רבי דניאל הבבלי

רבי דניאל הבבלי

שם מלא	דניאל בן סעדיה
מקום פעילות	בגדד
כינוי	דניאל הבבלי
רבותיו	שמואל בן עלי
בני דורו	אברהם בן הרמב"ם

רבי דניאל הבבלי (מכונה גם רבי דניאל בן סעדיה; 1170–1220 בערך) היה תלמיד חכם ופוסק הלכה שחי במאה ה-13. הוא נודע בעיקר בשל מחלוקתו עם הרמב"ם.

חייו ופועלו

רבי דניאל בן סעדיה היה תלמידו של רבי שמואל בן עלי גאון, ראש ישיבת בגדאד, מרכז תורני חשוב באותה תקופה. הוא התגורר בדמשק והיה מעורב בפעילות התורנית בעירו, והשפיע על חיי הרוח וההלכה של הקהילה המקומית.

עיקר פעילותו הספרותית הייתה כתיבת הגהות והשגות על חיבורים אחרים, ורבי אברהם בן הרמב"ם מציין ספר הגהות והשגות שלו, מלבד השגותיו על הרמב"ם. כמו כן חיבר פירוש על ספר קהלת.

לפי עדות רבי אברהם בן הרמב"ם בספר מלחמות השם, היגר מבגדאד לדמשק ובה נפטר.

מחלוקתו נגד הרמב"ם

המחלוקת בין רבי דניאל לרמב"ם התמקדה בשאלות יסודיות של אמונה, פילוסופיה והלכה. רבי דניאל, בדומה לרבים מבני דורו, התנגד לחלק מהשקפות הרמב"ם שנחשבו כחדשניות ונוגדות את המסורת הרבנית. הוא טען כי הרמב"ם חרג מהמסורת והתאים את דבריו לפילוסופיה האריסטוטלית.

ספר השגותיו על ספר המצוות לרמב"ם נכתב בערבית, בדומה לספר המצוות עצמו. ארבעים ושבע ההשגות על הספר משנה תורה נכתבו בעברית. את ההשגות שלח רבי דניאל אל רבי אברהם בן הרמב"ם, שהשיב להן באריכות. ההשגות על ספר המצוות ותשובות ראב"ם נדפסו תחת השם "מעשה נסים", ואילו ההשגות על ספר משנה תורה בשו"ת "ברכת אברהם".

באדר ראשון ד'תתקע"ג (1213) שלח רבי דניאל לראב"ם את השגותיו על ספר המצוות ומשנה תורה, בהן ניסה לסתור את פסקי רמב"ם ולהוכיח שהוא סותר את עצמו ממקום למקום, ובמיוחד טען כי השורשים בראש ספר המצוות אינם עקרוניים, ואף רמב"ם עצמו לא הקפיד עליהם. הוא מציין שאלה רק חלק מהבעיות שהוא מוצא בחיבורו ההלכתי של רמב"ם, ורומז רק בקצרה על מורה הנבוכים, שהוא לדעתו המצאה שאין לה יסוד במסורת:

"והתבוננתי בספר המורה, והנה חכמות רמות כגביש. מגלה טמונות, ליודעים ברמיזות מבינות, יוצאות שחוזות כבולות וכבונות. מעולם באזנינו לא שמענו, ואבותינו לא ספרו לנו, אך הוא אשר עשנו ולא אנחנו. ובטעמי המצות גזירות שוות, מתחת השמים נקוות, ושפת לא ידעתי מחוות, ועליהם לבבות דוות."

בחודש אב של אותה השנה השיב ראב"ם להשגות, במכתב שבפתיחתו הוא מרבה בשבחים לגדולתו וחכמתו של רבי דניאל. למרות השבחים, הוא רומז כי רבי דניאל נהג ביוהרה מוגזמת כשהתיימר לסתור את דברי רמב"ם ואף לטעון כי נעלמו ממנו מקורות מפורשים במשנה ובגמרא. ראב"ם משיב במקרים רבים כי נוסח הגמרא או נוסח ספרי הרמב"ם עליו מתבססת ההשגה הוא שגוי ויש לתקנו, ובמקרים מסוימים אף מודה בנכונות הקושיה, אף כי ברובם הוא מראה כי הרמב"ם הסתמך על הגמרא או הגאונים, וכלפיהם הקושיה מופנית. לעומת זאת על קושיות רבות אחרות הוא אומר כי הן מופרכות ומביכות, ומעידות על חוסר בקיאות או חוסר יסודיות, עד שהוא מאשים: "הנטייה להשיג הכניסה הבלבול בעיונך, ולכן נעלם ממך... ולא היה עולה במחשבתי לחשדך בנטייה להשיג, לולא היה זה מבואר ומגולה". להערה על מורה הנבוכים הוא מגיב כי חיבורים כאלה "לא נעשו אלא לאומן להם, ולעיני הרוב סתומים וחתומים הדברים" ולכן עדיף שיימנע מעיסוק בהם.

בספר מלחמות השם מספר ראב"ם כי כמה שנים אחר כך שלח אליו רבי יוסף בן עקנין פירוש לקהלת שחיבר רבי דניאל, ובו דברים לא ראויים כנגד רמב"ם והגאונים בעילום שמם. רבי יוסף וחבריו ביקשו מראב"ם שיחרים את רבי דניאל, אך הוא נמנע מכך בגלל שאין ראוי להחרים את בעל דינך, וזה עלול לגרום לחילול השם. מעריצי הרמב"ם פנו בעקבות זאת לראש הגולה רבי דוד ממוסול שגזר עליו נידוי, בעקבותיו חזר בסופו של דבר רבי דניאל בו מעמדתו והביע חרטה על מחלוקתו עם הרמב"ם. הסיבות לחזרתו אינן ברורות לחלוטין, אך ייתכן כי הן נבעו מלחץ חברתי או מרצון לשמר את אחדות העם.

השפעתו

אף על פי שסיים את חייו בפשרה, המחלוקת בין רבי דניאל לרמב"ם השפיעה רבות על העולם התורני. היא העלתה שאלות יסודיות על היחס בין המסורת לפילוסופיה, ועל גבולות הפרשנות התורנית. המחלוקת עוררה דיון עיוני עמוק בנושאים אלו והשפיעה על דורות רבים של תלמידי חכמים.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דניאל הבבלי41175032Q118925818