קרן עושר ריבונית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן עושר ריבוניתאנגלית: Sovereign wealth fund) היא קרן השקעות בבעלות המדינה המשקיעה בנכסים ריאליים ופיננסיים כגון מניות, איגרות חוב, נדל"ן, מתכות יקרות או בהשקעות חלופיות כגון קרנות השקעות פרטיות וקרנות גידור. קרנות עושר ריבוניות משקיעות ברחבי העולם. רובן ממומנות על ידי הכנסות מיצוא סחורות או מעתודות מטבע חוץ שמחזיק הבנק המרכזי.

קרנות עושר ריבוניות עשויות להיות מוחזקות על ידי הבנק המרכזי, הצובר את הכספים במהלך ניהול המערכת הבנקאית של המדינה; לסוג זה של קרן יש בדרך כלל חשיבות כלכלית ופיסקלית. קרנות עושר ריבוניות אחרות הן פשוט החיסכון הממלכתי המושקע על ידי גופים שונים לצורכי החזר השקעה, ושייתכן שאין להן תפקיד משמעותי במדיניות הפיסקלית של המדינה. הכספים שנצברו עשויים להיות מפיקדונות במטבע חוץ, זהב, זכויות משיכה מיוחדות (אנ') (Special drawing rights) מקרן המטבע הבינלאומית או יתרות שבידי בנקים מרכזיים ורשויות מוניטריות, יחד עם נכסים לאומיים אחרים כגון השקעות מכספי פנסיה, קרנות נפט או החזקות תעשייתיות ופיננסיות אחרות. מדובר בנכסים של מדינות ריבוניות המוחזקים בדרך כלל במטבעות רזרבה (אנ') (Reserve currency) כגון דולר אמריקני, יורו, לירה שטרלינג או ין יפני. גופים לניהול השקעות כאלה עשויים להקים בין היתר חברות השקעה רשמיות, קרנות פנסיה ממלכתיות או קופות ריבוניות.

היו ניסיונות להבחין בין כספים המוחזקים בידי גופים ריבוניים לבין עתודות מטבע חוץ המוחזקות על ידי בנקים מרכזיים. ניתן לאפיין את קרנות ההון הריבוניות כממקסמות תשואה לטווח ארוך, כאשר עתודות המט"ח משרתות את "ייצוב המטבע" לטווח קצר וניהול נזילות. בנקים מרכזיים רבים מחזיקים במאה ה-21 ברזרבות העולות על צורכי נזילות או ניהול מטבע חוץ. יתרה מכך, סבורה רווחת שרובם החלו משקיעים באופן רחב בנכסים שאינם נכסים כספיים קצרי טווח, נזילים מאוד, אם כי כמעט אין נתונים זמינים לציבור לגיבוי קביעה זו.

היסטוריה

במונח "קרן עושר ריבונית" נעשה שימוש לראשונה בשנת 2005, על ידי הכלכלן אנדרו רוזנוב, במאמר שכותרתו "מי מחזיק בעושר האומות?", בכתב העת "הבנקאי המרכזי"[1]. עותק קודם של כתב העת תיאר את המעבר מניהול רזרבות מסורתי לניהול עושר ריבוני; לאחר מכן המונח זכה לשימוש נרחב, עם העלייה בהשקעות של מדינות ריבוניות בנכסים ברחבי העולם. כמה מההשקעות משכו תשומת לב, כהשקעות גרועות במספר חברות פיננסיות בוול סטריט, דוגמת סיטיגרופ[2], מורגן סטנלי ומריל לינץ', שנזקקו להזרמת הון עקב הפסדים כתוצאה מניהול כושל ומשבר הסאבפריים ב-2008[3]. קרנות עושר ריבוניות משקיעות במגוון סוגים של נכסים, דוגמת מניות, איגרות חוב, קרנות השקעות פרטיות וקרנות גידור. קרנות ריבוניות רבות משקיעות ישירות גם בנדל"ן מניב.

