קהילת יהודי רווה-רוסקה
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| קואורדינטות | 50°15′0″N 23°37′0″E / 50.25000°N 23.61667°E |
הקהילה היהודית ברווה-רוסקה התקיימה בעיירה זו שבמחוז לבוב שבמערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה הייתה בשטח גליציה המזרחית, פולין, ובזמן המלחמה עברה לשטח הגנרל גוברנמן, מחוז גליציה. רווה-רוסקה נוסדה בשנת 1624 כעיר פרטית בבעלות האצולה ונראה שיהודים התיישבו בה מראשיתה. חסידות בעלז הייתה החסידות המרכזית שפעלה בעיר, לצידה פעלה גם התנועה הציונית אליה התנגדו החסידים. הקהילה היהודית התקיימה בעיר עד להשמדתה בשואה.
תולדות הקהילה
ראשית הקהילה
בשנים 1629 עד 1643 היו ברווה-רוסקה 25 בתים בבעלות יהודים. במאה ה-18 צומצמו זכויות היהודים ונאסר עליהם לקיים קשרים מסוימים עם נוצרים. בסוף אותה מאה סופח האזור לאוסטריה (לאחר חלוקת פולין הראשונה ב-1772) ועל יהודי הקהילה, כמו על יתר יהודי גליציה, הוטלו מיסים כבדים. בשנת 1848 לאחר שניתנו זכויות למיעוטים, הוקל עול המיסים.
בתחילה הייתה הקהילה כפופה לקהילת ז'ובקבה שאף מינתה את רבני העיר. ורק בשנת 1790 הפכה רווה-רוסקה לקהילה עצמאית. בראשית המאה ה-19 רוב יהודי העיר היו חסידים וכשנוסדה חצר בעלז הצטרפו אליה רוב היהודים. בעיר ישבו גם כמה משכילים, ביניהם יצחק ארטר, סופר ורופא אשר הציל רבים במגפה שפרצה בשנת 1831, משכיל ידוע נוסף היה אברהם גולדברג. יחסם של השניים לחסידות בכללה היה שלילי ביותר.
התפתחות הקהילה
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 התפתחה העיר ואוכלוסייתה גדלה במהירות. בסוף המאה התעצם התהליך בזכות קו הרכבת לבוב-ורשה שעבר במקום. בשנת 1880 יותר ממחצית התושבים היו יהודים. יהודי הקהילה התפרנסו ממסחר, בעיקר מסחר ביצים שיוצאו מחוץ למדינה וריכוז תוצרת חקלאית וייצואה. כמו כן עסקו גם בענפי המלאכה ובעיקר הצטיינו בפרוונות וכובענות, חלקם השתלבו אף בתעשייה המקומית וכמה מהם החזיקו בתי חרושת דוגמת בית חרושת לייצור כלי שולחן אומנותיים מאבן ומפעל שמן שנחשב איכותי ביותר. היהודים אף התפרנסו מבניין, עיבוד זיפי חזיר וייצור מטאטים וסלי נצרים.
בשנת 1910 לערך הוקם בנק יהודי ביסודה של יק"א שנתן הלוואות לסוחרים, בעלי מלאכה ולבעלי מקצועות חופשיים (שמספרם בעיירה גדל). בתי כנסת רבים פעלו בעיירה והם נקראו לפי מיקומם, כך לדוגמה נקרא אחד מהם "בית הכנסת שעל החולות".
בזמן מלחמת העולם הראשונה
בראשית המלחמה ניסו יהודים רבים לברוח לפנים האימפריה האוסטרית אך רובם לא הצליחו ונאלצו להישאר בעיר. בשנת 1915 כבשו את האזור בשנית צבאות אוסטריה ובעיר החלו להתפשט מגפות, בתחילה כולירע ואחר כך טיפוס. רבים מבני העיר נספו ובהם יהודים. לתקופה קצרה שלטה בעיר הרפובליקה האוקראינית המערבית ולאחר מכן, בסוף שנת 1918, נכבשה העיר בחזרה על ידי פולין. כשנכנסו חיילי הצבא הפולני לעיר הם התנכלו ליהודים ופגעו בכבודם.
