קטת כתר
 קטת כתר
| |
|---|---|
קטת כתר, סבזוואר, איראן
| |
| מיון מדעי | |
| מין: | קטת כתר |
| שם מדעי | |
 Pterocles coronatus
| |
| תחום תפוצה | |
תפוצת קטת הכתר המשתרעת על צפון-אפריקה, המזרח התיכון, ועד דרום אסיה | |
קָטַת כֶּתֶר (שם מדעי: Pterocles coronatus) הוא מין של עוף ממשפחת הקטיים מצפון אפריקה והמזרח התיכון.
בישראל היא יציבה, נדירה בנגב – מדרום לקו דימונה–צאלים, בערבה ובדרום מדבר יהודה – צפונה עד סביבות העיר ערד. משוטטת על פני שטחים גדולים ומספריה משתנים משנה לשנה בהתאם לכמויות המשקעים ומצאי המזון. יחסית לקטות אחרות היא מתקבצת בלהקות קטנות יותר ומאכלסת אזורים צחיחים יותר.[1]
טקסונומיה ואטימיולוגיה
שם הסוג משלב את המילה pteron מיוונית עתיקה שפירושה "כנף" ו-klēs שמשמעותו "בולט" או "מפואר". שם המין הספציפי coronatus מגיע מהמילה הלטינית corona – כתר.[2]
בעבר קטת הכתר נכללה בסוג Eremialector, ומחקרים עדכניים מצביעים על כך שהיא חלק מענף הכולל גם את קטה צהובת-גרון P. gutturalis ואת קטת מדגסקר P. personatus; ואלה עלולים להוות קבוצה יחד עם שני המינים בסוג Syrrhaptes, המינים קטה גדולה P. orientalis, קטת נמקוואה P. namaqua וקטה שחומת-גחון P. exustus, וייתכן שאף קטה חדת-זנב P. alchata וקטת ברשל P. burchelli; אך נדרש מחקר נוסף בנושא.[3]
תת-מינים
ישנם חמישה תת-מינים מוכרים כיום:[4][3]
- P. c. coronatus (מרטין ליכטנשטיין, 1823): מדבר סהרה מדרום מרוקו, סהרה המערבית ומאוריטניה מזרחה לצפון מרכז סודאן ולחוף הים האדום.
- P. c. vastitas (ריצ'רד מיינרצהגן, 1928) – סיני והאזורים הסמוכים לישראל וירדן.
- P. c. saturatus (קיניר, 1927) – הארץ ההררית של פנים עומאן.
- P. c. atratus (ארנסט הארטרט, 1902) – דרום ערב (למעט פנים עומאן) ודרום איראן מזרחה עד דרום מערב אפגניסטן ובלוצ'יסטן.
- P. c. ladas (קולץ, 1954) – סינד, פקיסטן.
תיאור
קטה קטנה למדי, אורכה 27–29 ס"מ עם מוטת כנפיים של 52–63 ס"מ. ממרחק היא נראית כבעלת צבע אחיד למדי למעט נוצות תעופה כהות יותר. נוצות התעופה הכהות לחלוטין הן התכונה הטובה ביותר לזיהוי קטת כתר מקטה סנגלית הדומה לה. נוצות התעופה הכהות מנוגדות לסוככות הכנף העליונות בעלות הגוון החולי ולסוככות הכנף התחתונות הקרמיות. לזכר הבוגר יש מסכה שחורה והוא חסר כל גוני אפור בצוואר ובחזה. הנקבות והמתבגרים חסרים את המסכה השחורה ונבדלים מקטה סנגלית בכך שיש להם פספוסים כהים, ולא נקודות, על פני החזה וכל הבטן שאינם מוגבלים לחזה ולבטן העליונה כמו אצל סנגלית.[5]
הקריאה מקוטעת ומזכירה פטפוט בעל אופי תרנגולי.
תפוצה ובית גידול
קטת כתר מופיעה בצפון אפריקה ובדרום אסיה ונמצאת ממאוריטניה במערב דרך המזרח התיכון ועד פקיסטן.[6]
היא מין מדברי, המעדיף מדבריות סלעיים ולא חוליים, כמו מישורי-לס ופתחי וואדיות רחבים.[3] בצפון אפריקה היא מקננת בין אבני חול אדומות כהות התואמת את צבע הנוצות שלה. היא נמנעת מאזורים עם יותר מדי צמחייה.[7] מאכלסת מדבר צחיח בלבד ואינה נראית בשדות מעובדים. הקטות עפות לשתות במקווה מים ולכן דרוש להן מקור מים קבוע וזמין בטווח של כמה עשרות קילומטרים מאזורי הקינון.