קרנות עושר ריבוניות קיימות כבר יותר ממאה שנים, אך מאז שנת 2000 מספר הקרנות גדל באופן דרמטי. הקרנות הראשונות היו כספי מדינה לא-פדרליים בארצות הברית, שהוקמו באמצע המאה ה-19, למימון שירותים ציבוריים ספציפיים. מדינת טקסס הייתה הראשונה שהקימה תוכנית כזו, למימון חינוך ציבורי. הקרן הקבוע לבתי ספר (Permanent School Fund), שהוקמה בשנת 1854 לטובת מימון בתי הספר היסודיים והתיכוניים, כאשר קרן האוניברסיטה הקבועה (PUF) הוקמה בשנת 1876, לטובת מימון האוניברסיטאות. לקרן ניחנו אדמות ציבוריות, שעל בעלותן שמרה המדינה על פי תנאי הסכם הסיפוח משנת ,1845 בין רפובליקת טקסס וארצות הברית. קרן העושר הראשונה שהוקמה על ידי מדינה ריבונית הייתה רשות ההשקעות של כווית, בשנת 1953, עוד לפני שכווית קיבלה עצמאות מבריטניה. הקרן ממומנת מהכנסות הנפט של המדינה[4]. על פי הערכות, שווי הקרן של כווית עמד ב-2020 על כ-600 מיליארד דולר. קרן עושר ריבונית מוקדמת נוספת היא קרן העתודה לשוויון הכנסות של קיריבטי. הקרן הוקמה ב-1956, כאשר הממשל הבריטי של איי גילברט במיקרונזיה הטיל היטל על ייצוא פוספטים לדשן. מאז צמחה הקרן לכ-520 מיליון דולר, נכון ל-2007[5].

לפי ההסכמה ההיסטורית, קרן הנאמנות לביטוח לאומי של ארצות הברית (Social Security Trust Fund), שבשנת 2014 הייתה בעלת נכסים בשווי 2.8 טריליון דולר, וקרנות דומות, דוגמת החזקות של 200 טריליון יין יפני בבנק הדואר של יפן, לא נחשבות לקרנות עושר ריבוניות. קרנות אלו צברות נכסים על מנת לממן תשלום קצבאות רווחה.

הקמת קרן העושר של ישראל אושרה בכנסת ב-14 ביולי 2014, בעקבות מסקנות ועדת ששינסקי. על פי התוכנית שהוצגה, בקרן ייצברו לפחות כ–72 מיליארד דולר מהכנסות המדינה מגז ונפט[6]. הקרן הייתה אומרה להתחיל לצבור נכסים במהלך שנת 2018[7]. אך ההיקף הגבייה מיזמי הגז ונפט היה נמוך מהצפוי[8], ומכיוון שהיא לא הגיעה לרף ההכנסות המינימלי הנדרש לפעילותה לפי חוק, הפעלתה נדחתה לסוף 2022[9].

במאי 2021 דווח כי ראש המוסד לשעבר יוסי כהן מקים קרן ההשקעות בשיתוף קרנות העושר של איחוד האמירויות, כווית וקטר[10].

מאפיינים ומטרות

קרנות עושר ריבוניות נוצרות בדרך כלל כאשר לממשלות יש עודפים תקציביים, ויש להם מעט או הן ללא חוב בינלאומי. לא תמיד ניתן או רצוי להחזיק עודף נזילות זה ככסף או לתעל אותו לצריכה מיידית. זהו במיוחד המקרה כאשר אומה תלויה בייצוא חומרי גלם כמו נפט, נחושת או יהלומים. במדינות כאלה, הסיבה העיקרית ליצירת קרנות עושר ריבוניות היא בגלל המאפיינים של הכנסות משאבים: תנודתיות גבוהה של מחירי המשאבים, חוסר יכולת לחזות את קצב הפקתם, ומיצוי המשאבים.

ישנם שני סוגים של קרנות: קרנות חיסכון וקרנות ייצוב. קרנות ייצוב נוצרות כדי להפחית את התנודתיות של הכנסות הממשלה, במטרה להתמודד עם ההשפעה השלילית של מחזורי הפריחה על הוצאות הממשלה והכלכלה הלאומית. קרנות חיסכון נוצרות עבור הדורות הבאים. קרן אחת כזו היא קרן העושר של נורווגיה[11]. קרנות עושר ריבוניות, של מדינות עשירות במשאבים, יכולות לעזור להימנע מקללת משאבים, אך הספרות בשאלה זו שנויה במחלוקת. ייתכן שממשלות יוכלו להוציא את הכסף באופן מיידי, אך עלולות לגרום לכלכלה להתחמם יתר על המידה, למשל, בוונצואלה של הוגו צ'אבס או איראן בתקופת השאה. בנסיבות כאלה, לרוב רצוי לחסוך את הכסף להוצאתו בתקופה של אינפלציה נמוכה.

