קרא כדכתיב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרא כדכתיב
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף מה עמוד ב

קרא כדכתיב הוא כלל הלכתי הקובע שיש לקיים את הנאמר בתורה כפי שנכתב במדויק. בתלמוד נחלקו התנאים והאמוראים האם גם במקרה שבו אין אפשרות לקיים את הנכתב בתורה, חל הכלל, ואם אין אפשרות אז אין לקיימו כלל, או שבמקרה כזה יש לקיימו בקירוב.

המחלוקת

במספר מקומות בתלמוד נחלקו התנאים והאמוראים, האם פרטי דין הנאמר בתורה הם לעיכוב, ובמקרה שבו אין אפשרות לקיים את דברי התורה ככתבם אין לקיימם כלל, או שהצורך לקיים את מלוא הפרטים הוא רק לכתחילה[1], ואם אין אפשרות לקיים את מלא הפרטים - יש לבצע את המצווה כפי הניתן.

טהרת המצורע

בתורה נכתב כי טהרת המצורע נעשית על ידי הזאת הדם על תנוך אזנו, ובוהן רגלו וידו הימניות של המצורע[2], ונתינת לוג שמן על תנוך אזנו, ובוהן רגלו וידו הימניות. בתלמוד נחלקו התנאים, במקרה שבו אין למצורע בוהן או אוזן ימנית[1]:

  • לדעת תנא קמא, הסובר שצריך "קרא כדכתיב", אין למצורע זה טהרה לעולם.
  • לדעת רבי אליעזר, הסובר שאין צורך ב"קרא כדתיב", הכהן נותן על המקום שבו אמור להיות הבוהן או והאוזן הימנית.
  • לדעת רבי שמעון, הסובר שאין צורך ב"קרא כדכתיב", הכהן נותן על הבוהן או האוזן השמאלית.

להלכה נפסק כדעת תנא קמא, שאין לו טהרה לעולם[3], עם זאת לחלק מהפוסקים הסיבה לכך אינה מצד הכלל "קרא כדכתיב", אלא בשל לימוד מיוחד מהמילה "תהיה" שנאמרה בפרשה, שממנה נלמד שכל דבר מעכב[4].

לדעת חלק מהאחרונים[5], מחלוקת התנאים האם יציקת לוג השמן של המצורע מעכבת או לא, היא על חלותו של הכלל "קרא כדכתיב" במקרה זה, לדעת רבי עקיבא הסובר שיציקת השמן מעכבת צריך "קרא כדכתיב", ולדעת רבי שמעון החולק עליו, לא צריך.

תגלחת הנזיר

בסיום תקופת הנזירות, על הנזיר לגלח את שערו שגידל במהלך תקופת נזירותו. בית שמאי ובית הלל נחלקו במקרה שבו הנזיר "ממורט", כלומר חסר שער: לדעת בית שמאי צריך להעביר תער על מקום שערו למרות שלא גדל בו כלום, ולדעת בית הלל אין צורך. בתלמוד נחלקו האמוראים בסברות המחלוקת, האם לדעת בית שמאי צריך "קרא כדכתיב" ולכן הוא מעביר תער למרות שאין לו תקנה, או שהוא מעביר תער מכיוון שאין צורך ב"קרא כדכתיב" ואפשר לעשות גם בקירוב, והאם לדעת בית הלל אין צורך בהעברת תער מכיוון שאין צורך ב"קרא כדכתיב", או שלדעת בית הלל צריך "קרא כדכתיב" ואין לו תקנה[6].

להלכה פסקו הראשונים כדעת בית הלל, ולמרות שהנזיר לא העביר את התער, הוא רשאי לשתות יין ולהיטמא, מכיוון שאין צורך ב"קרא כדכתיב"[7].

תנופת הנזיר

על תנופת איל הנזיר, נחלקו בתלמוד האם היא מעכבת במקרה שבו אין לנזיר כפיים, ובכך אין אפשרות לקיים את התנופה כהלכתה, או שלא[8]. בראשונים נכתב כי שורש המחלוקת היא על חלותו של הכלל "קרא כדכתיב" במקרה זה[9].

