רבי דוד הורוויץ
הרב דוד הלוי איש הורוויץ (כ"ט בחשוון ה'תרכ"א – ז' בתשרי ה'תרצ"ה, 1860 – 1934) היה רב בגליציה אשר שימש כרבן של קוזלוב (אנ') וסטניסלב אשר במערב אוקראינה של היום. מחבר ספר השו"ת "אמרי דוד". נודע גם בתמיכתו בתנועה הציונית ובמזרחי.
ביוגרפיה
דוד הלוי הורוויץ נולד בכ"ט בחשוון ה'תרכ"א (1860) ברוהאטין, גליציה, לאביו הרב אלעזר הורוויץ (ה'תקפ"ז – ז' בסיוון ה'תרכ"ט, 1869) שכיהן כרב העיירה. בהיותו כבן שמונה שנים נפטר אביו, והוא גדל בבית סבו, הרב משולם יששכר הורוויץ (מחבר "בר ליוואי") רבה של סטניסלב, והיה לתלמידו המובהק. הוא נינו של הרב אריה ליבוש הורוויץ, ששימש אף הוא ברבנות העיר. הרב אלעזר הורוויץ, אבי סבא רבה שלו, שימש רבה של זלוזיץ, והיה בנו של הרב יצחק הלוי הורוויץ רבה של המבורג.
בשנת ה'תרמ"ח (1888~) החל לכהן כרבה של קוזלוב (אנ'), מחוז טרנופול. בשנת ה'תרע"א נבחר לכהן כרבה של סטניסלב ברוב קולות, במקומו של קרובו הרב אריה לייבוש הורוביץ (מחבר "הרי בשמים"), כנגד מועמדותו של קרוב משפחתו הרב פנחס הורוויץ, רבה של ברודטשין. בחסותו נפתחה מחדש ישיבת "דברי תורה" בעיר; הוא העמיד בה תלמידים רבים, וכן סמך לרבנות רבנים. נודע כלמדן גדול ובעל כוח זיכרון יוצא מן הכלל בדייקנותו, ולצד זאת – באופן נדיר ביחס לרבני ארצו ודורו – בקי בתנ"ך ומפרשיו, דובר בשטף עברית וגרמנית (אותה למד אוטודידקטית מתוך מילון), ובעל ידע כללי רחב.
נודע כפוסק הלכה ומשיב מרכזי במדינתו. תשובותיו פורסמו בספר השו"ת "אמרי דוד" (בילגוריי ה'תרצ"ד), בהן עיסוק בשאלות העגונות שבעקבות מלחמת העולם הראשונה, ובהן נטייתו להקל. כתב שירים שונים בסגנון מקראי. לאחר מלחמת העולם חיבר ספר שירי מיוחד על תלאותיו ותלאות בני עדתו במהלך המלחמה, אשר אבד.
הרב הורוויץ היה אוהד מובהק של התנועה הציונית. הוא השתתף באספה הראשונה של תנועת המזרחי אחרי מלחמת העולם הראשונה נשא בה את נאום הפתיחה, ותמך בתנועה בכל הזדמנות. בשנת ה'תרפ"ט (1929) השתתף בקונגרס הציוני העולמי ה-16 בציריך, זאת חרף פניית האדמו"ר מגור אליו בבקשה שלא ישתתף בקונגרס. לצד זאת, בשובו מהקונגרס השתתף בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל בווינה. בוועידת הרבנים בגליציה בלבוב, בשנת ה'תרפ"ח, הביע התנגדות להתרפסות בפני תכתיבי השלטונות. החל משנת ה'תרפ"א כיהן כנשיא קרן היסוד בעירו. בשנת ה'תרפ"ט נבחר לחבר מועצת הסוכנות היהודית.[1] בשנת ה'תרפ"ה (1925) נאם לרגל פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים.
הרב הורוויץ נפטר ביום ז' בתשרי ה'תרצ"ה (1934).
משפחתו
היה נשוי לבתו של הרב חיים באב"ד רבה של מיקולינצה. בנו הבכור הרב משה הורוויץ (ה'תרמ"א – ה'תש"ג) שימש במקומו כרבן של קוזלוב (אנ') (ה'תרע"ב – ה'תרע"ד) והחל מתרצ"ד של סטניסלב. לצד למדנותו נודע כתומך בתנועה הציונית ונואם למענה, וכן כבעל ידע בהיסטוריה, פילוסופיה ומדעים מדויקים. היה הרב האחרון בסטניסלב, האחרון בנצר לשושלת ארוכת שנים של רבני משפחת הורוויץ בעיר, ונספה עם בני משפחתו בשואה.[2]
בנים נוספים הם: הרב נחמן (ה'תרמ"ג – ה'תש"ג) ששימש כאב"ד קוזלוב, ליסיץ והאליץ'. נספה בשואה. הרב אפרים פישל (ה'תר"ן – ה'תש"ג), נישא ללאה רחל בתו של הרב אברהם יהושע השיל האדמו"ר מקופיטשניץ, שימש כאב"ד בליסיץ ונספה עם משפחתו בשואה.[3] והרב אליהו ששימש כאב"ד בחודורוב.
ספריו
- דברי דוד הראשונים – דרשתו הראשונה בסטניסלב, דרוהוביץ' תרע"א
- שפת אמת – שני קונטרסים בהם "תשובה ומענה נמרצה לקיום הפסק דין" על דבר סכסוך בהנהגת קהילת מחזיקי הדת באנטוורפן, תרצ"ב ותרצ"ג
- אמרי דוד – שאלות ותשובות, בילגוריי תרצ"ד
לקריאה נוספת
- ישעיה הלוי איש הורוויץ, 'לתולדות הרבנות בסטניסלאב', בתוך: ערים ואמהות בישראל - חלק ה', ירושלים תשל"ב, עמ' 93–95
- מנחם גלרטר, 'הורוויץ, דוד הלוי', בתוך: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ב, ירושלים תשמ"ג, עמ' 40–41
- 'ר' דוד ב"ר אלעזר הורביץ', בתוך: מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך ב, ירושלים תשנ"ז, עמ' 196–199; שם, כרך ו, ירושלים תשס"ה, עמ' 472
- יצחק אלפסי, מאורות מעולם התורה, ירושלים תשס"ה, עמ' 277–279
הערות שוליים
- ^ מנחם גלרטר, 'קהילת סטניסלאב בשנות תרע"ט-תרצ"ט', בתוך: ערים ואמהות בישראל, ירושלים תשל"ב, עמ' 258
- ^ על אודותיו ראו: ישעיה הלוי איש הורוויץ, 'לתולדות הרבנות בסטניסלאב', בתוך: ערים ואמהות בישראל, ירושלים תשל"ב, עמ' 95; מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך ב, ירושלים תשנ"ז, עמ' 278–279
- ^ על אודותיו ראו: קובץ שפתי צדיקים, יא, ירושלים תש"ס, עמ' כג