סיבות אחרות ליצירת קרנות עושר ריבוניות עשויות להיות כלכליות, או אסטרטגיות, כגון חיסכון עתידי לסכנות עתידיות. לדוגמה, רשות ההשקעות של כווית במהלך מלחמת המפרץ, ניהלה יתרות עודפות מעל הרמה הדרושה עבור יתרות מטבע (אם כי בנקים מרכזיים רבים עושים זאת כעת). הקרנות של ממשלת סינגפור הם חלקית ביטוי לרצון לחזק את מעמדה של סינגפור כמרכז פיננסי בינלאומי[12]. תאגיד ההשקעות של קוריאה מנוהל מאז באופן דומה. קרנות עושר אלו משקיעות בכל סוגי החברות והנכסים, כולל חברות אנרגיה מתחדשת כמו Bloom Energ וחברות הזנק דוגמת שיאומי מסין וגם בישראל[13]. מספר קרנות עושר שנצרו בעקבות הפקת נפט וגז, גם משקיעות בחברות נפט וגז במדינות אחרות ברחבי העולם[14].

לפי מחקר משנת 2014, קרנות עושר ריבוניות לא מוקמות מסיבות הקשורות לצבירת רזרבות, והתמחות בייצוא סחורות. במקום זאת, ניתן להבין את הפיזור של קרנות עושר ריבוניות כאופנה, לפיה ממשלות מסוימות רואות שזה אופנתי ליצור קרנות עושר והן מושפעות ממה שעושות ממשלות אחרות[15].

קרנות עושר ריבוניות, משתמשות בהשקעות גם לרכישת השפעה וכוח פוליטי בזירה הבינלאומית, עבור הממשלות שלהם. דוגמה בולטת לכך היא הקרנות הריבוניות של קטר, שמאז שנות ה-2000 השקיעו עשרות מיליארדים בכלכלה האירופית, ובמיוחד בממלכה המאוחדת[16], בעיקר בנדל"ן[17], ובמוסדות פיננסיים[18]. קרן העושר של נורווגיה מסרבת להשקיע בחברות שמוצריהן בעייתיים מבחינה אתית, כמו טבק וחלק מהחברות בתעשיית הנשק. הקרן גם מתרחקת מהשקעות בחברות שמקושרות לשחיתות, חברות מזהמות, כאלה שמעסיקות ילדים או פוגעות בזכויות אדם. כך לדוגמה מכרה הקרן החזקות שהיו לה בחברות הישראליות: אלביט מערכות[19], שפיר הנדסה ותעשייה, מבנה נדל"ן ודניה סיבוס, בגלל פעילותן בשטחים[20].

עקרונות סנטיאגו

בשנת 2008, גברה הדאגה מצד משקיעים ורגולטורים בנוגע לקרנות עושר ריבוניות, חלקית לגבי הנראות שלהם, על האחריות התאגידית והמבנה המנהלי שלהם. כדי להתמודד עם החששות הללו, מאמץ משותף בין קרן המטבע הבינלאומית (IMF) ו"קבוצת העבודה הבינלאומית של קרנות העשור הריבוניות" (IWG-SWF), אשר ייצגו 14 קרנות, כולל כמה מהגדולות ביותר, כגון GIC מסינגפור ורשות ההשקעות של אבו דאבי[21]. לאחר מכן, ה-IWG-SWF ניסח את 24 עקרונות סנטיאגו, כדי לקבוע סטנדרטים בינלאומיים משותפים לגבי שקיפות, עצמאות וממשל שקרנות עושר ריבוניות צריכות לפעול לפיהם. אלה פורסמו לציבור לאחר שהוצגו בפני הוועדה הפיננסית המוניטארית הבינלאומית של קרן המטבע הבינלאומית ב-11 באוקטובר 2008[21].