תנופת סוטה

בתלמוד הבבלי נכתב כי סוטה שהיא גידמת, אינה שותה את המים המאררים, מכיוון שאינה יכולה להניף את קורבנה[10]. בתלמוד הירושלמי נכתב כי במקרה זה, הכהנים מניפים על ידיה[11]. הראשונים ביארו כי שורש המחלוקת בין שני התלמודים היא על חלותו של הכלל "קרא כדכתיב" במקרה זה[12].

בן סורר ומורה

רבי יהודה לומד מהפסוק "איננו שֹׁמע בקֹלנו"[13], כי הוריו של הבן סורר ומורה צריכים להיות שווים בקולם, ובשל כך גם במראיהם ובקומתם, ואילו לדעת תנא קמא זה לא מעכב[14]. הראשונים כתבו כי שורש מחלוקתם היא על חלותו של הכלל "קרא כדכתיב" במקרה זה[15].

חייבי מיתות

במסכת סנהדרין למד שמואל מהפסוק "יד העדים תהיה בו בראשונה"[16] כי ידם של העדים המעידים על חייבי מיתות, צריכה להיות שלמה, ובמקרה שהיא נקטעה המחויבים נפטרים מהעונש, וזאת משום שלדעת שמואל צריך "קרא כדכתיב"[1].

עיר נידחת

על עיר הנידחת נכתב "ואת כל שללה תקבֹּץ אל תוך רחֹבה"[17], וממנה נלמד כי יש צורך שיהיה בעיר הנידחת רחוב, גם לדעת רבי עקיבא וגם לרבי ישמעאל צריך "קרא כדכתיב" וחוסר הרחוב מעכב, אולם לדעת רבי ישמעאל יש צורך ברחוב לכתחילה, ולדעת רבי עקיבא עושים בה רחוב[1]. להלכה נפסק כרבי עקיבא[18].

להלכה

להלכה כתבו הראשונים כי מלבד מספר מקרים בהם נחלקו בתלמוד, ישנם מקומות שבהם צריך "קרא כדכתיב" וישנם שלא, והכל הולך על פי הקבלה[19]. היו מהאחרונים שכתבו שתמיד אין צורך ב"קרא כדכתיב" מלבד בטהרת המצורע בה נכתב פסוק מיוחד ממנו לומדים זאת[20]. אחרונים נוספים כתבו כי רק בדיני נפשות צריך "קרא כדכתיב" מכיוון שמחזירים אחרי זכות[21].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מה עמוד ב
  2. ^ ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוק י"ד
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ה', הלכה א'
  4. ^ רבי יאיר חיים בכרך, שו"ת חוות יאיר, סימן קס"ז.
  5. ^ רבי אפרים יצחק מפרשמילה, משנה אחרונה, על משנה, מסכת נגעים, פרק י"ד, משנה י'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף סא עמוד ב
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות נזירות, פרק ח', הלכה ה'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף מו עמוד ב
  9. ^ המאירי על נזיר, מ"ו, ב'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כז עמוד א
  11. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ג', הלכה א'
  12. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יט עמוד א
  13. ^ ספר דברים, פרק כ"א, פסוק א'
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף עא עמוד א
  15. ^ פירוש רבי יוסף בכור שור על דברים, כ"א, א'.
  16. ^ ספר דברים, פרק י"ז, פסוק ז'
  17. ^ ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"ג
  18. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ד', הלכה ו'
  19. ^ המאירי על סנהדרין, מה, ב'.
  20. ^ תוספות יום טוב על משנה, מסכת נגעים, פרק י"ד, משנה ט'
  21. ^ רבי אפרים יצחק מפרשמילה, משנה אחרונה, על משנה, מסכת נגעים, פרק י"ד, משנה ט'