בין שתי מלחמות עולם
בשנת 1921 חיו בעיר 5,048 יהודים שהיוו 56 אחוזים מכלל האוכלוסייה. היהודים התפרנסו מהחזקת בתי מרזח, ממסחר ורוכלות. רבים מהם היו בעלי מלאכה, עגלונים וסבלים. בקיץ 1923 נשרפה חלק מהשכונה היהודית, בה התגורו העניים ו-278 יהודים נותרו ללא בית. בשנת 1932 פרצה שריפה נוספת שכילתה את רכושן של 61 משפחות יהודיות. בתקופה זו התפתח יותר ענף הפרוונות והעוסקים בו התאגדו לקואופרטיב, ייצרו מעילי פרווה זולים לאיכרים וגם תוצרת איכותית ששווקה ברחבי פולין. בעלי המלאכה התאגדו בארגון יד חרוצים והסוחרים ב"אגוד הסוחרים ובעלי התעשייה". הסוחרים פעלו לחידוש בנק יק"א ושינו את שמו ל"בנק הקואפרטיבי".
בשנת 1931 חיו ברווה-רוסקה 5,688 יהודים, כמחצית מתושביה של העיר.
פעילות פוליטית וציונית בעיר
"התקווה" היה הארגון הציוני הראשון שפעל בעיר הוקם בשנת 1910. הארגון נרדף בצורה קשה על ידי דוברי הקהילה והחסידים אף הלשינו עליהם לשלטון. לאחר מלחמת העולם הראשונה התעצמו בעיר זרמים חדשים בהם: ציונים, אגודת ישראל וסוציאליסטים. עד אז, רוב יהודי העיר נמנו על חסידות בעלז והיו נאמנים להוראותיה. לאחר המלחמה, הזרם הציוני הפך למרכזי ונאבק עם חסידות בעלז על השלטון בקהילה. בשנת 1924 הוקמו המזרחי ו"ההתאחדות" ובשנת 1928 הוקמה המפלגה הרוויזיוניסטית.
בנוסף, פעלו בעיר ארגוני נוער ציוניים. ראשון להם היה ארגון השומר שפעל לזמן קצר בתום מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1925 הוקמו "הנוער הציוני-אחוה" וגורדוניה שהפכה לתנועת הנוער החזקה בעיר. בשנת 1930 הוקמו בני עקיבא ובית"ר. ארגון השומר הצעיר הצטרף בשנת 1937. בשנת 1927 לערך התארגן סניף של אגודת ישראל ולצידו פעלו צעירי אגודת ישראל ו"בנות אגודת ישראל", חלק מחברי סניפים אלו יצאו להכשרה ועלו לארץ ישראל. חסידי בעלז לא ראו בעין יפה את פעילותם והתנגדו לה בכל כוחם. על בסיס ה-JPS (המפלגה הסוציאליסטית היהודית) שהוקמה בשנת 1910, התארגן ארגון הבונד ולידו ארגון הילדים סקיף. חסידי בעלז פעלו בקהילה כמפלגה לכל דבר וזכו לתמיכת מתבוללים מועטים שגרו בעיר.
מוסדות מרכזיים בקהילה
מוסדות לימוד
רוב הילדים למדו בבתי ספר עממיים ממשלתיים לילדי ישראל שנקראו "שבאבאסובקה" משום שלא למדו בהם בשבת. בין השנים 1788 עד 1806 פעל בעיר בית ספר לילדי ישראל מיסודו של הרץ הומברג. ובשנת 1892 הוקם בית ספר לילדי יהודים מייסודו של הברון הירש. בשנת 1898 למדו בו 200 תלמידים ובשנת 1900 זכה להכרה ממשלתית. בהמשך עבר בית הספר לבניין משלו, שם פעל עד למלחמת העולם הראשונה. בסמוך לו התקיימו קורסים ללימוד עברית למבוגרים.
בשנת 1922 הוקם בית ספר עברי משלים שפעל חרף התנגדות חסידי בעלז שהחרימו מי ששלח ילדיו לשם. ובשנת 1931 הוקם לידו גן ילדים ואגודת ישראל הקימה את בית יעקב שהיה לבית ספר משלים לבנות.