קבוצת העבודה הוחלפה אז בגוף קבוע ב-6 באפריל 2009, "הפורום הבינלאומי של קרנות העושר הריבוניות" (IFSWF), כדי לשמור ולקדם את הסטנדרטים החדשים לעתיד, ולעודד קרנות עושר ריבוניות אחרות להצטרף[22].

על פי ה-IFSWF, יצירת עקרונות סנטיאגו הונעה על ידי היעדים הבאים:

  • לסייע בשמירה על מערכת פיננסית גלובלית יציבה וזרימה חופשית של הון והשקעות;
  • לעמוד בכל דרישות הרגולציה והגילוי החלות במדינות שבהן הם משקיעים;
  • להבטיח שקרנות עושר ריבוניות ישקיעו על בסיס סיכון כלכלי ופיננסי ושיקולים הקשורים לתשואה;
  • להבטיח שלקרנות עושר ריבוניות יש מבנה תאגידי שקוף ואיתן המספק בקרות תפעוליות נאותות, ניהול סיכונים ואחריות.

לאחר החלטת הממשלה על הקמת קרן העושר הריבונית של ישראל, בפברואר 2012, הודיע משרד האוצר שהמבנה המתוכנן שלה יפעל על פי עקרונות סנטיאגו[23].

דירוג ונכסים

סך הנכסים של קרנות העושר הריבוניות בעולם הסתכם ב-7.94 טריליון דולר, נכון ל-24 בדצמבר 2020[24]. הנכסים של מדינות עם קרנות הממומנת על ידי יצוא נפט וגז, הסתכמו ב-5.4 טריליון דולר נכון ל-2020. קרנות עושר ריבוניות שאינן ממומנות מיצוא סחורות דוגמת נפט וגז, ממומנות בדרך כלל על ידי העברת נכסים מיתרות מטבע החוץ הרשמיות של המדינה, ובמקרים מסוימים מעודפי תקציב המדינה והכנסות מהפרטה. מדינות המזרח התיכון ואסיה מהוות 77% מכלל קרנות עושר הריבוניות[25].

