בעקבות המאבק הציבורי הועבר בשנת 2014 חוק "קרן לאזרחי ישראל, תשע"ד-2014" הקובע את הקמת "קרן לאזרחי ישראל" הידועה גם בתור קרן העושר, שנועדה לנהל את הכנסות המדינה מהיטל רווחי נפט וגז "בראייה כלכלית ארוכת טווח לשם השאתם ובמטרה לאפשר את המשך קיומה של הקרן לדורות רבים". עם זאת, נכון לדצמבר 2020 הקרן טרם הופעלה, דבר הגרר ביקורת ציבורית כנגד הממשלה מטעם ארגוני סביבה וכלי התקשורת.
ראו גם
לקריאה נוספת
- דוד הד, "צדק בין-דורי" בתוך: הנ"ל ודניאל אטאס (עורכים), מורה צדק: עיונים בתורתו של ג'ון רולס, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2007, עמ' 74–91.
קישורים חיצוניים
- לוקאס מאייר, צדק בין-דורי, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ הוֹגְנוּת בֵּין-דּוֹרִית במילון איכות הסביבה (תשע"א), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ 2.0 2.1 Avner De-Shalit, Why Posterity Matters, environmental policies and future generation, London: Routledge, 1995
- ^ 3.0 3.1 Dasgupta, Partha, Three conceptions of intergenerational justice, H. Lillehammer and D.H. Mellor, eds., Ramsey's Legacy (Oxford: Clarendon Press), 2005, עמ' 149-169
- ^ 4.0 4.1 Bowles, Samuel, and Herbert Gintis, The inheritance of inequality, Journal of economic Perspectives 16.3, 2002, עמ' 3-30
- ↑ Bowles, Samuel, “Schooling and Inequality from Generation to Generation”, Journal of Political Economy May/June, 80:3, 1972, עמ' pp. S219–51
- ↑ Bowles, Samuel and Valerie Nelson, “The ‘Inheritance of IQ’ and the Intergenerational Reproduction of Economic Inequality”, Review of Economics and Statistics February, 56:1, 1974, עמ' pp. 39–51
- ↑ Solon, Gary R, “Intergenerational Income Mobility in the United States", American Economic Review June, 82:3, 1992, עמ' pp. 393–408
- ↑ Chetty, Raj, et al, "The fading American dream: Trends in absolute income mobility since 1940", Science 356.6336, 2017, עמ' 398-406
- ↑ נעמה טשנר, "גופים רשמיים העוסקים בצורכי הדורות הבאים ובפיתוח בר-קיימא” – סקירה משווה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2013
- ↑ בלה ברדה-ברקת, "הנגיף הוכיח שוב: דרוש נציב הדורות הבאים", באתר www.calcalist.co.il, 03.07.20
- ↑ צבי זרחיה ומוטי בסוק, "מדוע בוטלה נציבות הדורות הבאים ומה זה אומר על עתידה של המדינה?", באתר www.themarker.com, 01.12.2010
- ↑ Gabay-Egozi, Limor, and Meir Yaish, "Intergenerational educational mobility and life course earnings in Israel.", Social science research 83, 2019
צדק בין-דורי34949450