ארגוני קהילה וחסד
לאחר מלחמת העולם הראשונה, בתמיכת הג'וינט והשלטון הפולני, חולקו מנות מזון לנזקקים. שניים מתוך ארבעה מטבחי הסעד שהוקמו נועדו ליהודים. כשבעים אחוזים מיהודי העיר נתמכו על ידי הג'וינט. בנוסף, פעלה בעיר קופת גמ"ח שחילקה כל שנה הלוואות בסכום של 5,000 זלוטי לערך.
אישים מרכזיים בתולדות הקהילה
רבני הקהילה
- ר' נפתלי הרץ בן הרב משה מברודי – רבה הראשון של רווה-רוסקה כיהן בין השנים 1735–1742.
- ר' יחיאל הילל אלטשולר – בנו של ר' דוד אלטשולר: מחבר פירוש "המצודות" לנך.
- ר' יצחק שמעון ב"ר משה - הרב הראשון שלא היה כפוף לקהילת ז'ולקייב. כיהן בין השנים 1790–1810.
- ר' נתן צבי הלוי שטרן בן רבי יוסף יוזפא שטרן.
- ר' לוי יצחק שור - בעל ה"עטרת תפארת" נפטר בשנת 1877.
- ר' דוב בעריש הכהן רפפורט – מחבר הספר "דרך המלך".
- ר' יוסף חיים – כיהן בין השנים 1907–1914.
- ר' יצחק מנחם נחום טברסקי – חתנו של האדמור מבעלז. התמנה ב-1927.
- רבי אריה לייבוש רוקח.
- רבי נחום אהרן רוקח[1].
- רבי נפתלי הירץ בומבך.
אדמו"רים ותלמידי חכמים
- ר' שלמה קלוגר – "המגיד מברודי".
- ר' זכריה – מתלמידי החוזה מלובלין.
- האדמו"ר ר' יחיאל משה רפפורט.
- האדמו"ר ר' אריה לייביש בן רבי יהשע רוקח.
- האדמו"ר ר' שלום רוקח.
פעילויות הווי ופנאי
המפלגות שפעלו ברווה-רוסקה קיימו חוגי משחק ודרמה. בית היתומים שעמד ריק הוסב לאולם הצגות והפך למקום מפגש לתרבות ורוח בו התקיימו החוגים. המפלגה הראשונה שהפעילה חוג דרמה הייתה מפלגת הציונים הכלליים אליה הצטרפו ההתאחדות, הרוויזיוניסטים והבונד. אגודת ישראל הפעילה אף היא חוג משלה. בעיר פעלה ספריה יהודית ובה התקיימו חוגים להשכלה כללית ובראשית שנות ה-30 הוקם איגוד הספורט היהודי הפועל.
השואה
בעשירי בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיר ושלטו בה למשך שבועיים. בזמן זה, הוגבלה תנועת היהודים, חלקם נלקחו לעבודות כפייה וכולם נדרשו לשאת סימן היכר על בגדיהם. עם כניסתם פרצו הגרמנים לבתי הכנסת וחיללו את ספרי התורה.
בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עברה העיר לשלטון הסובייטים. כניסתם הביאה לסגירת הארגונים היהודים הפוליטיים ומוסדות הקהילה. בנוסף, על בתי הכנסת הוטלו מיסים כבדים ובעקבות כך חלקם נסגרו. מפעלים פרטיים הולאמו ומספר משפחות אמידות נאסרו והוגלו לברית המועצות. בעשרים ושמונה ביוני 1941 נכבשה רווה-רוסקה בשנית על ידי הגרמנים. בתחילת יולי נעצרו כ-100 יהודים בהם משכילים רבים על ידי המשטרה האוקראינית והוצאו להורג ביריות ביער סמוך.