מדינה קרן נכסים במיליארד דולר שנת הקמה מקור העושר
נורווגיהנורווגיה נורווגיה קרן העושר של נורווגיה 1,370 1990 נפט וגז
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין תאגיד ההשקעות של סין 1,046 2007
סינגפורסינגפור סינגפור GIC 744 1981
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין המינהל הממלכתי של מטבע החוץ 743 1997
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית Saudi Arabian Monetary Authority (SAMA) 708 1952 נפט וגז
כוויתכווית כווית רשות ההשקעות של כווית 700 1953 נפט וגז
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות רשות ההשקעות של אבו דאבי 649 1967 נפט וגז
הונג קונגהונג קונג הונג קונג The Exchange Fund 541 1993
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית קרן ההשקעות הציבורית הסעודית 325 1971 נפט וגז
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות רשות ההשקעות של דובאי 305 2006 נפט וגז
קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר רשות ההשקעות של קטר 295.2 2005 נפט וגז
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות חברת ההשקעות מובדלה 232 1984 נפט וגז
סינגפורסינגפור סינגפור טמסק אחזקות 215 1974
צרפתצרפת צרפת Caisse des dépôts et consignations 202 1816
רוסיהרוסיה רוסיה קרן הרווחה הלאומית של רוסיה 191 2008
דרום קוריאהדרום קוריאה דרום קוריאה תאגיד ההשקעות של קוריאה 157 2005
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה קרן העתיד 141 2006
קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר המוסד הציבורי לקרן לביטוח לאומי 133.7 1955
איראןאיראן איראן קרן הפיתוח הלאומית 68 2011 נפט וגז
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית הקרן הקבועה של אלסקה[26] 67.3 1976 נפט וגז
לובלוב לוב רשות ההשקעות של לוב 67 2006 נפט וגז
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות רשות ההשקעות של האמירויות 63 2007 נפט וגז
קזחסטןקזחסטן קזחסטן Samruk-Kazyna 62 2008 נפט וגז
קזחסטןקזחסטן קזחסטן קרן העושר של קזחסטן 58 2012 נפט וגז
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית קרן האוניברסיטה הקבועה 48.4 1876 הכנסות מתמלוגי קרקעות ומחצבים
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית קרן בתי הספר הקבועה 48 1854 הכנסות מתמלוגי קרקעות ומחצבים
ברונייברוניי ברוניי רשות ההשקעות של ברוניי 45 1983 נפט וגז
אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן קרן הנפט הממלכתית של הרפובליקה של אזרבייג'ן 43 1999 נפט וגז
רוסיהרוסיה רוסיה הקרן הרוסית להשקעות ישירות 40 2010
טורקיהטורקיה טורקיה קרן העשור של טורקיה 34 2017
מלזיהמלזיה מלזיה קרן האוצר של מלזיה 33 1993
צרפתצרפת צרפת Banque publique d'investissement 33 2008
אוסטריהאוסטריה אוסטריה Österreichische Industrieholding 31.6 1967
עומאןעומאן עומאן קרן ההשקעות של עומאן 31 1980 נפט וגז
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד קרן הפנסיה העליונה של ניו זילנד 27 2003
פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה קרן העושר הריבונית של פפואה גינאה החדשה 22 2011 נפט וגז
קנדהקנדה קנדה קרן החיסכון של אלברטה 12 1976 נפט וגז
אירלנדאירלנד אירלנד קרן ההשקעות האסטרטגיות של אירלנד 12 2014
קולומביהקולומביה קולומביה קרן חיסכון וייצוב נפט 12 1995 נפט וגז
צ'ילהצ'ילה צ'ילה קרן לייצוב כלכלי וחברתי 11 2007 הפקת נחושת
צ'ילהצ'ילה צ'ילה קרן הרזרבה לפנסיה 11 2006 הפקת נחושת
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין קרן סין-אפריקה לפיתוח 10 2007
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית קרן המורשת של צפון דקוטה 8.1 2011 נפט וגז
מקסיקומקסיקו מקסיקו קרן הנפט המקסיקנית לייצוב ופיתוח 7 2000 נפט וגז
טרינידד וטובגוטרינידד וטובגו טרינידד וטובגו קרן למורשת וייצוב 6 2000 נפט וגז
אנגולהאנגולה אנגולה קרן הריבונית של אנגולה 5 2012 נפט וגז
הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית קרן ההשקעות הפלסטינית 1 2003
ישראלישראל ישראל קרן לאזרחי ישראל 0.54 2014 נפט וגז