התנהגות
קטת הכתר נוהגת לשוטט בעונה היבשה ונצפית הרחק מאזורי קינון. לדוגמה, היא נדירה בלוב מצפון ל-32°N, אך היא שכיחה בוואדי קם באזור טריפולי בעונה היבשה מיוני עד ספטמבר. היא מתלהקת מחוץ לעונת הקינון, במיוחד כאשר היא מבקרת במקורות מים שאותם היא פוקדת בשעות הבוקר המוקדמות והאמצעיות ושוב לקראת השקיעה. היא ניזונה בעיקר מזרעים קשים, אך גם מנבטים של דשא וצמחים אחרים.[7]
קינון
הקן הוא שקע רדוד על קרקע פתוחה ואין לו ריפוד, אם כי ייתכן מעגל אבנים סביב הקן כאשר הציפורים מעבירות את האבנים הקטנות אל שפת השקע כשהן מתחילות להטיל. בתטולה 2–3 ביצים אשר הדגירה עליהן נמשכת קצת יותר משלושה שבועות, והאפרוחים פורחים תוך 24–28 ימים.[7]
סטטוס
למין זה יש טווח תפוצה גדול ואוכלוסייה עולמית גדולה ויציבה (אם כי לא נערכו אומדנים), ובשל כך נשאר מין זה מסווג כ"ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).[8]
בארץ
בשני העשורים האחרונים קטת הכתר נעלמה כמעט לגמרי מאזורים נרחבים של מרכז הנגב ומערבו ובשאר האזורים היא הולכת ומתמעטת בקצב מדאיג. באזור ניצנה נצפים מספרים קטנים בלבד, בחצבה הן מופיעות במספרים קטנים ובאופן לא-סדיר ובסביבות אילת הן נעלמו כמעט לחלוטין. בריכוזי השתייה באזור שיזפון ירדו המספרים ממאה ויותר לעשרות בודדות. מספר הזוגות המקננים הוערך בעבר בכ-500 זוגות, אולם בשני העשורים האחרונים חלה ירידה של יותר מ-50% במספר הזוגות המקננים. ההערכה היא שהן נפגעות מהרס בתי גידול, מפיתוח אדמות המדבר לצורכי התיישבות, חקלאות, רעייה ופעילות צבאית. בנוסף, ייתכן כי מחסור בנקודות שתייה משפיע גם כן על מצבן.[1]
קטת הכתר מוגדרת כיום בישראל כמין פגיע ש"עתידו בסכנה" (VU) בהסתמך על גודל האוכלוסייה (קטן מ־1,000 פרטים) ועל קצב הירידה במספר הפרטים הדוגרים, המוערך כגבוה מ-20% בשני דורות (11.2 שנה). מאידך, האוכלוסייה המקננת בישראל מהווה חלק מאוכלוסייה משוטטת גדולה יותר, מה שעשוי להקנות לה יתירות מ"אפקט ההצלה"(אנ'), שהוא מצב בו האוכלוסייה המקננת באזור נתמכת מהגירה של פרטים מארצות שכנות לתחום. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה קטת הכתר כמין "בסכנת הכחדה" (EN). השיפור שחל לכאורה במעמד המין אינה משקפת הטבה ממשית במצבו, אלא האטה של קצבי הירידה בגודל האוכלוסייה ובתחום המחייה, כמו גם הבדלים בין המהדורות ברמת המידע ובשיטות ההערכה.[9]
קישורים חיצוניים
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של קטת כתר, באתר eBird
- הקלטות אודיו של קטת כתר, באתר xeno-canto
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 קטת כתר, באתר הצפרות הישראלי
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 322. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ 3.0 3.1 3.2 De Juana, Eduardo; Kirwan, Guy M. (2020). "Crowned Sandgrouse (Pterocles coronatus)". HBW Alive. Lynx Edicions. doi:10.2173/bow.crosan1.01. נבדק ב-2016-11-27.
- ^ "Pterocles coronatus Lichtenstein, 1823". Integrated Taxonomic Information System (ITIS) (https://www.itis.gov). נבדק ב-2016-11-27.
- ^ Mark Beaman; Steve Madge (1998). The Handbook of Bird Identification for Europe and the Western Palearctic. Christopher Helm. p. 470. ISBN 0-7136-3960-1.
- ^ קטת כתר, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 7.0 7.1 7.2 Snow, D.W.; Perrins, C.M. (1998). The Birds of the Western Palearctic Concise Edition Volume 1 Non-Passerines. Oxford University Press. pp. 828–829. ISBN 0-19-850187-0.
- ^ Crowned Sandgrouse, Pterocles coronatus, Bird life Datazone
- ^ אסף מירוז, ליאור כסלו, איתי שני, מידד גורן, קטת כתר, Pterocles coronatus, באתר הערכות הסיכון לטבע בישראל, רשות הטבע והגנים