הקמת היודנרט
על פי הוראת הגרמנים הוקם יודנראט בעיר ובראשו עמד יהודי בשם שוויצר. ד"ר יוסף מנדל שהיה דמות מרכזית בקהילה השפיע רבות על אופיו של הארגון. מנדל פעל להקלת הסבל של יהודי העיר והתנגד בחריפות למדיניות הגרמנית. אחרי זמן, עצרו אותו הגרמנים ועקבותיו נעלמו. בהוראת הגרמנים ערך היודנראט מפקד של האוכלוסייה היהודית והעביר שמות של אנשים שנשלחו לעבודות כפייה. כמו כן היה עליו למסור לגרמנים דברי ערך וסכומי כסף גדולים. בנוסף, היודנרט סייע לנזקקים ולחולים הרבים שבעיר.
אקציות
האקציה הראשונה התרחשה בעשרים במרץ 1942, יחידות משטרה גרמניות ואוקראיניות חטפו יהודים מן הרחובות והבתים וכ-1500 יהודים שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ, היתר נרצחו בעיר עצמה וביערות הסביבה. למחרת האקציה הורו הגרמנים להרוס את בית הקברות היהודי ששכן במרכז העיר. היהודים צוו להשתמש בשברי המצבות לסלילת כביש במקום. בהמשך רוכזו היהודים בגטו פתוח באחד מרובעי העיר. הצפיפות בו הייתה גדולה ומחלת הטיפוס החלה להתפשט. סך הכל יושבו בגטו 6,700 יהודים כאשר חלקם הגיעו מיישובים סמוכים.
האקציה השנייה התחילה בעשרים ושבע ביולי 1942 ונמשכה מספר ימים, באקציה זו נעשה מאמץ מיוחד לגלות יהודים שהסתתרו ברובע ומי שהתגלה נרצח במקום. 1,200 יהודים גורשו ברכבות למחנה ההשמדה בלז'ץ יחד עם עוד מאות יהודים מיישובי הסביבה. כשישים קפצו מקרונות הרכבת ובכוחות אפסיים הצליחו לחזור לעיר, רבים נהרגו בניסיון הקפיצה.
בספטמבר גורשו לרווה-רוסקה יהודים מעיירות סמוכות ובגטו רוכזו כ-8,000 איש.
בתחילת דצמבר נסגרו שערי הגטו כצעד מקדים לחיסולו. מספר ימים לאחר מכן נאספו הזקנים והחולים ושולחו בקרונות הרכבת לבלז'ץ. רבים נפטרו בדרך וחלק נרצחו ביער בסביבות העיר. חיסול הסופי הגטו החל בתשיעי לדצמבר 1942, הגרמנים בסיוע אוקראיני הובילו את שרידי הקהילה במכוניות משא ליער שידלקצי, שם נרצחו ביריות והושלכו לשני בורות שהוכנו מראש. לאחר האקציה נותרו בגטו כ-300 יהודים שטיפלו ברכוש הנרצחים. רובם הועברו מאוחר יותר למחנות עבודה ובגטו נשארו כ-60 איש. בעיר הוקם מחנה עבודה בו רוכזו כמה עשרות מיהודי הקהילה וסביבתה הקרובה. כ-250 יהודים עוד הצליחו להסתתר בתחום הגטו או אצל מכרים נוצרים. כשהדבר נודע לגרמנים הם הודיעו כי מי שייצא ממחבואו יועבר למחנה ולא ייענש. עשרות אכן יצאו והועברו למחנה עבודה סמוך לעיר אך רובם נרצחו כשהמחנה חוסל ביוני 1943. יחידים בלבד הצליחו להסתתר אצל נוצרים או בבונקרים ביערות עד לשחרור העיר בידי הסובייטים בעשרים ביולי 1944. לאחר השואה לא חזרה הקהילה היהודית לפעול בעיר.
לקריאה נוספת
- רבי צבי הלוי הורוויץ, "ראווי", בתוך: לתולדות הקהילות בפולין, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח.* פנקס הקהילות, פולין, ראווה רוסקה – כרך שני. עמ' 498–503.
- ספר זיכרון לקהילת רווה-רוסקה והסביבה
קישורים חיצוניים
- רווה רוּסקה (Rawa Ruska), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- [1], באתר בית התפוצות
- ^ בן רבי אריה לייבוש