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Who holds the wealth of nations?" (PDF). Central Banking Journal. 15 (4)). במאי 2005. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 במאי 2008. נבדק ב-2 בספטמבר 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ סוכנויות הידיעות, קרן ההשקעות של כווית מכרה את מניותיה בסיטי תמורת 4.1 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 6 בדצמבר 2009
  3. ^ ג'ון ברטון, ‏הקרן הריבונית של סינגפור: ההשקעות שלנו בסיטי וב-UBS הן לטווח ארוך, באתר גלובס, 1 במאי 2008
    אוריאל הרמן, ‏אבו דאבי רוצה לבטל הסכם עם סיטיגרופ שנחתם ב-2007, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2009
  4. ^ הנרי סנדר, ‏קרן ההשקעות של כווית מחפשת הזדמנויות בארה"ב, באתר גלובס, 2 בינואר 2008
  5. ^ "The world's most expensive club". The Economist. 24 במאי 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ אבי בר-אלי, לאן נעלמו מאות מיליארדי שקלים? הכנסות המדינה מהגז יתכווצו ביותר מ-50%, באתר TheMarker‏, 4 באוגוסט 2015
  7. ^ גיא ליברמן, ‏יזמי הגז הטבעי הרוויחו כבר מיליארדים, אבל הקופה הציבורית עדיין ריקה. לאן נעלמה קרן העושר?, באתר גלובס, 5 ביולי 2021
  8. ^ אלה לוי-וינריב, ‏ההכנסות מגז לא מגרדות את הציפיות. הפעלת קרן העושר תידחה. שוב, באתר גלובס, 5 ביולי 2021
  9. ^ אתר למנויים בלבד ישראל פישר, נחשף: הסכום בקרן העושר מרווחי הגז נמוך משדווח - והיא לא תיפתח בשנה הקרובה, באתר TheMarker‏, 13 בספטמבר 2021
  10. ^ אתר למנויים בלבד סוכנויות הידיעות, יוסי כהן ניהל מגעים עם קרן השקעות בשיתוף מדינות המפרץ - בעודו ראש המוסד, באתר TheMarker‏, 26 במאי 2021
  11. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס, הנורווגים הצליחו לחסוך יותר מטריליון דולר בשביל העתיד שלהם, באתר TheMarker‏, 27 בפברואר 2018
    אסף אוני, ‏קרן העושר הנורבגית מציגה שיא חדש, וטעות קטנה שהשתלמה בגדול, באתר גלובס, 19 באוגוסט 2021
  12. ^ אוריאל הרמן, ‏קרן טמסק הסינגפורית הכפילה את רווחיה בשנה האחרונה ל-12.8 מיליארד ד'; תמשיך להשקיע בבנקים, באתר גלובס, 26 באוגוסט 2008}
    אבי טמקין, סינגפור, ‏קרן GIC של ממשלת סינגפור תשקול הרחבת השקעותיה בישראל, באתר גלובס, 20 בספטמבר 2006
  13. ^ שמוליק שלח, ‏קרן של ממשלת סינגפור תשקיע בסטארט-אפים בישראל מיליוני דולרים, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2012
    טל שחף, ‏פאגאיה חתמה על עסקה לניהול השקעות עם קרן עושר ריבונית בהיקף 100 מיליון דולר, באתר גלובס, 6 בפברואר 2019
  14. ^ סוכנויות הידיעות, סין, נורווגיה, כווית וסינגפור הפסידו 5 מיליארד דולר כתוצאה מהנפילה במניית BP, באתר TheMarker‏, 16 ביוני 2010
  15. ^ Chwieroth, Jeffrey M. (2014-12-01). "Fashions and Fads in Finance: The Political Foundations of Sovereign Wealth Fund Creation". International Studies Quarterly (באנגלית). 58 (4): 752–763. doi:10.1111/isqu.12140. ISSN 0020-8833.
  16. ^ שירות בלומברג, ‏הקטר הקטארי כובש את העולם, באתר גלובס, 12 בינואר 2017
  17. ^ ג'ולי קולאו, כך השתלטה קטאר על נכסי הנדל"ן היוקרתיים בלונדון, באתר TheMarker‏, 24 ביוני 2010
    מערכת גלובספורט, ‏ממשלת קטאר הגישה הצעה לרכישת 50% מהכפר האולימפי בלונדון, באתר גלובס, 19 ביולי 2011
    שירות גלובס, ‏תקוות גדולות: אין קונים לגורד השחקים "שראד" בקטאר, באתר גלובס, 10 ביולי 2012
  18. ^ מרקט ווטש, ‏ברקליס מעדיף סיוע מברוני הנפט: מגייס מקטאר 12 מיליארד דולר, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2008
    סוכנויות הידיעות, ממשלת קטאר תשקיע ברויאל בנק אוף סקוטלנד ולוידס, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2011
  19. ^ עירית אבישר ולילך ויסמן, ‏ממשלת נורבגיה מחרימה את אלביט מערכות, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2009
  20. ^ רויטרס, נורבגיה מחסלת השקעותיה בדניה סיבוס ובאפריקה: הבנייה בשטחים מפרה את אמנת ז'נבה, באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2010
    אתר למנויים בלבד בלומברג, בגלל הכיבוש: נורווגיה מחסלת את אחזקתה בשתי חברות ישראליות, באתר TheMarker‏, 20 במאי 2021
  21. ^ 21.0 21.1 Santiago Principles | International Forum of Sovereign Wealth Funds, www.ifswf.org
  22. ^ About Us | International Forum of Sovereign Wealth Funds, www.ifswf.org
  23. ^ אדריאן פילוט, ‏זעם באוצר: מדוע רק בנק ישראל ינהל את קרן תמלוגי הגז?, באתר גלובס, 20 בפברואר 2012
  24. ^ "Sovereign Wealth Fund Rankings. Retrieved 2020-12-24". swfinstitute.org. נבדק ב-24 בדצמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Sovereign Wealth Fund Rankings". swfinstitute.org. נבדק ב-24 בדצמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ שירות גלובס, ‏קרן הנפט של אלסקה מחלקת דיבידנד לכל אזרח, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2009
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0